גמר הפלייאוף בכדורסל אמור להיות אירוע מרגש ומלהיב, אבל בגלל האירועים אתמול בתל אביב הוא לא בא לי טוב כל כך. עם כל הכבוד לסיסמאות של "חוזרים לשיגרה" ו"ככה ננצח את הטרור" יש אצלי מועקה בלב. גם בבוקר כשקמתי לראות את גמר ה-NBA זה לא היה זה. שילוב של משחק חד צדדי ואירועי הלילה גרמו לי לאדישות כלפי המשחק ואפילו לא ראיתי אותו עד סופו.
לפני המשחק:
על החולצות האדומות של ירושלים מופיע כיתוב באנגלית שאומר "ביחד אנחנו אדומים" ואני שואל למה באנגלית?? קיבינימט, למה באנגלית?? נכון שיש להם המון זרים, אבל יש הרבה יותר אוהדים דוברי עברית. פאתטי ומיותר בעיניי. אני קורא למינהלת הליגה לחייב כתובות בעברית על החולצות. די לאנגלית, תחי השפה העברית.
איזה כיף לראות גמר בלי מכבי ת"א (סליחה בוס).
איזה כיף בשבילי לראות קבוצה מראשון לציון בגמר. נכון שאני יותר מחובר לכדורגל של הפועל רישון, אבל כתום בגמר עושה לי טוב, ונותן לי תקווה.
העידוד והצבעוניות הנהדרת משכיחים ממני את האירועים העצובים. יאללה, מתחילים.
רבע ראשון:
אחרי פתיחה טובה של ראשון, ליאור אליהו ודונטה סמית משתלטים על המשחק. שון דאוסון, התקווה שלנו ל NBA, מנסה לחקות את קארי ומחטיא ללא הפסקה (ככה הוא בטוח לא יגיע לשם), וירושלים בורחת ל-11 הפרש.
בהפסקה הערוץ הראשון מקדם באגרסיביות את המשחק המרתק בשבת בין אלבניה לשוויץ, ואני כבר מבין שהלכה לי השינה של ליל שישי. מההתרגשות כמובן, אלא מה.
רבע שני:
ככל שראשון זורקת יותר מבחוץ, כך ירושלים רצה ומגדילה את ההפרש, ולהיפך.
המשחק מתעורר וראשון מצמצמת בזכות ההובלה של אבי בן שימול, שהיה פעם נער פוסטר במכבי ת"א (מכבי מי?). מהצד השני עדיין מחפשים את כוכב מכבי לשעבר, יותם הלפרין (יכול להיות שהוא שוב לא הגיע למשחק גדול?).
יורדים להפסקה כשהפער הוא רק 5 נקודות לירושלים: 38 – 43, והכל פתוח.
הפסקה:
איפה הסופרבול ואיפה אנחנו?
את מי הם הביאו? את ביונסה עם מאות רקדנים ושיר חדש עם מסר חברתי ואנטי גזעני. פחחחח…
אנחנו הבאנו את גיא זוארץ עם קאבר לצביקה פיק מתחילת שנות השבעים. זו הפסקה אמיתית. זו חגיגה. אני מקווה שיש סקאוטים ביציע שיספרו לכולם בארה"ב איך עושים זאת נכון.
רבע שלישי:
מישהו אמר פעם שהחיים הם כמו גלגל. אתם זוכרים מה כתבתי על דאוסון ברבע הראשון? מהפך. שלוש שלשות רצופות שלו מעלות את ראשון ליתרון ארבע. איך אומר שימי ריגר, הפרשן מס' אחד: לא יאומן!!! (מתי הוא בדירוג הפרשנים?).
ראשון מטביעה במתפרצות ומנצחת גם הרבע הזה, וזה כבר 61 – 64 לטובתה.
רבע אחרון:
איזה מתח. איזה גמר מעולה. שכחתי לגמרי מהחדשות.
דאוסון וגפני מחליפים שלשות וראשון לא מוותרת.
שתי הקבוצות לחוצות בטירוף, אליהו מחטיא חמש זריקות עונשין, דאוסון מטביע וראשון מגדילה את הפער לשש נקודות.
חצי דקה לסיום, דאוסון חוטף לדונטה סמית ומוסר אסיסט נהדר להטבעה של מונרו. המלך מת – יחי המלך החדש.
83 – 77 לראשון.
שורה תחתונה:
זה מרגש לראות מאמן כל כך ותיק כמו אריק שיבק זוכה סופסוף באליפות.
איזה כיף לראות קבוצה כתומה מראשון לציון זוכה באליפות.
יש לעיר מלא אליפויות בכדוריד.
עכשיו יש אחת בכדורסל.
ברקוביץ', תביא לנו אליפות בכדורגל. בבקשה.
כתום עולה!!
