שלוש בראש – נבחרת אנגליה, ליגת המנותקים, מוק' מונדיאל בדרום אמריקה – סיכום שבוע עולמי

השחקנים האנגליים הופכים להיות בעייתיים משמעתית כמו הדורות הקודמים, משה חוגג עושה הכול כדי לייצר כותרות כולל לסכן את המשך הכדורגל הישראלי, ומוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה יוצאים לדרך

 

1. מתווה חזרה

בדצמבר 2007 אנגליה כולה נתקפה בזעזוע. ג'וני אוונס, בלם מנצ'סטר יונייטד ואחד השחקנים שבנו עליהם להוביל את ההגנה של היונייטד בעשור שאחרי, נעצר בחשד שאנס אישה בת 26 במסיבת כריסמס בה השתתפו כמה משחקני היונייטד. במרץ שאחרי הוחלט שלא להגיש נגד אוונס כתב אישום, אבל על הדרך גם התגלה לעולם הסיפור מאחורי אותה המסיבה. ראיין גיגס וריו פרדיננד, שני שחקנים נשואים בעלי משפחות, שהיו אז כוכבי השדים האדומים, הם אלו שיזמו את אותה מסיבה ידועה לשמצה. עם קזינו, פאב וחדר מלון שאליו נדחקו המון אנשים בזמן שחשפניות הסתובבו ביניהם וקיימו עימם יחסי מין, זאת הייתה אחת החגיגות הכי בהמיות שידע הכדורגל האנגלי.

בתקופה האחרונה נדמה שהכדורגל האנגלי, שבשנים האחרונות גידל בעיקר ילדים מוכשרים שאם התמכרו למשהו זה היה למשחקי וידאו, קצת מאבד את זה. הכוכבים הצעירים של הנבחרת מופיעים מדי כמה ימים בעוד שערוריה תורנית. יום ההולדת של תמי אברהם, שנערך בניגוד להנחיות הקורונה וכלל גם את בן צ'ילוול וג'יידון סאנצ'ו השבוע, פיל פודן ומייסון גרינווד שהזמינו בחורות סקנדינביות לבית המלון שלהם והארי מגווייר, שלא פסח על שום סעיף עליו עבר בחופשת הקיץ שלו ביוון. אחרי השתכרות, תקיפה של תיירים אלבניים ולקינוח ניסיון לשחד את השוטרים שבאו לעצור אותו.

פיל פודן
היהלום של פפ – פודן. Credit to "Phil Foden" Official Facebook page.

 

הסטריאוטיפ של הכדורגלן האנגלי היה שיש לו שני מצבים – מנומס כמו המלכה ואלים כמו פאנקיסט. המעבר בין שני מצבי הקיצון האלה נבע בראש ובראשונה מהחינוך האנגלי הנוקשה. במשך דורות גדלו באי הצפוני ילדים שחונכו ביד קשה, ולכן, ברגע שהיו יכולים, הם פרקו כל עול. מיתוס הכדורגלנים הבריטים שהולכים אחרי משחקים לפאבים ונהיים קולניים וגסים היה מוקצן, אבל היה לו על מה להסתמך. בחמש השנים האחרונות הכדורגלן הבריטי הוא קודם כל ילד מפונק שגדל בבית ספר פרטי ותומך של הקבוצה, שלא משחק כמעט בחוץ (אם זה לא באימונים של הקבוצה).

ההתפרצות של המקרים בתקופה האחרונה היא גם בגלל הקלות של היכולת להפר את ההנחיות של הקורונה (לפחות במקרה של היומולדת של תמי אברהם), אבל גם ובעיקר בשל העובדה שהדור הזה של הכדורגלנים האנגליים חווה עכשיו את מה שחוו הדורות הקודמים. הסגרים, הטלת ההגבלות, כולם נעשים בסגנון בריטי נוקשה שמשחרר מחדש את הטיפוס של הכדורגל האנגלי. גם אם כדורגלנים כבר פחות מטרידים מינית ושוכבים עם חשפניות זה לא אומר שהשדים בראש שלהם נעלמו.

ג'יידן סאנצו
Credit to "Borussia Dortmund" Facebook page

 

2. ליגת המנותק

לפני חודש כתבתי כאן על הפעולות שעושה משה חוגג בבית"ר ירושלים שמעידות שמשהו מריח כמו מסע יח"צ בכל תפיסת הבעלים שלו בבית"ר ירושלים. כדי להסביר יותר טוב את המהלכים שלו מאז שהוכרז הסגר השני, אני אביא פה חלק ממה שכתבתי אז, ובסוף אכתוב בקצרה על סיפור חוגג נגד המנהלת:

