כבן לאב דובר איטלקית שכל משפחתו דוברים את השפה בעלת המבטא היפה והסקסי בעולם, כל מה שסובב את איטליה ובעיקר הכדורגל שבה, זרם אצלי בוורידים מגיל מאוד צעיר.
גדלתי וחונכתי על אהדה לקבוצה אחת – מילאן, או כמו שכינו אותה – "גראנדה מילאן" בזכות הקבוצה של שנות ה-90' של אריגו סאקי. לאורך השנים שיחקו בה סמלים ענקיים בכדורגל האירופי כמו שבצ'נקו, ואן באסטן, חוליט, נסטה, בובאן, קאפו, קאקה ועוד רבים וטובים. אפילו חולצת הכדורגל הראשונה שקיבלתי במתנה הייתה של לא אחר מפאולו מלדיני, הסמל הבלתי מעורער של המועדון.
כבר שנתיים שהקבוצה לא נמצאת בשליטתו של סילביו ברלוסקוני ומצבה הופך לאנוש יותר כשעתיד ורוד לא נראה ברקע. אומרים על כדורגל שהוא ה"אהבה שלעולם לא תבגוד בך" ולכן החלטתי לשלוח מכתב פיקטיבי למילאן הגדולה, בתקווה שתחזור.
מילאן יקרה שלי,
אני כותב לך אחרי הרבה מאוד זמן, כמעט שנתיים, תקופת זמן ארוכה שלקחתי לעצמי כדי לעכל את כל השינויים שעברת ולאחר שהגיעו מים עד נפש. אבא סילביו וחברו הטוב אדריאנו גליאני בחרו לשחרר אותך לחופשי בניסיון לתת לאדם אחר להשקיע בך כפי שמגיע לך מפני שהם כבר לא יכלו יותר. הייתי בטוח שימים מאושרים מחכים לנו ביחד, שהגעת למקום בטוח ורווי ממון שיוכל להחזיר את הקבוצה אל מסלול הניצחונות, הזכייה בתארים וישיב את כל התותחים הכבדים שלבשו את מדי ה"רוסונרי" ונטשו מסיבות כלכליות. עם כמה שקשה להשלים עם העובדה, גם הורים עושים טעויות. ואת יקרה שלי, נמכרת אל ידיים שרלטניות מהמזרח הרחוק שבחרו להתעלל ולראות בך מובנת מאליו במקום לתת לך את היחס האוהב שכל כך מגיע לך.
אני מסתכל אחורה, אל העבר הלא רחוק ומתרפק. 18 זכיות באליפות איטליה, 3 זכיות בגביע האלופות, היית המשכן של השחקנים הבכירים ביותר באירופה, הגאווה של ארץ המגף והקבוצה הבכירה בעיר והמקום הראשון תמיד נראה לנגד עינייך. חוויתי ביחד איתך אינספור ניצחונות מרגשים, סיפקת לי את כל הסיבות להיות גאה בך, גם ההפסדים הקשים ביותר עוד צרובים לי בזיכרון ובכולם תמיד הסתכלת בעיניים של היריב, לא שידרת פחד ושמרת על הקלאס האיטלקי המוכר לאורך כל הדרך.
אם לומר בכנות, לא הייתי אופטימי לגבייך בתחילת העונה. בימים שבהם כסף נשפך כמו נהרות בחלון ההעברות והקבוצות הגדולות באיטליה (יובנטוס ואינטר) שמות את ידם על הכוכבים האיכותיים באמת, אין מנוס מללכת עם הזרם. בזמן שכריסטיאנו רונאלדו נקנה בעונה שעברה ב-100 מיליון יורו, שלבטח כבר חזרו רטרו אל הכיס של הבעלים של הגברת הזקנה, במילאנו 100 מיליון יורו הוצאו על 6 שחקנים עם פוטנציאל לעתיד לצד שחקנים מושאלים כשהמטרה היחידה היא להגיע לצ'מפיונס דרך המקום הרביעי. לא פסגה, לא ניסיון להתמודד לצד הגדולות, נאדה.
אני משער לעצמי שאת בוודאי לא מרגישה בנוח בסיטואציה שנוצרה בפתיחת העונה הנוכחית. המקום ה-13 הלא ראוי שבו את נמצאת במרחק של עשר נקודות מהמקום הראשון ושש מסוגרת הטבלה, כדורגל משמים וחסר מעוף, מאמן בן 51 שההישג האחרון שלו בסרייה א' היה מקום תשיעי עם סמפדוריה – כל אלה הם המתכון לכישלון הנוכחי. ואני כלל לא מאשים את כוכבי העבר שקיבלו את הגושפנקא לנהל אותך (פאולו מלדיני וזבונימיר בובאן). כשבעל הבית לא מעוניין בלהשקיע, אין שום יעד בר השגה. כך גם יקרה לקורבן הבא סטפאנו פיולי, אקס פיורנטינה ואינטר, שבדומה לך מנסה כבר במשך שנתיים להשיב את קריירת האימון שלו לחיים.
מילאן יקירתי, כשההווה לוט בערפל, אפשר להסתכל אל עבר העתיד ולנסות לבנות אחד כזה למועדון שראה כבר הכל בכדורגל העולמי. אמנם נכון לעכשיו את מוחזקת בידי בעלים שנוהגים בך כקבוצת "לואו קוסט" ותחביב יומי, אך בסופו של יום, הכל ניתן לשינוי ודינמי. הם לא מודעים לעבר המפואר שהשארת מאחורייך ולזכות שקיבלו בלהיות בעלי הבית שלך. הם לא מודעים לפוטנציאל שטמון בך כדי לחזור חזרה לדרך המלך. אני מתגעגע לימים יפים יותר ויודע בתוך תוכי שהם יחזרו ולא משנה כמה זה ייקח. תשאלי את כל מי שאוהב את הכדורגל האיטלקי והוא יגיד לך שאין דבר כזה מרוץ אליפות בלעדייך.
עד שזה יקרה תדעי שאני עדיין כאן, אוהב, תומך וגאה תמיד בכל דרך שתבחרי לעצמך. לבסוף בשבילי, את תמיד תהיי יפה, גדולה, ענקית או פשוט בשתי מילים: "גראנדה מילאן".
