קודם כל, התשובה היא כן. הם גדולים, פורצי דרך ובאמת משהו מיוחד, נראה שיזכרו ברשימה של הגדולים בכל הזמנים. ויש להם הרבה הישגים ושיאי כיבושים הזויים שתומכים בכך. וזה לא רק הם, זלאטן שרשם שיאי כיבושים לא הגיוניים בצרפת כשהוא מעל גיל 30, לבנדובסקי שמחורר רשתות בגרמניה ואפשר למצוא דוגמאות רבות, אפילו ערן זהבי בליגה שלנו. אבל כשמסתכלים על אותם הישגים וסטטיסטיקות, צריך לקחת בחשבון משהו חשוב מאוד. השיאים הללו מושגים בעיקר בזכות הגידול בפערים הכלכליים בכדורגל העולמי, שמאפשרים לקבוצות העל להיות סופר קבוצות, עם השחקנים הטובים בליגה בכל עמדה וגם על הספסל, בפער גדול מהליגה שלהם.

הגידול הזה מאפשר לקבוצות העשירות להעסיק גם את המאמנים הכי טובים, הרופאים, המתקנים ולתת לכולם את התנאים האידיאליים להיות הכי טובים שיש. הכוכבים, שהם בד"כ החלוצים, הם למעשה הזרוע המסיימת (או יותר נכון הרגל) של קבוצות העל האלו. אני יודע שאני לא מגלה לכם את אמריקה, אבל בכל זאת, הבאתי לכם כמה מספרים כאן שיעזרו לכם להבין כמה גדלו הפערים בכדורגל העולמי.

שווי שוק

אתר Transfermarket עוקב באופן קבוע אחרי שוק ההעברות ומפרסם את שווי השוק של שחקני הכדורגל. שווי הוא עניין מורכב ואדון בו בכתבה נפרדת, אבל בקצרה הוא נותן ערך לשחקן בהתאם לגיל שלו, הישגיו, מוצאו ואורך החוזה שלו בהתבסס על עסקאות דומות. שווי השוק של שחקני ריאל מדריד בתום עונת 2016/17 עמד על כ-666 מיליון ליש"ט, כ-40 מיליון ליש"ט יותר מה-623 מיליון של ברצלונה. החציון בליגה הספרדית של יתר הקבוצות הוא 67 מיליון, שזה בערך עשירית. תבינו את המשמעות – זה אומר שלפחות בחצי מהמשחקים, ברצלונה וריאל מדריד משחקות מול קבוצות שהשווי שלהם כפול לפחות פי 10 מהיריבה. וזה כאמור רק החציון, בשיפולי הטבלה הפער כבר מתקרב לפי 20. ומה היה המצב לפני 11 שנים? לפי האתר, בעונת 2005/06 השווי של ריאל מדריד וברצלונה עמד על 241 מיליון ליש"ט ו-234 מיליון בהתאמה. צמיחה של כ-170%(!). החציון של יתר הליגה (ללא אתלטיקו מדריד) צמח ב-83%. כלומר, שתי הגדולות צמחו פי שתיים יותר מהאחרות, כשגם אז כאמור הפער היה אסטרונומי, פי 6.5.

נלך קצת לליגות הגדולות האחרות, שם התמונה לא שונה משמעותית. באיירן מינכן תמיד הייתה הקבוצה החזקה בגרמניה בפער משמעותי ועדיין, בשנות ה-90' היא זכתה רק בשלוש אליפויות, בעשור שלאחר מכן היא כבר השיגה שש, כעת היא עומדת כבר על חמש ברצף כשנותרו עוד שלוש עונות לעשור – סבירות גבוהה מאוד שתזכה לפחות בשתיים נוספות, והפערים גם כן הולכים וגדלים.

