הזווית מהמילואים

ביום בהיר אחד מתארגנים כל החבר'ה מהשירות הסדיר למילואים. למשך 3 שבועות אנחנו עוזבים את המשפחה ואת העבודה ונוסעים למיני חופשה/תעסוקה מבצעית באיזור כלשהוא בדרום בארץ. מיד עם המפגש הראשוני וההיכרות עם האנשים החדשים שהצטרפו, מוציאים את פק"ל הקפה ומתחילים, כמובן, לדבר על כדורגל.

אתר הזווית בחסות טיק טיק

הנושא הראשון שעולה הוא מה לעזאזל עושים עם הנבחרת ההזויה שלנו, וישר עולה השאלה, איך השחקנים שמוזמנים לנבחרת הלאומית לא מאמצים את האנרגיות שמביאים איתם המילואימניקים? איך אמר מישהו מהשחקנים בנבחרת? "עזבנו משפחה וילדים כדי לשחק בנבחרת…".

אם שואלים אותנו המילואימניקים, אז אנחנו באים לשרת את המדינה בכיף ובשמחה ומתוך תחושת שליחות, שזה מה שאמור להוביל כל בנאדם שיוצא לייצג את המדינה שלו, בכל ענף ספורטיבי וזה פחות משנה אם יש לך דגל על החולצה ואם המדינה מממנת או לא את הנסיעה לתחרות. זאת התחושה שאמורה להוביל בראש ובראשונה.

נבחרת ישראל נגד ספרד אוקטובר 17
נבחרת ישראל במשחק האחרון לקמפיין. קרדיט לעמוד הפייסבוק של ההתאחדות לכדורגל בישראל

מה שבולט במיוחד במילואים, יותר משיחות היום יום הרגילות, הוא מגוון הדעות מכל גווני הקשת שבחברה הישראלית ומכך שיש נציגות לקבוצות אוהדים שונות, וכך, במהלך שיחה על רמת הליגה שלנו בכדורגל, ישנה נציגות לאוהדי מכבי חיפה, שאובדי עצות לנוכח מצבה העגום מכל הבחינות (ואני בתור אוהד ירוק סופר כבר 4 שנים במילואים בעידן "התהליך" שמבצע המועדון הירוק ללא התקדמות משמעותית), יש את אוהדי הפועל באר שבע, שמגיעים עם חזה נפוח מגאווה בקבוצה שלהם (למרות שהאוהדים הללו התעוררו רק בשנתיים האחרונות), ישנה נציגות גם לאוהדי מכבי תל אביב, שחרדים לגורל הקבוצה תחת המאמן ג'ורדי קרויף וכמובן יש פה כמה אוהדי בית"ר מארגון הלה פמיליה שלא מסמפטים את אלי טביב בלשון המעטה, אבל מוצאים גאווה בקבוצה שלהם השנה. יש גם כאלה שלא בקיאים בכלל בכדורגל וטוענים שברזיל תיקח את האליפות. למרות שמדובר בליגת העל…

ואחרי שדיברנו שעות על גבי שעות על כל נושא שקשור לכדורגל בארץ ובעולם, הגיע הזמן לעלות בעצמנו אל כר הדשא (אספלט מגורד שמשאיר סימני שיפשוף). בשעות הערב כולנו מתארגנים, לובשים כל אחד את החולצה של קבוצתו האהודה ומגיעים למגרש הכדורגל של הבסיס, להוריד קצת חלודה מהאזרחות, וגם לשמור על כושר בסיסי.

הזווית למילואים

כי אין מה לעשות, בשיגרה היומיומית קשה לפנות זמן בין העבודה והמשפחה לצאת ולשחק כדורגל או סתם לרוץ בשכונה, אז כאן אנחנו מתאספים במכנסיים קצרים, בקור מקפיא שלא מבייש משחק בליגה הרוסית, וישר מתחילים לשחק בשיא המרץ. אז יש כמה כאלה שאצלם הריאות מלאות בניקוטין והן מתחילות לזייף, ויש כאלה שהכושר זה לא הצד החזק שלהם ומתחילים להיחנק תוך כדי חזרה להגנה ועלייה להתקפה, אבל חצי השעה הזאת כל כך מספקת, במיוחד כשאתה נמצא במסגרת צבאית לחוצה, והשחרור על המגרש עצמו שווה את כל השרירים התפוסים והשיעולים מהניקוטין שעולה בגרון. גם הידיעה שבדיוק באותו הרגע מרימים מנגל עם בשרים בפלוגה, מגבירה את תחושת הסיפוק מהשירות.

אז לכל החיילים והמילואימיניקים שמגיעים לשרת את המדינה, תדעו שנפלה בידנו זכות גדולה לייצג את המדינה שלנו. אמנם לא באיצטדיון מפורסם בעולם או באיזו תחרות אולימפית, אבל עדיין, כל אחד מאיתנו, הוא פיסה קטנה של גאווה למדינת ישראל.

הזווית למילואים

Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח