סביר להניח שכשאתם שומעים את המילה "מונדיאל" אחד הדברים הראשונים, אם לא הראשון שעולה לכם בראש, הוא נבחרת ברזיל, ולא במקרה. אחרי הכל, מדובר בנבחרת היחידה שהשתתפה בכל המונדיאלים מאז ומעולם, בנבחרת שזכתה 5 פעמים בגביע העולם, יותר מכל נבחרת אחרת, ובאחת הנבחרות האהודות ביותר בישראל, ובעוד מקומות רבים בעולם.
ברזיל, כמדינה, תמיד ייצגה, או לפחות התיימרה לייצג, שמחת חיים – קרנבל, מוזיקה, ים, ומעל הכל – כדורגל שמח. להטוטים, יצירתיות, תשוקה והנאה צרופה. ז'וגו בוניטו. במרוצת השנים, כחלק מניסיון להתאים עצמה לשינויים הטקטיים שעבר המשחק, גם ברזיל ניסתה להידמות לנבחרות האירופיות. יותר טקטית, יותר חכמה. ב-94' בארה"ב היא זכתה בתואר עם כדורגל שחלק מהאוהדים והעיתונאים בברזיל כינו אותו "בגידה". עם זאת, תמיד ניתן למצוא בסגל שלה שחקנים נפלאים שאחראיים גם על החלק של הכדורגל השמח והוירטואוזי.
ברזיל מגיעה לרוסיה אחרי 12 שנה ללא זכיה במונדיאל ואחרי 3 טורנירים מאכזבים מאד, כשהטראומה מהתבוסה הבלתי-נתפסת בחצי הגמר לפני 4 שנים עדיין חיה וקיימת. אומת הכדורגל הגדולה ביותר בעולם קיוותה לנצל את הביתיות ולהביא את הגביע השישי, אבל לא הרשימה במיוחד. זה הספיק לה כדי להגיע, איכשהו, לחצי הגמר ושם חיכתה גרמניה האימתנית והאכזרית, שנעצה 7 מסמרים חדים וכואבים בליבם של מיליוני ברזילאים המומים.
הכישלון הזה החל משבר מתמשך של הנבחרת הברזילאית, שאכזבה מאד גם בשני הטורנירים הבאים של הקופה אמריקה, ב-2015 (רבע גמר) וב-2016 (הודחה בשלב הבתים אחרי הפסד משפיל לפרו). מדליית הזהב ההיסטורית באולימפיאדת ריו היתה הישג נחמד לכשעצמו, אבל לא באמת הלהיבה אף-אחד. התחושה היתה שלנבחרת ברזיל אין מה להציע במונדיאל. יותר מכך, את המוקדמות למונדיאל ברזיל החלה כ"כ רע, עם 9 נקודות בלבד מתוך 18, שהחלו כבר לצוץ חששות שהסלסאו לא תגיע בכלל לרוסיה. אבל אז דונגה פוטר וצ'יצ'ה מונה למאמן הנבחרת.
המהלך הזה הוכיח את עצמו בענק. תחת המאמן החדש ברזיל החלה להיראות יותר ויותר כמו ברזיל והשיגה 9 נצחונות רצופים במוקדמות, עם מאזן שערים פנטסטי של 2:26. היא סיימה את בית המוקדמות במקום הראשון, בפער של 10 נק' מאורוגוואי הסגנית ומגיעה לטורניר עם ציפיות גבוהות. האם הנבחרת הזו מסוגלת להצדיק את הציפיות? האם גביע שישי אפשרי, או שמא הבחורים בצהוב-כחול-ירוק צפויים למפח נפש נוסף?
מבט כללי על הסגל מצביע על נתון שעשוי להיות משמעותי מאד ואולי החיסרון הגדול של הנבחרת הזו: היעדר ניסיון. לא פחות מ-16 שחקנים מתוך ה-23 בסגל יחוו את המונדיאל הראשון שלהם. אמנם רובם השתתפו בעבר בקופה אמריקה או בטורניר האולימפי, אבל במונדיאל זו ליגה אחרת. גם השחקנים המנוסים יותר בסגל, כמו ניימאר, מרסלו, פרננדיניו ו-ויליאן, לא הגיעו להישגים מיוחדים עם הנבחרת. אם מסתכלים על הזוכות בטורנירים הקודמים רואים ששחקנים בעלי ניסיון היו משמעותיים מאד עבורן: קאפו וריבאלדו בברזיל ב-2002, קנבארו ובופון באיטליה ב-2006, צ'אבי, אינייסטה וקסיאס בספרד ב-2010. אפילו גרמניה הצעירה יחסית ב-2014 נהנתה מפיליפ לאם ומירוסלב קלוזה. לברזיל הנוכחית יש שחקנים מצוינים, אבל ברובם חסרי ניסיון במעמד. הכישרון ידבר עבור ברזיל, השאלה היא האם זה יספיק.
חלק אחורי
בשער יעמוד אליסון, שבתחילת העונה קיבל את אפודת השוער הראשון ברומא. היתה לו עונה טובה בליגה, בה ספג 27 שערים בלבד ב-37 הופעות ובליגת האלופות היה שותף להישג פנטסטי של העפלה לחצי הגמר עם קאמבק מטורף מול ברצלונה. מדובר בשוער טוב, אבל אולי יותר מכל העמדות על המגרש, זה סימן השאלה הגדול ביותר לגבי השפעת חוסר הניסיון.
בחולית ההגנה אפשר למצוא שחקנים מנוסים כמו פליפה לואיז, טיאגו סילבה, מירנדה ומרסלו הנהדר, שעבר עונה פנטסטית בריאל מדריד. גם דנילו, שנתן עונה טובה אצל גווארדיולה בסיטי, יהיה משמעותי עבור הגנת הסלסאו. היתרון המשמעותי הוא שמדובר בשחקנים שהתרומה ההתקפית שלהם לא פחותה מזו ההגנתית.
קישור
ללא ספק החוליה החזקה של ברזיל. קאסמירו הפך בשנתיים האחרונות לאחד הקשרים האחוריים הטובים בעולם ולבורג משמעותי מאד במערך של ריאל מדריד. פרננדיניו הוא אי של יציבות בסיטי. פאוליניו השתלב לא רע בברצלונה, ויליאן היה מהטובים השנה אצל צ'לסי המאכזבת ומעל כולם נמצא כמובן פליפה קוטיניו הנהדר שצמח לאחד השחקנים המלהיבים בפרמייר ליג. אחרי 5 עונות בליברפול הוא עבר בינואר האחרון לברצלונה וגם שם הראה בינתיים דברים יפים. בבארסה בונים עליו כשחקן מוביל בעונה הבאה שיפצה על חסרונו של אינייסטה שעזב. אם הוא יביא איתו למונדיאל את מה שהראה בשנים האחרונות באנגליה ובספרד הסיכויים של ברזיל יעלו משמעותית.
התקפה
ב-25 בפברואר עצרה ברזיל את נשימתה. ניימאר נפצע בקרסול במהלך משחק הליגה מול מארסיי והיה חשש כבד לגבי השתתפותו במונדיאל. לשמחתם של הברזילאים ניימאר החלים וגם נראה טוב במשחק ההכנה מול קרואטיה. באופן טבעי עיקר תשומת הלב תהיה עליו, וכך גם הלחץ, במיוחד לאחר הפציעה שלו ברבע הגמר ב-2014 שהשביתה אותו לשאר הטורניר והותירה את ברזיל להתפרק לרסיסים מול גרמניה.
כמו רונאלדו ב-2002, ניימאר יצטרך להוכיח את עצמו ואת היכולת שלו לסחוב נבחרת להצלחה בטורניר חשוב. למזלו, הפעם יש לו שותפים לא רעים בכלל בחלק הקדמי, וגם הם מגיעים ממנצ'סטר סיטי וליברפול. גבריאל ז'סוס הצעיר היה אחד מכוכבי האליפות של הסיטי בעונה החולפת ורוברטו פירמינו היה נהדר בחוד של ליברפול המלהיבה עם 15 שערים בליגה ולא פחות מ-11 בליגת האלופות. לברזיל יש פוטנציאל התקפי מצוין, אם התיאום בין השחקנים יעבוד כמו שצריך בהחלט ייתכן שנראה נבחרת ברזילאית שמזכירה את ברזיל השמחה והיפה של פעם.
התחזית
באופן מסורתי, ברזיל היא נבחרת שקשה לדעת למה לצפות ממנה. היא תמיד מועמדת לשלבים הגבוהים, אבל באותה נשימה גם בעלת פוטנציאל קריסה גבוה, בגלל הלחץ. ובברזיל, ככל שהציפיות גבוהות יותר, כך מפלס הלחץ עולה ומשבש את התוכניות. מספיק להיזכר לדוגמא במונדיאלים של 82', 98' ו-2006. בשלושת המקרים הנ"ל ברזיל הגיעה כפייבוריטית ברורה, עם סגל נוצץ ומלהיב ובכל המקרים זה הסתיים במפלה כואבת. דווקא ב-2002, כשלא ממש ספרו אותה, אחרי קמפיין מוקדמות קשה וסגל שעורר סימני שאלה, ברזיל דהרה כל הדרך לגביע החמישי. בקיצור, קשה לדעת. על הנייר, יש לברזיל את אחד הסגלים הטובים והמאוזנים בטורניר, אבל גרמניה, ספרד וצרפת לא פחות טובות ממנה.
ברזיל קיבלה בית נוח יחסית. שוייץ וסרביה אמנם נבחרות קשוחות ומפוצצות כישרון ובקוסטה ריקה בוודאי שאף-אחד לא יזלזל אחרי ההופעה המדהימה שלה ב-2014, אבל אין סיבה שברזיל לא תסיים ראשונה בבית הזה. מכאן, היריבות הפוטנציאליות בשמינית (בהנחה שגרמניה לא תסיים שניה בבית שלה) וברבע הגמר (כנראה בלגיה או אנגליה) הן פחות או יותר סבירות. השאלה היא כמובן איך תתמודד ברזיל עם הנבחרות החזקות באמת בטורניר ובאיזה מצב מנטלי היא תגיע לשלבים הגבוהים. אני לא פוסל את האפשרות שברזיל אכן תלך עד הסוף ותניף את הגביע, אבל בברזיל הרבה תלוי במצב הרוח שאיתו קמו השחקנים באותו בוקר.
ההימור שלי: חצי גמר ומעלה
