אמש, באצטדיון בריגה, ערן זהבי לא שיחק כדורגל. ערן זהבי החליט לשחק פיפ"א יחד עם חבריו לנבחרת. אפשר להבין מאיפה הרעיון עלה לו לראש, הרי כבר שלוש עונות ברציפות שהוא עושה כל מה שהוא רוצה על מגרשים ברחבי סין.
חברו הטרי לקבוצה דיא סבע בהחלט יכול להעיד שההצלחה בליגה הסינית יכולה להיות מיידית, ועם כל הכבוד לכוכבים הגדולים שעברו בה, לעיתים גם קלה. קלה מידי.
אך מה שקרה אתמול על המגרש מראה כמה ערן זהבי רעב להוכיח, לא רק לעצמו, אלא בעיקר לנו, שהוא ראוי להימשח ולהיקרא גדול הכדורגלנים הישראלים בכל הזמנים.
אוהדי הפועל תל אביב, קבוצת נעוריו של זהבי, שבנתה אותו ככוכב בקנה מידה מקומי, נשארו עם טעם מר בפה, אולי מר מידי, מהחגיגות המתריסות ואין ספור ההתבטאויות שפוגעות בכבוד של כל אוהד כדורגל, אחרי הכאב הגדול ביותר שאחד יכול לחוות, בגידה בדמות מעבר ליריבה העירונית.
מעבר לכאב, יש שני רגעי שמחה אדירים שערן זהבי נתן לאוהדי הפועל תל אביב אשר הוא לעולם לא יוכל לקחת מהם. הראשון הוא אותו שער אליפות בדקה ה92 בטדי, שירשם לעד בהיסטוריה של המועדון. אין אוהד הפועל תל אביב שלא יודע לדקלם את אותו משפט של מאיר אינשטיין ז"ל מאותו הערב. השער הבלתי נשכח השני הוא כמובן אותו שער במספרת נגד ליון במחזור האחרון של שלב הבתים בליגת האלופות, שער שכמעט הביא להפועל תל אביב את המקום השלישי בבית.
מנגד, אוהדי מכבי תל אביב, הקבוצה בה ערן זהבי עשה את קפיצת המדרגה הגדולה בקריירה, כנראה יזכרו לו שני שערים אחרים לגמרי. הראשון הוא אותו שער ניצחון בדקה ה-93 בדרבי, שהגיע אחרי שכולם היו בטוחים שהמשחק כבר גמור. שער ניצחון בדרבי שנתן סופית את החותמת שתל אביב היא העיר של ערן זהבי, והיא נצבעת בצבע החולצה אותה הוא לובש.
השער השני הוא כנראה גם השער הגדול בקריירה של זהבי, אותו שער נגיחה מול באזל בשוויץ בדקה ה-96, שנתן מקדמה ענקית למכבי תל אביב בדרך לשלב הבתים של ליגת האלופות באותה עונה, מאבק שהושלם עם 1-1 ביתי בגומלין.
לצד כל רגעי השיא והאושר שסיפק ערן זהבי, אי אפשר להתעלם מהאופי הבעייתי, שגורם לכל אלו שלא אוהדים קבוצות בהן שיחק לשחקן שנוא שקשה להתחבר אליו. זריקת סרט הקפטן, כמות בלתי נגמרת של ריאיונות מתנשאים ובעיקר חגיגות מתריסות כנגד מי שרק אפשר, גרמו לערן זהבי להיות תמיד בלב הדיון.
בניגוד לאלו הטוענים כי אין דבר כזה פרסום רע, בהקשר של השוואת השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, זהבי בהחלט דואג להסיט את הדיון מיכולתו האישית בכל פעם מחדש.
מוטל'ה שפיגלר הבקיע במונדיאל, רביבו הלהיב את אירופה במדי סלטה ויגו, אוחנה בישל את שער הניצחון של מכלן בגביע המחזיקות של אירופה, ברקוביץ' כבש את ליבם של האנגלים בסיטי, ואחד- יוסי בניון, עם שער בשמינית גמר ליגת האלופות נגד ריאל בברנבאו, הפך לשם מוכר בפי אוהדי כדורגל רבים ברחבי אירופה, כזה שברגע שתאמרו להם שאתם מישראל, הדבר הראשון שיעלה להם לראש הוא השם יוסי בניון.
אז איך זהבי יכול לנצח בקרב על התואר "הכדורגלן הישראלי הגדול בכל הזמנים"? שישה שערים נוספים במשחקים תחרותיים ישוו את שיאו של יוסי בניון, העומד על 17 שערים, דבר שבהחלט יתווסף לרשימת טיעוני ה"בעד".
מעבר לכך, עלייה לטורניר גדול בהובלתו תשאיר חותם היסטורי, ועם מצבה של הנבחרת כיום העפלה לטורניר גדול הוא עניין שבהחלט עומד על הפרק. אבל אולי, רק אולי, ההוכחה היחידה שאוהדי הכדורגל בארץ צריכים באמת, היא הפגנת אותה יכולת קטלנית, בצורה עקבית, שבוע אחר שבוע באחת מן הליגות הגדולות באירופה. מואנס דאבור מוסר ד"ש מסביליה.
Credit to FC Red Bull Salzburg Facebook Page
