באיחור של חודש הליגה הטובה בעולם יוצאת לדרך. 32 קבוצות ינסו להשכיח פעמיים בשבוע את הצרות של אירופה עם הקורונה בתקווה שבדרך המפעלים האירופיים לא יושבתו שוב בעצמם. פרויקט מיוחד לפתיחת שלב הבתים
זה יקרה היום בערב ב19:55 בסנט פטרסבורג ובקייב. זניט תארח את קלאב ברוז' ודינמו קייב תארח את יובנטוס וליגת האלופות לעונת 2020/21 תצא לדרך. בבליל ההתרחשויות בחודשים האחרונים מחוץ למגרשים נוצרו סיטואציות חדשות ביבשת, כאלה שיבואו בפעם הראשונה למבחן בשלב הבתים. האם הספרדיות באמת יכבשו פחות שערים, האם תהיה התפוצצות שערים בקרב הקבוצות האנגליות, ועד כמה רחוק יצליחו להגיע הפעם שלוש מועמדות לתואר שלא מפסיק לחמוק מהן – מנצ'סטר סיטי, יובנטוס ופריז סן-ז'רמן. חוץ מהן יהיו כמה קבוצות חדשות ומתחדשות מרתקות שינסו לגנוב הפתעה. בשנים האחרונות שלב הבתים הפך לשלב לפרוטוקול בלבד עבור הגדולות ביבשת. האם יש סיכוי שהפעם זה יהיה שונה? בואו נראה.
בחרנו לספר בכל בית את הסיפור של הבית (לא תמיד הוא הסיפור המדובר ביותר, אלא המעניין ביותר) ואת הסיפור של השחקן המעניין ביותר בבית הזה. הוספנו גם הקשרים ישראליים שנותרו לעיתים די מאולצים וגם הימור קטן שמסמן את כל מה שכנראה לא יקרה. כמאמרו של מודי בר-און – תבלו.
בית א' – באיירן מינכן, אתלטיקו מדריד, רד בול זלצבורג, לוקומוטיב מוסקבה
הסיפור: כשדייגו סימאונה נחת בדצמבר 2011 על הקווים באתלטיקו מדריד הוא היה שחקן עבר אהוב של הקולצ'ונרוס, אבל ספק אם אפילו הוא האמין ששמונה וחצי שנים אחרי עדיין יהיה שם. מצד אחד, בזכות שנותיו מאז שהגיע לויסנטה קלדרון כמאמן אתלטיקו מדריד הפכה באופן רשמי לצלע השלישית בצמרת כשצ'ולו בונה אותה בצלמו ובדמותו לטובה ולשמצה. אבל מהצד השני היה נראה בעונות האחרונות שהוא קצת תקוע. העונה הזאת אמנם נפתחה בסערה עם 6-1 במשחק הבכורה של לואיס סוארס בצד האדום של מדריד, אבל מאז שני תיקו מאופסים וניצחון על סלטה ויגו משאירים הרבה מקום למחשבה. עם המשחק הראשון בבית של אלופת אירופה זאת ההזדמנות של סימאונה להראות שהוא עדיין חלק מגדולי מאמני היבשת.
השחקן: פאטסון דאקה (22, רד בול זלצבורג) – בשנה שעברה הגיעה זלצבורג למעמד הזה עם חלוץ נורבגי אלמוני בשם ארלינג האלאנד. כמה מחזורים אחרי פתיחת שלב הבתים הוא כבר היה השם החם של היבשת. אמנם דאקה מחליפו לא ניחן במימדי הגוף של הויקינג הנורבגי, אבל יש מעט מאוד חלוצים מסוכנים ממנו העונה במפעל הזה. מכבי תל אביב כבר חשה על בשרה את החלוץ הזמבי הנהדר הזה, אולי העונה הוא יעשה קפיצת מדרגה כמו קודמו.
