שמינית הגמר, פריז סן ז'רמן 1 : 2 ריאל מדריד (5-2 למדריד בסיכום), פארק דה פרינסס
המפגש של ריאל מדריד ופריז סן ז'רמן הבטיח הרבה, אך בסופו קיבלנו קרב במעמד צד אחד. את המסקנות אפרוט בהמשך, אך גולת הכותרת היא אחת – נעשה צדק על המגרש. המסורת ניצחה את הכסף, אותו כסף שכל מטרתו היתה לצבוע באור טוב יותר את המדינה הקטארית שתארח את המונדיאל ב-2022 חרף שחיתות רבה והתעלמות מזכויות אדם בסיסיות. הכדורגל, מעבר לשמות מפוצצים ויקרים הוא סיפור של מסורת ודרך, של רגש.
לפני שאגע בכלל הכשלים של פריז סן ז'רמן מתחילה ועד סוף, ריאל ראויה למחמאות. זידאן הבין (יש לומר כי ההבנה הגיעה באיחור קל אחרי איבוד שני תארים), שההרכב שזכה בשני גביעי אירופה זקוק לרענון, רענון שנמצא בסגל. הוא עלה עם הרכב נפלא שמביא לחימה, צייתנות טקטית ואגרסיביות יחד עם רעננות ורעב גדול. האנשים שעשו את המשחק הערב הם אסנסיו וואסקז שפתחו אופציות נהדרות באגפים וסיפקו לחץ על רחבת הצרפתים. הלחץ האגרסיבי (מעט חסר אחריות אמנם) של קובאצ'יץ', הביא לשליטה במרכז השדה והחילוף שלו בקרוס תוזמן נהדר וחיזק את הפן הדפנסיבי בדיוק כדי לסתום את הגולל על התקווה של פריז. רונאלדו בא לעוד יום עבודה במשרד, והנתונים ההזויים שהוא מנפק לא מתפרשים בקונטקסט ההיסטורי הראוי – זה היה המשחק התשיעי ברצף בו הוא כובש באלופות, כאשר שמונת משחקי העונה בכללם. אינסיין. מילה טובה מגיעה גם לואסקז, היוצר המוביל של הלה ליגה פר 90 דקות. הערב הוא בישל את ה-10 העונה ואת ה-8 השנה (2018).
חשוב לציין, כי לא הכל זהב. ההחלטה להמשיך בקרדיט ההזוי לבנזמה על חשבון בייל עלתה בכמה שערים, ההגנה עדיין לא כל כך נמצאת ולאור שיתוף הפעולה הכל כך מבריק בין רונאלדו למרסלו, לא מובן מדוע הוא עדיין לא מוסט לכנף בלי משימות הניוון ההגנתיות שממילא חסרות כל סיכוי לקרות.
פריז סן ז'רמן לא הגיעה למשחק הערב. אונאי אמרי הוכיח בפעם המי-יודע-כמה שהג'וב הזה גדול עליו בכמה מידות. הוא העלה הרכב שערורייתי, כאשר העדיף את טיאגו סילבה המזדקן על חשבונו של קימפמבה הנהדר, ניוון את אלבס בהגנה כאשר ההתקפה כה קריטית (בשל התוצאה ועוד יותר בשל היעדרותו של ניימאר), ועלה עם קישור לא מובן באופן קיצוני. וראטי וראביו הם שני קשרים נהדרים, אך שניהם בעלי אוריינטציה דפנסיבית במובהק. טיאגו מוטה לא הרשים באף עונה בפריז, ומקומו לא בקבוצה שמתיימרת להימנות בין אריות אירופה. כאשר על הספסל ישנם כלים התקפיים כל כך איכותיים כמו דרקסלר ופאסטורה, טעותו של אמרי נראית חמורה ביותר. לאחר שפריז בנתה יופי של קבוצה על הנייר ולא פגשה במבחנים כלל, הכל פיארו ושיבחו את הסגל הנפלא. אלא, שכאשר הסגל הכה טוב על הנייר לא פוגש את הדשא, אין כל משמעות לנייר הנהדר.
משחק חלש מאוד וחסר אחריות של וראטי (עם אדום מיותר, השלישי שלו ב-44 משחקים במפעל), בתוספת של די מריה לא חד ומוטה הלא-שייך, לא יכול לספק ניצחון רב שערים. התנועה של פריז התנקזה היום באופן לא רגיל למרכז, בלי לפתוח לכיוון האגפים בכלל, בלי תנועה מרובה, בלי מסירות עומק רבות. ניימאר כנראה חשוב מעבר לסטטיסטיקות.
כדי להפריך מראש את הטענות על ביש המזל בהיעדרותו של ניימאר, אדגיש: הבעיה ההתקפית של פריז עלולה להטעות, אך היא הייתה הבעיה השנייה בחשיבותה הערב.
לפריז סן ז'רמן ישנם הכלים לבנות הגנה טובה ומתואמת, צעירה וחדה. מרקיניוס היה הערב גיבור, לא פחות. הוא צריך היה לתפקד כבלם וחֶצי וכמגן ימני, ועשה זאת על הצד הטוב ביותר. קימפמבה הוכיח שהוא בלם נהדר במפגש הראשון, כאשר הראה תיאום טוב עם מרקיניוס ובכל אופן הוא כנראה בדרך להפוך לבלם גדול. מונייה הוא מגן צעיר נהדר, חזק, בעל דריבל מצויין שהביא שני שערים אשתקד באותו שלב ובאותו מגרש נגד קבוצה ספרדית אחרת. קורזאווה הוא מגן יוצא מן הכלל. שלושה מן הארבעה היו בסגל למשחק הערב. שניים לא שיחקו. הגנת פריז נראתה רע כל כך, היא הייתה רכה, בדקות רבות מביכה, ולניימאר אין שום קשר לנידון.
חלק מן האחריות לאיומים הרבים ולספיגת שערים היא של ההגנה. חלק ניכר אחר, שהוביל לכך באופן ישיר, הוא הרכות במרכז המגרש. ריאל מדריד ניצחה הערב 62 קרבות על הכדור. פריז סן ז'רמן ניצחה ב-45 כאלו. הפער הוא בכדורים צמודי קרקע, כיוון שבקרבות האוויריים המצב יחסית שקול – 11:10 לבלאנקוס. רכות כזו היא משמעותית ומהותית להכתבת הקצב, להחזקת השליטה במרכז השדה. פריז נראתה כבובות חרסינה כאשר התקפית אין לקשריה מה לתרום. לא הרבה בכל אופן.
האכזבה שאמבפה הקרין בשפת גופו שעה שהוחלף בדקה ה85 בשחקן הקישור האחורי הטרי לסאנה דיארה מובנת לגמרי. התנועה של קבאני הערב היתה מנותקת לחלוטין מתנועת הכדור, ואמבפה הצעיר לא מצא כתובת לכדורים שהגיעו אליו. קבאני לא חיבר איתו יותר מ-2 מסירות.
הוא צעיר מאוד, ויש לכך מחיר של שכר לימוד בדמות החמצות רבות, אך אמבפה נתן את כל כולו הערב, וקיבל חזרה התקפה מתה, ללא שום תנועה ופתיחת כיווני מסירה. לאמבפה אמנם יש 14 שערים ו-11 בישולים העונה במדי פ.ס.ז', אך נדמה כי הוא הולך אחורה: אשתקד הוביל את קבוצתו לחצי גמר ליגת האלופות, העפלה סנסציונית ומרשימה, ולאחר שהועבר בסכום של 180 מיליון יורו, הגיע למועדון שמודח ללא תנאי כבר בשמינית הגמר. שדרוג? האכזבה מוצדקת.
נקודה אחרונה בהקשר לניהול המשחק של אמרי. אונאי אמרי העלה הרכב לא טוב בכלל, אך גם הגיב למשחק בצורה איטית ושבלונית, שלא הצליחה להשפיע על המשחק. בהפסקת המחצית, כאשר לוח התוצאות הראה שפריז חייבת עוד לפחות שני שערים, אמרי כנראה הנחה את חניכיו לתקוף יותר. הביטוי במגרש היה חיפוף ההגנה. התקפית דבר לא השתנה, הגנתית – הקבוצה איבדה כל צורה והציגה מחצית מביכה עד מאוד. התגובה הגיעה מאוחר בדקה ה-60. עשר דקות אחרי הגול שספג, העלה אמרי למגרש את חבייר פאסטורה המצויין, מעט מידי ומאוחר מידי. הארגנטינאי הצליח להוביל לשער, שלא הספיק כלל וכלל.
תוצאת המפגש מעלה מספר תובנות. ראשית, אונאי אמרי לא ראוי לאמן קבוצה בסדר גודל (תקציבי לפחות) כזה. הוא גם אמר שלא ימשיך לעוד עונה בפריז, כך שישנה נחמת עניים גם לאוהדים הפריזאים.
שנית, הכסף הגדול לא יכול לקנות הכל. מסורת למשל. חוויה, ניסיון, ריגוש. ההשקעה של פריז סן ז'רמן נכשלה ביג-טיים, ואולי זה הזמן לעשות חושבים בבירת צרפת, לגבי שיטת בניית הסגל ולגבי איזון ההשקעה בין כל העמדות על כר הדשא.
נקודה שלישית היא שהליגה הצרפתית איננה אינדיקציה לכלום. ההגנות חלשות, ההתקפות עדינות. הערב הגיעה חותמת נוספת בנושא.
בצד המדרידאי, האוהדים הלבנים יכולים לחזור הביתה שמחים. אך לא יותר מידי. ההגנה עדיין איננה, ה'מבחן' בצלמה של פריז סן ז'רמן התברר כבלוף. ריאל בעטה 14 בעיטות יותר הערב, אך תרגמה אותן לשני שערים בלבד – תקלה רצינית. בהמשך הדרך במפעל העסק יהיה קשה הרבה יותר. את 'ההר' ריאל עברה, אך אל תטעו – ההר הוליד עכבר.
