כשדונצ'יץ' ופורזינגיס שורפים את הפרקט בדאלאס, כשסבוניס הופך מ"הבן של" לשחקן חשוב מאד בפייסרס וכשבאטום, גובר ורוביו פשוט מסרבים להיגמר, קשה להתעלם מהעובדה שהשחקן האירופאי פשוט פורח בליגת ה-NBA. אך השאלה הגדולה היא מי מבין כל השמות הנפלאים הללו באמת ייזכר בתור אחד מהגדולים ביותר ומי ייעלם בין דפי ההיסטוריה העמוסים של הליגה הטובה בעולם? כל התשובות בדירוג 20 האירופאים הגדולים ב-NBA בכל הזמנים.
מקום 10 – יאניס אנטטוקומפו (יוון)
רבים הם השחקנים האירופאים שעשו שמות ב-NBA, אך לקרוא תיגר על כוכבים כמו לברון, דוראנט והארדן בקרב על תואר שחקן העונה? זה משהו שאף שחקן אירופאי לא חלם אפילו לעשות בחייו, בטח שלא בגיל כל כך צעיר, בטח שלא במדי קבוצה כמו מילווקי.
אם איזשהו שחקן ב-NBA יכול להצדיק את הכינוי שהודבק לו על ידי אנשי התקשורת והאוהדים בארצות הברית, זהו יאניס בן ה-25, מפני שהיווני הזה הוא פריק אמיתי במלוא מובן המילה. הוא בלתי ניתן לעצירה, המספרים שלו מפלצתיים, הוא יצור מיוחד ונעלה שזכה בגנים אפריקאים, לוחמה יוונית ושיטת משחק אמריקאית שלרוב מצליחה להתעלות על שיטת המשחק של מרבית השחקנים המקומיים בליגה.
אין ספק שהמיתולוגיה היוונית הזו עדיין לא הגיעה אל החלק המעניין. ה-MVP של העונה החולפת (האירופאי היחיד שזכה בתואר למעט נוביצקי) ושחקן ההגנה השני בטיבו לשנת 2019, הפך לאיש החשוב ביותר במילווקי מזה יובל. כשיאניס בשטח, גם מילווקי באקס, קבוצת תחתית אפורה יחסית יכולה להפוך לדבר הכי חם בליגה.
יאניס הוא גלדיאטור בעידן של טיטנים. בימים בהם מאמנים מחפשים פחות את הסגל המאוזן ויותר את השילוב המנצח בין שני אינדיבידואלים כאלה או אחרים, מצליח יאניס להתעלות לבד מעל כולם. הלייקרס יכולים לנצח בלי לברון, יוסטון תשרוד גם בלי השלשות של הארדן, אך מילווקי ללא יאניס? ספק אם היא יכולה לזכות ביורוליג. מה בהמשך? ככל הנראה עוד שיאים הזויים למדי, דאנקים מרהיבים, נקודות אינספור, הובלתה של מילווקי לפסגות הגבוהות ביותר של הפלייאוף וככל הנראה גם תואר אליפות אחד או יותר בשנים הקרובות, מפני שאת הטבעת הזהובה כמו את זו הכתומה, כנראה שפשוט אי אפשר למנוע מיאניס בשום דרך.
מקום 9 – פרדראג סטויאקוביץ' (יוגוסלביה, סרביה)
סטויאקוביץ' היה מצליח לגרום לא פעם לרושם ראשוני מטעה. מבחוץ מדובר בבחור נחמד וביישן, אך עם העלייה לפרקט, יריביו כבר היו מבינים שיש להם עסק עם רוצח אמתי בעל דם קר. פג'ה היה מסוג השחקנים שברגע אחד היו יכולים לסגור סיפור ולהרוג את המשחק. לפג'ה היה מהלך אחד עיקרי- הוא היה מקבל את הכדור מחוץ לקשת, מכדרר פעמיים לכל היותר, מיישר מבט לשומר שלו וזורק את הכדור בקלאסה מופתית מעל הראש אל הסל.
אותו המהלך ליווה את סטויאקוביץ' בכל משחק מחדש. היריבה או המעמד פשוט לא עניינו אותו – בין אם זה במדי פאוק בליגה היוונית, בפלייאוף ה-NBA, בתחרות השלשות של האולסטאר או בגמר המונדובאסקט נגד ארצות הברית באינדיאנה – משחק שהוכתר בתור ההשפלה הגדולה ביותר של נבחרת ארצות הברית מאז אולימפיאדת ברצלונה ועד היום, ובמקביל גם בתור הישג השיא של נבחרת יוגוסלביה.
בראיון שערך, סטויאקוביץ' סיפר שכבר מגיל צעיר מאד, כולם דאגו לומר לו שהוא עומד להפוך למלך הפרקט. אך משהו היה חסר בקריירה המפוארת של הקילר בעל החיוך השבור והמקסים שבורך בטכניקת קליעה נדירה ותמיד דגל במשחק היפה ובכדורסל ההוגן והנאה לעין. אותו המשהו היה כמובן אליפות. בסקרמנטו פג'ה שיתף פעולה עם ולאדה דיבאץ' שהיה חברו גם למדים הלאומיים. באותן שנים הייתה סקרמנטו קבוצה נוצצת למדי, מלבד צמד הסרבים שיחקו בשורותיה גם שמות כמו בראד מילר, כריס וובר ובובי ג'קסון. הקינגס הצליחו להגיע עד למעמד גמר המערב אך נעצרו שם על ידי פיל ג'קסון, קובי, שאק ושאר החברים.
השנים עברו ופג'ה שב לקונסקו פיילדהאוס באינדיאנה, הפעם כשחקן הקבוצה המקומית. בהמשך הוא גם עבר בניו-אורלינס וטורונטו והקריירה של פג'ה עמדה להיגמר בצורה רגילה ומשעממת למדי. אך אז הגיעה דאלאס. המאבס חיפשו סמול-פורוורד זול, ופג'ה המנוסה בן ה-35 שהיה אז שחקן חופשי היה נראה להם כמו המציאה המושלמת עבורם. לאורך העונה הסדירה היה נדמה שפג'ה עומד להיכנע לגילו המתקדם, אך עם פתיחת הפלייאוף הוא התפוצץ, הזכיר לכולם אלו דברים נפלאים יכולים לקרות כשהיד שלו חמה ועזר לדאלאס לזכות באליפות. הזיכרון האחרון של סטויאקוביץ' מהקריירה שלו הוא חגיגות האליפות בחדר ההלבשה של האמריקן איירלינס ארנה במיאמי. ככה מלך אמתי מסיים את הקריירה.
מקום 8 – ולאדה דיבאץ' (יוגוסלביה, סרביה)
ולאדה דיבאץ' היה חוד החנית של תור הזהב של הכדורסל היוגוסלבי עד לפירוקה של הפדרציה המזרח אירופאית. לאחר שזכה בתואר שחקן השנה באירופה לשנת 1989 במדי פרטיזן בלגרד, חצה ולאדה את האוקיינוס יחד עם חברו המנוח דראז'ן פטרוביץ', שאל הקשר ביניהם וכן אל פטרוביץ' עצמו נגיע בהמשך. בזמן שפטרוביץ' התקשה להתאקלם בפורטלנד, דיבאץ' ירש את מקומו של לא אחר מאשר קארים-עבדול ג'אבר בעמדת הסנטר של הלייקרס וכיכב לצדו של מג'יק ג'ונסון האלמותי. הכוכב הבלתי מעורער של הליגה באותם ימים והנער הצעיר והגבוה מיוגוסלביה, הצליחו להוביל את הלייקרס עד לגמר ה-NBA. שם נעצרו על ידי שיקאגו האגדית.
אפשר להמשיך ולדבר על הטרייד בין ולאדה לקובי, על הימים בשארלוט ועל הקשר בינו לבין סטויאקוביץ' בקינגס. אפשר גם לדבר על הפציעות הקשות, על הכניסה להיכל התהילה של הכדורסל, על הפה הגדול או על כל ההישגים האישיים והקבוצתיים של ולאדה. אך כדי להבין עד כמה דיבאץ' היה באמת ספורטאי דגול ויחיד במינו, מספיק לחזור לערב אחד בקיץ 1990, לא בסקרמנטו או בל.א אלא דווקא בבואנוס איירס, ארגנטינה.
באותו ערב היסטורי ב-19 באוגוסט 1990, תוך כדי שמדינתם מתפוררת, זכו שחקני נבחרת יוגוסלביה במרחק של אלפי קילומטרים מביתם באליפות העולם לאחר שניצחו במשחק הגמר את ברית המועצות החזקה. קוקוץ', ולאדה ופטרוביץ' הראו לעולם שיוגוסלביה חזקה מהפירוד, שהשלם גדול מסך חלקיו. במהלך החגיגות, פרץ אוהד יוגוסלבי לפרקט עם דגל קרואטיה, דיאבץ' הסרבי חטף את הדגל מידיו, השליך אותו הצידה והמשיך בחגיגות. האירוע השולי לכאורה הוביל לאחר ימים אחדים לנתק בין דיאבץ' לבין חברו הטוב פטרוביץ' הקרואטי. עד יום מותו של האחרון הם לא החליפו מילה ביניהם. נתק זה, גרם בהמשך לקרע ספורטיבי בין סרביה לקרואטיה ולאחר מכן, איך לא, גם לפגיעה ביחסים הפוליטיים בין שתי המדינות. ולאדה דיבאץ' הצליח להרעיד ברגע אחד את כל מדינתו לשעבר, עד כדי כך הוא היה ספורטאי משמעותי ומשפיע הן עבור הכדורסל האירופאי והן עבור זה האמריקאי.
מקום 7 – מארק גאסול (ספרד)
אחת הקלישאות הידועות בספורט היא שזה ממש לא קל להיות "הבן של" או "האח של", תשאלו את גלן רייס ג'וניור או את ג'ורדי קרוייף. נקודת הפתיחה של מארק גאסול, לנצח אחיו הצעיר של פאו, לא הייתה יכולה להיות גרועה יותר. בניגוד לפאו, מארק התקשה לפרוח במדי ברצלונה קבוצת נעוריהם של השניים ומצא את עצמו די מהר עובר את הדרך מאלופת ספרד באותם ימים לסנט ג'וזפ ז'ירונה הקטנה. כשהוא נבחר בדראפט על ידי הלייקרס, הגורל שוב צחק בפניו של מארק והוא היה חלק מהטרייד הגדול שכל מטרתו הייתה להנחית את אחיו הגדול בלייקרס. בצד השני של המדינה בממפיס, טנסי, פאו השאיר לאחיו הצעיר נעליים גדולות מדי. האח הגדול לבית משפחת גאסול סיים את הקדנציה בגריזליס כאשר כל השיאים האישיים בקבוצה הפכו לשלו ובתור הזר הטוב ביותר בהיסטוריה של ממפיס.
שום דבר לא עזר למארק לשבור את הסטיגמות השליליות שדבקו בו- לא שבירת שיא המועדון באחוזי קליעה מהשדה, לא הזכייה בתואר שחקן ההגנה של השנה על חשבונו של לברון ואפילו לא כניסה לחמישיית העונה. בממפיס זכרו חסד נעורים לפאו ודחקו הצידה את מארק. הוא תמיד הוגדר בתור האח הפחות מוצלח, הפציע יותר, הרך יותר והדומיננטי פחות. אך מארק אטם את אוזניו והמשיך בשלו, הוא שבר כל סטיגמה אפשרית והפך לאחד משחקני הצבע החזקים במערב. לאחר 11 עונות בממפיס כאשר רק בסופן הוא זכה להכרה לה הוא היה ראוי, נדד מארק מזרחה. עד כמה מזרחה? לטורונטו קנדה.
גאסול הצעיר עלה לראפטורס הון- שלושה שחקנים ובחירת דראפט אחת עשו את הדרך ההפוכה לממפיס. אך ספק אם ניק נרס מתחרט ולו לשנייה על הטרייד שעזר לטורונטו להפוך לקבוצת עומק אדירה, עם סגל מנוסה ובסיום העונה גם לאלופת הליגה לראשונה בתולדותיה. בעונה וקצת של מארק גאסול בטורונטו, ראה הספרדי פחות דקות על הפרקט ממספר הדקות להן היה רגיל בממפיס, וגם בתרומתו האישית לקבוצה חלה ירידה קלה. בשורה התחתונה, אפילו שיתוף פעולה עם בראיינט בלייקרס הגדולה, לא יוכל להשתוות לכך שמארק היה שותף לאחת האליפויות המרתקות והסנסציוניות שהיו ב-NBA אי פעם. כעת, בגיל 34 נכנס מארק גאסול לישורת האחרונה של הקריירה שלו ואין ספק שהעתיד עוד טומן כמה דברים נפלאים עבורו.
מקום 6 – טוני קוקוץ' (יוגוסלביה, קרואטיה)
קוקוץ' היה האיש שהמציא את מונח "השחקן השישי" מחדש. הוא הוכיח לכל שחקני הספסל באשר הם שאם הוא, אחד השחקנים הגדולים באירופה בתחילת דרכו ואלוף היורוליג 3 פעמים, יכול להמתין להזדמנות כאחד האדם, כל אחד יכול. מעבר להיותו כדורסלן עילאי וכן האירופאי היחיד שיכול להעיד על עצמו שהוא לקח חלק פעיל בקבוצה הטובה ביותר בענף, קוקוץ' היה לפני הכל מנטליות. מנטליות ואופי. צריך חוסן מנטלי אדיר כדי לעשות את הסוויץ' בין היותך הכוכב הכי גדול של יוגופלסטיקה, לבין עוד שחקן מן השורה בקבוצת NBA, גדולה ככל שתהיה. קוקוץ' השאיר מאחוריו את המורשת המפוארת שהעמיד באירופה ופתח דף חדש בארה"ב, ולאחר הרבה מאד עבודה קשה הוא גם בא על שכרו.
קוקוץ' הכריזמטי זכה לחוות את מסעה של שיקאגו כמעט בשלמותו- הוא הגיע לקבוצה לאחר פרישתו הראשונה של ג'ורדן כדי למלא את משבצת המחליף של פיפן. כשג'ורדן סיים לזרוק כדורי בייסבול וחזר לבולס, קוקוץ' היה חלק מהקבוצה האגדית שלקחה שלוש אליפויות רצופות. כשכוכבי הקבוצה נטשו, הוא נשאר להגן לבדו על הסמל והוביל את שיקאגו לאורך העונה כולה, אך קברניטי המועדון החליטו לבסוף שאת תהליך הבנייה מחדש של הקבוצה (שנמשך עד היום) הם מעדיפים לעשות בלעדיו.
קוקוץ' המשיך במסעו ב-NBA גם לאחר ימיו בשיקאגו. פילדלפיה הייתה זו שזכתה בשירותיו של הקרואטי המעוטר, אך הוא לא נשאר שם יותר מדי זמן. גם באטלנטה קוקוץ' לא שרד יותר מעונה ולבסוף חתם הקרואטי את הקריירה הנוצצת שלו עם שלוש עונות במדי הבאקס. יותר מדי נקודות הוא לא סיפק שם, אך זקני מילווקי יוכלו לספר לכם כמה האופי וכושר המנהיגות שלו הצליחו להשפיע על המועדון, גם בגיל 37.
