* נכתב לראשונה: 1 בספטמבר 2018 * (עדכון ל 21.1.19 בתחתית הטור)
"האם אני כריסטיאנו רונאלדו של ססואולו? ייתכן" – על המשפט הזה חתום לא אחר מקווין-פרינס בואטנג. הקשר הגנאי המפורסם הצטרף לשחורים-ירוקים בסוף חלון ההעברות הנוכחי, ולמרות ההשוואה המשעשעת, ייתכן כי היא לא תהיה כה תלושה מהמציאות. עד כה הספיק פרינס לתרום שער, להוסיף אנרגיות ויצירתיות להתקפה, וחשוב מכל עבור אקס-מילאן – לנצח את אינטר. כלל הצדדים מקווים שישחזר את יכולתו מימיו במדי הרוסונרי, ויהיה זה סימבולי אם נחזה בשלוש נסיקות במקביל – של הסרייה א' לגדולתה, של ססואולו ליכולת מלפני שלוש עונות, ושל בואטנג עצמו.
רבים לא זוכרים זאת, אבל הגנאי היה בורג מרכזי במילאן, בקדנציה הראשונה שלו בה. הקשר בילה בעיר האופנה שלוש שנים, במהלכן זכה באליפות וסופרקופה תחת מסימליאנו אלגרי, והיה באותה תקופה לאחד השחקנים הבולטים בליגה כולה. שיתוף הפעולה עם זלאטן איברהימוביץ' – הילד הרע הנוסף של מילאן – היה יעיל ומלהיב, והוא אף נבחר לנבחרת העונה כשמילאן זכתה באליפות. המשחק מול לצ'ה מתחתית הטבלה היה מהזכורים בהשתתפותו של בואטנג. הרוסונרי פיגרו בשלושה שערים בירידה למחצית, ואלגרי החליט להעלות את פרינס למגרש. החילוף לא התברר כמנצח – אלא כשובר שיאים. בדקה ה-63 הראה לוח התוצאות 3:3, כשהגנאי רשם לזכותו שלושער, ובכך היה לשחקן השני בלבד שעשה זאת לאחר שעלה מהספסל – ולאחראי לשלושער הכי מהיר מאז דויד טרזגה אי אז ב-2001. ללא מכירים – מוזמנים להכיר, למכירים – מוזמנים להיזכר.
בואט… סליחה, מילאן נגד לצ'ה. שני השערים הראשונים – בונבוניירות.
כשמילאן החלה לדעוך עם מכירת זלאטן וטיאגו סילבה, בואטנג נשאר ומנע ממנה להדרדר לבינוניות מוחלטת. הוא כבש את השער הראשון בניצחון הזכור על ברצלונה בסן סירו (2:0), ובעונה שלאחר מכן כבש צמד בפלייאוף ליגת האלופות נגד פ.ס.וו איינדהובן, שהבטיח למעשה את עלייתה של מילאן. ואז, בהפתעה מוחלטת, עזב לשאלקה תמורת סכום מגוחך של 10 מליון יורו. היו דיווחים על כך שמילאן דחפה אותו החוצה בשל נטייתו להיפצע, אבל בהתחשב בתרומתו לקבוצה, עדיין אין זה מצדיק את המחיר הנמוך. בדיעבד, הייתה זו החלטה שגויה שכמעט התבררה כגורלית.
עונת הבכורה במדי הכחולים אמנם הייתה מוצלחת – פרינס כבש 6 שערי ליגה, כולל כאלה שהבטיחו נקודות חשובות, ואפילו נבחר למצטיין חודש אוקטובר – אבל גם הכשרון והיכולת לא היו חזקים מבעיות המשמעת החוזרות ונשנות. בסוף העונה הבאה, במאי 2015, הושעה בואטנג יחד עם סינדי סאם ומארקו הוגר עקב התנהגות מזלזלת ולא מקצועית. ההחלטה עצמה התקבלה לאחר הפסד ליגה בקלן, אבל קדמו לה תקריות שונות. בואטנג שקל להגיש תביעה נגד הקבוצה, אבל לאחר התייעצות עם עורכי דינו חזר בו מכוונתו, ולבסוף חוזהו הותר בדצמבר 2015, כשבמשך חצי שנה לא ראה את כר הדשא.
כנראה שהקשר בין הגנאי למילאן היה חזק מהצפוי, שכן גם הקבוצה האיטלקית דעכה בשנים הללו, והשידוך ביניהם היה מעט מתבקש. בואטנג התאמן עם הרוסונרי כבר מחודש ספטמבר, כשהיה ברור שלא ישוב לגלזנקירשן, ומשהותר חוזהו בשאלקה חתם במילאן לחצי עונה כשחקן חופשי. קשה לומר שהציפיות היו גבוהות – אם בכלל היו קיימות – אבל חזרתו של הקשר ללא ספק העלתה זכרונות מימים עברו, והוא עצמו טען כי "מרגיש שיישאר במילאן להרבה זמן". באותה תקופה תחושות לא היו הצד החזק של בואטנג, והוא עזב כבר אחרי חצי עונה, כשלזכותו שער בודד.
אבל בטרם נבחן את ההתייצבות היחסית של בואטנג כיום, נכיר את עברו. גם אחרי זה לא יהיה קל להבין את החלטותיו, אבל בלי זה – אין טעם אפילו לנסות. ניתן לא להסכים עם מעשיו, ניתן להתפלא מהם, אבל בל נשכח כי מדובר באדם שגדל כמהגר בשכונות המפוקפקות של ברלין. רובכם ודאי יודעים כי ג'רום, המשחק בבאיירן, הוא אחיו למחצה – אבל האח המוכשר ביותר היה דווקא האנונימי ביותר – ג'ורג', האח הבכור. באותם האזורים שרד מי שידע להגן על עצמו, ופרינס בהחלט עמד בדרישה זו, מה שניכר בסגנון המשחק שלו, אבל גם הוא נזקק לפעמים לעזרה מאחיו. עבור ג'רום הוא היה מעין מודל לחיקוי, לטוב ולרע. ג'ורג' היה בעל היסטוריה פלילית עשירה, ומשנכנס לבסוף למאסר, העדיפו שני האחים הצעירים להתמקד במשחק עם הכדור ולא ללכת בדרכו.
באותה התקופה היו שניהם במצב משפחתי דומה – אביהם נטש תחילה את אמו של פרינס לטובת אמו של ג'רום, וכשהאחרון היה בן 5, נטש האב בשנית. כך נוצר מצב קלאסי של בחירה בין פשיעה לכדורגל. ליתר דיוק – שילוב בין השניים, שכן פרינס המשיך בונדליזם ומעשי פשיעה. חבל ההצלה הגיע מכיוון לא צפוי – באחד הימים, במהלך משחק שכונתי, הטעה פרינס את אחד הילדים ועבר על פניו, ואותו הילד סיפר על כך לאביו. רצה הגורל ואביו היה מאמן הילדים בהרטה המקומית. העניינים התקדמו במהירות – בגיל 17 שיחק פרינס בקבוצת המילואים של המועדון, ובחלוף שנתיים הגיע כבר לקבוצה הבוגרת. העניין הוא שכשנזרק חבל הצלה, צריך לדעת להשתמש בו – ולא לזרוק אותו בחזרה.
במהלך השנתיים בהרטה ביסס עצמו בואטנג ככשרון עולה וגרף כותרות ופרסים לשחקנים צעירים. בקיץ 2007 דווח כי טוטנהאם וסביליה, זוכת גביע אופ"א, חושקות בשרותיו. הקשר בחר בתרנגולים – גם כי פיתח חיבה לפרמיירליג, וגם כי רצה לעזוב את גרמניה, בה הרגיש שהפך למטרה עבור התקשורת. קשה להגיד שלא היה לכך ביסוס – בעיות המשמעת החלו להאפיל על הכשרון של בואטנג הצעיר. אם בהרטה ספגו את איחוריו ואת השעות המאוחרות בהן הלך לישון, בנבחרת הצעירה של גרמניה היו פחות סובלניים. לאחר שהפר את הוראות המאמן במהלך טורניר בצרפת ושב מאוחר למחנה האימונים, נודע לבואטנג שלא יזומן עוד לנבחרת על-ידי מאמנה דאז. הייתה זו מכה לא קלה עבורו – הרי באפשרותו היה לבחור לייצג הן את גרמניה, מולדת אמו, והן את גאנה, מולדת אביו. נבחרת גרמניה הייתה הבחירה שלו, באומרו כי היא זו שהעניקה לו את ההזדמנות להתפתח, כשגם העובדה שלא היה ברשותו אפילו דרכון גנאי השפיעה על ההחלטה. אבל לנבחרת עוד נגיע, שכן זוהי סוגייה בפני עצמה.
בחזרה ללונדון, בואטנג גילה שלא בכל מחיר כדאי לעזוב את גרמניה. המאמן דאז, מרטין יול, החמיא לקשר על יכולתו, אבל אמר כי פשוט אינו רואה איך לשלב אותו בהרכב, ובדיעבד הייתה זו חצי שנה מבוזבזת עבור השחקן. למזלו, בחלון ההעברות החורפי הושאל בואטנג לבורוסיה דורטמונד, שהחלה להבנות תחת מאמן חדש בשם יורגן קלופ. לדברי הגנאי, הייתה זו חצי שנה מופלאה – בזכות הקשר שלו עם האוהדים, עם המועדון ועם המאמן. לצערו, עניינים כספיים גרמו לצדדים להפרד במהרה והוא עזב את הצהובים לאחר חצי עונה בלבד. אגב, כל הזכרונות הטובים הללו לא הפריעו לו לחתום לימים במדי היריבה השנואה, שאלקה.
החלפת המועדונים נמשכה בקצב שיא – והיעד התורן היה פורטסמות', אותה אימן מיודעינו אברם גרנט. בואטנג סיפק עונה לא רעה בכלל, למרות שהקבוצה ירדה ליגה, אבל הרגע הזכור ביותר הגיע דווקא בהפסד לצ'לסי בגמר הגביע. הימים היו ימי טרום מונדיאל 2010, ובהרכב הבלוז שיחק מיכאל באלאק, משחקני המפתח של גרמניה. ההמשך מוכר – תיקול של בואטנג על באלאק גרם לאחרון לפספס את המונדיאל, ולראשון לספוג אש נוספת מהתקשורת. נוצרה חזית של ממש – בואטנג יצא בהצהרה כי אמנם באלאק סטר לו לפני כן, אך אין העבירה נעשתה בזדון, וכי הוא התנצל אישית בפני הגרמני. מנגד, צצו קולות שגרסו כי הסיבה לתקרית נעוצה בכלל באירוע מהתקופה בה שניהם שיחקו בבונדסליגה – אז באלאק סינן לעבר בואטנג הצעיר כי עצם העובדה שכבש שער לא עושה אותו לכוכב, ודם רע החל לזרום בין השניים. האש ניתזה לכל הכיוונים, ובסופו של דבר אפילו יואכים לב ספג ביקורת מבואטנג, על כך שהגן על באלאק כשזה סטר לפודולסקי בשנה שלפני כן. בקיצור, כשפרינס בסביבה – הבידור מובטח.
