אני מניח שבשמחת תורה, מי שלא עשה הקפות, העביר ערב שקט ודי משעמם מול שני משחקי "כדורגל" חסרי שערים המשתייכים למפעל המכונה "ליגת העל". תרשו לי לתת לכם נזיפה קלה – לא היה עדיף לראות את משחקי שובר השיוויון בין ארבע מקבוצות הבייסבול הטובות העולם, מול אצטדיונים מפוצצים, ועם הרבה אקשן?
אני מאמין שבייסבול אתם פחות או יותר מכירים, ויודעים מה זה שובר שיוויון בטניס, אבל איך שני המושגים קשורים אחד לשני? התחרות העונה היתה כה צמודה עד כדי כך שבשניים מתוך ששת הבתים בליגה לא הספיקה עונה של 162 (מאה שישים ושניים) משחקים כדי לקבוע מי יהיו אלופות הבתים והקבוצות נפגשו למשחק מכריע נוסף שיכריע מי לתואר ומי למשחק הכרעה נוסף – משחק הוויילד-קארד (כמו בפוטבול), שנפל על "איסרו חג" שלנו. בסוף כל הבלאגן הזה העיפו קולורדו וניו-יורק יאנקיז את שיקאגו קאבס ואוקלנד מהפלייאוף והעפילו לסיבוב הראשון שמשוחק בשיטת הטוב מחמש.
פלייאוף הבייסבול הוא חודש אינטנסיבי שבו מדי יום יש לפחות משחק אחד ובשלבים המוקדמים גם שניים ושלושה.
מאחר ולשחקן בודד אין השפעה דרמטית כמו בכדורגל או בכדורסל, הכל פתוח והפתעות נופלות מדי שנה. המנג'רים חייבים לנהל את הסגל שלהם בקפדנות רבה ולהתחשב בעומסים הנובעים ממשחק יום אחרי יום, ביריבה ובסגל שלה ואף באיפיוני המגרש שבו ישחקו, מאחר ואין שני מגרשים דומים.
השנה עיקר העניין יהיה בצד של האמריקן-ליג שכולל את ארבע הקבוצות שהגיעו לפלייאוף גם אשתקד (מחזה נדיר ביותר), את אלופת השנה שעברה (כנ"ל), את היריבות הגדולה ביותר, השחקן היקר בהיסטוריה (סטנטון מניו יורק) ושלוש קבוצות שניצחו מעל מאה משחקים העונה (עוד מחזה נדיר).
בצד של הנשיונל ליג יש קבוצת כוכבים אחת (לוס אנג'לס דודג'רס), שתיים שמעולם לא זכו (קולורדו ומילווקי) ואחת שלא היתה אמורה להיות (אטלנטה).
סדרות הסיבוב הראשון
בוסטון רד סוקס נגד ניו יורק יאנקיז:
שתיים מהקבוצות הגדולות והמפורסמות בליגה ששונאות, נלחמות וחובטות אחת בשניה כבר מעל מאה שנים ולמרות זאת נפגשו עד היום בפלייאוף רק ארבע פעמים, כאשר כמעט כל סידרה כזו סיפקה רגעים דרמטיים שאף חובב בייסבול לא ישכח.
לטעמי הסיפור הגדול הוא סידרת גמר האמריקן-ליג של 2004 שבה הפכה בוסטון, בפעם היחידה בהיסטוריה של הענף, פיגור של 3-0 לניצחון בסידרה, בזכות מהלך גניבת בסיס אמיץ של דייב רוברטס, חבטות היסטוריות של אורטיז ומשחק הגשה מושלם של קורט שילינג הפצוע.
בוסטון מגיעה לסידרה עם מאזן טוב יותר (108 ניצחונות לעומת 100), אולם היאנקיז מגיעים מלאי בטחון עצמי בעקבות סיום עונה טוב יותר.
לשתי הקבוצות צוות חובטים צעיר ואיכותי כשניו-יורק נשענת על כח ועוצמה (שיא הום-ראנז של 267 בעונה) ובוסטון על אחוזי חבטה גבוהים ומהירות בין הבסיסים. היתרון של ניו יורק הוא בעיקר בצוות המגישים (פיצ'רים) המחליפים שנחשב אחד הטובים בליגה, לעומת בוסטון שהפיצ'רים הפותחים שלה סובלים מפחד פלייאוף היסטורי ואיכות ההופעה שלהם במשחקי הכרעה היא ביחס הפוך לשכר העצום שלהם (ממוצע של 20 מיליון דולר לעונה).
תחזית: ניצחון ליאנקיז בארבעה משחקים.
יוסטון אסטרוס נגד קליבלד אינדיאנס:
שתי קבוצות שנבנו בצורה הדרגתית ומסודרת ע"י בחירות דראפט נכונות ורכישות מושכלות שפתרו נקודות חולשה ספציפיות.
קליבלנד מגיעה כבר עונה שלישית ברציפות לפלייאוף וב 2016 היתה על סף זכיה ראשונה והפסידה באחד ממשחקי הגמר המרתקים ביותר בכל הזמנים. יוסטון זכתה אשתקד בתואר אחרי ניצחון בשבעה משחקים על הדודג'רס.
יוסטון נחשבת לפייבוריטית ללכת עד הסוף, בזכות צוות מגישים פותחים מעולה ומנוסה, שרובם היו שותפים לאליפות, והגנה מצויינת. הסגל של קליבלנד הוא בעל תכונות דומות ועל הקוים עומד מנג'ר ותיק ובעל דימיון, טרי פרנקונה, שהיה זה שהוביל את בוסטון למהפך שהוזכר למעלה ולשתי אליפויות.
תחזית: יוסטון בחמישה משחקים בסידרה דרמטית.
לוס אנג'לס דודג'רס נגד אטלנטה ברייבס (0-1):
הדודג'רס הם אחד מעמודי התווך של הליגה, כמו ניו יורק ובוסטון, ונהנים מגב כלכלי חזק. זו קבוצה שתמיד רוצה להיות בצמרת ומשתדלת לגייס כל כוכב אפשרי, ולכן עלות השכר שלהם גבוהה מזו של אטלנטה בשמונים מיליון דולר, ומסתכמת ב 226 מיליון דולר לעונה.
הם שולטים לחלוטין בבית שלהם בשנים האחרונות והגיעו לפלייאוף שש שנים ברציפות. העוצמה שלהם השנה היא דווקא העובדה שאין שחקן שבולט מעל כולם והעומס התחלק בין הרבה מגישים וחובטים.
הסיפור הגדול הוא הפיצ'ר קלייטון קרשאו שמדי שנה נותן עונה רגילה פנטסטית ואז קורס ומתפרק בפלייאוף, כנראה עקב המתח והלחץ. אם הוא יצליח להביא תואר ראשון לדודג'רס אחרי בדיוק שלושים שנה, זה יהיה הסיפור הגדול ביותר בספורט האמריקאי.
המנג'ר שלהם, דרך אגב, הוא אותו דייב רוברטס, גונב הבסיס מבוסטון.
אטלנטה היא קבוצה צנועה יחסית ששלטה בבייסבול בשנות התשעים, זכתה רק בתואר אחד ונחשבת, כמו שאר קבוצות העיר, כלוזרית ניצחית. הקבוצה נמצאת בתהליך בניה ואין לה שום כוכב בולט. היא ניצלה חולשה יחסית של הבית שלה כדי להשתחל לפלייאוף.
התחזית: דודג'רס בארבעה משחקים.
מילווקי ברוארס נגד קולורדו רוקיס (0-1):
לכל אחת מהקבוצות יש הופעה אחת בלבד בסידרת הגמר, ושתיהן הסתיימו בהפסד.
לשתיהן כל עלייה לפלייאוף היא הישג מרשים, שרק יתעצם מכיוון שאחת מהן גם תמשיך לגמר הנשיוניל-ליג.
במילווקי מככב החובט כריסטיאן יליץ', שמועמד ל MVP, ולצידו שילוב של ותיקים עם ניסיון פלייאוף בקבוצות אחרות וצעירים מוכשרים, בנוסף לצוות מגישים מחליפים יעיל. קולורדו היא קבוצה נטולת כוכבים, למעט המגיש פרילנד, שנהנית ממגרש ביתי מאוד בזכות הגובה של דנבר, שמקל מאוד על החובטים.
התחזית: מילווקי בחמישה משחקים.
ומה יהיה בהמשך:
בגמר האמריקן ליג יוסטון תנצח את ניו יורק בשבעה משחקים.
בגמר הנשיונל ליג מילווקי תנצח את לוס אנג'לס בשישה משחקים.
וורלד סירייס: יוסטון זוכה באליפות שניה ברציפות בחמישה משחקים.
אני מסכים שלראות משחקי בייסבול שלמים זה לא כל כך מעניין, אבל אני ממליץ לכם לצפות מדי יום בתקצירי המשחקים. זה הרבה יותר מעניין מעוד משחק כדורגל בין ריאל "מי אלה השחקנים הללו" בטיס לבין אתלטיקו "איפה זה" בילבאו.
כדאי לנסות דברים חדשים. ההנאה מובטחת.
תקדישו כמה דקות לסרטון הבא, ותבינו כמה רגש יש בקהל של הבייסבול.
