שלוש בראש – דייגו מראדונה, ז'וזואה, אל-אהלי מול זמאלכ

העפיפון הקוסמי הלך לעולמו לאחר שלא הפסיק להתמסר עם המוות ולהביא את ארגנטינה לגבהים שלא הכירה, הביקורת על ז'וזואה מוצדקת אבל מתעלמת מהרקורד הבעייתי שלו, וכל מה שצריך לדעת על המשחק הכי גדול בהיסטוריה של גמר ליגת האלופות של אפריקה. וגם המלצות למשחקי השבוע מאשקלון, לונדון ומקסיקו סיטי

 

1. ארגנטינה בדם

זה קרה באבחת רגע בצהרי היום. בסביבות אחת הגיעה השמועה מכיוון בית החולים בבואנוס איירס דרך כתבי הספורט של כל מערכות העיתונים בבירת ארגנטינה – דייגו ארמנדו מראדונה מת. האינטרנט הפך את השמועה המרה והלא מבוססת לנחלת הכלל, ומשם השטף היה עצום – קווי הטלפון של מערכות העיתונים קרסו, השגרירות בארגנטינה החלו לקבל טלפונים מבוהלים מארצותיהם לגבי הגעה לטקס ההלוויה, ופועלי בית הקברות של צ'קאריטה נכנסו להלם כשהבינו את עוצמת מה שהולך לקרות שם בימים הקרובים.

אלא שכל זה הוא לא תיאור של מה שקרה ביומיים האחרונים, אלא יותר מ13 וחצי שנים לפני. ב25 באפריל 2007 בשעה 13:00 בצהריים החלה לרוץ השמועה שמראדונה הלך לעולמו. הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי בבואנוס איירס עקב הידרדרות במצבו הנפשי לאחר ימים שלמים של אלכוהול וסמים. בתוך קצת יותר מארבע שעות, מה שהיה נראה בעבוד העם הארגנטינאי כנצח, בית החולים הוציא הודעה בה התברר כי מטופל אחר מת באותו היום ולא מראדונה. הידיעה על כך שהוצא מת מבית החולים הפסיכיאטרי החלה את הכאוס המוחלט.

זאת לא הייתה הפעם היחידה שמראדונה היה על סף מוות. למעשה, לא פחות מחמש פעמים המוות הגיע מולו והוא כדרר ועבר אותו. בתחילת 2000 הוא נטל מנת יתר של קוקאין באתר נופש באורוגוואי וליבו החל לתפקד ב29 אחוז בלבד. גם במהלך האשפוז שלו הוא דאג שיהיה סוחר סמים במסווה של אח בבית החולים שהגניב לו קוקאין. בהמשך אותה השנה מראדונה עלה שיכור על ההגה בהוואנה בירת קובה ומכוניתו סטתה מהכביש ועפה על עמוד תאורה. למחלצים לקח שעתיים להוציא אותו מהריסות המכונית שלו.

ארבע שנים אחרי היה זה שוב הקוקאין שגרם לדייגו הגדול לדום לב, הוא הובהל לבית החולים כשהוא בעודף משקל קיצוני ובדלקת ראות והיה מחובר במשך חמישה ימים למכונת הנשמה. לא עברו כמה חודשים ושוב מראדונה נטל מנת יתר של סם כלשהו ואושפז בטיפול נמרץ עם בעיות לב קשות. שלושה חודשים לפני אותם צהריים בבואנוס איירס באפריל 2007 הוא נדבק בצהבת זיהומית כתוצאה משימוש יתר באלכוהול ובסיגרים קובניים. הטיפול בו נערך בשלושה בתי חולים שונים בעיר ובסיומו הומלץ לו אותו טיפול פסיכיאטרי.

דייגו מראדונה לאו מסי
מסי ומראדונה. קרדיט לדף הפייסבוק "FIFA WORLD CUP"

 

אלו ימים שקשה לכתוב בהם משהו חדש או מעניין על דייגו ארמנדו מראדונה. השחקן המדובר ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי השאיר אחריו מאות סיפורים, אנקדוטות ושירים שנכתבו עליו. כמעט בכל דקה בחייו מגיל 16 ועד מותו הוא הוקף במצלמות, כתבים, אנשים שרצו בטובתו או שרצו להרוויח ממנו משהו. גדולים וטובים ממני כתבו על דייגו מראדונה שאותו הם ראו במו עיניהם, ואני רק שמעתי עליו וראיתי בדיעבד.

במונדיאל 1994 אני הייתי רק בן 3, ומאז הוא הלך ודעך עד לפרישתו הכפויה. אבל בשנים בהם למדתי את יסודות משחק הכדורגל הוא תמיד היה שם מאחורי הקלעים. דרך ממשיכי דרכו כפבלו איימאר וחואן רומן ריקלמה שהערצתי ודרכם גיליתי את הכדורגל הארגנטינאי והתרבות הארגנטינאית ונשאבתי אליה. במשך שנים קראתי כל פיסת מידע שהייתה בידיי על ארגנטינה והכדורגל שם. דרך הספרים, הסרטים, השירים והסדרות למדתי לאהוב את השפה הספרדית, למדתי לאהוב את המדינה הענקית והכאוטית הזאת, אבל בעיקר למדתי לאהוב כדורגל כמו שמעט מאוד מדינות אחרות יכולות ללמד, וכל זה לא היה קורה אם לא דייגו.

זה לא רק הכדורגל הסוחף, התחושה שה"עפיפון הקוסמי" מרחף בעולם משלו בעולם הכדורגל, זה הטיימינג המושלם שלו כשחקן. כוכבו של מראדונה דרך ישר אחרי דעיכתו של שלטון החונטה הצבאית. השיא של שלטון החונטה היה בין השנים 1976 ל1983. בשנים אלה הועלמו קרוב ל30,000 ארגנטינאים בידי השלטון הצבאי, נחקרו, עונו ונרצחו. כל מי שלא יישר קו מוחלט עם השלטון סבל מטרור רצחני. אפילו האירוח והזכייה הראשונה במונדיאל ב1978 נטבלו עמוק בדם המעונים כאשר במרחק כמה עשרות מטרים מהאצטדיון בו נערך גמר המונדיאל נכלאו מאות אנשים חפים מפשע במרתפים.

יד האלוהים של מראדונה מול אנגליה
יד האלוהים. קרדיט לדף הפייסבוק "DIEGO MARADONA"

 

ולתוך הכאוס הזה נכנס בדיוק בזמן דייגו ארמנדו מראדונה, שערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת שנה לאחר עליית שלטון החונטה הצבאית. הוא היה רק בן 17 כשנופה מהסגל למונדיאל המקולל ב1978, אבל ארבע שנים לאחר מכן היה התקווה הגדולה של הנבחרת. הזכייה שלו במונדיאל 1986 עם נבחרת מאוד מוגבלת, גאלה את ארגנטינה במידה רבה ונטעה תקווה בלבבות הארגנטינאים שארצם תוכל להשתקם ולהפוך להיות נפלאה כמו שהם קיוו. ההתרסקות שלו ב1994, שהובילה להדחתו מהנבחרת, סימנה גם במידה רבה את התנפצות החלום הדמוקרטי בארגנטינה.

כן, קשה להאמין, אבל במשך 40 השנים האחרונות ארגנטינה חיה תמיד סביב דמותו של מראדונה. במדינה בה בעודו שחקן פעיל בקבוצה אחרת קבוצת נעוריו קראה לאצטדיון הביתי שלה על שמו, במדינה בה דמותו מעטרת קירות בכל פינה, דייגו ארמנדו מראדונה הפך להיות הברומטר של מדינת הענק. דרך דמותו הבלתי אפשרית הוא נתן לארגנטינה מקום של כבוד בין עמי העולם, הוא הפך את הכדורגל הארגנטינאי לזהות של חירות, חופש ופופ.

רבים דיברו ביום רביעי על המחווה של ניקולאס טגליאפיקו, מגנה השמאלי של אייאקס, שבמהלך החימום לקראת המשחק בליגת האלופות מול מיטיולן הדנית הקפיץ את הכדור ורקד במחווה לאותו קטע ויראלי בו עשה זאת מראדונה בחצי גמר גביע אופ"א ב1989 על רקע השיר "Live is Life". אבל המחווה הגדולה ביותר ביום מותו של D10S הייתה ההופעה המדהימה של פאפו גומס במדי אטאלנטה באנפילד, עת בישל שני שערים מדהימים לרשת של ליברפול. עוד מספר 10 ארגנטינאי נמוך קומה ושמנמן, קפטן של קבוצה איטלקית קטנה שקוראת תיגר ועם היסטוריה של שפל כובש את אירופה. זה הכבוד הכי גדול שמראדונה היה יכול לקבל ביום מותו.

לכל הטורים על מותו של דייגו מראדונה

מראדונה וגביע העולם
מראדונה והגביע הקדוש. קרדיט לדף הפייסבוק "FIFA WORLD CUP"

 

2. מועד לפורענות

בסוף מרץ 2019 התקבלה באחד מן הלילות תלונה במשטרת ישראל על נהג שנוסע על הכביש באופן מסוכן. ניידת שנשלחה למקום עצרה את המכונית בה נהג גבריאל תמאש, בלמה וכוכבה של הפועל חיפה, כשהוא שתוי לגמרי, ללא רישיון וללא ביטוח. תמאש נעצר והובא לבית המשפט, ולבסוף בינואר של השנה האחרונה קיבל קנס של 2000 ₪ ושלילת נהיגה בישראל למשך שלוש שנים. עיתונות הספורט סערה באותם הימים, אחרי הכל, תמאש היה מנהיגה של הקבוצה שזכתה רק עונה לפני כן, בצורה סנסציונית, בגביע המדינה והיה לאחד הבלמים הטובים בישראל באותה התקופה. מי היה יכול לחשוב שזה מה שהוא יעשה? מי לא.

אין ספק שתמאש, כמו גם ז'וזואה שהושעה השבוע מסגל הפועל באר שבע לאחר שהתעמת עם עמית ביטון, היה אחד השחקנים הטובים בישראל בתקופתו כאן, שהיה ברמה הרבה יותר גבוהה מרוב השחקנים בתפקידו בליגה. אלא שכמו הרבה כאלה, יש סיבה כלשהי שבגינה שחקנים כמו תמאש וז'וזואה מגיעים לליגה הישראלית, וזה לא בגלל היכולת הנהדרת של הסקאוטינג בקבוצות הישראליות.

גבריאל תמאש נחשב כבר מגיל צעיר לאחד השחקנים הטובים לגילו ברומניה וכפוטנציאל מובהק לשחקן נבחרת שיככב בקבוצות הגדולות באירופה. אלא שחולשה אחת שלו גנזה את היכולת שלו להצליח בענף כה הישגי – האלכוהול. כבר ב2009 הוא השתכר במחנה אימונים של דינמו בוקרשט ונופה לקבוצת המילואים. ב2011 הוא ואדריאן מוטו, עוד אחד שהיה פוטנציאל ענק, הושעו מהנבחרת לאחר בילוי בפאב לילה לפני משחק, וב2013, בעודו משחק בווסט ברומיץ' אלביון בפרמיירליג, תמאש השתכר בפאב מקומי, שבר דלת כניסה של אחד הבניינים הסמוכים ונכנס פנימה כדי להירדם על המדרגות.

ז'וסווה הפועל באר שבע
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של ההתאחדות לכדורגל

 

גם ז'וזואה הגיע להפועל באר שבע לא בגלל שהוא ראה בה מקפצה להתקדמות חזרה לאירופה, אלא בעיקר בגלל שמעטות הליגות שהיו באמת יכולות לקבל שחקן עם רקורד משמעתי כמו שלו. גם אם רוב מעשיו של הפורטוגלי לא היו בתחום הפלילי, כמו של תמאש, עדיין הוא תמיד היה שחקן בסיכון גבוה למלטדאון. זאת הסיבה ששחקן שהיה תקוותה של פורטו, הגיע לשחק בליגה שהיא ארץ גזרה עבור שחקנים אירופאים, מקום אליו מגיעים שחקנים כשאין להם ברירה אחרת.

ההבלטה של שני המקרים בתקשורת הספורט הישראלית מסמנת בעיקר כמה אנחנו רוצים לבנות את הכוכבים שלנו רק כדי להתאכזב מהם. גם כשכבש שערים נפלאים ומסירות מדהימות, היה ז'וזואה, ככל הנראה, שחקן מאוד בעייתי בחדר ההלבשה, כזה שצריך למחול לו הרבה פעמים על כל מיני דברים כדי שיוכל לעלות על הדשא ולהראות את קסמיו. אבל כשהיה בשיאו (כמו גם תמאש), נטו לשכוח ולהעלים את הפגמים האישיותיים שלהם כדי ליצור כוכבים. זה לא הופך את מעשיו לסבירים, רק שם בפרופורציה את ההשתלחות בז'וזואה השבוע. כפי שאמר פעם מאמן בליגה א' לשחקניו – יש סיבה טובה למה אתם משחקים בליגה הזאת, וזה לרוב לא בגלל שפספסו אתכם, אלא ההפך.

הפועל חיפה, גבריאל תמאש, רוסלן ברסקי
קרדיט לדף הפייסבוק של הפועל חיפה

 

רעידת אדמה בקהיר

הערב בשעה 21:00 צפויה רעידת אדמה באזורינו. אין צורך להכין את הסיסמוגרפים (בהנחה שצריך להכין אותם, לא מבין גדול בזה) וגם אין צורך לחזק את המשקופים. 400 קילומטר דרומית לגבול הדרומי של ישראל יעלו שתי קבוצות לגמר ליגת האלופות של יבשת אפריקה. באצטדיון הבינלאומי בקהיר לא צפוי להיות קהל רב, דבר שלצערם של המצרים הם מכירים הרבה לפני הקורונה, אבל על הדשא ישוחק משחק שמעולם לא שוחק – אל אהלי מול זמאלכ, גמר ליגת האלופות. פיצוץ.

נדב יעקבי השווה השבוע בטורו ב"ידיעות אחרונות" בין המשחק הזה לגמר הליברטדורס לפני שנתיים בין בוקה ג'וניורס לריבר פלייט, ויש באמת הרבה במשותף. אלא שכאן, מעבר לעובדה שיהיה זה משחק אחד ויחיד בגמר ולא שניים כפי שהיה אז, יהיה זה גם קרב היוקרה הנצחי של ארץ הנילוס, כזה שמפגיש בין המעמד הגבוה והבינלאומי בקהיר לאנשי העם, העניים של קהיר שרואים בקבוצת גאוותם היחידה.

כפי שזה קרה בחלק גדול מהעולם, גם במצרים הכדורגל התחיל עם הבריטים. השלטון הבריטי על מצרים מההשתלטות הבריטית-צרפתית על המדינה ב1876 הוליד את הכדורגל המצרי. בהתחלה כמובן שלטו בו הקבוצות של הצבא הבריטי, אבל ב1922 הייתה זאת א-זמאלכ שהייתה לקבוצה המצרית הראשונה לזכות בתואר. האבירים הלבנים נוסדו בגיזה ב1911 בידי ג'ורג' מרצבך, עו"ד בלגי. ארבע שנים לפני כן קמה קבוצה בקהיר עצמה שבחרה לקרוא לעצמה "אהלי" (הלאומי) כסמל למאבק לגירוש הבריטים ממצרים. למרות זאת, מי שהיה היו"ר הראשון שלה היה בריטי בשם לאנס מיטשל.

המאבק בין שתי הקבוצות גבר ב1925 כשאל-אהלי החליטה שרק אנשים מצריים יוכלו להיות חברי מועדון. היא קיבעה את עצמה כמגנת העם המצרי בעוד זמאלכ הייתה קבוצה מקובלת על השלטון המלכותי שהוקם במצרים ב1922 כתחליף למנדט הבריטי. ב1940, בזמן שבעם המצרי גבר הכעס כלפי השלטון המלוכני, החליטה זמאלכ לשנות את שמה ל"מועדון המלך פארוק" והפכה להיות באופן רשמי קבוצת בית המלוכה.

אוהד אל-אהלי
Credit to "Al Ahly SC" Facebook page

 

הפיכת הקצינים ב1952 נתמכה רבות בידי אוהדי אל-אהלי, וג'מאל עבד אל נאצר, נשיאה החדש של מצרים, אימץ את אל-אהלי כמועדון הרשמי של השלטון. כך, למרות שאל-אהלי נחשבת אהודה על השכבות החלשות, דווקא הקצינים הבכירים וראשי השלטון היו לרוב מזוהים איתה. זמאלכ זוהתה כעת בעיקר עם האינטלקטואלים והזרים. במשך השנים אל-אהלי הפכה להיות הקבוצה הגדולה ביותר בכל העולם הערבי, כשהיא נהנית מדומיננטיות אדירה בליגה המקומית ובשלטון.

אותה הצלחה הובילה להקמת "אהלאווי", האולטראס של אל-אהלי, בשנת 2007. מהר מאוד ראשיו קושרו לראשי "האחים המוסלמים" שזיהו בארגון יכולת מבצעית להקמת הפיכה במדינה. ואכן, ב2011 היו ראשי "אהלאווי" חלק בלתי נפרד מהפגנות כיכר תחריר להפלת שלטונו של מובארק ועליית "האחים המוסלמים" בבחירות שאחרי. חיבתו של מובארק למועדון לא עזרה לו כאשר האולטראס של המועדון הדיח אותו מכיסאו, ובמצרים זה לא היה סוף פסוק.

 

ב1 בפברואר 2012 התרחש האירוע הקשה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל המצרי, כאשר אוהדי קבוצת אל מסרי שזוהתה עם שלטון מובארק טבחו באוהדי אל-אהלי לאחר משחק ביניהם בעוד השוטרים נועלים את שערי האצטדיון ועוזרים לאוהדי אל-מסרי. הליגה הושבתה לשנתיים וכשחזרה היא חזרה ללא קהל במגרשים. כך, במשך שבע השנים האחרונות אין קהל במגרשי מצרים, וכך גם יהיה היום בערב למרות ששלטונו של סיסי אישר באופן עקרוני להכניס קהל מצרי למשחקים בינלאומיים. הקורונה חיסלה גם את זה.