לאחר ירידת הליגה, וכשבפתח המונדיאל, בו צפוי היה ליטול חלק משמעותי, התמקד פרינס בנבחרת. רק שהפעם הייתה זו נבחרת גאנה, ולא גרמניה. לאחר שהודח מהנבחרת הצעירה התחלף מאמנה, ופרינס זומן בשנית – רק כדי להיות מסולק ממנה שוב. בתום אימון יצא מיד למועדון ובילה עד הבוקר, מה שסתם את הגולל על חלקו בנבחרת. פרינס הבין כי בפניו נותרה אפשרות יחידה – לשחק במדי גאנה, וכך עשה. גם כאן לא עברו הדברים בצורה חלקה – חוקי פיפ"א אז היו נוקשים יותר בכל הקשור בשינוי הנבחרת המיוצגת במעבר מנבחרת צעירה לבוגרת, ופרינס נאלץ להמתין עד שהחוק החדש, המקל יותר, ייכנס לתוקף. ב-2009 הודיע לראשי ההתאחדות הגרמנית שאין לו כל כוונה או עניין לייצג את הנבחרת, וכעבור שנה נכלל בסגל הסופי של נבחרת גאנה למונדיאל. למעשה, כבר ב-2006 רצתה ההתאחדות הגנאית שישחק במדיה במונדיאל, אבל, כאמור, זה לא יצא לפועל.
בשלב זה נראה היה כי התחושות של פרינס החלו להיות נכונות. בראיון ערב פתיחת הטורניר, בו הוגרלה נבחרת גאנה לבית עם גרמניה, סרביה ואוסטרליה, אמר כי הנבחרת הגרמנית היא החזקה בבית ללא ספק, אבל גם נבחרתו הכינה כמה הפתעות. אמר וצדק – גאנה העפילה מהמקום השני בבית, לצד גרמניה, וגברה בשלב הבא על ארה"ב, כשאת השער הראשון במשחק כבש לא אחר מבואטנג. גם בגזרת המועדונים נראה היה כי בחר בדרך נכונה סוף כל סוף בהצטרפו למילאן. הוא אף פרש ב-2011 מהנבחרת על מנת להתמקד כל כולו בקבוצה האיטלקית. אל הנבחרת חזר ב-2013, עת עזב את הרוסונרי, ואף כבש את השער שהבטיח עלייה לגביע העולם ב-2014. נראה היה כי עלה על דרך המלך, אבל התברר כי היא לא מתאימה לנסיכים.
לגליון ההתנהגות ההולך ומתמלא של פרינס נוסף סילוק מנבחרת גאנה – הפעם בתזמון גרוע אף יותר. שעות לפני המשחק האחרון בשלב הבתים, נגד פורטוגל, הוא ומונטארי הושעו מהסגל עקב סכסוך עם המאמן. מאז לא חזר לשחק במדים הלאומיים והספיק להשתלח בהתאחדות הגנאית, כשכינה אותה "חובבנית". במקביל, בגזרת המועדונים החל בואטנג לאבד את כל המוניטין שצבר באיטליה, והגיע למצב בו קבוצה אחת בלבד התעניינה בו – לאס-פאלמס הצנועה מהלה ליגה. רק שלמזלו של הקשר, הפעם הוא ידע להשתמש בחבל ההצלה שניתן לו.
הקבוצה מהאיים הקנריים הייתה תפורה על סגנון המשחק שלו, והתוצאה הייתה עונה אישית פנטסטית. 10 שערים ו-4 בישולים ב-29 הופעות שמו חותם לעונה נהדרת של פרינס, שהתחילה בשער בבכורה מול ולנסיה, והגיעה לשיא בשער מרהיב – קבוצתית ואישית – מול ויאריאל. הקבוצה אמנם דעכה בחצי העונה השני וסיימה במקום ה-14 בלבד, אבל פרינס הרגיש חופשי ונראה היה כי מצא את מקומו. אבל בתום העונה, כהרגלו, החליף קבוצה. היה זה תמוה מעט, שכן בחודש מאי האריך חוזהו ב-3 שנים – וכבר באוגוסט דווח כי הוא נרכש על-ידי איינטרכט פרנקפורט, כשסיבת העזיבה היא אישית-משפחתית. זה יכל היה להיות עוד צעד שגוי, אבל בדיעבד פרינס יצא כמרוויח הגדול.
בזמן שלאס-פאלמס סיפקה עונה זוועתית וירדה ליגה מהמקום הלפני-אחרון, עשה פרינס חיים במערב גרמניה. אין זה מפתיע – בימיו בהרטה מי שעזרו לו רבות היו חבריו לקבוצה, ניקו קובאץ' ופרדי בוביץ' – כיום המאמן והמנהל הספורטיבי של פרנקפורט, בהתאמה. פרינס היה שותף מרכזי לעונה הנפלאה של הנשרים, שנגמרה בזכייה בגביע על חשבון באיירן מינכן. בגמר עצמו בישל את השער הראשון והטריד לא פעם את הגנת הבווארים. וכך, למרות קריירה מלאת תהפוכות, מצא עצמו פרינס עם זכייה בכל תואר – אליפות וסופרקופה באיטליה, וגביע בגרמניה. אגב, את משחק הבכורה במדי הרטה ערך נגד לא אחרת מאשר פרנקפורט – במדיה, נכון לעכשיו, שיחק את משחקו האחרון בבונדסליגה, כך שניתן למצוא כאן סגירת מעגל נוספת.
אבל מסורת לא מפרים – וכך מצא את עצמו פרינס בחזרה בסרייה א', הפעם בססואולו. כרגיל, לא מעט גבות הורמו בעקבות המעבר, אבל בוביץ' פיזר מעט מהערפל שאפף אותו – ארוסתו של פרינס, מליסה סאטה, העדיפה לחיות באיטליה, שם היא דמות מוכרת, ובה היא עובדת. בזכות היחסים החמים בין פרינס לבוביץ', האחרון הבטיח לו שלא יחזיקו בכח בגרמניה במידה וסיבות אישיות יהיו מעורבות בנושא, והוא עמד במילתו.
העונה, על סמך המשחקים הראשונים, נראה כי פרינס מוצב בעמדת ה-9 הנסוג, שמהווה המשך להפיכתו מקשר הגנתי אפור לטרקוורטיסטה יצירתי – שינוי אותו יזם אלגרי. למען האמת, גם בגמר הגביע הגרמני תופקד כמעין חלוץ, לצד אנטה רביץ' – עוד שחקן כשרוני עם בעיות משמעת שקובאץ' מצא עמו שפה משותפת. כמה חשוב עבור שחקן למצוא את המאמן הנכון.
אמנם מוקדם להביט לאחור על קריירה של שחקן בן 31 – או, רחמנא ליצלן, לסכם אותה – אבל המעברים התכופים בין קבוצות רבות גורמים להרגשה שפרינס מבוגר יותר. ולמרות זאת, אפשר בהחלט להגיד שהוא הספיק לא מעט – לא בכל יום נתקלים בשחקן שכבש בליגות בגרמניה, באנגליה, בספרד ובאיטליה. בשנים האחרונות נראה שפרינס התבגר גם מנטלית, ולראייה הוידויים שלו על התנהגותו בעבר: החרטה על כך שבזבז את כספו על רכבים ובילויים, או ההודאה, גם היא לא בטונים נעימים, בכך שהוא ואשתו הראשונה התגרשו משום שנהג לשתות ולהיעלם מהבית ארוכות. כיום המצב שונה בתכלית: פרינס מתחזק זוגיות מוצלחת עם סאטה, ולבני הזוג אפילו ילד משותף, ונראה כי הוא למד לקחת אחריות על מעשיו.
מחוץ למגרש בואטנג פעיל גם כן, בעיקר בנושא המאבק בגזענות. ב-2013 הוא פוצץ משחק ידידות של מילאן בשל קריאות גזעניות שנשמעו מצד אוהדי היריבה. פרינס ירד מהמגרש וסחף אחריו את יתר הקבוצה – המשחק לא חודש, והקשר זכה לתמיכה נרחבת על מעשהו. גם בעונה שעברה הביע דעה נחרצת בנושא, לאחר שבלז מטווידי, קשר יובנטוס, ספג קריאות נאצה מאוהדי קליארי. שחקנים רבים פרסמו הודעות תמיכה במטווידי, ופרינס הגדיל לעשות והשיג את מספר הטלפון של הצרפתי על מנת להביע בו תמיכה באופן אישי. ב-2014, לאחר שדני אלבס אכל בננה שנזרקה עליו על-ידי אוהד ויאריאל, פרסם פרינס תמונה שלו עצמו אוכל בננה, כחלק מהטרנד שמטרתו הייתה להזדהות עם המגן הברזילאי. לא פעם טען בתקשורת כי יש להחמיר את העונשים על גזענות, שכן קנס כספי למועדון הוא עונש מגוחך, ושלטים וסלוגנים לא יעילים במבחן התוצאה. לאחרונה גם פתח בקריירת ראפ כשהוציא סינגל משלו, וימים יגידו באיזה תחום הוא כשרוני יותר.
חייו של קווין-פרינס משתקפים בבירור בקריירה שלו, וכאמור, בעיקר בסגנון המשחק שלו. הבעיטות העוצמתיות, הכח המתפרץ, השליטה האקרובטית בכדור (הזכרו בשער שלו בשלב הבתים נגד ברצלונה, אחרי שעבר את אריק אבידל), תנועות הגוף שלו – רובם ככולם מהווים ביטוי לכשרון הטבעי שלו, שלוטש בעזרת עימותים פיזיים בילדות ואימונים. על גב חולצתו מתנוססת המילה "פרינס" – בגלל טעות בשמו הראשון. הוא היה אמור להקרא "קלווין", אבל טעות איות בתעודת הלידה שלו נגררה איתו הלאה, לחייו מלאי הטעויות. אבל נראה כי את הפרק האחרון בקריירה שלו יעביר בצורה מוצלחת.
באותו ראיון לכבוד בואו לססואולו אמר בואטנג כי בכדי להגיע להישגים, הוא צריך את כל הקבוצה לצדו, שכן אינו יכול להלחם לבד. וכשהילד המרדן אומר שהוא זקוק למישהו לצדו, כדאי למי שניצב מולו להתחיל לחשוש.
* עדכון סטטוס: 21 לינואר 2019 *
אם מישהו היה אומר לי שיקרה מה שקרה עכשיו, כנראה הייתי חושב שהוא שיכור, או התעורר מצחיק במיוחד. בספטמבר האחרון הכריז בואטנג על עצמו כעל כריסטיאנו רונאלדו של ססואולו (לכאורה) – וראו זה פלא, חצי עונה לאחר מכן ההכרזה הנ"ל הפכה למשעשעת עוד יותר. רק שהסיבה לא נעוצה ביכולת ירודה או אספקטים שליליים, אלא בכך שהקשר עבר דווקא ליריבה של מושא השוואתו, ברצלונה.
נכון, קריירה צבעונית ויוצאת דופן שכזו – התואמת את השחקן עצמו – אינה דבר שבשגרה, אבל נראה כי פרינס שם למטרה להפתיע אותנו בכל פעם מחדש. אפשר לדבר לא מעט על השתלבותו – או אי-השתלבותו – האפשרית, אך דבר אחד בטוח – לפניכם שחקן בעייתי שלקח את עצמו בידיים ושם בצד את ההתעסקות בשטויות שאפיינו אותו לאורך השנים. מעבר מקבוצת סרייה א' חביבה מהמקום ה-12 אל האלופה (המכהנת, וככל הנראה גם הבאה) של הליגה הספרדית הוא לא דבר שרבים יסרבו לו, על אחת כמה וכמה בגיל 31, ולאחר קריירה שהותירה טעם של פספוס.
פרינס, סגרת לי מעגל. במשחק הכדורגל הראשון שראיתי כבשת שער נפלא לרשת של אותה ברצלונה, ומאז אני אוהב אותך ולא מספמט את קבוצתך הנוכחית. ימים יגידו מה אחשוב על השילוב הזה, אבל כשמגיע – מגיע. מברוק ובהצלחה. רק תזהר לזכות בליגת האלופות, יש גברת זקנה לפניך בתור.
