פעם זאת הייתה העמדה הכי אפורה על המגרש, כיום קבוצות משלמות הרבה מאוד כסף כדי שיהיה להם שחקן כזה. איך הפכה עמדת הקשר האחורי לאחת העמדות החשובות ביותר בכדורגל המודרני
אלכס פרגוסון הגדול אמר פעם שעולם הכדורגל משול לאוטובוס. "בכל תחנה שהוא מגיע", אמר סר אלכס, "הוא מוריד חלק מהדברים וחלק מהדברים עולים וממשיכים הלאה". עבור אוליבייה לטה, נשיא ראן, תחנת האוטובוס שלו במועדון נקראת אדוארדו קמאווינגה. בחודש שעבר גילו בעלי המועדון כי לטה ניהל משא ומתן למכירה עתידית של קמאווינגה בן ה17 לריאל מדריד, וכתוצאה מכך הוא פוטר מהמועדון. קמאווינגה, קשרה האחורי של ראן, הוא אחד הכישרונות הגדולים שמשחקים כיום בליגה הצרפתית, ובעלי ראן רואים בו אחד מנכסי המועדון לעתיד.
אחת התופעות המדוברות בכדורגל העולמי בשנתיים האחרונות היא מהפכת הצעירים. בעוד שלפני המונדיאל ברוסיה השחקנים שמתחת לגיל 20 נחשבו מקסימום לשחקנים משלימים בקבוצות העל באירופה, כיום חלק גדול מהקבוצות הללו מתבסס על שחקנים שבישראל היו עכשיו באמצע שירותם הצבאי. לכאורה, קמאווינגה של ראן הוא עוד סיפור כזה. החלק המעניין בכל הסיפור שלו הוא העובדה שהוא קשר אחורי, פעם העמדה הכי פחות סקסית על המגרש, אבל ככל שהמשחק הולך ומתפתח, זאת הופכת להיות אולי העמדה המרכזית ביותר על הדשא. תפקיד הפליימייקר, שנדד בעבר בין הקישור הקדמי לאגפים, עבר בשנים האחרונות אל הקשר האחורי.
בשורות הבאות ננסה לנתח את השינוי בתפקיד הקשר האחורי בעשורים האחרונים, דרך מקרי מבחן ששינו את דפוסי הקשר האחורי הקיימים בכדורגל העולמי, דפוסים שחילחלו לכל שכבות המשחק. שימו לב, לא מדובר כאן רק בתפקיד הטקטי של הקשר האחורי בקבוצת הכדורגל, אלא בתפיסת התפקיד הזה בעולם הכדורגל, תפיסה שהשתנתה בהתאם לשינוי סגנון המשחק במאה העשרים ואחת.
התפקיד: לא רלוונטי
מקרה המבחן: קלוד מקאללה
השנים: 2000-2003
קלוד מקאללה הוא הרבה מעבר לשחקן העבר המרשים של סלטה ויגו, צ'לסי, פ.ס.ז' וריאל מדריד. מקאללה הוא משל, לקח חשוב שלמד פלורנטינו פרס אחרי קיץ 2003, שבדיעבד הודה שאולי טעה בו.
בקיץ 2003 פוטר ויסנטה דל בוסקה, אחד המאמנים שהכי העריכו את מקאללה. במקומו מונה קרלוס קיירוש, עד אז עוזר המאמן של אלכס פרגוסון ביונייטד. פרס, הנשיא העוצמתי של ריאל, ניצל את חוסר ניסיונו היחסי של קיירוש, והחליט לא להגדיל את החוזה המצומק של מקאללה, הקשר האחורי המצטיין שלו. במקום זאת העדיף לקנות בסכום גדול את דיוויד בקהאם, שחקן ענק אבל לא קשר הגנתי. מקאללה, שנעלב קשות מפרס, בחר לעזוב את הגלאקטיקוס של ריאל ולחתום בצ'לסי. לריאל הזאת היה הרבה כישרון עם זידאן, פיגו, רונאלדו, בקהאם, ראול ורוברטו קרלוס. מה שלא היה לה, זה קשר אחורי שיעצור את התקפות היריב, וריאל נקלעה לעונה סיוטית עם המקום הרביעי בליגה והדחה על ידי מונאקו ברבע גמר ליגת האלופות.
למעשה, מקאללה היה קשר אחורי משוכלל מאוד, עם קריצה לסגנון ה50:50. קשר שיודע לחלץ כדור וגם לכדרר קדימה. כל זה לא עזר לו כאשר פרס החליט להקים גלאקטיקוס בריאל, אולי בתת מודע כדי לשחזר את הקבוצה שראה ביציעי הברנבאו בתחילת שנות ה60, של פושקש, גנטו ודי סטפנו. במידה מסויימת, ההחלטה הזאת גרמה להדחתו של פרס ב2006 מכס נשיאות המועדון לשלוש שנים תמימות. כשחזר לריאל ב2009 לא שכח פרס לקנות את צ'אבי אלונסו, קשרה האחורי של ליברפול. הוא כבר לא יזלזל יותר בעמדה הזאת.
התפקיד: לוחם הפרא
מקרה המבחן: ג'נארו גאטוזו
השנים: 2003-2008
חצי גמר מונדיאל 2006 הפגיש בוסטפאלנשטדיון הנהדר של דורטמונד את הנבחרת ההתקפית והמלהיבה ביותר בטורניר, המארחת גרמניה, ומולה נבחרת איטליה, ההגנתית ביותר בטורניר. אחד מרגעי השיא של המשחק לא התקיים בכלל במהלך משחק, אלא אחרי החטאה נוספת של נבחרת גרמניה. מרקו מטארצי, הבלם הענק שכמה ימים אחרי זידאן נגח לו במפתח הלב בגמר, נתן לשחקן לעבור אותו עם הכדור. אל מטראצי ניגש ג'נארו גאטוזו, הלוחם הקטן של מילאן, וסטר לו בפניו תוך כדי הרצאה קולנית. גאטוזו, נאמן לאמרה ש"או שהכדור עובר אותך או השחקן, לא שניהם ביחד", לא יכול היה לשאת את הטעות הזאת, שכמעט הובילה ליתרון גרמני.
למרות שההגנה של איטליה באותו הקיץ הייתה הגנת חלומות עם שחקן השנה באותה שנה, עם קנאברו, זמברוטה, מטראצי, בופון וגרוסו, השחקן החשוב ביותר בהגנה של הסקוודרה אזורה היה ג'נארו גאטוזו. לא בגלל היכולת, אלא העוצמה, התשוקה לניצחון והמנהיגות היו התכונות שגרמו לחלק האחורי של הנבחרת להיות ברזל. גאטוזו היה גם חלק בלתי נפרד ממילאן הגדולה של העשור הראשון של שנות האלפיים. הוא ניסח את איך שראה אז העולם את הקשר האחורי, את הסטיגמה על הקשר האחורי עד היום: לא כוכב כמו טוטי, דל פיירו ופירלו, אלא שחקן נטול גינוני כוכב, עוצמתי, עצבני, לעיתים אפילו אלים, שמקריב את כולו כדי לעזור לקבוצתו. המשחק שלו נעדר תחכום כלשהו, נעדר יוזמה התקפית כלשהי. העיקר הוא הניצחון.
קל היום לשכוח, כשאנחנו אחרי שנות השיא של מסי ורונאלדו, שהתקופה הזאת של אמצע העשור הראשון של שנות האלפיים, הייתה תקופה שחונה בכדורגל העולמי. הסגנון ששלט היה של מוריניו בשיאו: סגנון טכני, תקיף, שנועד להשיג ניצחון בכל מחיר. אז היה נראה שהסגנון של קישור מרכזי קשוח וחלוץ חזק ודומיננטי ישלוט כאן לנצח, אבל אז בא קשר אחורי אחד מהעבר, פפ גווארדיולה, ושינה את כל עולם הכדורגל.
התפקיד: המטאטא
מקרה המבחן: סרחיו בוסקטס
השנים: 2008-2012
הרונדו. אחד מתרגילי האימונים החביב כיום על שחקני הכדורגל, נולד במקור באייאקס הגדולה של שנות ה70, ודרכה הגיע עד לברצלונה של גווארדיולה. הרעיון פשוט – אחד או שניים עומדים באמצע מעגל, וצריכים לחטוף את הכדור מהמתמסרים שבחוץ. הרעיון הבסיסי של הרונדו הוא תרגול הלחץ על הגנת היריב, במטרה לחטוף כדור. ואל הרונדו הזה נכנס קשר אחורי שנראה גמלוני בגובה של כמעט 1.90, זה היה נראה לא פייר. אבל בוסקטס לא התרגש. פדלאדות, העברות בין הרגליים, הקפצות, מבוסקטס היה כמעט בלתי אפשרי לחטוף את הכדור.
גווארדיולה אמר כמה פעמים במהלך שנותיו כמאמן ברצלונה שהוא רואה את בוסקטס כמאמן על המגרש. במידה מסויימת, ככה הבחור מסבאדל משחק. מצד אחד, הוא מחסום בלתי עביר בהגנה, כזה שבניגוד לקשר האחורי האגרסיבי, יודע לקרוא את המסירה ולנתק אותה ממי שמקבל כדור. אבל הוא גם ידע להיות החלק האחורי של משולש הקישור האיכותי ביותר בתולדות המשחק. להתמסר 40 מטר מול השער בדאבל פס עם צ'אבי? יש. לעשות רולטה כדי להשתחרר משחקן? יש. לרוץ לעשות לחץ גבוה ברחבת היריב אחרי איבוד כדור? כמובן שיש.
הדבר היחיד שבמידה מסוימת חסר במשחק של בוסקטס זה היכולת לאיים על השער. 9 שערים, זאת כמות הכיבושים שלו בברצלונה ב-12 השנים האחרונות. גם בישולים זה לא ממש התחום שלו. מדובר בגאון שמאחורי שני גאונים. מאחורי אינייסטה שנותן פס גאוני, מאחורי מסי שיודע לעבור 3 שחקנים על בלטה, יש את הגאון שדואג שהם יקבלו את הכדור במקום הנכון כדי לעשות את הקסמים שלהם.
כל כך חשוב היה מקומו של בוסקטס בברצלונה הגדולה של פפ, שמהמעמד הזה סבלו שניים מגדולי הקשרים האחוריים ששיחקו כאן בעשרים השנים האחרונות. חאבייר מסצ'ראנו עבר בעקבות כך לעמדת הבלם, אבל את יאיא טורה לא היה אפשר לשכנע שהוא צריך לשחק יותר אחורה, וכאן דרכו נפרדה מדרכה של ברצלונה. בדיעבד, כנראה שזאת הייתה טעות שלה.
התפקיד: הסקורר מאחור
מקרה מבחן: יאיא טורה
השנים: 2012-2016
עונת 2013/14 הייתה אחת העונות המרתקות בהיסטוריה של הפרמיירליג. 3 מחזורים לסיום ליברפול הובילה ב3 נקודות על פני מנצ'סטר סיטי השנייה, אבל החלקה של ג'רארד, כיבוש של דמבה בה ותיקו מול קריסטל פאלאס נתנו את האליפות למנצ'סטר סיטי. מלך השערים של האלופה החדשה לא היה סרחיו אגווארו או אדין דז'קו וכמובן גם לא אלברו נגראדו או סמיר נאסרי. מלך השערים של סיטי בעונה הזאת היה לא אחר מאשר יאיא טורה, הקשר האחורי האייבורי, שהסתכסך עם פפ גווארדיולה ועבר לסיטי 3 שנים לפני. הוא כבש לא פחות מ20 שערים (מקום שלישי בפרמיירליג אחרי סוארס וסטארידג' מליברפול)
אפשר להגיד שמבחינה היסטורית טורה נפל קורבן לעובדה שבברצלונה שימש כמחליף לבוסקטס ובסיטי שיחק תמיד עם שחקנים שהאפילו עליו. טורה, שחזר בקיץ לשחק בקינגדאו הונחאי הסינית, הוא שחקן שבנוי כמו שחקן פוטבול – חזק, מהיר, גמיש, חד מחשבה. הוא הפך את העמדה האחורית בה שיחק למקום בו לא הפסיק לסכן את שער היריבות. תחת רוברטו מנצ'יני שקיבל אותו לסיטי הפך טורה לכלי התקפי יקר תוך שהוא מנצל את העליונות שלו במרכז השדה כדי להגיע קדימה.
במידה מסויימת, דרך ההדרכה של מנצ'יני ומנואל פלגריני שהחליף אותו, הפך טורה את עמדת הקשר האחורי לעמדה מסוכנת שהגנות היריב צריכות לקחת בחשבון. חלק מסגנון המשחק של ליברפול של השנים האחרונות מבוסס גם על לחץ של החוליה הקדמית על הקשר האחורי והבלמים, בעיקר עקב הסכנה שגיל בתפקיד יאיא טורה. כשהגיע למועדון פפ גווארדיולה, שאיתו טורה היה בסכסוך עוד בתקופת ברצלונה, סופסל טורה במכוון על ידי פפ, ולבסוף מצא את עצמו מחוץ למועדון. ועדיין, הוא אחד הגורמים הכי משפיעים לשינוי שעבר התפקיד הזה בעשורים האחרונים, מה שיצר את צורת משחקם של האחוריים שבאו אחריו, כמו קאסמירו.
התפקיד: הפליימייקר האחורי
מקרי מבחן: קאסמירו
השנים: 2016-2020
"קאסי, ילד שלי, בוא הנה, גבר. המלך. היחיד שמאז שהגיע זוכה באלופות
– יש לו את זה, הוא הקמע
– שלוש שנים, שלוש זכיות באלופות, לא?
– תמכור אותו עכשיו הנשיא, תמכור אותו עכשיו. הוא כבר נתן את כל מה שיש לו לתת
– עכשיו נשיג עוד"
(מתוך הסרט "בליבה של הדואודסימה")
כשבאתי לכתוב את הקטע על קאסמירו, המליץ לי אמיר לוי, אחד האנשים שהכי מבינים בארץ בכדורגל הספרדי, לראות את הסרט שהפיקה ריאל מדריד אחרי הזכייה שלה בגביע האלופות ב2017 בווילס, השני ברציפות (שאחריו השיגה עוד אחד ב2018). לסרט קוראים "בליבה של הדואודסימה" והוא עוקב אחרי שחקני הבלאנקוס סביב אותו הגמר בקארדיף. בקטע שציטטתי פה רואים את פלורנטינו פרס, נשיאה העוצמתי של ריאל, מחבק את קאסמירו, בעוד נאצ'ו וקרבחאל מנסים לשכנע את פרס למכור את הקשר הברזילאי. פרס בחיים לא היה עושה את זה.
נאמן ל"מקרה מקאללה" שעליו דיברנו בהתחלה, מאז שחזר פרס לקדנציה השנייה שלו במועדון ב2009, הוא הקפיד לתחזק את הקישור ההגנתי שלו כמה שיותר. קאסמירו הובא כתגבור לצ'אבי אלונסו שהתחיל לדעוך ולמייקל אסיין שלא ממש הצליח להוציא את עצמו בריאל. אחרי שהיה שותף לזכייה באלופות ב2014 הוא הושאל לעונה אחת לפורטו כשחזר לריאל רפא בניטז כמעט ולא השתמש בו. למזלו בניטז פוטר באותה עונה, וזידאן, שמונה במקומו, גילה שחסר לו קשר אחורי מאחורי לוקה מודריץ' וטוני קרוס, שלא ממש עזרו להגנה בתקופת בניטז. אל החלל הזה נכנס הברזילאי שהפך לנכס עבור המועדון, והיה שותף מרכזי בשלושת הזכיות של ריאל בליגת האלופות.
אלא שקאסימירו לא רק נותן ערך מוסף בהגנה, וכדי לראות את זה לא צריך ללכת רחוק מדי. ב18 בינואר השנה שיחקה ריאל מול סביליה בברנבאו. במחצית הראשונה ריאל התקשתה להניע כדור במרכז המגרש וסביליה נראתה יותר מסוכנת בחלק ההתקפי. אל המחצית השנייה יצאה ריאל עם אותו הרכב, אבל עם קישור מרכזי "הפוך", כאשר קרוס ומודריץ' שמשחקים בדרך כלל לפני קאסמירו, שיחקו הפעם מאחוריו כשני קשרים אחוריים בעוד קאסמירו משחק בעמדה קדמית יותר. השינוי הזה הוכיח את עצמו וקאסמירו ניצח את המשחק עם צמד שערים נהדרים. קאסמירו הוא השלב הבא של הקשר האחורי, שהוא לא רק עוצמתי מאחור ומחפה על ההגנה, לא רק עושה לחץ גבוה, לא רק מבקיע שערים אלא גם מנהל את המשחק מאחור.
התפקיד: מי יודע
מקרה מבחן: אדוארדו קמאווינגה
השנים: העתיד
בעוד מגמת שילוב הצעירים בקבוצות העילית של אירופה הולכת ומתרחבת, גם הכדורגל משתנה מרגע לרגע. עמדות כמו חלוץ ומגנים השתנו לבלתי היכר בעשורים האחרונים. אם תרצו לראות את גודל השינוי תראו את הפער בהתייחסות של ריאל מדריד של פרס בין מקאללה לקאסמירו. הראשון היה הסרח העודף של קבוצת הגלאקטיקוס, והשני הוא אולי השחקן השני בחשיבותו בשנים האחרונות בריאל (אחרי רונאלדו כמובן) וחביב הבעלים. זה לא רק שינוי מגמה בברנבאו, אלא בכלל בכדורגל העולמי. כשאחד מסגנונות המשחק המרכזיים ששולטים היום בכדורגל העולמי הוא הלחץ המתואם, שנעשה גם על שחקני הקישור המרכזי, הנעת הכדור הכי חופשית במגרש מתרחשת באיזורים שבין הקישור המרכזי להגנה.
קשה לדעת האם קמאווינגה באמת יהפוך להיות שחקן משמעותי, וכמובן שאי אפשר לדעת האם הוא ישפיע כמו קודמיו על ההשתנות של התפקיד הזה. מה שכן אפשר לדעת, הוא שהיום התפקיד הזה כל כך קריטי עבור קבוצות עד כדי כך שנשיא מועדון בליגה החמישית בטיבה באירופה שילם בכיסאו על כך שניסה להרוויח כסף על קשרה האחורי של קבוצתו. האוטובוס של הכדורגל, שזרק החוצה את חלוץ המטרה ואת המגן שיודע לעשות רק הגנה, מתחיל להוריד גם את הקשר האחורי הגרזן. האם הקשר האחורי יהפוך להיות מעין בלם-קשר שמשנה את תקפידו בהתאם למצב הקבוצה, במצבי הגנה או התקפה (כמו שמעריכים חלק מגורמי המקצוע בענף) או שיהפוך להיות שחקן התקפי שמגיח מאחורי הקשרים (כמו החלוץ המדומה רק בקישור)? אין לדעת, כל מה שאנחנו יודעים כיום הוא שעם קצב המשחק שנהיה מהיר משנה לשנה, הקשר האחורי כבר לא נמדד רק בכמה רגלי יריב הוא הביא, אלא בעיקר ביכולת שלו ליצור את ההתקפה הבאה.
איפה התייחסות לנטע לביא?
מה עם פירלו? מי ששינה את התיפקוד של העמדה? קאנטה, האחורי הטוב בעולם כיום…
מצויין הייתי מרותק עד למילה האחרונה