האיש שנשאר יותר מדי

מגפת הקורונה שיתקה את הכדורגל העולמי. בשל כך הרהרתי בעבר והגעתי לשאלה מעניינת: מה משותף לקורונה ולארסן ונגר?

לשניהם לוקח יותר מדי זמן לעזוב. המנג'ר הצרפתי אמנם שם את ארסנל מחדש על המפה האנגלית עם 3 אליפויות, ואין ספק שזו נחשבה הצלחה כאשר אתה זוכה בהן בתקופה של 8 שנים, אבל כשאחריהן באות 14 שנים ללא כיבוש הכתר, איך נאמר? לא משהו.

תחילת הדרך

בדומה למאמנים גדולים נוספים ביבשת (קלופ, מוריניו, פרגוסון ואחרים), קריירת המשחק של הפרופסור הייתה בינונית ואפרורית. גם לקריירת האימון שלו לקח זמן להתרומם. הוא אימן את נאנסי ב-84'-87' ואז חתם במונאקו, איתה זכה באליפות צרפת בתום עונתו הראשונה ב-1988. אחרי כיבוש צרפת, העביר עוד מספר שנים בנסיכות העשירה והספיק לעבור גם בליגה היפנית. ב-1996 הוא חותם בארסנל וזוכה להרמת גבות מצד האנגלים שלא הכירו אותו. בדרך כלל אומרים שהשאר היסטוריה, אבל אני חייב לסייג: השאר היסטוריה?

צפון לונדון אדומה

ונגר הגיע לצפון לונדון ושינה את ארסנל באופן משמעותי, תוך שימוש בתוכניות אימונים פרי תכנונו והבאה של שחקנים שנחרטו בלב של כל תותחן ביניהם ויירה, הנרי, פירס (כן, ונגר אוהב מאוד את השחקנים הצרפתים בני עמו) וכמובן ואן פרסי, שהספיק גם "לערוק" לצפון ועבר לקבוצתו של פרגי.

התוצאות היו מרשימות – תוך 8 שנים מהגעתו לצפון לונדון הוא כאמור ספר 3 אליפויות – 98', 2002 וכמובן אליפות האינווינסיבלס (בלתי מנוצחים) ב-2004, הישג נדיר למדי, שהתרחש רק פעם אחת לפני כן בתולדות אנגליה על ידי פרסטון נורת' אנד ב-1889.

מאז התותחים נדמו וארסנל לא הצליחה לזכות באליפות. לזכותו של ונגר יוזכר שהוא שיאן הזכיות בגביע האנגלי כמאמן – 7 פעמים, מתוכן 4 פעמים מאז האליפות האחרונה. בנוסף, ארסנל הייתה הלונדונית הראשונה להגיע לגמר ליגת האלופות, כשהפסידה בגמר 2006 לברצלונה. חוץ מזה, 14 השנים שהעביר הצרפתי בארסנל היו כישלון גדול.

בזמן שישנת

התקופה הקשה והארוכה של ארסנל החלה בערך במעבר מהייבורי לאצטידון האמירויות ב-2006, אותו ונגר עזר לעצב. מאז שהניף לאחרונה את הכתר הספיק לראות מאמנים יריבים מרים שלו עושים זאת מספר פעמים – מוריניו עשה זאת עם צ'לסי 3 פעמים, לא כולל קרבות מילוליים בין השניים, פרגוסון ויונייטד חגגו מאז 2004 לא פחות מ-5 אליפויות וגם עם הסקוטי החליף ונגר סדרת עקיצות. אפילו לסטר השאירה את כל הממלכה מאחור ב-2016, כשארסנל מסיימת שנייה, ולא הזכרתי את האליפויות של מנצ'סטר סיטי ואם לא תבוטל העונה אז גם ליברפול.

ונגר זכה במהלך השנים לתדמית של מאמן מיושן ועקשן שלא מוכן להתאים את עצמו לכדורגל המודרני, במיוחד בשל העדפתו לשחק בעיקר מהמרכז ולא מהאגפים. גם האישיות שלו משעממת ויבשה למדי. צפו במסיבות עיתונאים של ונגר לעומת כאלה עם קלופ או מוריניו, שנותנים הצגה לעיתונאים. נכון שזה לא בהכרח דבר רע להיות אדם יותר שקט ולא פומפוזי וצעקני, אבל גם הכדורגל של ונגר היה משעמם ומיושן.

המצב של ארסנל תחת ונגר בשנתיים האחרונות היה כל כך גרוע שהיא לא רק הפסיקה להיות הקבוצה הטובה בלונדון, אלא שאפילו בצפון לונדון היא כבר לא הבכירה. צ'לסי וטוטנהאם שמו את התותחנים מאחורה.

כלום לא הולך

צריכים עוד הוכחה לבעייתיות של ארסנל תחת ונגר? שחקנים מוכשרים לכל הדעות ששיחקו תחת ונגר זכו לתארים משמעותיים רק אחרי שעזבו את הקבוצה. רובין ואן פרסי הגיע למועדון ב-2004 ושיחק בו עד 2012, ובשנה האחרונה אף שימש כקפטן. הוא לא הצליח לזכות עם ארסנל באליפות. לעומת זאת, כבר בעונה הראשונה שלו במנצ'סטר יונייטד, אליה עבר ישירות מארסנל, הניף את התואר. גם תיירי הנרי עבר תהליך דומה. הוא שיחק בקבוצה 8 שנים וזכה ב-2 אליפויות, אך נכשל במשימה לשים ידיים על גביע אירופה, בו זכה עם בארסה. אלכס אוקסלייד צ'מברליין שיחק תחת הצרפתי בין 2011 ל-2017 ואז עבר לליברפול, איתה זכה בגביע אירופה והשנה יניף את אליפות אנגליה. באיזה מהתארים הללו זכה בארסנל?

בנוסף לכל אותם שחקנים מוכשרים שכן עברו תחת ידי ונגר, במהלך השנים נודע שזלאטן איברהימוביץ' וכריסטיאנו רונאלדו היו מועמדים לארסנל. השוודי לא הגיע לבסוף כי סירב לעבור תקופת מבחן, הפורטוגלי בסוף הגיע ליונייטד כי הוצע לו שם שכר גבוה יותר.

לסיכומו של עניין, ארסן ונגר אכן היה למאמן משמעותי באנגליה, אבל ההתנהלות שלו בכל הקשור לרכש ולביצועי שחקניו על המגרש הייתה בעייתית. נכון, היה עליו להתמודד מול העושר של צ'לסי ומנצ'סטר סיטי, אבל ונגר העדיף להתקמצן ולא להילחם בחזרה. הצרפתי יזכר כמאמן מוכשר, אבל עקשן שלא מבחין בשינויים סביבו. אבל אני יכול לנחם את אוהדי ארסנל ולהזכיר להם שיש עוד קבוצה אחת, אימפריה במילואים, שמספר שנים לפני שעברה אצטדיון וביתר שאת לאחר המעבר הפכה להיות לא רלוונטית – מכבי חיפה. אנחנו והתותחנים באותה סירה.