"ההנחה סביב הכניסה של חוגג לנהל את בית"ר ירושלים הייתה שחוגג ינהל את בית"ר כמו עסק כלכלי מודרני, ומכיוון שהוא אדם עשיר כנראה שהוא יודע איך מתנהלים עסקים, ואת תפיסת הניהול שלו הוא יביא מעולם הסטארטאפים לעולם הכדורגל. מעבר לכך שחוגג כנראה רחוק מלהיות מנהל מצליח, ויעידו על כך שורת התביעות כלפיו של אנשים שעבדו איתו או מולו בתחומים העסקיים, מועדון כדורגל הוא לא עסק כלכלי רגיל. אי אפשר להפוך את בית"ר ירושלים לעוד אחד מהסטארטאפים של חוגג, כי בניגוד לכל עסק שמתקיים בעזרת לקוחות – מועדון כדורגל מתקיים עבור האוהדים שלו. כשהאוהדים רצו קצת תחושה של יציבות אחרי שנים של טלטלות, חוגג הפציץ עם תוכניות גרנדיוזיות, אבל בפועל, בית"ר ירושלים לא התקדמה אפילו צעד אחד קטן כדי לאיים על האליפות.

גם סאגת רוני לוי סבלה מהעיסוק העודף של חוגג בענייני תקשורת. בהתחלה הוא חשב שלא להאריך לו חוזה, אולי הבין שאוהדי בית"ר לא מתים על המאמן הדהוי, בהמשך הבין שהתקשורת לא אוהבת פיטורי מאמנים והחליט להשאיר אותו לעוד שנה, ואז שיחרר אותו אחרי הפסד אחד במשחק הרשמי הראשון בשנה כי זה לא מתקבל על הדעת. אם נוסיף את ההודעה ההזויה שבית"ר הוציאה אתמול כנגד מכבי נתניה על כך שהם גנבו לה שחקן ששיכנעו אותו שבבית"ר לא אוהבים שחקנים עם עור כהה, נקבל אדם שמקבל במה תקשורתית רחבה, אבל בפועל כמעט ולא משנה דברים במציאות.

האמירה שלו בעונה שעברה לפיה רצה שאוהדי בית"ר ינהלו את המועדון כמועדון אוהדים הייתה ספין שניסה כדי לנסות למלא את טדי. אלא שטדי הוא אצטדיון ענק ואוהדי בית"ר כבר לא גרים בירושלים, ולכן הסיכוי למלא אותו, בטח בעונות בהן בית"ר לא מאוד מבריקה, הוא קלוש עד בלתי אפשרי. אבל מבחינת חוגג זאת הייתה המטרה, להראות שהוא לא האשם בכך שטדי חצי ריק במשחקי בית"ר, אלא הקהל הבוגדני.

חוגג ומסי
קרדיט לדף הפייסבוק של משה חוגג

מאז שנכנסה הבעלות הפרטית לכדורגל הישראלי, בית"ר ירושלים הוא מועדון שמשך אליו בעלים שנעו על הגבול בין ההזויים למסוכנים. מדדש והניהול השכונתי בשנות התשעים, גד זאבי שרצה לעשות קופה על אוהדי בית"ר ונמלט אחרי עונה, פניג'ל שבתקופתו בית"ר הפכה לקבוצת תחתית (עם כי הוא ושותפיו ניהלו את הקבוצה יחסית באחריות), גאידמק שהשקיע סכומי עתק והביא שתי אליפויות, אבל זרק את הקבוצה כמו מטלית משומשת אחרי שאוהדיה לא הצביעו לו, גומא אגייאר וההזיות שלו ואלי טביב שפירק לחלוטין כל מראית עין מקצועית מהקבוצה. ייתכן שבסיס האוהדים הרחב של בית"ר גורם לאנשי עסקים מפוקפקים לחשוב שהבעלות על הקבוצה תהיה הצלחה עסקית. השבוע האחרון בבית"ר ירושלים הראה שהצלחה עסקית בבית"ר ירושלים זאת רק פאטה מורגנה של בעלים."

ובחזרה לשבוע האחרון, ההליכה של חוגג ראש בראש מול המנהלת ונגד אינטרס הקבוצות לשמור על קשר טוב עם המנהלת ומשרד הבריאות וההקמה של הליגה האבסורדית שלו מייצגים את דמותו האמיתית של משה חוגג – אחד שלא מוכן לא להיות בכותרות, אחד שמנצל את הרצון הטבעי והאמיתי של האוהדים לחזור לראות את הכדורגל כדי להרוויח כותרות על חשבון אותם האוהדים. חוגג נמצא בקושי שנתיים בכדורגל הישראלי ומאז לא היה חודש בו הוא לא ניסה לייצר כותרת, כל אחת הזויה מהשנייה.

הקריאה המנותקת לארז כלפון, האדם היחיד שמנסה להשאיר את הכדורגל בתמונה, להתפטר מתפקידו היא ההוכחה הסופית שחוגג לא נמצא כאן כדי לקדם את הכדורגל הישראלי. קל לשכוח שבשבוע האחרון חוגג התיר חוזים של כמה שחקנים מאוד יקרים כדי לצמצם הוצאות. זה לגיטימי עד שחושבים האם חוגג עשה את הריב הפומבי שלו עם המנהלת כדי שלא ידברו על ההתפרקות המקצועית של הקבוצה. כמו שנכתב כאן בחודש הקודם, מאז דדש בית"ר ירושלים היא פאטה מורגנה של הבעלים. נדמה שעכשיו ברור, לחוגג לא אכפת שהכל יישרף מסביב, העיקר שידברו עליו.

משה חוגג, בית"ר ירושלים.
קרדיט לדף הפייסבוק של משה חוגג.

 

3. היבשת כמרקחה

היום בבוקר יצא לדרך אחד הטורנירים המפרכים והארוכים ביותר בכדורגל העולמי – מוקדמות מונדיאל 2022 בדרום אמריקה. המשחקים יערכו במשך כמעט שנתיים בין עשר הנבחרות בהתאחדות הכדורגל ביבשת הדרומית. לכאורה, בטורניר בו כמעט חצי מהקבוצות עולות למונדיאל אין הרבה התרגשות. בפועל, המוקדמות האלה אף פעם לא צפויות ויוצרות מדי ארבע שנים הפתעות והתמודדויות מתוחות, שאליהן נוספה מתיחות אחרת. אז מה מצפה לנו שם?

מסי. הצילומים ממחנה האימונים של נבחרת ארגנטינה לקראת המפגש מול אקוודור שהיה הבוקר הראו מסי אחר ממה שהיה אי פעם בנבחרת – רגוע, שלו, מחייך. פעם כל נחיתה בבואנוס איירס הייתה מלאה בלחץ עבור הארגנטינאי הקטן, בורח מצל ענק של ארגנטינאי קטן אחר. אבל בשנתיים האחרונות מקום המפלט של מסי מהנבחרת הפך לגרוע אף יותר ואחרי הקיץ הנוראי בברצלונה, מדהים לראות אותו מוצא בית בנבחרת. כמו בכל טורניר, ארגנטינה מציגה חלק קדמי מדהים מלווה בחלק אחורי מעורר פלצות. כשמסי, דיבאלה, פאפו גומס ולאוטרו בהתקפה, אבל ההגנה מקרטעת ארגנטינה שוב תהיה בסימן שאלה גדול בקרבות ההעפלה.

ברזיל בצומת דרכים. ההופעה הגדולה של ניימאר בטורניר ליגת האלופות בפורטוגל בסוף העונה שעברה מוצאת את הנבחרת הברזילאית בצומת דרכים. מצד אחד זאת הנבחרת המאוזנת ביותר ביבשת והפייבוריטית לעלייה קלה מהמוקדמות. מהצד השני נדמה כי הסלסאו צריכים למצוא את המנהיג שלהם. אולי יהיה זה אליסון. בליברפול ההגנה העוצמתית מפחיתה את הסיכון משערו של אליסון, אבל בנבחרת חוליית ההגנה נראית קהה בצורה מסוכנת. כל זה לקראת עשרים שנה ללא אליפות עולם לסלסאו, לקראת גביע עולם גורלי.

הגארה צ׳רואה. גם אצל האורוגוואים ניכרת חולשה לקראת המוקדמות. טוריירה, סוארס וקבאני מצאו קבוצות חדשות אחרי עונה לא מדהימה. אבל הסיפור באורוגוואי הוא כמובן פדריקו ואלוורדה. הקשר הפנטסטי של ריאל מדריד היה האור בעונה האחרונה של ריאל, והוא ינהיג את הנבחרת בשנים הקרובות. העוצמה והתשוקה שלו למשחק הולמות את השחקן הכי חשוב של אורוגוואי.

שאר הנבחרות. קולומביה תציג צמד התקפי מעולה של מוריאל וזפאטה מאטאלנטה. צ׳ילה כבר מזמן אחרי שיאה ותנסה להיעזר בשיתוף הפעולה הנבנה בין וידאל לאלכסיס באינטר. מיגל אלמירון המעולה ינסה להחזיר את פרגוואי למונדיאל. באקוודור יהיה זה אנר ולנסיה הותיק, ובפרו אנדרה קאריו ורנאטו טאפיה מסלטה ויגו. מי מהן תצטרף לגדולות או אולי אפילו תפתיע אותן?

הקורונה. זה אולי הסיפור הגדול של המוקדמות האלה, יותר מכל כוכב או נבחרת. הנגיף מסין משתולל ביבשת וגובה קורבנות. דרום אמריקה לא מצטיינת בארגון או באמון בשלטונות בלשון המעטה. העובדה שבליברטדורס התאחדות הכדורגל בדרום אמריקה הרשתה לקבוצות עם שחקנים חולי קורונה לשחק לא נותנת תחושה כאילו מישהו ביבשת החדשה עושה משהו כדי להגן על עשרות השחקנים הבינלאומיים שהגיעו החודש בחזרה הביתה.

פדריקו סנטיאגו ואלוורדה דיפיטה, ריאל מדריד
Credit to Fede Valverde facebook page

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח