בס"ד
הנשיקה לגביע בפעם הזאת הייתה ארוכה מתמיד. הזכיה הנוכחית הציגה את המפלצת במלוא תפארתה ואם היה אפילו אדם אחד שתהה האם הוא אי פעם יחזור לעצמו, התשובה ברורה מתמיד: עולם הטניס שייך כעת לנובאק ג'וקוביץ', אולי אפילו לתמיד.
—
ב-2015, כשהיה ברור לכולם שהקרב על זהות הטניסאי הגדול בכל הזמנים ישאר בין פדרר לנדאל, הגיע ג'וקוביץ' והחליט שנמאס לו להיות רק עוד פוטנציאל מדהים, שחקן נחמד וזוכה גראנד סלאם פעם בשנה. הוא ערך שינויים בצוות האימון, שינה הרגלי תזונה, עבד על קור הרוח שלו והפך למכונת טניס בלתי ניתנת לעצירה. בתחילה, בעיקר בהגנה, מכיוון הקו האחורי. בהמשך הגיעה גם העליה הקטלנית לרשת והאמה האימתנית של הסרבי לא השאירה לאף אחד סיכוי.
תוך שנה וקצת זכה הפנומן היחסית צעיר, אז רק בן 27, ב-5 תארי גראנד סלאם, כולל פעמיים באוסטרליה-אופן ואפילו ברולאן גארוס, השטח הקבוע של רפאל נדאל. בין 2010-2016 השלב הכי מוקדם בו הודח נולה היה רבע גמר ובשנים האלה הוא הגיע ל-18 גמרים מתוך 24 אפשריים. 75%! הייתה לו גם את השנה המדהימה ב-2011, בה כמעט לא הפסיד משחק, תוך שהוא גובר 4 פעמים ברצף על נדאל במשחקי גמר ומנצח 3 פעמים את פדרר.
אלא שסוף 2016 בישרה על מפנה שלילי ואולי תיארה קצת את מה שעתיד לעבור על נולה בשנתיים הבאות; הוא הודח בסיבוב השלישי בווימבלדון, בפעם הראשונה שהוא מודח בשלב הזה מאז 2009. לאחר מכן הוא הגיע לגמר היו-אס-אופן אך הפסיד, כשברקע מתחילים להישמע קולות שאומרים שכבר לא אכפת לו מהמשחק, שהוא "איבד את זה" ואפילו שמועות על בגידה באשתו. העונה שלאחר מכן נפתחה היכן שקודמתה נפסקה וג'וקוביץ' הודח בסיבוב השני באוסטרליה אחרי שנתיים רצופות בהן זכה בטורניר ובגראנד סלאמים בצרפת ובאנגליה הוא אמר שלום כבר ברבע הגמר, כאשר באליפות בארה"ב הוא בכלל לא השתתף, בעקבות פציעה, לראשונה בקריירת הבוגרים שלו. נולה טען פעם אחר פעם שעדיין יש בו רעב גדול לטניס, אך היה ברור ששינוי מיידי חייב להיעשות. הוא פיטר את מאמנו והחתים את שחקן העבר איבן לנדל, הכחיש כל שמועה על בגידה והתחיל לעבוד קשה מאי פעם.
ואז התחילה עונת 2018.והיא לא נפתחה חלק. את ההדחה בסיבוב הרביעי באוסטרליה (פדרר זכה) בפתיחת העונה עוד אפשר היה לתרץ בהורדת חלודה מהפציעה, אך את סיום הרולאן גארוס (נדאל זכה) כבר ברבע הגמר היה כבר הרבה יותר קשה להסביר. שחקנים כמו מארי (שהיה פצוע בעצמו) ודל פוטרו חשו שזה הזמן שלהם להדביק פערים ואולי להיכנס לוואקום שנוצר עם פציעתו של הסרבי, אבל נובאק כבר הצהיר שהוא יעבוד קשה וכך הוא עשה. הוא שיפר אלמנטים במשחק שלו, הפסיק רק לחכות לשגיאות מהקו האחורי והתחיל להתקיף אפילו שחקנים כמו נדאל, טסונגה ודניס שפובאלוב הצעיר (בן 19, קנדה, 27 בעולם). אחרי המון זמן של טניס מכני מאד ובעיקר סגנון משחק טכני, כנראה כדי להימנע מפציעה קשה נוספת, נראה היה שג'וקוביץ' מתחיל שוב ליהנות מטניס. את ווימבלדון הוא סיים עם זכיה כאשר הביס בגמר את קווין אנדרסון (6 בעולם) ב-3 מערכות ומשם המשיך לזכיה ביו-אס-אופן, כחוויה מתקנת לאי ההשתתפות שלו בטורניר שנה קודם. הקרבן הפעם? חואן מרטין דל פוטרו (5 בעולם), ב-3 מערכות, כמובן.
מכאן, היה ברור שאלמלא פציעה לא מתוכננת, ב-2019 תימשך המגמה. נובאק הפסיד רק 2 מערכות בכל הטורניר והרוויח מנוחה הכרחית בין רבע הגמר לחצי הגמר לאחר שנישיקורי פרש בשל פציעה במצב של 1-0 לנובאק ופיגור 4-1 במערכה השניה. הוא הדיח יריבים טובים לאורך התחרות והשיא הגיע היום בגמר הנפלא מול נדאל, שנמשך רק 2:04 דקות ותם לאחר 3 מערכות חד צדדיות לחלוטין.
למעשה, המשחק הזה נמשך הרבה פחות מהמשחק של ג'וקוביץ' נגד מדבדב בסיבוב הרביעי (3:15 דקות), שהיה גם המשחק היחיד של נולה בטורניר שנמשך יותר משעתיים וחצי. נדאל ניסה הכל, אבל לא היו לו מספיק כלים להתחרות בסרבי. התוצאה של המשחק הזכירה יותר תוצאה של משחק סיבוב ראשון מאשר גמר גראנד סלאם. נדאל עוד נזכר במערכה האחרונה להילחם על כבודו, אבל זה היה מעט מדי, מאוחר מדי, חלש מדי, לא מספיק. לא היום, לא מול נובאק ג'וקוביץ'.
לפתע מוצא את עצמו נובאק דיוקוביץ' שוב במקום הראשון בעולם, משלים זכיה שלישית ברציפות בגראנד סלאם ואם יזכה גם ברולאן גארוס, ישלים זכיה שניה בכל ארבעת התארים החשובים בשנה אחת. על הדרך, שבר נולה גם את שיא הזכיות באליפות אוסטרליה עם 7 כאלה והשאיר מאחוריו את רוי אמרסון ורוג'ר פדרר. נכון לעכשיו, בפסגת הטניס העולמי נמצא את פדרר עם 20 תארים ואחריו את נדאל עם 17, אבל הסיכוי שפדרר יזכה בעוד גראנד סלאם לא גבוה ובינתיים לא נראה שנדאל יכול להתמודד מול האינטנסיביות והאנרגיות המטורפות של הסרבי, שעם 15 התארים שלו, כשרק נפתחה עונת הטניס, יכול תוך שנתיים לעמוד בראש הדירוג הזה.
ואז, נפסיק לשאול מי הוא הטניסאי הגדול ביותר מבין פדרר או נדאל. נדע שהתשובה מונחת לפנינו, מחלימה לגמרי מהפציעה וכובשת את עולם הטניס פעם נוספת והפעם אפילו מחניקה דמעת התרגשות קלה.
