תור הזהב של הכדורגל המזרח אירופי – חלק א’

מבין 48 קבוצות שהגיעו לשלבי הנוק אאוט במפעלים האירופיים העונה, רק 3 מגיעות ממזרח אירופה, שלושתן בליגה אירופית – שחטאר דונייצק האוקראינית (נחשבת לקבוצה הכי עשירה במזרח אירופה), קלוז’ הרומנית ולודוגורץ הבולגרית. בליגת האלופות כל 16 הקבוצות מגיעות מחמשת הליגות הבכירות בלבד.
אך בעבר קבוצות ממזרח אירופה הלכו הכי רחוק וזכו בתארים אירופיים. לרוב זה קרה בעידן הקומוניסטי, הרבה לפני שחוק בוסמן הרחיב את הפערים והרבה לפני כניסת הכסף הגדול. היו גם הישגים ספורדיים בשני העשורים האחרונים, כשברה”מ פורקה ומדינות מזרח אירופה הפכו לדמוקרטיות.

בחרתי להתמקד בכתבה הזו במה שאני מגדיר כתור הזהב של הקבוצות ממזרח אירופה במפעלים האירופיים. תקופה בה איכות וכמות ההישגים שלהם הייתה הכי גבוהה. זה גם חפף לתהליך דעיכת המשטרים הקומוניסטים שלבסוף קרסו לחלוטין ב – 1988-1989 במזרח אירופה וברה”מ כידוע התפרקה בדצמבר 1991. התקופה הזו אופיינה בבעיות כלכליות קשות, אך דווקא אז צמח דור מוכשר ואיכותי ביותר בברה”מ, רומניה ויוגוסלביה, שעמד בבסיס רוב ההצלחות שיפורטו בהמשך. במהלך אותה תקופה גם נפתח מסך הברזל ושחקנים יכלו לצאת לחו”ל (יש לציין כי ביוגוסלביה גם לפני כן אפשרו לשחקנים לצאת למערב, אך רק אחרי גיל 28) וכמובן אותם הישגים עזרו לשחקנים להתקדם למערב.
בשביל האובייקטיביות יש לציין כי בין 1985 ל – 1990 האנגליות היו מושעות מאירופה עקב אסון הייזל, מה שבכל זאת הקל כמובן מעט גם על הקבוצות ממזרח אירופה.

שחטאר דויינצק
Credit to “FC SHAKHTAR” Facebook page

וידאוטון (הונגריה) – 1984-1985
הישגים: גמר גביע אופ”א 1984/85
מאמן: פרנץ קובאץ’
שחקנים בולטים: פטר דיסטל, לאסלו דיסטל, יוז’ף סאבו, פרנץ צ’ונגרדי

קבוצת וידאוטון מגיעה מעיר סקשפרהרוואר הממוקמת במרכז הונגריה. הקבוצה אולי ידועה מעט לעכברי הליגה האירופית אחרי שהגיעה מספר פעמים לשלב הבתים במפעל בעשור האחרון, כולל בעונה שעברה. היא גם הקבוצה ממנה הגיע פאולו סוזה למכבי ת”א והיא החליפה את שמה פעמיים תוך שנה, תחילה ל – מול וידי ובקיץ האחרון לפהרוואר.
בעונת 1984/85 היא הייתה לאחד מסיפורי הסינדרלה הגדולים בתולדות מפעלים אירופיים, כאשר מאלמוניות מוחלטת מחוץ להונגריה, עשתה מסע מופלא לעבר גמר גביע אופ”א. זה החל בסיבוב הראשון מול דוקלה פראג, שהייתה מנוסה בהרבה עם שער בודד בשני מפגשים שהובקע בהונגריה, כאשר יוז’ף סאבו כבש את הראשון שלו מתוך 7 סך הכל שיהיו לו בקמפיין. בסיבוב השני זו הייתה כבר סנסציה גדולה כאשר וידאוטון תפרה את פ.ס.ז’ בפארק דה פראנס 4:2. בשורות הצרפתים שיחקו אז כוכבי נבחרת צרפת לואיס פרננדס ודומיניק רושטו, כמו גם כוכב בוסני סאפט סושיץ’. וידאוטון כבר הובילה 4:0 מצמדים של יוז’ף סאבו ופרנץ צ’ונגרדי, לפני שרושטו עם צמד משלו צימק. ההונגרים השלימו את המלאכה בביתם עם ניצחון מינימלי 1:0.
בסיבוב השלישי עוד הצגה של ההונגרים מול יריבה מפורסמת אף יותר באותה תקופה, פרטיזן בלגרד – יוז’ף סאבו כבש רביעיה אדירה ולאיוש מאייר קבע את התוצאה הסופית – 5:0 מדהים. בגומלין הפסד 2:0 רק המתיק מעט את הגלולה עבור היוגוסלבים.

 

ברבע גמר כבר לא נתנו להונגרים סיכוי מול אימפריה של מנצ’סטר יונייטד, אומנם כזו שחיה על תהילת עבר ובכל זאת אחת מהקבוצות הבכירות של אנגליה, שכל נציגותיה עתידות להיות מושעות מהמפעלים בתום העונה הזו. בינתיים באולד טרפורד השדים השיגו מקדמה מינימלית משער של פרנק סטייפלטון האירי. בגומלין בהונגריה הקשר השמאלי גזה ויטמן השווה את התוצאה בסיכום שני המשחקים כבר בדקה ה – 20. אף קבוצה לא הצליחה לכבוש במשך 100 דקות הבאות והקבוצות ניגשו לבעיטות הכרעה. אחרי 2 בעיטות מדויקות לכל קבוצה פרנק סטייפלטון שלח את הכדור שלו החוצה, במצב של 4:4 אוטו גמרי יכל לשלוח את וידאוטון לשלב הבא, אך החמיץ פנדל בעצמו. מיד אחר כך פטר דיסטל עצר את הפנדל של מרק היוז הצעיר והפעם המגן הימני לאסלו דיסטל כבר דייק, הסנסציה הושלמה.

בחצי הגמר ההונגרים פגשו קבוצה מפתיעה בעצמה ממזרח אירופה ועוד נציגת יוגוסלביה ז’לייזניצר סראייבו. ההונגרים ניצחו בביתם 3:1 והפעם לאסלו דיסטל כבש שער במהלך המשחק, כמו גם גיוזו בורצ’ה ואימרה ודאש. בגומלין הבוסנים כבר ראו את הגמר אחרי שהובילו 2:0 אך 3 דקות לסיום יוז’ף צ’והאי כבש את השער שהכריע את ההתמודדות. וידאוטון הקטנה בגמר מול ריאל הגדולה.
ריאל כמובן הקבוצה המצליחה ביותר בתולדות המפעלים האירופיים כבר לא השאירה סיכוי לוידאוטון. הגמר שוחק אז בשיטת בית וחוץ והספרדים הלמו כבר במשחק הראשון בהונגריה – 3:0 חלק משערים של מיצ’ל, קרלוס סנטיאנה וחורחה ולדאנו. בגומלין 1:0 מפתיע של ההונגרים לא מנע מריאל זכיה ראשונה מזה 19 שנים במפעל אירופי. ההונגרים נשארו עם המחמאות וזכרונות נפלאים ובהמשך לא דגדגו אפילו קרוב את ההישג הזה.
המגן הימני לאסלו דיסטל עשה את ההתקדמות האישית הגדולה ביותר מבין שחקני הקבוצה, כאשר 5 שנים שיחק בברוז’ הבלגית, כולל בעונה הראשונה של ליגת האלופות – 1992/93.

סטיאווה (רומניה) – 1985-1989
הישגים: זכיה בגביע אלופות 1985/86, זכיה בסופרקאפ אירופי 1986, חצי גמר גביע האלופות 1987/88, גמר גביע אלופות 1988/89
מאמנים: אמריך ז’ניי, אנחל יורדנסקו
שחקנים בולטים: ג’ורג’ האג’י, מריוס לקאטוש, הלמוט דוקדם, לדיסלב בולוני, ויקטור פיצורקה, מיודרג בלודדיצ’י, גבריל באלינט, דן פטרסקו, איליה דומיטרסקו

המסלול של סטיאווה בגביע אלופות 1985/86 היה די נוח עד חצי גמר. זה החל עם ניצחון 5:2 בסיכום על ויילה הדנית עם הכוכב הגדול אלן סימונסן שהיה כבר בשלהי הקריירה והמשיך עם ניצחון ביתי 4:1 על הונבד ההונגרית, אחרי הפסד 1:0 בחוץ.
ברבע גמר קואוסיוסי לאהטי הפינית שהייתה אלמונית לגמרי שתתה הרבה דם לרומנים, עם 0:0 בבוקרשט ובגומלין ויקטור פיצורקה כבש את השער היחיד 4 דקות לסיום.

בחצי גמר כבר חיכתה יריבה חזקה – אנדרלכט, בדיוק בתקופת הזוהר שלה. השחקן הבלגי הכי מפורסם של העשור אנצו שיפו כבש עבור אנדרלכט את השער היחיד במשחק בדקה 76 בבריסל, ובגומלין הצגה של סטיאווה עם צמד של פיצורקה ועוד שער של גבריל באלינט קבעט שסטיאווה תסע לאיצטדיון ראמון סנצ’ס-פיסחואן בסביליה לפגוש את ברצלונה, שבעצמה חיפשה תואר אלופות ראשון.
הגמר הזה נחשב לאחד הגרועים בהסטוריה ומתחרה עם גמר ליגת האלופות 2003 בין יובנטוס למילאן. אחרי 120 דקות משעממות הקבוצות ניגשו לנקודה הלבנה וגם משם התקשו מאוד לכבוש. גיבור הערב היה השוער הרומני הלמוט דוקדם שאפילו לא נחשב לשוער בכיר במדינתו וערך רק 2 הופעות בנבחרת. דוקדם עצר את כל ארבע הבעיטות של שחקני ברצלונה ואילו לקאטוש ובאלינט הצליחו להכניע את שוער ברצלונה אורוטי ובכך נקבעה היסטוריה – אלופת אירופה ראשונה מהצד המזרחי שלה.

בינתיים הקבוצה התחזקה בקשר צעיר וכשרוני, ג’ורג’ האג’י, שהגיע מקבוצה רומנית קטנה ספורטול סטודנטסק, שגם הביא לרומנים את הסופרקאפ האירופי (שהתקיים בפברואר 1987) כשכבש את השער היחיד בבעיטה חופשית במשחק מול דינמו קייב במה שהיה הסופרקאפ היחיד על טהרת מזרח אירופה. מי שעמד על הקווים הוא אנחל יורדנסקו שבחודש אוקטובר החליף את ז’ניי שעזב לנבחרת רומניה. יורדנסקו עצמו עתיד לאמן את הנבחרת, כולל גם מול נבחרת ישראל והוא אחד החברים הטובים של שלמה שרף. הסופרקאפ עצמו נערך אחרי שסטיאווה למעשה כבר איבדה את הכתר כשכבר בסיבוב הראשון של גביע אלופות 1986/87 אנדרלכט נקמה בה בדיוק באותה צורה – ניצחון 3:0 בבית והפסד 1:0 בחוץ.
הרומנים המשיכו לשלוט בכדורגל המקומי ובעונת 1987/88 חזרו לשלבים האחרונים של גביע אלופות. הפעם הם נכנעו רק לצמד של רואי אגואס מבנפיקה בגומלין חצי הגמר – 2:0 בסיכום.

 

עונה אחר כך 1988/89 סטיאווה הלכה שלב אחד קדימה ולמעשה אף שיחקה טוב יותר מעונת הזכיה כשפשוט קרעה את היריבות שלה בבית כשג’ורג’ האג’י מנצח על התזמורת בעונת פריצה לעבר הטופ האירופי. זה התחיל מול ספרטה פראג עם 5:1 בבית, כשהצ’כים עלו ליתרון משער של קוקלטה, אך סטיאווה ענתה עם צמדים של האג’י ולקאטוש, בגומלין 2:2 כאשר שניהם כבשו שוב.

בסיבוב שני סטיאווה קיבלה את ספרטק מוסקבה החזקה – הפעם נגמר בניצחון כפול, 3:0 בבוקרשט עם צמד של האג’י ואחד של איליה דומיטרסקו. באיצטדיון לנין במוסקבה (לימים לוז’ניקי) לקאטוש העלה את הרומנים ליתרון כבר אחרי 11 דקות, היהלום של ספרטק צ’רנקוב השווה לפני המחצית, אך גבריל באלינט כבש שער ניצחון דקה לסיום ובכך סתם את הגולל על האפשרות שמאמנה האגדי של הקבוצה הרוסית קונסטנטין בסקוב יעשה הישג משמעותי במפעלים האירופיים. בתום אותה עונה הוא פוטר.

ברבע גמר סטיאווה פגשה את גטבורג. היום זו קבוצה די זניחה במפעלים אירופיים, אך בשנות השמונים צריך לזכור היא זכתה פעמיים בגביע אופ”א. היא גם ניצחה את המשחק הראשון בשוודיה משער בודד של קלאס אינגסון. בגומלין עוד הצגה של הרומנים ושוב 5:1 – לקאטוש חגג שלושער, איליה דומיטרסקו וגבריל באלינט השלימו את מסכת השערים, כשלארס זטרלונד צימק זמנית. בחצי גמר סטיאווה פגשה את גלטסראי המפתיעה וכבר אחרי המשחק הראשון בבוקרשט הבטיחה לעצמה גמר אלופות שני בתולדותיה – 4:0 עם 4 כובשים שונים: דומיטרסקו, האג’י (פנדל), פטרסקו וגבריל באלינט. בגמר בקאמפ נואו סטיואה פגשה קבוצה אגדית בהתהוות – הגרנדה מילאן. האיטלקים לא השאירו כל סיכוי לסטיאווה עם 4:0 הולנדי למהדרין כשרוד חוליט ומרקו ואן באסטן כובשים צמדים.

כאן תם תור הזהב של סטיאווה במפעלים אירופיים, היא עוד עתידה לשחק בליגת האלופות ולא פעם אחת, אך הכוכבים שלה יברחו ואיכותה מן הסתם תרד, אך עדיין היא תבליח לחצי גמר אופ”א בעונת 2005/06. האג’י ופטרסקו ילכו הכי רחוק מהחבורה הזו עם קריירה נהדרת בליגות הטובות בעולם – הראשון יזכה לשחק בין היתר בברצלונה וריאל כמו גם בברשיה האיטלקית ולקראת סוף הקריירה להפוך לאליל אוהדי גלטסראי ולהוביל אותה לזכיה בגביע אופ”א, פטרסקו יהיה אחד המגנים הטובים בפרמייר ליג כשאת רוב הקריירה שם הוא משחק בצ’לסי, אך גם בשפילד וונסדיי וסאותהמפטון. היום הוא מאמן את אחת משלושת הקבוצות שהוזכרו בהתחלה – קלוז’. הבלם מיודרג בלודדיצ’י עוד יופיע בכתבה בהמשך בהקשר של קבוצה אחרת. ביורו 2000 הוא עתיד להתאחד עם מאמנו מהזכיה ב – 1986, ז’ניי, שיחזור לסיבוב שני קצר בנבחרת רומניה.

דינמו קייב (ברה”מ) – 1985-1987
הישגים: זכיה בגביע מחזיקות 1985/86, חצי גמר גביע האלופות 1986/87
מאמן: ואלרי לובנובסקי
שחקנים בולטים: איגור בלאנוב, אלכסנדר זבארוב, אולג בלוחין, אנטולי דמיאננקו, ויקטור צ’אנוב, ואסילי ראץ, ואדים יבטושנקו, אנדריי באל, אלכסיי מיכאיליצ’נקו, איוון יארמצ’וק, אולג קוזנייצוב, פאבל יאקובנקו.

המאמן הסובייטי הגדול ביותר ואלרי לובנובסקי בנה 3 קבוצות גדולות בדינמו קייב, ב – 3 עשורים שונים. קודם כל בשנות השבעים עם זכיה בגביע המחזיקות וניצחון על באיירן בסופרקאפ והדחתה מגביע אלופות. לובנובסקי חזר לסיבוב שני בדינמו קייב ב – 1984 ושנה אחר כך זכה בדאבל. גמר הגביע בברה”מ שוחק בחודש מאי (הליגה נגמרה רק בנובמבר) ולכן בעונת 1985/86 קיבלה כרטיס לגביע המחזיקות ונתנה קמפיין מצוין. לובאנובסקי היה מהפכן של ממש בכדורגל. הוא פיתח שיטות מדעיות ששינו לגמרי את הכושר הגופני של שחקניו. הוא היה ידוע בתור מאמן קשוח מאוד שבחר לא רק שחקנים כשרוניים אלא כאלה שיוכלו לעמוד בעומסים הגופנים האדירים בתהליך אימון. כתוצאה מכך דינמו קייב הייתה מפעילה לחץ מאוד חדשני לאותה תקופה על היריבה שלה ושילבה יכולת טכנית גדולה עם פיזיות וכושר גופני.

אולי בגלל זה המדיניות הלא רשמית הייתה לשחרר שחקנים שמגיעים לגילאים 30-31, מי שהיה יוצא דופן הוא אולג בלוחין, שהיה גם השריד האחרון מהקבוצה הגדולה הראשונה של לובאנובסקי בשנות השבעים וגם הזוכה הסובייטי השני בכדור הזהב(1975). במהלך העות 1985/86 לבלוחין מלאו 33 ואומנם ירד בכושר הבקעה אך מיד תראו שעדיין תרם רבות להצלחת קבוצתו. לרשות לובנובסקי למעשה עמד כל השוק האוקראיני והיו לו קשרים גם בכל ברה”מ, אך לא צריך לחשוב שהוא היה סתם מביא שחקנים מוכנים. עוא יחד עם עוזריו ידע לגלות הרבה כשרונות ממקומות נידחים, כולל ליגת המשנה וליגה שנייה בברה”מ. סגולותיו היו לגלות באחוזי הצלחה גדולים איזה שחקן יתאים גם לשיטות אימון וגם לשיטת משחק שלו.

דינמו פתחה את המסע דווקא עם הפסד בהולנד לאוטרכט של יאן ואוטרס 2:1, כאשר אנטולי דמיאננקו כובש שער חוץ יקר 7 דקות לסיום. בגומלין בקייב דינמו הביסה את אוטרכט 4:1, כאשר היו דווקא ההולנדים שהפתיעו עם שער יתרון בפתיחה, אך אולג בלוחין, איוון יארמצ’וק, אלכסנדר זבארוב וואדים יבטושנקו כבשו למארחת. בסיבוב השני חיכתה אחת מקבוצות הבכירות של רומניה אז אוניברסיטאטיה קראיובה. המשחק הראשון ברומניה הסתיים בתיקו 2:2 כאשר מריאן ביקו כבש צמד למארחת ואילו אלכסנדר זבארוב ענה עם צמד משלו לזכות הקבוצה הסובייטית. בגומלין שוב ניצחון מוחץ לדינמו שפתחה בסערה והובילה 3:0 כבר אחרי 12 דקות משערים של ואסילי ראץ, איגור בלאנוב ואנטולי דמיאננקו שהכניעו את שוער נבחרת רומניה סילביו לונג, שעתיד לעמוד בשערה של סטיאואה בקמפיין אלופות 1988/89 שהוזכר כבר קודם לכן.

 

ככל שהתקדמו השלבים דינמו רק הגבירה את הקצב. אחרי פגרת חורף דינמו פגשה ברבע גמר את ראפיד וינה, פיינליסטית המפעל בעונה שלפני כן. כעבור 23 שנים כשפטר פאקולט אימן את הקבוצה האוסטרית מול הפועל ת”א בליגה אירופית וספג תבוסה 8:1 בסיכום שני המשחקים בשלב הבתים, הוא לבטח נזכר באותם מפגשים מול הסובייטים כשהיה חלוץ ראפיד. המשחקים של דינמו מול ראפיד, אז כאמור קבוצה איכותית ונחשבת הרבה יותר מאשר היום, נחשבים עד היום לאחד הגדולים שלהם במפעלים אירופיים.

ההתעללות החלה בוינה. אחרי מחצית מאופסת התחיל בליץ מטורף של דינמו עם צמד של איגור בלאנוב ושערים של ואסילי ראץ ופאבל יאקובנקו, ג’ראלד וילפורט רק צימק לקראת הסיום – 4:1 לדינמו קייב. בגומין הסובייטים לא שמרו כוחות והשפילו את ראפיד 5:1 ושוב כבוש רביעיה תוך מחצית, הפעם המחצית הראשונה – איבן יארמצ’וק כבש צמד, איגור בלאנוב ואולג בלוחין השלימו כשבתווך סוליימן חלילוביץ’ מצמק. במחצית השנייה צופים ראו את ואדים יבטושנקו קובע את תוצאת הסיום.

בחצי גמר דינמו קייב הוגרלה מול דוקלה פראג, היום קבוצה די קטנה בצ’כיה, אך באותם עשורים מועדון גדול שהתחרה בסלביה וספרטה פראג. כבר אחרי משחק ראשון למעשה דינמו הבטיחה את מקומה בגמר עם 3:0 מוחץ כבר אחרי מחצית ראשונה – אולג בלוחין המשיך עם כושר נהדר וכבש צמד ואלכסנדר זבארוב התכבד להבקיע גם הוא. מחצית שנייה ללא שערים. בגומלין בפראג 1:1 – איגור בלאנוב כבש בפנדל את שער היתרון וטומש קריז’ השווה.

הגמר התקיים בסטאד דה ז’רלאן בליון ב – 2.5, 6 ימים אחרי פיצוץ הכור האטומי בצ’רנוביל. זו הייתה התקופה הכי קשה עבור תושבי קייב והסביבה, כאשר למעשה ההנהגה הסתירה את פרטי האסון מהתושבים ובעצמה לא ידעה באמת את כל תמונה, כמו כן היה חשש שענן רדיואקטיבי ינוע אל עבר העיר ורמת קרינה היו גבוהות בהרבה מהרמות הנורמלית. נשקלה אפשרות אף לפנות את העיר השלישית בגודלה בברה”מ.

על רקע של כל המצב הזה בבית, דינמו פגשה בה את היריבה הכי חזקה – קבוצת הפאר הספרדית אתלטיקו מדריד תחת הדרכת האגדה שלה (הן כשחקן והן כמאמן) לואיס ארגונייס. 22 שנים לפני שהוביל את נבחרת ספרד לזכיה ביורו, ארגונייס קיבל שיעור בכדורגל מלובנובסקי. דינמו קייב שוב בשיאה, שוב גילתה עליונות מלאה על היריבה ודרסה אותה 3:0 ללא תנאי. זה התחיל עם שער כבר בדקה החמישית של אלכסנדר זבארוב ושערים מאוחרים של אולג בלוחין (85) וואדים יבטושנקו (88) הכניעו את שוער אלופת עולם 1978 אובלדו פיז’ול. מאמן ברסה בהווה קיקה סטיין נכנס באותו משחק בדקה 61, אך לא הועיל לאתלטיקו. דינמו מביאה גביע המחזיקות שני לעיר כאשר נוספו עוד קווי דמיון לדינמו הגדולה – של שנות השבעים, גם תוצאה של גמר מחזיקות (אז על פרנצווארוש ההונגרית) ועוד כדור זהב לשחקן הקבוצה, הפעם איגור בלאנוב (ב – 1975 כאמור זה היה אולג בלוחין), למרות שיש לא מעט אנשים שחושבים שלאלכסנדר זבארוב הגיע יותר והוא היה השחקן המצטיין של הקבוצה באותה תקופה.

בדיוק כמו אחרי זכיה של 1975, גם הפעם דינמו קייב שיחקה בגביע אלופות בעונה שלאחר הזכיה. בסיבוב הראשון דינמו כצפוי התגברה על אלופת בולגריה ברואה עם 1:1 בחוץ (אלכסיי מיכאליצ’נקו כבש את השער לדינמו) ו – 2:0 בבית (אולג בלוחין ופאבל יאקובנקו).
בסיבוב השני חיכתה סלטיק לה לדינמו היה חשבון ארוך אחרי שבשנות השישים היא הדיחה את הקבוצה הסובייטית פעמיים מאירופה (כולל בסיבוב הראשון של המפעל ב – 1967/68). בשנות השמונים הכדורגל הסקוטי היה עדיין חזק מאוד וגם סלטיק הייתה איכותית יותר מאשר היום. במשחק בסלטיק פארק דינמו עלתה ליתרון בדקה ה – 17 רגלי ואדים יבטושנקו, מו ג’ונסטון השווה את התוצאה 12 דקות לסיום. בגומלין בקייב החשבון נסגר – 3:1 לטובת דינמו, כבשו אולג בלוחין (12), פאבל יאקובנקו (72), ואדים יבטושנקו (89). מרק מאגי השווה זמנית בדקה (49). ברבע גמר דינמו פגשה יריבה נחותה בהרבה מסלטיק, בשיקטש התורכית ודרסה אותה 7:0 בסיכום, כשחמש מהשערים נכבשו באיסטנבול – אולג בלוחין (2), ואדים יבטושנקו (2), איגור בלאנוב. בלוחין ויבטושנקו כבשו גם בקייב.

בחצי גמר דינמו פגשה את פורטו, אומנם קבוצה די מכובדת באירופה, אך כולם חשבו שדינמו היא הפייבוריטית הברורה להגיע לגמר אלופות, אך פורטו הכינה הפתעה. אחרי מחצית מאופסת הפורטוגלים כבשו שני שערים די מהירים – החלוץ הפורטוגלי המפורסם פאולו פוטרה כבש את הראשון (49), דקה אחר כך הורחק לדינמו אנדריי באל ואנדרה הגדיל את התוצאה (57). למרות פיגור של שחקן דינמו הצליחה לכבוש שער חוץ יקר תודות לפאבל יאקובנקו (73).

בגומלין בדינמו היו בטוחים שיתגברו על הפיגור, אך זה היה יום שחור לשוערה ויקטור צ’אנוב, שביצע טעויות חמורות ואפשר לסלסו (3) ופרננדו גומש (10) להביא לפורטו יתרון מבטיח 2:0. מיד אחר כך מיכאיליצ’נקו עוד צימק, אך לא יותר מזה. למרות שנותרו עוד 79 דקות דינמו לא הצליחה להבקיע עוד 3 שערים. פורטו העפילה לגמר והפתיעה שם גם את באיירן.

למרות שדינמו קייב הייתה מלאה בלא מעט שחקנים מהרמה האירופית הכי גבוהה ולמרות שזמן קצר אחר כך אפשרו לשחקנים סובייטים לחתום בחו”ל, אפשר להגיד שהקריירה של השחקנים האלה שם הייתה סך הכל מאכזבת, הרבה בגלל מנטליות סובייטית וחוסר יכולת להתמודד עם חיים במערב אחרי שחיו כל השנים במשטר קומוניסטי. גדול המאכזבים הוא זוכה כדור הזהב איגור בלאנוב, שהגיע בקול תרועה רמה לגלדבך, אך הסתבך בפרשת גניבה והתקשה לגלות יכולת גבוהה במגרש. אחר כך הוא שיחק באיינטרכט בראונשוויג בבונדסליגה השנייה ולקראת סיום הקריירה חזר לאוקראינה ושיחק בצ’רנומורץ. אלכסנדר זבארוב הגיע הכי רחוק מכולם, ליובנטוס, שיחק שם שנתיים ועזר לה לזכות בגביע אופ”א וגביע האיטלקי, אומנם זו הייתה תקופה יחסית אפורה של יובנטוס. אחר כך הגיע מאמן חדש שלא ממש אהב אותו והוא עזב לנאנסי הקטנה שם העביר 5 שנים (בליגה העליונה וליגת המשנה) לפני שסיים קריירה במועדון חובבני בצרפת סיינט דיזיה.

אלכסיי מיכאיליצ’נקו זכה באליפות איטליה עם סמפדוריה בעונת 1990/91 ואחר כך במשך 5 שנים שיחקו בגלזגו ריינג’רס, היה מכוכבי הקבוצה וזכה באליפות בכל אחת מהעונות שלו, אך אי אפשר להגיד שזו קבוצה גדולה יותר מדינמו קייב. היום הוא מאמן דינמו קייב, אחרי שעשה זאת בעבר ואחרי ששימש גם כמנהל מקצועי של המועדון. מי שהצטרף אליו בריינג’רס היה אולג קוזנייצוב, אך הוא סבל מפציעות קשות בברכיים ובקושי שיחק, לפני שב – 1994 הגיע למכבי חיפה שם נכשל. קוזנייצוב כמובן לא היחיד מהחבורה הזו שהגיע לבסוף לארץ – לפניו זה היה כמובן ויקטור צ’אנוב שתרם רבות לדאבל היחיד של הקבוצה בעונת 1990/91, כמו כן שיחקו בארץ אנדריי באל (גם אימן שנים בארץ, רוב הזמן כעוזרו של גיורא שפיגל במכבי חיפה), איוון יארמצ’וק וגם ואסילי יבסייב שהיה שחקן משנה בדינמו.

לובנובסקי עזב את דינמו ב – 1990 כדי לאמן בחצי האי ערב. כעבור 6.5 שנים הוא יחזור כדי לבנות קבוצה שלישית גדולה בדינמו קייב, שבשיאה שוב תיעצר בחצי גמר ליגת האלופות (מפעל שיחליף את גביע אלופות). הוא יעבוד בקבוצה עד שיחוש ברע במאי 2002 במשחק ליגה רגיל של דינמו קייב. כעבור 10 ימים הוא נפטר.

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח