אל תתבלבלו עם העז שבחדר

לצורך הנושא אפתח בגילוי נאות: בחיים לא ראיתי את מייקל ג'ורדן משחק בשידור חי עבור השיקגו בולס. אכן ווידוי מצמרר וכואב עליו כבר דובר באחד הפוסטים שכתבתי.

עם זאת, חשוב לי לציין עובדה זו מסיבה אחת ויחידה – אני יכול להעריך שחקן ברמה הגבוהה ביותר, על אף שלא יצא לי לשפוט אותו בלייב. למה זה משנה לי ו/או לכם? כי לפחות ב-10 שנים האחרונות כל אמצעי תקשורת בוחר "להתייחס" (כאילו שאין לו שום אינטרס) למריבה המייאשת הזאת מי יותר טוב, מייקל או לברון ג'יימס.

בתור חסיד של שנות ה-90, אין שום סיכוי שאבחר בלברון והתחשק לי להסביר כדי לשפוך אור בצורה האוביקטיבית ביותר למה הדיון הזה מיותר מבלי לשלול את זה שלברון אכן הצליח יותר ממייקל בתחומים כאלה ואחרים וכנראה היה גם מנצח אותו לעיתים אם היו משחקים בשיאם זה נגד זה.

מימדים וסגנון משחק: מייקל היה 1.98 מ' שלקח זריקות קשות יותר, משך שומרים במטרה לקלוע עליהם ודרש מעצמו על המגרש ברמה הזויה. לברון מעל 2 מ', שוקל יותר, חזק יותר ובערך משנתו הראשונה בליגה היה מיס-מאץ' מהלך על שתיים. הוא מהיר יותר אם תציב עליו שומר גבוה ממנו וחזק יותר אם יגיע אליו במקרה שומר נמוך יותר. הכוונה פה היא עבור כל אותם מבקרים שמגדירים אותו כטוב יותר בגלל שהוא לא שיחק בעמדת הקלעי, אבל עקף את מייקל לאחרונה בטבלת הקלעים בכל הזמנים – באמת? אתם טוענים שהוא יותר טוב כי קלע יותר לאורך יותר שנות קריירה וכי אין אדם אחד שיכול לעצור אותו פיזית ליד הסל? זה נקרא יתרון פיזי. תשאלו את כּרים עבדול–ג'באר על זה.

קבוצות עיקריות: מייקל שיחק בשיקגו, קבוצה לא רלוונטית בזמנו והביא אותה לגדולה דרך בחירות דראפט מרשימות של ההנהלה וצוות אימון יוצא דופן. לברון אמנם שיחק בקליבלנד, אבל התחיל עם צוות מסייע שרבים בוחרים לא לזכור, אלא להתמקד בגמר אותו הביא את הקבוצה ב-07' וגם אז היה לו יותר עם מה לעבוד מאשר מייקל. להזכיר לכם? קרלוס בוזר, דריוס מיילס, ריקי דיויס, אנדרסון וורז'או (שחקן חכם שמודע למגבלותיו), לארי יוז, אילגאוסקס הענק שידע להוציא מעצמו הרבה כשהיה בריא, אריק סנואו שעזר כמה שנים קודם לאלן אייברסון להגיע לגמר עם פילדלפיה, דרו גודן שהגיע מאורלנדו והזרוע עוד נטויה.
מייקל בשנותיו הראשונות לא בדיוק קיבל עזרה ברמה דומה עד שהגיעו סקוטי פיפן והוראס גרנט וגם אז היו כוחות חזקים מהם במזרח שכבר שלטו על הליגה, כגון הסלטיקס והפיסטונס.

עידן: שני השחקנים היו צריכים לתת תפוקה אלוהית כדי שבכלל ייכנסו לשיחת "האם הם רלוונטיים להוביל קבוצה" באותם ימים ועל כן דיי מהר הגיעו לשיחה אחרת של "האינדיבידואל הטוב בליגה". אני בכוונה לא מדבר עדיין על פרס ה-MVP מכיוון שזה מתייחס להצלחת הקבוצה דרך הצלחת השחקן וכמו שאמרנו, היו קבוצות טובות משיקגו וקליבלנד, כל אחד בזמנו. מה ההבדל? שלברון בכלל היה מג'יק ג'ונסון עם נגיעות של מייקל, שחקן בעל מבנה גוף שמאפשר יתרון בעמדת הרכז, וכל אדם שפוי שלא חי עדיין בשנות ה-80 יידע שאין הגיון להשוות באמת בין מייקל למג'יק כי שניהם שיחקו אחרת זה מזה.

אליפויות: למייקל יש 6 בפחות שנות משחק מאשר ה-3 של לברון, שיצר תקדים שימשיך בליגה גם בשנים הבאות והצטרף לקבוצה של כוכב אחר (ווייד) ביחד עם כוכב של קבוצה אחרת (בוש) וגם אז להפסיד בגמר לדאלאס הלא מרשימה בעליל ב-11'.
מייקל עשה הכל באופן אורגני, היה אלפא דוג לאורך כל הדרך, מה שלא ניתן לומר על לברון. אמנם בכל האליפויות שיחק לצידו פיפן, אולי הסייד-קיק הכי טוב בתולדות המשחק, אבל אף קבוצה לא קראה תיגר אמיתי על הבולס לאורך אותו עשור עד שהבולס התפרקו מעצמם, פשוט כי הבולס לא נתנו לזה לקרות. ואף מילה על הרקורד 6-0 בגמרים אל מול ה-3-6 של לברון. נכון, גולדן סטייט היו נותנים פייט גם לבולס של מייקל, אבל כאן נכנס הדגש – מייקל לא נתן לאף אחד לצמוח מולו ולברון כן.

מאמנים: פיל ג'קסון אימן את מייקל רוב הקריירה, אבל לא נחשב לאחד המוכשרים בתחומו קודם לכן. לברון דאג לפטר כמה וכמה מאמנים רק כדי שלא יבזבזו "להוד רוממתו" את הזמן (ד"ש חם לדויד בלאט) ורק פאט ריילי האדיר מנע ממלך הפאסיב אגרסיב כמנהגו בקודש להעיף את אריק ספולסטרה הצעיר בתחילת הדרך במיאמי כשלא הלך.

אקס-פקטור/ נימה אישית: לברון, שלא באשמתו, צמח בעידן הסושיאל מדיה הדוחה את עבדכם הנאמן, למד להשתמש בכלים הנ"ל טוב מדי, לא מפסיק לדבר על נושאים אקוטיים חברתית רק כדי לחזק את המותג שלו עצמו ואומר את המובן מאליו. מייקל עשה הכל בשקט מופתי, בא לנצח על המגרש הן מקצועית והן מנטלית את היריב מבלי לחפש תשומת לב מיותרת. המשפט "גם רפובליקנים קונים נעליים" אכן היה רדוד, אבל ברוח התקופה לאדם השחור היה פחות כדאי לחלוק ציבורית משפטים מרחיקי לכת ברמה החברתית ותהיו בטוחים שאם היה משחק כמה שנים לאחר מכן, היה מוצא משהו יותר טוב לומר לעולם.

*****

זהו, אתם מוזמנים להביע דעה, להמשיך בחייכם או סתם להסתכל במראה ולהפנים שאם דריימונד גרין לא מורחק ב-16' בגלל טריק מלוכלך, אין ללברון אליפות שלישית.
אז אם לא ראיתם מסיבות מסוימות את הטוב ביותר משחק, כמוני, אין צורך להכתיר מישהו אחר שכן ראיתם. וזה מגיע בכלל מאחד שסוגד לקובי.