הקשר הישראלי: אחרי 13 פעמים שונות שמועדון הכדורגל הראשון ששינה את שמו לשם חברת משקאות האנרגיה ניסה וניסה, אבל אף פעם לא הצליח, זה קרה העונה. הפועל תל אביב ומכבי חיפה הדיחו בעבר קבוצה מאוד שונה מרד בול זלצבורג שניצחה את מכבי תל אביב הפעם. ההצלחה שלה היא במידה מסויימת כל מה שהכדורגל הישראלי יכול היה להיות וכנראה לא יהיה אף פעם.
ההימור: 1. באיירן, 2. אתלטיקו, 3. זלצבורג, 4. לוקומוטיב
בית ב' – ריאל מדריד, שחטיור דונייצק, אינטר, בורוסיה מנשנגלדבך
הסיפור: זאת הייתה אמורה להיות העונה של אינטר. הנראזורי עשו הכול נכון כשהביאו רכש איכותי וסולידי (וידאל, חכימי, סנסי ובארלה), נתנו יציבות לאנטוניו קונטה ושמו את המפתחות ההתקפיים בידיים של רומאלו לוקאקו, אחד השחקנים הטובים באירופה בעונה החולפת. אבל כמו בכל משפחה, האחות היותר קטנה בשנים האלה במילאנו גנבה לה את ההצגה עם פתיחת עונה מסעירה וניצחון גדול בדרבי. פתיחה טובה מול מנשנגלדבך הכרחית כדי שהשדים של המועדון לא יתפרצו מוקדם מן הצפוי. לאינטר יש העונה מטרה ראשית והיא השבת כתר האליפות בליגה. הצלחה בליגת האלופות תהיה בונוס נהדר אם זה יקרה.
השחקן: דני זקאריה (23, בורוסיה מנשנגלדבך) – זקאריה הוא לא הקשר האחורי השוויצרי הטיפוסי. עם כמעט מטר תשעים בגובה אבל עם זריזות מפתיעה, מחשבה חכמה ויציאה מפתיעה קדימה. בשלוש העונות הקודמות הוא הבקיע שמונה שערים ובעיקר הוא תקוותה לעתיד של נבחרת שוויץ. זקאריה, בן למהגרים מדרום סודאן, גדל בשווי ובחר בה לנבחרתו. הוא הגיע לפני שלוש שנים לבורוסיה אחרי שמחמוד דאוד נמכר לבורוסיה דורטמונד, וגם הוא יכול למצוא את עצמו על המסלול למעלה.
הקשר הישראלי: פגרת הנבחרות האחרונה של נבחרת ישראל הראתה את כל מה שטוב וגם את מה שעוד יכול להשתפר במנור סולומון. מצד אחד, יכולת הדריבל שלו והפוטנציאל אליו הוא עוד יכול להתפתח הופכים אותו לאחד הדריבליסטים המסוכנים באירופה, ומהצד השני הוא צריך עוד להשתפשף הרבה בניצול מצבים מול השער. בשנה שעברה הדהים את אטאלנטה בסן סירו, השנה יישאף לעשות זאת מול אינטר.
ההימור: 1. אינטר, 2. ריאל מדריד, 3. מנשנגלדבך, 4.שחטיור
בית ג' – פורטו, מנצ'סטר סיטי, אולימפיאקוס, מארסיי
הסיפור: ב28 במאי 2011 הניף פפ גווארדיולה את גביע האלופות השני שלו בתוך שלוש שנים. היה נדמה שאין באמת דרך לעצור את הגאון הקטאלוני מלהשתלט על ענף הכדורגל ולהפוך את ארון הגביעים שלו למקום משכנו הקבוע של הגביע בעל האוזניים הגדולות. מדהים לחשוב שעברו תשע שנים מאז, ולא רק שפפ לא שם את ידיו על הגביע, הוא גם לא היה במעמד של לשים יד על הגביע. עם הצלחות טקטיות נהדרות במינכן ובמנצ'סטר, אבל ללא תואר בינלאומי משמעותי, העונה הזאת מסתמנת כקריטית במיוחד עבור הקוסם מסנטפדור. קהל הכדורגל העולמי לא יוכל להסתפק בעוד קבוצה מלהיבה שתגיע לשלבי הנוקאאוט ותקרוס. כשגם תואר האליפות נלקח מהם בעונה שעברה ועם פתיחת עונה מגומגמת, פפ חייב לגעת השנה בגביע האלופות. כל תוצאה אחרת תעמיד בספק את הכללתו ברצף המאמנים הגדולים בהיסטוריה.
השחקן: דימיטרי פאייה (33, מארסיי) – המשחק מול ליון בתחילת החודש היה התמצות של כל מה שהוא דימיטרי פאייה. בדקה ה16 הוא קיבל כדור בכניסה לרחבת ה16 של ליון ושלח כדור מדויק להחריד לרשת של סגנית האלופה, כדור שבלתי אפשרי היה לעצור. אבל כדי להשלים את התמונה, דקה אחרי הוא דרך על הקרסול של ליאו דובואה בלי שום סיבה וקיבל כרטיס אדום.
הרגע הגדול של פאייה, הרגע בו האמנו שהוא באמת יכול להיות בליגה של הגדולים, היה שער הניצחון שלו בדקה ה88 במשחק הפותח של יורו 2016 מול רומניה. איך השתחל בין המגנים ושלח טיל לחיבורים של השוער המסכן. אז הוא היה בשיאו ומשם זה הלך והדרדר. בעיות אישיות קשות החזירו אותו מווסטהאם למארסיי, ועכשיו, בגיל 33, רגע לפני שזה מאוחר מדי, תורו לנסות להקסים שוב את עולם הכדורגל.
הקשר הישראלי: כשערן זהבי הגיע בתחילת העונה לפ.ס.וו רבים תהו אם ייקח את מספר 7 גם שם. אלא ששם היה מישהו עם המספר הזה, והוא לא התכוון בשום אופן לוותר עליו. ארמינדו טואה נה בואניה, המוכר כברומה, שלט בהתקפה של ההולנדים ולא מיהר לשחרר את המספר. זהבי לקח את המספר 11, ובינתיים פ.ס.וו שיחררה את ברומה עצמו בהשאלה לאולימפיאקוס, ומספר 7 הגיע ליעדו.
ההימור: 1. מנצ'סטר סיטי, 2. פורטו, 3. אולימפיאקוס, 4. מארסיי
בית ד' – ליברפול, אייאקס, אטאלנטה, מיטיולן
הסיפור: ב2014 נרכשה קבוצת מרכז טבלה בדנמרק בידי מת'יו בנהאם, מיליונר בעל חברת הימורים שרצה לפתח קבוצה מאפס. הקבוצה מיטיולן מגיעה מחצי האי יולן וממוקד בערים הרנינג וויבורג. בשנים שאחרי נבנה במועדון ללא תארים, ללא היסטוריה וללא מעמד אירופאי מועדון שהתנהל בסטנדרטים הכי גבוהים באירופה, עם הסתמכות מוחלטת על חשיבה מדעית ועם שלוש אליפויות דומיננטיות בצורה מוחלטת. בעבר שלטה בליגה המקומית קופנהאגן, אך היא הלכה אחורה בשנים האחרונות ופינתה את מקומה לזאבים מיולן.
השנה עשה המועדון סנסציה כשהעפיל לליגת האלופות לראשונה והדיח את לודוגורץ, יאנג בויז וסלביה פראג, כולם מועדונים עם היסטוריה אירופית מוכחת. בבית מאוד קשה עבור הדנים הם ינסו לעשות היסטוריה ולהביך את האלופות של אנגליה והולנד ואת אחד הקבוצות הכי מלהיבות באירופה, אטאלנטה.
השחקן: וירג'יל ואן דייק (29, ליברפול) – אחת האמירות הכי חשובות בעולם הכדורגל היא שהשחקן הכי חשוב בקבוצה הוא השחקן שלא נמצא כרגע. בליברפול נבנתה קבוצה מפחידה בשנים האחרונות עם חלק קדמי נהדר, מגנים תוקפים נפלאים ושוער איכותי ומנוסה. אלא שמה שהפך את ליברפול לקבוצה יציבה היה הבלם ההולנדי שהגיע מסאות'המפטון וייצב את ההגנה. אחרי המפגש עם פיקפורד והפציעה בשבת ליברפול תאלץ להסתדר העונה בלעדיו וככה היא נראית קהה מאוד. הוא ינסה להחזיר את עצמו לקראת היורו שאולי יתקיים הקיץ ולקוות שמישהו יוכל להיכנס לנעלי הענק שלו.
הקשר הישראלי: בקיץ 2010, שנה לפני שערן זהבי שם עליו את החולצה הורודה של פאלרמו, יוסיפ איליצ'יץ' הסלובני עשה את זה בעצמו. לאיליצ'יץ' היו את כל הסיבות בעולם לסיים את התקופה בפאלרמו כמו זהבי, אחרי הכל הקבוצה הקריזיונרים שפאלרמו הייתה (עד שפורקה בקיץ 2019 והוקמה מחדש העונה) היה בלתי אפשרי לשחקן רכש לא איטלקי לנצוץ, במיוחד שהוא לא מהיר במיוחד או חזק במיוחד. אבל איליצ'יץ' נצץ במדי פאלרמו, ומשם עבר לפיורנטינה ואטאלנטה. זה היה עד לפגרת הקורונה בעונה שעברה סיפור הצלחה מסחרר אבל אז הכל קרס. איליצ'יץ' חזר לאטאלנטה כצל של עצמו ולא ממש מצא את עצמו על הדשא. גם העונה הוא עלה לראשונה לשחק בהפסד 4-1 לנאפולי בשבת, ולא הותיר רושם טוב. האם הוא יוכל לחזור לעצמו? לא בטוח שאפשר כבר לתקן את זה.
ההימור: 1. ליברפול, 2. אטאלנטה, 3. אייאקס, 4. מיטיולן
בית ה' – סביליה, צ'לסי, קרסנודאר, ראן
הסיפור: השנה עלה לראשונה בתולדותיו לליגת האלופות מועדון הכדורגל של קרסנודאר. קרסנודאר היא עיר בעלת השפעה מאוד אירופאית, עיר הרבה פחות רוסית מסנט פטרסבורג ומוסקבה. העיר נמצאת באיזור הקווקז, עיר יחסית חדשה שנוסדה רק בסוף המאה ה19. גם קבוצת הכדורגל היחידה בעיר נוסדה ב2008 ובשלושת העונות הראשונות שלה טיפסה עד לליגת העל. הקבוצה, כמו הרבה קבוצות יחסית חדשות בכדורגל הרוסי, היא למעשה הפרונט של איש העסקים סרגיי גאליצקי, בעלים של רשת סופרמרקטים ענקית ברוסיה בשם מגניט.
הקבוצה לא זכתה מעולם באליפות והכי קרוב שהגיעה זה היה למקום השלישי בעונות 2014/15 ו2018/19. לא בטוח בכלל שההעפלה שלה תשרת את הכדורגל הרוסי מאחר וגם עם אוהדים ביציע היא אחת הקבוצות הפחות אהודות בליגת העל הרוסית. ועדיין יהיה מעניין לראות את השוורים עושים את צעדיהם הראשונים, בטח בבית שעל הנייר המאבק על המקום השני בו פתוח לגמרי.
השחקן: טימו ורנר (24, צ'לסי) – כבר הרבה שנים לא הגיע שחקן בפרופיל כזה לשחק בצ'לסי. החלוץ הבכיר של נבחרת גרמניה ואחד הסקוררים הגדולים בבונדסליגה בשנים האחרונות הגיע עם תג מחיר גבוה וציפיות גבוהות. הציפיה מחלוץ כה צעיר להוביל קבוצה כה לחוצה כמו צ'לסי להצלחה מיידית נמצאת בעוכריו ורק בשבועות האחרונים הוא סוף סוף התאפס והתחיל להראות את יכולותיו. הוא העוגן שעליו תתבסס צ'לסי בניסיונה המחודש לכבוש את צמרת הכדורגל האירופאי.
הקשר הישראלי: בדרך כלל לסיפור של תאקל בין שני גורמים בכדורגל יש תמיד צד מנצח וצד מפסיד. לא בטוח בכלל שזה המצב בסיפור בין סביליה למונאס דאבור. דאבור הגיע לסביליה כשחקן מפתח, אבל מהר מאוד מצא את עצמו תחת מנהל מקצועי חדש ושיטה אחרת שדחקה אותו החוצה מהקבוצה. כרגע סביליה נראית טוב מאוד ודאבור מצידו מככב בהופנהיים. ווין ווין סיטואיישן.
ההימור: 1. צ'לסי, 2. סביליה, 3. ראן, 4.קרסנודר
בית ו' – זניט סנט פטרסבורג, בורוסיה דורטמונד, לאציו, קלאב ברוז'
הסיפור: עד כמה אפשר להגיע רחוק ועדיין להישאר באותו המקום? את השאלה הזאת לא מפסיקים לשנוא אוהדי דורטמונד. המועדון הצהוב הפך בשנים האחרונות לסמל לכדורגל התקפי, משוחרר, מעניין, כזה שגם מביא שערים וים של סיפורים. אבל בסוף היום דורטמונד של לוסיאן פאברה היא קודם כל רק שנייה לבאיירן מינכן. בליגה בה שולט הענק האדום קשה להגיע להישגים של ממש. כל ניסיון להרים את הראש נתקל בחבטה הגונה ובווארית.
עם סגל שחקנים מרשים שמשובץ בג'יידון סאנצ'ו שעדיין נשאר, ארלינג הולאנד הלא אנושי, ת'ורגן הזאר שיוצא מצילו של האח הגדול, מרקו רויס, מאטס הומלס ואקסל ויטסל שמחדשים ימיהם כקדם ועם שני טינייג'ארס מוכשרים כמו ג'וד בלינגהאם וג'יובאני ריינה לדורטמונד יש טונות של פוטנציאל. כמו תמיד גם השנה הוא כנראה יתנפץ על החומות של באיירן מינכן.
השחקן: סרדאר אזמון (25, זניט סנט פטרסבורג) – אחד הסיפורים הכי גדולים של הכדורגל הרוסי והאיראני. הקשר ההתקפי המוכשר הזה הגיע כנער לרובין קאזאן והפך לאחד השמות הלוהטים בליגה הרוסית. ראשי ההתאחדות של איראן זימנו אותו כבר מגילאי נערים לנבחרת והוא עשה את כל הדרך לנבחרת הבוגרת כשהוא מסומן כפוטנציאל הגדול ביותר של הנבחרת האיראנית. אלא שאחרי מונדיאל 2018 נטפלו אליו באיראן בגלל היכולת הפושרת של הנבחרת שהביאה להדחה בשלב הבתים למרות משחק ענק נגד נבחרת פורטוגל. בעקבות הביקורת טען אזמון כי אימו שחולה במחלה קשה קיבלה את הדברים בצורה קשה ומצבה הידרדר. בגיל 23 החליט אזמון לפרוש מהנבחרת הלאומית האיראנית, מהלומה קשה בשביל הנבחרת של הרפובליקה האיסלמית. יש שסברו שהסיבה לפרישתו הוא הרצון להתרחק מחזרה לאיראן ומקשר ישיר עם השלטונות אותם הוא עוין. כך או כך, הוא אחד השחקנים המעניינים לראות העונה בצ'מפיונס, במיוחד עקב הבית היחסית שוויוני אליו הוגרלה זניט.
הקשר הישראלי: עם לוקאס לייבה בהרכב, פפה ריינה על הספסל וצ'ירו אימובילה בתפקיד פרננדו טורס, לאציו היא הבית הטבעי עבור מי שרגיל לשהות בסביבתו של יוסי בניון. משה חוגג – מצאנו לך קבוצה בפיפ"א.
ההימור: 1. דורטמונד, 2. זניט, 3. לאציו, 4. קלאב ברוז'
בית ז' – יובנטוס, ברצלונה, דינמו קייב, פרנצווארוש
הסיפור: פרנצווארוש, שתשחק העונה בפעם השנייה בליגת האלופות לאחר הפסקה של 25 שנים, היא אחד הסיפורים המורכבים ביבשת. בשנים הגדולות של הכדורגל ההונגרי הייתה גם פרנצווארוש, הקבוצה הכי גדולה בהונגריה מהבירה בודפשט, גדולה מהמדינה. עם שתי זכיות בגביע מיטרופה לפני מלחמת העולם השנייה (גביע שהיה הגביע הבכיר באירופה בתקופה ההיא), גביע ערי הירידים (מה שהפך להיות גביע אופ"א ואז הליגה האירופית) ב1968 וב1975 והשיא היה גביע אירופה למחזיקות ב1975.
אלא שמאז היא לא ממש הצליחה במסגרות האירופאיות ופיתחה לעצמה שם בעיקר עקב התצוגות האנטישמיות והגזעניות של אוהדיה. עם מכות לשחקני ומאמן היריבה אחרי הפסד ב2002, דקירות של אוהדי מילוול בשנת 2004 במשחק גביע אופ"א וקריאות גזעניות חמורות כלפי שחקניה השחורים. התקריות האלה הובילו לעובדה שאף אחד לא רצה לקחת את המועדון תחת חסותו והוא נשר לליגה השנייה בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים. עכשיו, אחרי שהוא חזר לליגה הראשונה הוא חוזר גם לליגת האלופות, לבית בלתי אפשרי עם שני הכוכבים הכי גדולים בדור האחרון בכדורגל העולמי. בעיקר מקווים ראשי פרנצווארוש שיכירו את שם הקבוצה העונה רק בהקשרים של משחק כדורגל ולא מעבר.
השחקן: כריסטיאנו רונאלדו (35, יובנטוס), ליונל מסי (33, ברצלונה) – קשה לבחור אחד מבין שניהם. צחוק הגורל הביא את שניהם לאותו הבית בעונה קריטית עבור השניים. בעבור רונאלדו, הובלה של יובנטוס אחרי 23 שנים ללא הגביע של האוזניים הגדולות לזכייה תרשום עוד פרק היסטורי מבחינתו של CR7. מהצד של מסי כבר נאמר הכל על העונה שאלא אם כן יתרחש נס תהיה האחרונה שלו במדיה של ברצלונה. אם יש צדק בעולם מסי יקח איתו ליעד הבא גם עוד גביע אלופות, רביעי במספר. מכיוון שהצדק לא עובד אצל ברטומאו, ברצלונה תקווה לפחות לשלב בתים חלק.
הקשר הישראלי: בפגרת הנבחרות האחרונה היה שחקן ישראלי בינלאומי אחד שלא זומן לנבחרת ישראל. הוא לא זומן לא בגלל שרוטנשטיינר לא היה רוצה אותו. הלוואי עליו שהיה יכול לזמן אותו לסגל. אבל ויקטור ציהנקוב, שנולד בנהריה לאבא שהיה שחקן בליגות הנמוכות בישראל במשך 13 שנים, בחר לשחק בנבחרת אוקראינה ואף הבקיע בה בפגרת הנבחרות האחרונה. הוא כנראה יישחק עם נבחרתו ביורו בקיץ (אם יהיה יורו כמובן), ולבינתיים הוא ינסה לחורר את ההגנות הגדולות בעולם במדי דינמו קייב.
ההימור: 1. יובנטוס, 2. ברצלונה, 3. דינמו קייב, 4. פרנצווארוש
בית ח' – פריז סן-ז'רמן, מנצ'סטר יונייטד, ראסנבול לייפציג, איסטנבול בשאקשאיר
הסיפור: כבר כתבנו כאן בעבר את סיפורו של מועדון הכדורגל של איסטנבול בשאקשאיר שיערוך השבוע את בכורתו בליגת האלופות – מועדון שהוקם כפרוייקט שכונתי של רובע בשאקשאיר באיסטנבול והפך בחסותו של הרודן הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן לא רק למועדון הטורקי המוביל אלא גם לסמל. בעוד מועדוני הכדורגל הגדולים של איסטנבול שהובילו את הליגה במשך כל שנותיה ונחשבים לסמל של טורקיה החופשית והחילונית קורסים אל תוך עצמם ועם חובות ענקיים, בשאקשאיר מקבלת תמיכה כספית ומורלית מארמון הנשיאות ומכוונת להשתלט על הליגה של ארץ הסהר הלבן והכוכב.
הפעם הראשונה שלה בשלב הבתים תפגיש אותה עם שלוש קבוצות חזקות ממנה באופן משמעותי, אבל עם שחקנים אדירים כמו אדין וישקה הבוסני, אנצו קריבאלי הצרפתי, מרטין שקרטל הסלובקי הוותיק ונאסר צ'אדלי הבלגי שכבש את שער הניצחון של נבחרת בלגיה במונדיאל ברוסיה מול יפן, איסטנבול בשאקשאיר תעשה לכולם חיים קשים.
השחקן: מרכוס ראשפורד (22, מנצ'סטר יונייטד) – הסיפור של ראשפורד הוא לא רק על המגרש. רק השבוע הוא זכה מבית המלוכה הבריטי בתואר MBE (חבר מסדר האימפריה הבריטית). התואר ניתן לו על פעולות הצדקה שלו ברחבי אנגליה במהלך התפרצות הקורונה בממלכה. ראשפורד תרם מזמנו ומכספו מהרגע הראשון כדי להקים מפעל האכלה שיתן אורחת צהריים חמה לכל ילד שנסמך רק על ארוחת הצהריים בבית הספר ושנשאר רעב כשהקורונה סגרה את בתי הספר. גם על המגרש בזמן האחרון ראשפורד חזר לעצמו וכבש שער ובישל שניים בניצחון 4-1 על ניוקאסל יונייטד. כשהוא מפוקס הוא חוסך לסולישאר הרבה מועקות ואי יציבות של הכיסא, שגם ככה לא מפסיק להתנדנד.
הקשר הישראלי: זה לא באמת קשר כמו שזה תמונת מראה אכזרית של הכדורגל הישראלי. עם תקציבים, סבלנות, פיתוח נוער, גישה התקפית ואוהבת כדורגל לייפציג לא מפסיקה לרגע להפתיע וגם עכשיו היא תילחם בשתי קבוצות עם מסורות גדולות יותר כשווה בין שוות. אפשר להיגעל מקבוצת האינסטנט שממשיכה במסעה להשתלט על הכדורגל האירופאי כדי לשווק משקאות אנרגיה, אבל אפשר גם למחוא כפיים ליכולת לעבוד בצורה איכותית ומסודרת ולהשיג תוצאות. הלוואי עלינו.
ההימור: 1. פ.ס.ז', 2. לייפציג, 3. מנצ'סטר יונייטד, 4. בשאקשאיר
