זה כבר לא כמו פעם, החבורה הירוקה מהכרמל כבר לא מאיימת על אף אחד וכוח ההרתעה כבר לא קיים. מה הפתרון? הוא דווקא מתחת לאף, ממש ממש קרוב.
פעם זה היה שונה, מכבי חיפה הייתה קבוצה כזו שמפחדים לשחק מולה, קבוצה כזו שכשהאוטובוס של האורחת היה בדרך לכרמל היא כבר הייתה בפיגור 1-0 אם לא יותר. מאמנים היו חושבים איך סוגרים את המשחק, מאטים את הקצב בניסיון לצאת עם כמה שפחות נזק ואולי לחולל נס ולגנוב נקודות.
הימים הללו חלפו עברו להם, קבוצות לא מתביישות לשחק את הכדורגל שלהם נגד מכבי חיפה, להסתכל לירוקים ישר בלבן של העיניים, לתקוף, לרוץ ולהביך אותם בביתם שאמור להיות מבצרם.
זה לא שלמכבי חיפה אין את הכלים – שחקנים טובים, תקציב גדול, צוות אימון רחב, מתקן אימונים משובח, נוער מצוין וקהל ענק שלא מפסיק להגיע ולדחוף. לא משנה מה, הכל קיים. אז מה חסר?
מכבי חיפה, לדעת רבים, היא הקבוצה הגדולה בארץ עם ההישגים הכי מרשימים לאורך ההיסטוריה. שחקנים עם שמות ענקיים עברו במועדון והשאירו חותמת ענקית של שמם, גרמו לקבוצה להראות נוצצת מבריקה ומאיימת, אותם שחקנים השאירו נעליים גדולות אחריהם. אולי גדולות מידי.
היום לשחק במכבי חיפה נראה כעול גדול. מלחיץ ללבוש את החולצה הירוקה ולא לעמוד בציפיות ההיסטוריה לאורך זמן. קהל ענק דוחף אותך אבל אתה לא מצליח לשחק כמו שאתה יודע, כמו שאתה רוצה, וכמו שאתה מתאמן.
נראה שהמחויבות היא גדולה, אבל הלחץ גדול מידי, המשקולות על הרגליים כבדות מידי וקשה לעשות את הסוויץ'. הכדורגל הירוק הוא עצוב מאוד ולא שמח כמו פעם.
קרדיט תמונה: ויקיפדיה
לפני כחודש התראיין אלון גל באחת מתכניות הספורט בטלוויזיה והתייחס לבעיה הפסיכולוגית של הכדורגל והישראלי בכלל ולבעיה המנטלית של מכבי חיפה בפרט. הבעיה של הכדורגל הישראלי היא שרוצים תוצאות כאן ועכשיו, אין סבלנות. עבודה מנטלית היא עבודה לאורך זמן ואת הפירות קוצרים לאחר עבודה קשה וארוכה.
עבודה מנטאלית היא חובה בימינו, בכל קבוצה ששואפת להישגים, בעלים חייבים להבין זאת ומאמנים חייבים לקבל את המרות של אותם פסיכולוגים ספורטיביים.
אלון גל הציע את עצמו למכבי חיפה בשידור חי, הוא אמר שיעשה זאת בהתנדבות מלאה ובשמחה גדולה בתור אוהד של הירוקים.
גל הוא הפתרון המושלם לבעיה המנטלית הרב שנתית של מכבי חיפה, הוא לא צריך את הפרסום. בתור אחד שעובד עם מכבי חיפה יש לו מספיק משלו, הוא זה שיגרום לקבוצה ליצור שמות חדשים שיחזירו את הברק לקבוצה.
יענקל'ה שחר חייב להרים את הכפפה הזאת ולמנות אותו לפסיכולוג הקבוצה. הוא אוהד הקבוצה וברור שיש לו מחויבות פנימית. ואם לא הוא, אז פסיכולוג אחר שיעבוד על היכולת המנטלית של המאמן והשחקנים.