מטבע הדברים אל-אהלי פייבוריטית ברורה לזכייה בגביע התשיעי שלה, יותר מכל קבוצה אחרת באפריקה. שתי הקבוצות התמודדו בחצאי הגמר מול הקבוצות של קזבלנקה וניצחו אותן. אל-אהלי דהרה העונה לאליפות בליגה ללא הפרעה ומובלת בידי שלישיית הותיקים שלה, ואליד סולימאן בן ה35, עמאר אל סולאיה בן ה31 ומרוואן מוחסן בן גילו, שכבשו ביחד 23 שערים. מולם יעמוד מוסטפא מוחמד, אחת התקוות הגדולות של מצרים שכבש 11 שערים לבדו בעונה האחרונה וכבש צמד בחצי הגמר מול ראג'ה קזבלנקה. מה שבטוח שמיליוני אוהדים ברחבי העולם יישבו הערב מול הטלוויזיה לצפות במשחק הזה שיכול להצית מחדש את מצרים.

אל-אהלי, קהל
Credit to "Al Ahly SC" Facebook page

המלצות למשחקי השבוע הבא

הפועל אשקלון – מכבי עירוני אשדוד (27/11, 12:45, סלה)

ליגה א' דרום, בית ב', מחזור 1

בשעה טובה וכרגע ללא ליגות ב' וג', ליגה א' יוצאת היום לדרך. הקורונה דחפה את הליגה לפורמט מעניין שירכז את המשחקים בשני בתים בכל מחוז. הבית המעניין ביותר הוא בית ב' בליגה א' דרום שיפגיש במחזור הראשון את היורדת הטרייה והמפורקת מאשקלון מול קבוצת האוהדים מאשדוד בשחזור של משחקי עבר רבים בליגות הנמוכות. שתי הקבוצות יתקשו כרגע להתמודד בצמרת הבית הקשה שלהם שכולל גם את קבוצות האוהדים בית"ר נורדיה ומכבי קביליו יפו, את מכבי שעריים וגם את הכח עמידר רמת גן שרוצה להיאבק על עלייה.

בשורה התחתונה: בעירוני אשדוד בנו קבוצה צעירה. מול האין סגל של אשקלון זה אמור כרגע להספיק.

 

צ'לסי – טוטנהאם (29/11, 18:30, סטמפורד ברידג')

הפרמיירליג, מחזור 10

זה אולי משחק העונה של הפרמיירליג, בהתחשב בהתפרקות הפיזית של ליברפול, ההתפרקות הרעיונית של מנצ'סטר סיטי והנדנדה של מנצ'סטר יונייטד. טוטנהאם של מוריניו ניצחה השבוע את סיטי של פפ ומוריניו מוכיח שהוא יכול ללמוד טריקים חדשים גם בגילו, כאשר הצמד סון את קיין נותן עונה היסטורית. מנגד צ'לסי סוף סוף התחברה, זיאך וורנר סוף סוף נכנסו לעניינים וצ'לסי גם הביאה שוער שימנע את המבוכות של קפה. שתי הקבוצות במומנטום הכי טוב בליגה.

בשורה התחתונה: תיקו עם שערים.

 

אמריקה – צ'יבאס (29/11, 05:06, האצטקה)

פלייאוף הליגה המקסיקנית, רבע הגמר, משחק הגומלין

הקלאסיקו של הכדורגל המקסיקני מגיע לנקודת רתיחה כאשר שתי הקבוצות רוצות לעלות לחצי גמר הפלייאוף. בעוד אמריקה העשירה והמצליחה סיימה במקום השלישי בעונה הסדירה והקצרה של הליגה, צ'יבאס כרגיל הסתבכה והגיעה לשלב זה רק מהפלייאוף של מקומות 5-8. ועדיין, צ'יבאס הפופולארית ניצחה במפגש הראשון בגוואדלחארה 1-0 משער נהדר של המגן השמאלי כריסטיאן קלדרון והיא תנסה לשמור על היתרון גם במגרש הסופר ביתי של המיליונרים ממקסיקו סיטי.

בשורה התחתונה: אמריקה מנצחת ביותר מאחד ועולה.

הפועל אשקלון קהל
קרדיט לדף הפייסבוק "הפועל אשקלון"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח