גראציה, גראנדה קפיטאנו!

מי אתה, ג'יאנלואיג'י בופון, ואיך אתה גורם לי להתרגש כמו ילד בשעה שאני אמור להיות בחלום השלישי?

מי אתה, ג'יאנלואיג'י בופון, שבגיל 40 (40!) קופץ וחוגג את השער השלישי כמו ילד בן 18?

יש שחקנים שזוכים ליותר כותרות ממנו. יש שחקנים יפים ממנו. יש שחקנים צעירים ממנו. יש אינספור שחקנים, בכל העמדות. אין עוד שחקן שמרגש כמו גראנדה ג'יג'י.

בופון
Credit to "UEFA Champions League" Facebook page

אין עוד מישהו שמגיע לו כל כך לזכות בליגת האלופות. אליפויות, גביעים, גביע העולם – את כולם הניף מעל ראשו, תוך שבירת שיאים וסיפוק הצלות מדהימות.

קברו אותו לאור יכולת ירודה מעט? קבלו משחק מהסרטים נגד ליון. עוד פנדל שנהדף. עוד שער נקי. עוד אליפות לאוסף. ככה זה כשאתה Numero Uno בגברת הזקנה. הפחד ממך והכבוד אליך אופפים אותך ולא משנה מי היריבה. גם מצב הבקעה של 100% הופך ל-80% במקרה הטוב כי היד שלך תופיע מעצמה בין הכדור לרשת. היא תפוסה? אז היד השנייה. גם תפוסה? אז השלישית.

לאורך שני עשורים מככב ג'יג'י על הבמות הגבוהות ביותר מול היריבים הגדולים ביותר, ומספק את המשחקים הגדולים ביותר. לצורך הבהרה – לא זכרתי במדויק את שנת הבכורה שלו (בושה!), אז פתחתי אינטרנט כדי לבדוק מתי פארמה שלו סיימה ב-0:0 עם מילאן. התחלתי מעונת 1998-1999 בשיא תמימותי ונאלצתי לחזור 3 עונות לאחור כדי להגיע לעונה המדוברת. 1995! אני אישית רק הופעתי אז בתכניות – זה היה 10 חודשים לפני הלידה שלי. והיום אני אחרי צבא ועדיין מתפעל מהפלא שעומד בשער עם הספרה 1 על הגב.

באנר דף הבית - מונדיאל טיקטיק והזווית

אילו שחקני התקפה לא שיחקו נגדו? ג'ורג' וואה, בטיסטוטה, קייזה האב וקייזה הבן, האחים אינזאגי, רוברטו באג'יו, רונאלדו הברזילאי, טוטי, שבצ'נקו, ויירי, ווצ'יניץ', זלאטן, לוקה טוני, קבאני, היגוואין, די נטאלה, מיליטו, אטו, קלוזה ואימובילה – ואלה רק השחקנים שעלו לי לראש בכמה שניות. ורק במסגרת הסרייה א'. זו לא הכמות, ולא האיכות – זה השילוב שלהם. תבדקו את המצב בליגת האלופות ובמדי הנבחרת ותוסיפו כל שחקן התקפה ידוע לרשימה. תראו לי אחד שלא מכבד ומעריך אותו. תראו לי מילה רעה אחת עליו.

כי הוא הרי לא רק שחקן אגדי – הוא גם אדם גדול. חייכן, צוחק, פתוח, כן, חינני, קורן. האופטימיות במיטבה פשוט מתבטאת בפנים של ג'יג'י. התשוקה והשאגה לאחר עוד מהלך הגנה מוצלח. הטירוף אחרי הצלה. הגעירה בחוליית ההגנה שהרשתה לעצמה לחלום בהקיץ לשבריר שנייה. אנחת הרווחה אחרי פצצה לחיבורים שלא מצאה את הרשת – שהדף, ליתר דיוק. הכבוד כלפי כולם – חברים ויריבים, הראש המורם גם לאחר הפסדים. הגאווה. הגרניטה.

יובנטוס, בופון
Credit to Juventus Facebook Page

ולא הכל היה ורוד. גם טרגדיות היו בחייו. בתחילת המילניום היה בדכאון ונעזר בטיפולים על מנת לצאת ממנו מחוזק ומוצלח יותר. כן, אותו ג'יג'י שקראתי לו אדון אופטימיות הרגע. האופוריה של הזכייה במונדיאל 2006 נעלמה כלא הייתה לאחר ירידת הליגה הכואבת באותה העונה. הנטישה ההמונית של יובנטוס לא משכה את ג'יג'י שנשאר נאמן לה. גם לא סכומי העתק של סיטי. "ג'נטלמן אמיתי לא עוזב את הגברת הזקנה שלו בעת צרה", לדבריו. אמר – וקיים עד היום. ואין קבוצה בעולם שבשלב זה או אחר לא הייתה רוצה לקבל אותו.

הוא לא אליל יובנטוס. הוא עצמו יובנטוס. עצם המחשבה על הפרישה שלו מעוררת פחד. אין לו תחליף, והוא ייקח עמו חלק ענק מהקבוצה שיהיה מאד קשה למלא. שני שוערים בשער אולי ימלאו מחצית מהחור.



ונחזור למשחק היום. את הנ"ל כתבתי דקה לאחר שראיתי את ג'יג'י חוגג את אותו שער שלישי מדובר. דווקא בזכות זה שעמיתו-יריבו, שוער ריאל, השמיט כדור. בהרבה משחקים אחרים הייתי רוצה לקבל הכרעה לפני ההארכה כדי ללכת לישון עוד קצת. בבאסה או בשמחה, לא כ"כ שינה הצד המנצח. אני חוטא בכך לא פעם – אתמול הלכתי לישון באמצע המחצית השנייה (בושה?). לפעמים קרה שחיכיתי לסוף ההארכה רק כדי להיות בצד המפסיד, שזה עוד יותר מבאס.

היום חיכיתי לשריקת הסיום כדי שהצהובים (מוזר לי לקרוא ככה לשחקני יובנטוס) יתרעננו מעט ויעלו למגרש לסיים את המשימה בהארכה. ידעתי דבר אחד – אני נשאר ער כמה שצריך – בשביל ג'יג'י. אני ועוד רבים אחרים ברחבי הגלובוס.

נכון, הוא הפסיד בשלושה גמרים, כששניים מהם ראיתי. איש לא ציפה שנעבור את טוטנהאם לאחר המשחק הראשון. כנ"ל לגבי ריאל מדריד. זה לא המפעל של ג'יג'י? אלגרי פחדן? הסיפור גמור? אותנו אסור להספיד, גם עם רגל וחצי מעבר למצוק. לא אותנו, ולא את בופון.

יובנטוס
Credit to "UEFA Champions League" Facebook page

ואמנם קשה עד בלתי אפשרי לנטרל את ריאל מדריד בברנבאו, וטיפשי לצפות לזה, אבל זה כל כך רחוק ממה שקיבלנו. צמד של מנדז'וקיץ' הכניס בי תקווה. כמה שהוא אוהב לכבוש מול ריאל. מקווה שהפעם זה גם יתרום לתוצאה הסופית. עם קצת מזל והמון הקרבה שומרים על שער נקי. דיבאלה לא משחק ואנחנו נראים טוב בהתחשב בהכל. איבודי כדור מיותרים שנגמרים בלא כלום. תודה לאל. היגוואין בועט ונבאס מציל. לא טוב. לא עברה דקה, קוסטה מתרוצץ לו באגף… בום! הגבהה של קוסטה – השמטה מזעזעת של נבאס – שער של מאטווידי. כמה טוב שפתח. 3:0. מדהים. המצלמה מתפקסת על ג'יג'י שלא יודע נפשו מרוב אושר. חיוך מאוזן לאוזן. עוד טור נולד.