השווי של הבאוורים צמח מ-2005/06 עד לעונה האחרונה מ-146 ל-481 מיליון ליש"ט. גידול של 230%. דורטמונד צמחה אמנם יותר באחוזים (456%(!) מ-58 ל-320 מיליון), אבל באיירן עדיין שווה פי 1.5 ממנה. בכמה הליגה צמחה? רק ב-72%. אז כשבאיירן משחקת בליגה, היא משחקת לפחות חצי מהפעמים מול קבוצה שפערי השווי ביניהם עולה על 6.5. לפני 11 שנה זה היה בערך 3.4. שוב, גידול של כמעט פי שתיים בפערים עצומים.

הדוגמא הכי טובה לכך שהגדולים הם גדולים גם בזכות עצמם, אבל בעיקר בזכות חבריהם, אפשר לראות כאן בוידאו באורך 9 דקות מלאות וקסומות, בהן לבנדובסקי כבש 5 שערים מול וולפסבורג. אז כן, הוא כבש אותם בגלל שהוא אחד החלוצים הטובים בעולם, אבל גם הרבה בזכות החברים שלו.

את הגול הראשון (החל מ-00:10) הוא כובש הרבה בעזרת התנועה והפריצה של תומאס מולר, אולי מוצא השטחים הריקים הטוב בעולם, והטכניקה של ארתורו וידאל. את השני (1:40) בזכות המיקום המעולה של אחד הבלמים הטובים בגרמניה, ג'רום בואטנג, את השלישי הוא כובש בזכות…טוב, פשוט תראו את המהלך החל מ-3:10. הרביעי (5:50) בזכות יכולת הפריצה של דגלאס קוסטה, החמישי בזכות עוד מהלך קבוצתי נהדר (9:10) יכולת ההגבהה של מריו גצה, וכמובן הסיומת הפנטסטית של לבנ'.

באיטליה, במבט ראשוני לעונת 2006, ניתן לראות שדווקא הפער של יובנטוס מהליגה קטן, אבל צריך לזכור שבאותה עונה היא הייתה בשיאה, לפני שירדה לליגה השנייה בפרשת השחיתות, ומרגע זה חלפו מספר שנים עד שהתייצבה והפכה שוב לשליטה של הכדורגל האיטלקי. מעונת 2007/08, עונת החזרה שלה לליגה הראשונה, צמחה יובנטוס מ-186 מיליון ליש"ט ל-403 מיליון, גידול של 117% לעומת גידול של 65% בלבד בליגה. גם בצרפת המצב לא שונה ולכן האליפות של מונאקו כל כך סנסציונית. פאריס סן ז'רמן צמחה בזכות הכסף הקטארי במעל 500%(!) מ-65 ל-393 מיליון ליש"ט. גם הליגה הזאת, שנחשבה לנפלאה ולא צפויה אפילו בשביעיית האליפויות של ליון שחלקן היו צמודות, הפכה לליגה של קבוצה וחצי. הליגה עצמה צמחה בסה"כ ב-15%. זה אומר שפסז' משחקת, לפחות חצי מהזמן, מול קבוצה שהשווי שלה הוא 41 מיליון ומטה. פי 9 וחצי. ב-2005/6 הפער היה פחות מפי 2.

משכורות

בסקר המשכורות העולמי לעונת 2016/17 של sportinteligence, התקבלו נתונים די דומים שמעידים כמובן גם כן על הפערים. ברצלונה משלמת בממוצע 5.6 מיליון ליש"ט לשחקן, כחצי מיליון יותר מריאל מדריד. המשכורת החציונית לשחקן בליגה היא כחצי מיליון ליש"ט. פער של בין פי 10 ל-11. הפער בין הראשונה לאחרונה עומד על פי 20.7. הפער השני הכי גבוה בסקר אחרי הליגה הצרפתית – שם פער המשכורות של פסז' (כ-4.5 מיליון ליש"ט) מהחציונית עומד על 12.2(!) ו-21.5 מהאחרונה. עם המשכורת המשולמת לבארסה או ריאל אפשר לשלם לכל השחקנים ב-10 הקבוצות עם תקציב השכר הקטן ביותר בספרד ביחד. ומה עם יובנטוס שהשתלטה על הליגה האיטלקית עם שש אליפויות רצופות? משכורת ממוצעת של כמעט 4 מיליון ליש"ט לשחקן, פי 5.8 מהחציון ופי 12.8 מהאחרונה. באיירן מינכן עם מספרים דומים לאלו של הגברת הזקנה (4.2 מיליון ליש"ט, 7.2 ו-13.9) – פערים עצומים.

איפה אנגליה בכל הסיפור?

אחת הסיבות הגדולות לגידול בפערים בליגות הגדולות האחרות היא הסכומים העצומים שמשלמים לשחקנים באנגליה בזכות הסכמי השידור. זה אומר שחוץ מריאל מדריד, ברצלונה, באיירן מינכן, פסז' ואולי יובנטוס, אין מועדונים באירופה שיכולים להתחרות אפילו בקבוצות התחתית באנגליה. זה גם גורם לשחקנים בינוניים מהליגות הגדולות ללכת לצ'מפיונשיפ. השחקנים הטובים עוזבים את ספרד ואיטליה ובכך מגדילים את הפערים מהגדולות.

באנגליה שילמו השנה 1.6 מיליארד דולר משכורות שחקנים, שזה יותר מפי 2 ממה ששילמו השנה בספרד (806 מיליון), איטליה (790) וגרמניה (715), אבל זאת לא רק כמות הכסף, אלא חלוקת הכספים ותשלום המשכורות שהינו שיוויוני יותר. המשכורות שמשלמות מנצ'סטר יונייטד (5.7 מיליון ליש"ט לשחקן, הכי הרבה למועדון כדורגל בעולם) והסיטי (5.4), בסה"כ משלמות פי 2.4 מהחציונית ופי 6 מהאחרונה. גם לפי מדד הצמיחה שהצגנו קודם, מועדונים כמו היונייטד וצ'לסי צמחו פחות בשווי מהחציון של הליגה. כלומר, הפערים באנגליה למעשה הצטמצמו בעשור האחרון בזכות חלוקה שיוויונית יותר של כספי זכויות שידור.

ליגת האלופות

גם שם כאמור ההבדלים הולכים וגדלים, בעיקר בגלל השיטה של פלאטיני שהכניסה 5 קבוצות קטנות החל מעונת 2009/10 ופגעה בעניין. רונאלדו ומסי משתלטים על טבלת מלכי השערים, הרבה בזכות משחקים מול קבוצות מאוד קטנות. לפי דוח של CIES FOOTBALL OBSERVATORY יותר מחמישית (21%) ממשחקי שלב הבתים הסתיימו בהפרש של שלושה שערים או יותר, כלומר, לא ממש תחרותי. הנתון הציב אותה במקום ה-3 מתוך 31 ליגות באירופה (אחרי קפריסין ואוסטריה) במשחקי גארבג'. כל חמשת הליגות הגדולות נמצאות גם הן בחצי העליון (צרפת 7, אנגליה 9, ספרד 10, איטליה 12 וגרמניה 16). גם ההצלחה שלהן בשלבי הנוקאאוט היא גם תוצאה מזה שהמשחקים בליגות אינטנסיביים פחות ומאפשרים להן להגיע במצב אידיאלי יחסית למשחק. ריאל וברצלונה זכו ב-6 מ-9 אליפויות אירופה האחרונות, ובכל ארבע האחרונות. בדרכה לתואר אלופת אירופה שיחקה ריאל מול קבוצות שבממוצע השווי שלה גדול פי 2.5 משלהן, וזה גם לאחר שמשקללים קבוצות כמו באיירן ויובנטוס.

 לסיכום

אז כן, רונאלדו ומסי הם ענקיים והגדולים ביותר בדור הזה. ויכול מאוד להיות שהם הגורם המשמעותי ביותר בשליטה של המועדונים שלהם. אני לא אומר שהם גדולים יותר או פחות ממראדונה, פלה וכו'. אני אומר שההשוואה בעייתית בגלל הגידול בפערים. נכון, הכדורגל כולו התקדם, ההגנות השתפרו, קבוצות משחקות יותר טקטי, אבל כשהפערים הכלכליים בין הצדדים כל כך גדולים, כך גם הפערים המקצועיים.