גברים באדום

בס"ד

במבט ראשון, נראה שלא הרבה השתנה מהעונה שעברה. שחקן יקר מאד עדיין משחק בקישור, שחקן יקר מאד מוביל את ההתקפה ושחקן יקר מאד מחמם את הספסל. גם הרכש דומה; קשר אחורי לא צעיר הגיע בהמון כסף ובהגנה ינסה להשתלב שחקן צעיר ללא נסיון פרמייר ליג. גם המאמן אותו מאמן. אז מה בדיוק גורם ליונייטד להבקיע 2 רביעיות באותו שבוע ועוד נגד קבוצות לא מאד חלשות?

כשקשר בן 29 עובר למועדון גדול ב-40 מליון יורו (מישהו אמר פאוליניו?), אתם יכולים לחשוב שמדובר בשחקן מיוחד. שובר שוויון. כשמנצ'סטר יונייטד החתימה את נמניה מאטיץ', הבנתי שהמועדון האהוד עליי לא קיים יותר. הפכנו לסניף של ליברפול. איך אנחנו מביאים שאריות של צ'לסי, בגיל מתקדם ובהמון כסף? שוב עבדו עלינו? ולמה פלאיני עדיין כאן?* והאם ראשפורד ייובש גם השנה? ומרסיאל עלה טונות של כסף, האם הוא לפחות יפרוש דולרים על המקום שלו בספסל? ומה מוריניו מתכנן לעשות אחרת, שהוא לא עשה כל העונה שעברה? בסוף העונה הוא הולך לספר לנו שמקום 5 יותר טוב ממקום 6? אני עובר לאהוד קבוצת קריקט!

אז בלי לאבד פרופורציות, מאטיץ' מתחיל להזכיר נמניה אחר שלבש אדום. שקט, בטוח, יושב מאחור, אבל לא חושש לצאת קדימה ובעיקר גורם לקונטה לתפוס את הראש. או במילותיו של מוריניו "לא ברור לנו למה צ'לסי וויתרו עליו". מה שגרם לצ'לסי לוותר עליו היא כנראה השחצנות של קונטה, שבטוח שהוא הולך להמציא בליגה האנגלית את הגלגל. אבל זה לא משנה ליונייטד. היא הרוויחה קשר אחורי נפלא שבוודאי עוד יטעה, אבל כרגע נותן לה שקט נפשי שכל כך חשוב לה לפתיחת העונה, דבר שיכול לייצר מומנטום נפלא להמשכה.

מרוויח נוסף מרכישתו של מאטיץ' הוא פוגבה. העונה הצרפתי לא יוכל לבוא בטענות לאף אחד במקרה של חוסר הצלחה נוסף. בהנחה שהוא יפסיק לפגוש את הקורה כל כך הרבה, הוא קיבל כל מה שהוא ביקש. מוריניו מציב אותו בעמדה קדמית יותר, כך שהוא פנוי לבנות התקפות וגם לכבוש ולבשל. תג המחיר שלו כבר לא הגבוה בעולם ואחרי עונה שלמה הוא כבר מכיר את החברים טוב יותר והתיאום חייב להשתפר, במיוחד עכשיו כשלא חייבים לחפש את זלטאן בכל התקפה.

אבל החלק הכי מעניין הוא כנראה ההתקפה. הרבה חששות היו במועדון האדום בקיץ. זלטאן נפצע ו-(סוג של) עזב, וויין רוני עזב לאברטון אחרי שהבין היטב את הרמזים של מוריניו ולוקאקו הגיע כחלוץ מבטיח, אך כאחד שעוד לא הוכיח את עצמו ברמות הגבוהות ביותר. גם העובדה שמקטריאן לא הראה את הניצוצות שציפו ממנו להראות, לא הרגיעה את יושבי האולד טראפורד. מאטה כבר לא יהיה המנהיג האולטימטיבי ומרסיאל, כאמור, מחזק ברגים בספסל, אלא שכאן מגיע הטוויסט בעלילה. מוריניו מציג השנה הרכב התקפי ומהנה שכולל את לוקאקו בחוד, ראשפורד קרוב אליו ומקטריאן בצד. לידם אפשר למצוא את מאטה ופוגבה וכל אלה יחד יוצרים התקפה משוכללת ומגוונת. הארמני מבשל ללא הפסקה ועבר כבר את כמות הבישולים מהעונה שעברה; ראשפורד נראה כמו בחלומו של כל אוהד; לוקאקו עם 3 שערים ב-2 משחקים ומרסיאל מבין שהשנה הוא יהיה חייב לעבוד קשה בשביל לקבל דקות והוא עם 2 שערים ב-2 משחקים, בהם עלה כמחליף. כשכל זה מגובה בשקט של מאטיץ' מאחורה, אפילו פלאיני עושה עבודה סבירה מאד כמחליף. פוגבה כבש כבר 2 שערים ונראה משוחרר יותר באופן כללי. ככה זה כשנהנים.

מנצ'סטר יונייטד נהנתה מפתיחת עונה לא קשה, אך כזו שבעונה הקודמת הייתה גורמת לה לאבד לפחות 4 נקודות. אין מה להסתנוור מהתוצאות וגם לגבי הדרך יש הרבה מה לשפר, אבל הכיוון נראה חיובי ומעבר לזה, האוהדים צריכים להיות מרוצים במיוחד משינוי הגישה של מוריניו ומהעובדה שמסתבר שהוא גמיש יותר ממה שחשבו. יש שיגידו פרגמטי אפילו.

אפשר לצאת בהצהרות ולומר שכל תוצאה פרט לאליפות תהיה כשלון, אבל האמת היא שהדרך ארוכה ומפותלת ויונייטד תצטרך להתמודד במקביל גם עם עונה אירופאית, כשהעונה אין את הדרייב של העפלה לצ'מפיונס כבונוס על הזכיה במפעל. מי שיכול לצאת הכי גדול מהעונה הזאת הוא מוריניו. מעבר לעובדה שבקרוב הוא עשוי לקבל חיזוק נפלא בדמות איברהימוביץ' (שגם אם יגיע, ישחק תפקיד משפיע הרבה פחות מבעונה שעברה), הוא גם יכול לחזק את טענתו שהעונה השניה שלו היא הקובעת. אם יונייטד תסיים בשלושת המקומות הראשונים ותגיע לפחות לרבע גמר ליגת האלופות, רובם המוחלט של האוהדים יראו בזה התקדמות מבורכת. אם אפשר עם זכיה בגביע על הדרך, זה בכלל טוב. אפילו פלאיני לא יפריע לנו כל כך.

*עדיין אין לי מושג מה פלאיני עושה ביונייטד