אבל רגע. אתמול רומא עשתה את הבלתי ייאמן והדיחה את ברצלונה, למה שהיום לא יהיה תורה של יובנטוס? אחרי הכל, אנחנו יותר מרשימים מהרומאים, וריאל כבר נפלה העונה במשחקים שהייתה צריכה לנצח. ואותה טוטנהאם ניצחה את ריאל. הכל נבנה לקראת חצי הגמר שלנו.

מדפדף משום מה בפייסבוק ורואה תגובות – "רונאלדו ישים גול לקראת הסיום, זה המפעל שלו". שטויות! הוא לא מסוכן מדיי היום. היה באיזור השער, אבל לא יותר מזה. נזכרנו מה זה להיות יובנטוס. ושכולם יפחדו.



הנה, מתקרבים לשריקת הסיום. עוד צהוב ועוד צהוב – למי אכפת? מרסלו מפיל את קוסטה ומקבל גם הוא צהוב. איזה מהירות יש לו, לקוסטה. יאללה, תן ספרינט ותסדר לנו את השער הרביעי כמו מול בנבנטו. כבשת אחלה של גול אז, רק תשחזר אותו.

עוד מחשבה קופצת לראש – אתמול סיטי הפסידה בבית לליברפול, הפסד שלישי ברציפות של פפ. מי היה מאמין? זה המחזור הכי מטורף שאני זוכר. זהו, אנחנו חייבים לעלות. אין מצב שלא. אולי גם סביליה תעלה? שגם סביליה תעלה. ואני שונא את מונטלה. אבל זה מחזור ההפתעות, ואני אוהב הפתעות הרבה יותר משאני שונא את מונטלה.

קצת דפיקות לב, קצת העברות כדור מצד לצד. עוד מבט על הצלה של ג'יג'י לכדור מוסט. חדות שיא. מדהים!

בופון
Credit to "UEFA Champions League" Facebook page

שלוש דקות תוספת זמן, מקובל. הכדור עובר לו מצד לצד שוב, ואפילו מעל השער שלנו. רונאלדו נגח, אבל כוסה טוב ע"י ליכטשטיינר. אחלה ליצ'י, טוב שעלה במחצית הראשונה. כבר ראינו איך דה שיליו מסתפק בלהתבונן מהצד. צהוב גם לבנעטיה. לא נורא, גם החולצות שלנו צהובות. לא צבע כזה נורא. הוא דווקא אחלה, בנעטיה.

יאללה, דקה וחצי, ואפשר לנשום קצת.

ובדיוק חשבתי כמה זה הזוי – זה היה אמור להיות המשחק האחרון של בופון באלופות, בעקבות התוצאה בשבוע שעבר. שוב כולם קברו אותו ואת הקבוצה. מי נתן לו סיכוי?! אבל הנה, תכף הוא נכנס להארכה ושם הוא יוכל לסתום לכולם את הפה. ואם יגיע לפנדלים, אני רגוע. נבאס בעיקר משמיט היום, בופון ינצח את הדו-קרב בשבילנו, הוא לא יכול אחרת. רק שהאחרים לא יפשלו…

כדור לרחבה שלנו, בנעטיה צמוד-צמוד ללוקאס, הכדור קופץ לו לאיטו ובופון לוקח אותו לידיו ומתכוון לחדש את המשחק.

מי שרק? למה? פנדל?! ככה רוצים להרוס לבופון את הערב שלו?

אבל זה ברור – ג'יג'י יהדוף כל פנדל. אין מצב שיספוג דווקא עכשיו. דווקא היום.

תכף. תכף נסיים לקפוץ על השופט והכל יהיה בסדר. תכף. עם ג'יג'י לא מתעסקים.

ובדיוק כשכתבתי מילים אלה, נשלף הכרטיס האדום.

רונאלדו
Credit to "UEFA Champions League" Facebook page
Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח