כשפיל ג'קסון הפך למנהלה המקצועי של הניו יורק ניקס זו לא הייתה שאלה של האם, אלה של מתי יחזור אחד המאמנים הטובים בשלושת העשורים האחרונים שוב לפרקט ויכניס משרוקית לפה. ג'קסון הפתיע את כולם, דבק במינוי שלו עד הרגע האחרון, אותו הרגע שלהנהלה מהתפוח הגדול הגיעו מים עד נפש ממנו.

לעומת זאת, באקלים המזרח תיכוני, נראה שהמנהל מקצועי שהופך ביום בהיר אחד למאמן והמאמן שביום בהיר אחר הופך למנהל מקצועי, הם תופעה שבשגרה ולצערנו, כמעט תמיד מתלווה סוף ידוע מראש. אבי נמני, אלי גוטמן, ניר קלינגר, יצחק שום, צביקה שרף וג'ורדי קרויף הם רק השמות המוכרים והזכורים ביותר שעברו מהמשרד לספסל האימון. בחלק מהמקרים, אפשר לומר שזה כמעט עבד. הקבוצה המפורקת מנטאלית שקיבל שרף מידי קטש הצעיר הפכה לקבוצת פיינל פור ואפילו הגיעה לגמר, אז זה לא הספיק לאימפריה הצהובה.

ניר קלינגר עד רגע כתיבת שורות אלה עדיין נחשב להפתעת העונה, המאמן שהגיע עד ליגת האלופות החליט שנשבר לו להחליף מקצוע כל חצי שנה ובחר בכיסא המנהל המקצועי של הפועל חיפה. בעל כורחו הוא נאנס לאמן את הקבוצה, וכנראה שמישהו שם למעלה (וזה לא יואב כץ למרות הגובה שלו) ידע למה. הפועל חיפה היא קבוצת צמרת מובהקת ומשחקת כדורגל קשוח ומלא בכישרון, כמו שהמאמן שלה אוהב.

ג'ורדי קרויף נמצא בפלונטר לא קטן, ההחלטה שלו להפוך למאמן דווקא בקבוצה שבה היה מנהל מקצועי פגעה בו ופגעה במכבי תל אביב בקיץ האחרון. גולדהאר זכר הקיץ לקרויף המאמן גם את קרויף המנהל המקצועי ואיתו את גילי ורמוט, מרסלו, ראמון, איינבינדר, יחזקאל, בעיקר לא זוכר לו, מאז שינוי המדיניות המוצהר של הצהובים כחולים ביום עזיבת זהבי, שחקנים באמת משמעותיים ואיכותיים חוץ מריאקוביץ וקיארטנסון. לבעלים נמאס והברז נסגר, למעט החתמת אצילי שהייתה נכס אסטרטגי למכבי. בהיעדר משאבים, הקבוצה מצאה עצמה עם שחקנים שלא מתאימים לרמה הנדרשת כמו בטוקיו וסושיץ ומציאות עם אופי או שלב בעייתי בקריירה כמו בלאקמן באבין ורודריגז.

העונה של מכבי ממש לא אבודה. הליגה צמודה מאוד העונה ויש לקבוצה את היכולת להתעשת. כדי שזה יקרה, בקבוצה חייבים לקבל החלטה האם ההדלפות והביקורות, שלא נראו כמותם בעידן קרויף, ימשכו עד שיעלו את המאמן על המוקד או ששלב הסיכומים והניתוחים ידחה לסוף העונה ורק אז ישפטו את ג'ורדי. לכאן או לכאן. גמר גביע הטוטו והאמירה בנצחון על מובילת הטבלה באר שבע הוא צעד בכיוון הנכון, הקבוצה נראתה מעט טוב יותר ובעיקר הראתה אופי, נחישות ומשחק לחץ שאפיין קבוצה שרוצה לחזור לצמרת הכדורגל שלנו.

חשוב לומר, אפשר לבקר את קרויף על הרבה דברים, אדיש הוא לא. זה לא הפרצוף התמוה של ארבלדזה לפני שנה, ולא הפרצוף החמוץ של יוקנוביץ. המועדון יקר לליבו והוא באמת רוצה ומאמין שהוא יכול להצליח. למכבי יש את חלון ההעברות הקרוב ולא, אני לא חסיד גדול של התקופה הזאת בשנה, אבל אם יש מישהו שבאמת הצליח לשנות משהו בינואר הוא קרויף כשהחתים את זהבי ופריצה בעונת אוסקר.

דווקא בליגה שלנו, בה מאמנים ואנשי מקצוע מחזיקים פחות זמן מזוגיות של ילדים בני ארבע עשרה, אני רוצה לראות את קרויף ממשיך במכבי עד סיום העונה, הוא השפיע על המועדון בכל כך הרבה היבטים, שגם לנו מותר לשמור לו חסד לפחות עד חודש מאי.