תרבות זה ספורט

// מאת עמוס ביאלי ודור נצר

שני ישראלים נסעו לאליפות העולם בכדוריד שהתקיימה לאחרונה בגרמניה ודנמרק, חזרו נפעמים מהאירוע ומייחלים ליום בו גם בארץ כנען לא יהיה צורך יותר להפריד בין צמד המילים שבכותרת.

המיקום: קלן, גרמניה. מזג האוויר: מינוס 4 מעלות צלזיוס. האירוע: אליפות העולם בכדוריד.

“אתם נוסעים לראות כדוריד? מה לך ולכדוריד? מי משחק? מה אמרת, קלן? איפה זה בכלל?” אלו היו תמצית התגובות אותן שמענו כשסיפרנו לחברים ומכרים על הנסיעה המתוכננת שלנו לצפות באליפות העולם בכדוריד.

הארנה בקלן גרמניה

בתמונה: שחקני ואוהדי גרמניה מקבלים בתשואות את הלה רוחה

שנה קודם לכן נסענו לזאגרב לאליפות אירופה לשלבים המכריעים ולצערנו הנבחרת המקומית לא העפילה לחצי הגמר. כמובן שמאוד נהנינו ונפעמנו מגודל האירוע ורמת המשחק, אך כשחזרנו לארץ היינו מספיק כנים עם עצמנו לומר שהחוויה לא מוצתה במלואה ואנחנו חייבים להיות במשחק של נבחרת מקומית. בחור קרואטי חביב (עוד ניתקל בו בהמשך) שפגשנו על שולחן הבלאק ג’ק בקזינו הצנוע בזאגרב ציין שאליפות העולם 2019 תתקיים בגרמניה ודנמרק וכבר אז התחלנו לפלרטט עם הרעיון. בתחילת אוקטובר העלנו הילוך והחלטנו שהולכים על זה בכל הכוח. מצאנו טיסה במחירים נעימים, רכשנו כרטיסים לאירוע, סגרנו דירה ב-air bnb ובאמצע חודש ינואר שמנו פעמנו לכיוון מעצמת הספורט, הנקניקיות והבירה המכונה בפי המקומיים “סופר דויטשלנד”, הלא היא גרמניה.

בהשלכה מהשיר הידוע והבלתי נגמר שמזמרים בפסח סביב השולחן ‘אחד מי יודע’ לפנינו היו שישה ימים של טיול, חמישה ימים בעיר עצמה, ארבעה ימי משחקים, שלוש מעצמות כדוריד (ועוד שלוש נבחרות טובות), שני אנשים שמאוהבים במשחק ואירוע אחד ענק אחד שכולל 13 משחקי כדוריד. למען הפרוטוקול נספר שהאליפות עצמה התקיימה לאורך שבועיים וחצי ואנחנו בחרנו לנסוע לשלב הבתים השני שהוא למעשה שילוב של שמינית ורבע הגמר רק במתכונת קצת אחרת, אבל יודעים מה? עזבו אתכם מהסברים מסובכים על השיטה וחלוקת הנקודות, את זה נשאיר למקצוענים, אנחנו באנו לספר על החוויה של האוהד הפשוט שקם יום בהיר אחד והחליט שהוא מוציא את מיטב כספו על חוויה תרבותית ספורטיבית ברמה הגבוהה ביותר. כמו שנוהגים לומר בקיבוץ – עוד אירוע שנספר עליו לנכדים.

היום הראשון של המסע כלל ארבעה משחקים, ששניים מתוכם מרגשים בצורה בלתי סבירה. לאחר שהתחממנו עם הנבחרות הטובות, בשש בערב עלו לפרקט מפלצות הספורט, ספרד וצרפת, שהיריבות ביניהן היא ארוכת שנים וגולשת למגוון ענפי ספורט החל מאופניים, דרך טניס, כלה בכדורגל וכדורסל וכמובן כדוריד. המשחק התעלה לרמה מאוד גבוהה ולבסוף הצרפתים ניצחו ונקמו במידה מסוימת על ההפסד בחצי גמר אליפות אירופה אשתקד. באותו יום נהנינו ממושבים מעולים, ממש על הפרקט, וכמאמר הקלישאה (זה מה שבאמת הרגשנו, נשבעים) ממש יכולנו להריח את השחקנים, לראות את טיפות הזיעה נוטפות למשטח, להבחין במרפקים ובצביטות הקטנות ובקיצור לצפות מקרוב בספורטאי על נאבקים אחד בשני ברגעי שיא. תדמיינו שאתם יושבים בשורה הראשונה בסדרת גמר נ.ב.א בין גולדן סטייט לקליבלנד ואתם רואים מחצי מטר את לברון, קרי, דוראנט ושות’, זו הרמה, זה סדר הגודל של הטאלנטים שהתרוצצו על המגרש.

 

קרב הטיטאנים בו חזינו בין ספרד לצרפת היה מרגש ועלה על כל הציפיות, אולם רמת האדרנלין שאחזה בנו בזמן המשחק שנעל את הערב בין גרמניה לאיסלנד הייתה גבוהה לאין שיעור. בטרם נעמיק בעניין, ניקח אתכם לסיור קל מחוץ למגרש, נטעם מהאווירה הכללית ונחזור למשחק.

ראשית, כמו בהרבה ערים ומדינות שמכבדות ספורט ומודעות לעוצמה שבו, ההגעה לאולם מאוד נוחה בתחבורה ציבורית. כבר בהגעה לאזור של ה-לנקסס ארנה (Lanxess Arena) בקלן אתה מבין שהגעת לאירוע גדול. מתחם fan- zone מקבל את פניך ומציע מגוון פעילויות שמתאימות לכל גיל ונפש לרבות ילדים ומשפחות. שנית, דוכנים של בירה ונקניקיות קיימים כל כמה מטרים ואחרי שהצטלמת עם הגביע, אכלת ושתית, התור הארוך בכניסה לאולם עובר במהירות רבה מדי שגורם לך לחשוב בונ’ה, הדבר הזה יכול להתבצע אחרת. בהמשך ישיר לחגיגה שבחוץ, כשנכנסים פנימה רמת ההתרגשות וההתפעלות עולה עוד שלב כאשר המון של אנשים עט על כל מה שיש למתחם להציע, בין אם דוכני אוכל ושתייה, חנויות מזכרות שמוכרות מכל הבא ליד, זריקת כדוריד לריבועים דיגיטליים, תחרות כדרורים, מכשירי ספורט עליהם ניתן לבצע תרגילי כוח ולנסות להרשים את העוברים ושבים, חוברות מקצועיות של הנבחרות והאליפות במתנה לכל באי האירוע ועוד ועוד. רובם ככולם של האוהדים לבושים במגוון צבעי הנבחרות, כאשר באופן לא מפתיע הצבעים השולטים הם האדום-שחור-צהוב של המאנשפט (בגרמנית: קבוצה. בשפת הספורט: קבוצה שכנראה תנצח).

לבסוף, כשנכנסנו לאולם עצמו, עמדנו רגע בכניסה לפני שהתיישבנו והבטנו סביב. כל מי שהיה פעם בחייו באירוע ספורט גדול (כן, גם משחק של ברצלונה נחשב) ודאי זוכר את הרגע הזה, את השנייה הזאת, את השוק הראשוני, את תחושת האושר שעוברת בכל הגוף למראה האצטדיון/אולם שנפרש בפניך מלא באוהדים וצבעים. כאנשים שהיו בלא מעט אירועי ספורט גדולים שכוללים בין היתר (וזאת רשימה חלקית בלבד) גמרי צ’מפיונס, קלאסיקו, גמר us open, משחק בית של דורטמונד, משחקי פוטבול בארה”ב, אנפילד, מדיסון סקוור גארדן, בומבונרה וכ’ו וכ’ו, תרשו לנו להיות פיוטיים לרגע ולומר שהרגע הזה בו נכנסים לאצטדיון חדש משול בעינינו לרגע בו מתנים אהבים לראשונה עם בן/בת הזוג. השנייה הזאת שזה קורה, כשכל הגוף מרגיש צמרמורת וחום נעימים מדי, מרגש ומרומם רוח כל פעם מחדש.

הלנקסס ארנה בקלן מכיל 19,250 מקומות ונאמר את המובן מאליו שבימים שהנבחרת המקומית שיחקה הביטוי “סולד אאוט” הוא עניין שבשגרה. אם במקומות רבים בעולם נשים וילדים פוקדים את מגרשי הספורט באופן מעורר התפעלות, במעצמה האירופאית לקחו את העניין כמה צעדים קדימה. להערכתנו התפלגות הצופים אשר נצפתה באולם הורכבה לפחות מ-40 אחוז נשים כשהגיל הממוצע במתחם נע בסביבות 45 וצפונה. זאת ועוד, מראות של סבא וסבתא לוקחים את נכדיהם ונכדותיהם לצפות בספורט ולהבין תרבות מה היא, כמו גם סבתא עם מגני זיעה בצבעי הנבחרת מלווה בבתה ונכדתה, לא היו מחזות נדירים בנוף. על כל כיסא (מרופד עם בד יש לציין) ימתין לבאי הקונצרט דגל גרמניה, פלאייר עם האירועים הבאים במתחם (קצת שיווק לא מזיק, אנריקה איגלסיאס אגב מגיע במאי) ודף A3 מחולק למקטעים מלבניים ומיועד לקיפול נוח שבסופו הצופה מקבלת “מניפה” אשר מחליפה את מחיאות הכפיים ויוצרת רעש מחריש אוזניים בקטע נהדר.

בסרטון: המון גרמני מפעיל מכבש ביציעים ומבהיר מי בעל הבית

אם כן, חוזרים למשחק של גרמניה נגד איסלנד ביום שבת בערב. כמה דקות לפני שהקבוצות עולות להצגת השחקנים ולנגינת ההמנונים, מושמעים ברקע שירי עם של הנבחרות המתמודדות במשחק. בזמן השמעת השיר הגרמני, ולמעשה כחצי שעה לפני המשחק, האולם כבר מלא מפה לפה וההמון המשולהב מריע ומנופף בדגלים, שר ורוקד ומכין את עצמו למנה העיקרית שכוללת שילוב של משחק ומסיבה. שחקני נבחרת איסלנד עלו ראשונים לפרקט ובמקום לשמוע בוז, כמו שקורה בכל מקום על הפלנטה וזה כמובן הרבה יותר מלגיטימי ואפילו מבורך, כי מה זה ספורט ללא יריבות בריאה, כל הקהל ללא יוצא מן הכלל מריע לאיסלנדים, מוחא כפיים ומעודד. במבט לאחור אם יש רגע אחד אותו אנו מבקשים לזקק על מנת להעביר את החוויה, רגע אחד עליו לשים את הזרקור ולהפנים את גודל האירוע, זה הרגע בו כמעט 20 אלף גרמנים, שמאוהבים במשחק הכדוריד ובנבחרת שלהם, מקבלים בקריאות עידוד את היריב. אלו היו רגעים שנצרנו בליבנו ובראשנו ובזמן הכתיבה החיוך מרוח לנו על הפנים כשנזכרים בשניות הללו.

במשחק עצמו הכדוריד היה משובח כאשר בכל גול של גרמניה הדציבלים מרקיעים שחקים וכל התקפה מלווה במחיאות כפיים אדירות (בעזרת המניפה כמובן) ותמיכה בלתי פוסקת בשחקנים של סופר דויטשלנד. לאחר מאבק עיקש של האיסלנדים, אך ללא הועיל, הגרמנים ניצחו והחגיגה הסתיימה בחיוכים ואופטימיות לקראת ההמשך.

בדרכנו הביתה בקור המקפיא של קלן, בעודנו חוצים את נהר הריין האימתני והכנסייה המפורסמת והמרשימה בקלן מאירה לנו את הדרך מרחוק, לא יכולנו להפסיק לחייך ואם היה לנו אומץ גם היינו מדלגים יד ביד מרוב אושר. לאור העובדה שוויתרנו על הרעיון בסוף ולאחר שכל אחד התכנס בתוך עצמו לכמה רגעים, שוחחנו בינינו על היום שעברנו. ראינו מעל 10 שעות של כדוריד נהדר באווירה מחשמלת ונכון שזה רק היום הראשון, אך עדיין בוער בנו לקפוץ למסקנות ראשונות.

 

ספוילר! הן לא הולכות להשתנות, אלא רק להתחזק. נביא בפניכם את עיקרי השיח שהתנהל בינינו: וואו, איזו תרבות של ספורט, איזו אהבה אמיתית ועוצמתית לספורט בכלל ולכדוריד בפרט, איזה כבוד ליריב, לאוהדים, לשחקנים, לשופטים, איזה אירוע אדיר וגדול, איזו שמחה, איזה ארגון, איזה קרנבל של תרבות וספורט. הכול זורם ומתנהל לעילא ולעילא, ממש גרמניה בשיא תפארתה, או כמו שהמרצה שלנו באוניברסיטה היה נוהג לומר בבדיחות הדעת – גרמניה זה אור ליהודים, תסתכלו עליהם ותלמדו. בכל דבר ובכל תחום.

יום המשחקים הבא (יום א) החל גם הוא באחת בצהריים והסתיים אחרי עשר בערב. מקומות הישיבה שלנו הפעם היו למעלה וכמו ישראלים טובים ניסינו את מזלנו והתיישבנו ביציעים התחתונים. מיותר לציין שאף אחד לא בודק אותך ומברר האם אתה ביציע שמיועד לך, אלא כמו ברכבות התחתיות בגרמניה הכול עובד על אמינות. לא נשמור אתכם במתח ונספר כבר עכשיו שישבנו למטה לאורך כל היום. האווירה הייתה נהדרת, אם כי קצת פחות מטריפה מהיום הקודם לאור העובדה שהנבחרת הגרמנית נהנתה מיום חופש. חזינו בארבעה משחקי כדוריד טובים ומעניינים, האולם היה כמעט מלא, האבסנו את עצמנו באוכל והגזמנו עם הבירות כמו אנשי העולם המערבי השבעים והמדושנים, והכל היה מוכן לקראת אירוע השיא של הטיול.

קטשופ ענק, נקניקיה
בתמונה: אדם מערבי שמאביס את עצמו ללא סיבה

 

יום שני ברוב מדינות העולם הוא כידוע היום הפותח את שבוע העבודה ואכן הרגשנו אווירה קצת אחרת בעיר. עוד נפרט על קלן בהמשך, אבל ברשותכם ניגש לאירוע המרכזי של היום, שלא לומר של השבוע. יום המשחקים הנוכחי כלל הפעם שני משחקים בלבד ולאחר שספרד ניצחו את ברזיל והשאירו לעצמם סיכוי קלוש לעלות לשלב הבא, גרמניה וקרואטיה נפגשו למשחק אשר ניתן לומר במידה מסוימת כמשחק שיגדיר את האליפות לשתי הנבחרות הנפלאות הללו. זוכרים את החבר הקרואטי מהקזינו? אז “תומא”, מלבד היותו שחקן בלאק ג’ק לא רע בכלל, הוא גם סוג של עיתונאי ספורט ב…נורבגיה! קרואטי, שנולד באזור שלימים הפך לבוסניה, ועבר עם משפחתו לנורבגיה שם הוא בעלים וכותב באתר ספורט פופולרי אשר מטרתו העיקרית היא לסייע לקהל המהמרים המקומי לקבל את התמונה המלאה וטיפים סודיים על מפגשים שונים. כך למשל הוא סיפר לנו שהצליח להשיג ידיעה בלעדית על שלט פרסום שנפל על רגלו של השוער הספרדי טרם המפגש עם צרפת מה שמנע ממנו לשחק למחרת (מישהו אמר קניסארס?). בנוסף לכל המעלות הללו, גילינו שהוא יו”ר חוג האוהדים הקרואטי בכדוריד ואמון על נושאים רבים בין היתר השגת כרטיסים מספסרים (ספסרים בכדוריד? כן, קראתם נכון!), עידוד מאסיבי במשך 60 דקות וחגיגות לפני המשחק ובסיומו.

רכבת אווירית של אוהדים הגיעה מהבלקן ומרחבי גרמניה, גדשה את האולם וקישטה אותו בחולצות המשובצות המפורסמות ובדגלים בצבעי ורוד לבן. לא לחינם הקהל ממדינות הבלקן נחשב כאחד הטובים באירופה עם התשוקה הבלתי נגמרת לספורט, ועל אף ההתנהלות של העסקנים והיעדר מתקנים כמו במדינות מערב אירופה המתקדמות, קרואטיה היא חד משמעית מעצמת ספורט גאה. עוצמתה באה לידי ביטוי היטב גם בלנקסס ארנה הרועש והגועש בהמון גרמני המשווע מנבחרתו לעוד תצוגת כדוריד ולעוד ניצחון. לחוויית המשחק של הנבחרת המקומית עליה עמדנו קודם נוסף אלמנט של קהל יריב שדוחף את נבחרתו, קבוצה פנטסטית שנלחמת על חייה וכל זאת מתובל במתח אדיר לאורך כל המשחק והרגשת חשמל באוויר.

מקווים ומאמינים שיצא לכם לחוות את זה לפחות פעם אחת בחיים שהייתם שותפים לאירוע/הופעה/משחק והרגשתם שמשהו מתרחש באוויר, משהו כל רגע עומד להתפוצץ, משהו בוער בך מבפנים ומבקש לעצור את הזמן, משהו בחלל החדר גורם לך לקתרזיס. אלו התחושות שעלנו בנו ואפילו קצת יותר בזמן המשחק. לאחר קרב אדיר ומותח וכפי שאומר המשפט הידוע כדוריד משחקים 60 דקות ובסוף גרמניה מנצחת, גם כאן המאנשפט לא אכזבו וניצחו בהפרש של שער אחד הודות למהפך מרשים שביצעו לקראת הסיום בניצוחם של גנצמאייר, וינצ׳ק וולף ושאר החברים.

 

טוב, חייבים לדבר כבר על הפיל בחדר לא? נכון שזאת לא פעם ראשונה שלנו בגרמניה ועדיין, בכל ביקור עולים מחדש, גם אם לרגעים בודדים, המחשבות על מה שהיה אז. מחשבות שלפעמים מתורגמות לסיור באנדרטה/בית כנסת/מוזיאון ולפעמים סתם בדמות בדיחות לא מצחיקות אך משעשעות משהו, ובעיקר עולה תחושה של שביעות רצון שאפשרנו לעצמנו, כנכדים לניצולים וגם כאומה, ליהנות מכל מה שיש למדינה הנפלאה הזו להציע. צחוק בצד, ברור שזוכרים ומכבדים ויחד עם זאת מתרכזים בהווה ובעתיד. ואם כבר בפילים עסקינן- פגשנו אחד כזה בדמות סדרן גרמני עצום ממדים שלא היית רוצה לפגוש גם באור יום ברחוב מואר, מבקש לראות את הכרטיסים ומורה לנו לעלות למעלה לאחר שגם ביום המשחקים שצוין לעיל ניסינו לשפר עמדות ולרדת ליציע התחתון. מכיוון שהכנו תכנית חלופית מבעוד מועד, ישר עברנו למקום אחר אותו סימנו למקרה ויבקשו להעיף אותנו למעלה. עברנו למקום החדש והיינו בטוחים שהצלחנו להערים על כולם. לאחר מספר דקות ראינו את הסדרן ממשיך בסיבוביו למען השלטת הסדר באולם ולפני שמבטנו נפגשו שוב, נסנו על נפשנו ליציעים העליונים. כמו בכל האצטדיונים בהם ביקרנו, גם כאן רואים מצוין מכל מקום והחוויה לא נפגעה כהוא זה.

למחרת היה יום ללא משחקים וסוף סוף יכולנו להסתובב קצת בעיר. מה יש לנו לומר על העיר קלן? קודם כל יש משהו מרענן ונחמד בידיעה שאתה שוהה בעיר אירופאית ממוצעת קלאסית ולא תיירותית יותר מדי, לפחות לא בתקופה הזאת של השנה. אין סתירה בכך שבילוי בערים המוכרות והגדולות דוגמת לונדון, מדריד, ברלין, רומא, פריז וכדומה זה כיף חיים, אולם בילוי בעיר כמו קלן גרם לנו להסתכל קצת אחרת על החוויה, לחיוב כמובן. משהו באוויר יותר רגוע, יותר אמיתי, יותר פשוט, פחות גדול.

אם אתם סקרנים וממש בא לכם להכיר את הפרטים היבשים, תעשו גוגל תראו כמה תושבים, איפה ממוקמת, מה יש לראות בה וכאלה. אנחנו הלכנו לבלות, על פי המלצות ועדויות של מקומיים, באזור המגניב של העיר “הרובע הבלגי” שלא ממוקם ממש במרכז ונחשב כאזור של הסטודנטים. מצאנו בתי קפה עם סטייל, מסעדה גרמנית אסלית שמספקת חוויה גרמנית סו קולד אותנטית ובעיקר טעימה, ברים חשוכים וכיפיים, שניצלים שיכולים להאכיל משפחה שלמה ומוגשים בצלחת פרטית פר אדם וכל זאת מלווה בשתיית בירה החל מהצהריים שעזרה לנו להרגיש מבוסמים ומחויכים. לקראת הערב השלג הפתיע אותנו לטובה וכיסה את כל העיר בלבן נעים לעין. ההרגשה הנהדרת שאתה מתהלך שיכור בדרכך לעוד בר ופתאום נופלים עליך פתיתי שלג לא מוכרת לנו כתושבי המזרח התיכון ואנו יכולים לומר בפה מלא שהיא מקסימה, ייחודית וממלאת. אחרי עוד ערב מוגזם של צריכת שיכר, חזרנו הביתה בסביבות שתיים בלילה שיכורים, שבעים, עייפים ומאוד מרוצים.

 

ביום רביעי התעוררנו ליום המשחקים האחרון בו ציפו לנו שלושה משחקים כאשר שניים מהם מפגשי ענק. איסלנד נגד ברזיל כמנת פתיחה, קרואטיה נגד צרפת כמנת אמצע וכמנה עיקרית פלוס קינוח קיבלנו את גרמניה נגד ספרד. כאן המקום לומר שלצערנו העולות לחצי הגמר נקבעו כבר לפני תחילת היום, ולכן במקום לקבל שני משחקים קשוחים ומכריעים שהיו עשויים בקלות להיכנס לפנתאון, קיבלנו משחקים מצוינים אך משהו בנו, ולדעתנו גם בשאר האוהדים, רצה לקחת את החוויה עד לקצה. אין זה אומר שלא התרגשנו ונהנינו מעוד ערב נפלא של כדוריד אך עדיין.. בקיצור הבנתם את הנקודה.

נקפוץ ישר לסיום המשחק בו ברזיל ניצחה את איסלנד ונחזור לחבר הקרואטי. הוא ולהקתו ממש לא התכוונו להרים ידיים נגד הטריקולור והגיעו בהרכב מלא ועם מלוא אביזרי העידוד לדחוף את נבחרתם. תומא הזמין אותנו להיות עמם ביציע ואנחנו כמובן שמחנו על ההזמנה והצטרפנו אליו, לדראגן, לסטיאה ולכל החבר׳ה. בשלב מסוים הבנו שהם לא יושבים במקומם, אלא פשוט עלו ליציע הכי טוב באולם, שכרטיס אליו עלה בסביבות 400 יורו, והתיישבו. איכשהו אף אחד לא התלונן, אף אחד לא הזיז אותם ממקומם ונותר רק לעודד ולנסות לשלהב את הגרמנים לתמוך בנבחרת מהבלקן. אחרי 60 דקות מעולות של כדוריד איכותי, קרואטיה ניצחה והמשימה הושלמה.

המשחק המרכזי של הערב היה מעין מסיבת פרידה מהקהל בקלן לפני המעבר של הנבחרת הגרמנית להמבורג. לאור העובדה שהעולות כבר נקבעו, ובניגוד למחשבות שלנו בתחילת הערב, היה משהו נחמד בכך שבמקום מתח וכסיסת ציפורניים קיבלנו חגיגה טהורה ביציעים. הנשר בצבעי אדום-שחור-צהוב, הדגלים השמחה והכיף עשו את שלהם, הגרמנים סיפקו עוד הצגה, ניצחו את המשחק ועלו מהמקום הראשון.

 

בתום המשחק, בתמימותנו, השלמנו עם כך שהקרנבל הסתיים בלי לדעת מה מחכה לנו ממש מעבר לפינה. תומא הציע לנו ללגום אתו ועם חבריו כמה כוסות של בירה בבר קרואטי בקרבת האולם. צעדנו יחדיו לבר, מדברים כדוריד, מנתחים את השלב שזה עתה הסתיים ומנסים לחזות מי הנבחרות שיעלו לגמר. אנו מבקשים להתעכב על הרגע הקטן הזה שאנחנו הולכים בעיר גרמנית עם חבר קרואטי ועוד אחד נורבגי ופשוט מדברים את שפת הכדוריד. הרגשנו שאנחנו חלק מקהילה שאוהבת את המשחק וחיה אותו. נכון שהכדוריד בארץ, כמו גם במרבית מדינות אירופה, הוא לא הספורט המוביל, אך לראות את העוצמה והאהבה למשחק זה מרגש ומעורר השראה. במדינות סקנדינביה הוא מענפי הספורט המובילים, אם לא המוביל שבהם, וגם בגרמניה האולמות במשחקי הליגה מפוצצים והבונדסליגה נחשבת כליגה החזקה בעולם. הפיינל פור של ליגת האלופות מתקיים דרך קבע בקלן ומומלץ בחום, אם אתם במקרה באזור בסוף מאי, לטעום מהחוויה גם אם אתם לא מבינים יותר מדי ולא ממש מתחברים למשחק. האווירה שתספגו בלנקסס ארנה כבר תעשה את שלה.

כשנכנסנו לבר החגיגה כבר הייתה בעיצומה וראינו מולנו אנשים מכל הגילאים והמינים רוקדים על השולחנות, שותים ללא הכרה ומיותר לציין שכולם, כולל הברמן, לבושים בחולצות המשובצות של הנבחרת. חלק מהחוגגים, שלרגע הצליחו להתעשת על עצמם, לא הבינו מה שני ישראלים מחפשים בבר קרואטי בקלן בטענה שהם פשוט באו לצפות באליפות העולם בכדוריד. כמובן שהכול התנהל באווירה סופר שמחה ומקבלת, פיטמו אותנו בבירה מכל עבר וצירפו אותנו למסיבה. וכך אנו מוצאים את עצמנו באמצע הלילה רוקדים עם דראגן, האוהד מספר אחד של נבחרות קרואטיה באשר הן שנוסע אחרי נבחרתו לכל מקום ביקום ונחשב כמעין סלב במדינתו, ועם אוהד שאת שמו אנחנו לא זוכרים, אבל בהחלט זוכרים שבשעה 1:30 בלילה, בעודו מפזז על השולחנות בבר, הוא טען שבחמש בבוקר הוא כבר אמור להתחיל את עבודתו בעיר פרנקפורט מרחק שלוש שעות נסיעה, אבל למי אכפת? עכשיו חוגגים וזה מה שחשוב.

בשלב מסוים המשטרה הגיעה וביקשה לפזר את ההפגנה. השוטרים היו מאוד אדיבים והאירוע הסתיים בכבוד ובחיבוקים הדדיים. נפרדנו לשלום מהחברים הקרואטים ופעם נוספת הגענו הביתה שיכורים מדי, אך בראש מלא מחשבות נפלאות על השבוע האחרון. שוב הוכח, בפעם המי יודע כמה, שספורט זה הדבר היפה ביותר בעולם, שמאחד בין תרבויות ואנשים ומכיל בתוכו כל כך הרבה דברים חיוביים. לא נותר לנו אלא לייחל ולקוות שיום אחד, גם במדינתנו הקטנה והצנועה, נוכל לקיים אירועים בסדר גודל דומה ובעיקר שנדע לחוות את הספורט וליהנות ממנו כמו במדינות אחרות.

אוהדי קרואטיה כדוריד
בתמונה עם הכובע: אדם שככל הנראה לא הגיע לעבודתו בחמש בבוקר
 
   

2 תגובות

  1. Avatar

    אחת הכתבות הטובות שנכתבו. פותח את המחשבה ואת הדימיון
    למה שאולי יהיה פה ביום מן הימים. ״עוד יבוא שלום עלינו…״

  2. Avatar
    ב. שוויינשטייגר

    חגיגה של כתבה!
    כיף גדול לקרוא, באמצע תקף אותי החשק לנקניקיה ושלאפשטונדה..
    אתמול הייתה אווירה דומה בפריימריז של הליכוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!