הרוב השפוי של אוהדי בית"ר יוצא כנגד הגזענות של לה פמיליה, אבל זה קצת יותר מורכב מזה, המאמנים של ריאל ויונייטד בתקופת מבחן, והמחאה נגד גזענות של איסטנבול בשאקשאיר מסתירה מאחוריה מניעים אחרים. וגם, המלצות למשחקי השבוע ממצרים, הרשות הפלסטינית וישראל
1. It's all about the money
נתחיל בשורה התחתונה: הבשורה שבית"ר ירושלים נקנתה בידי אדם עמיד ומקורב לבית המלוכה של איחוד האמירויות היא אחת הבשורות הכי טובות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, בוודאי שהיא הדבר הכי מרתק שקרה לבית"ר ירושלים עצמה, ובוודאי שהיא הבשורה הכי טובה שנחתה על הכדורגל בישראל בשנה הנוראית שעברה עליו. הרכישה של בית"ר הופכת אותה, לפחות על הנייר, לאחד המועדונים המבוססים בישראל, לפחות ברמה של מכבי תל אביב ובפוטנציאל אף יותר.
גם הידיעות בימים האחרונים לפיהן הקשר בין אותו אדם אמיריתאי לבין בית המלוכה של הממלכה קלוש עד לא קיים לא אמורות לקלקל את החגיגה בבירה. הקבוצה שבמשך שנים נתפסה, לרוב שלא בטובתה, כקבוצה שמאשרת ומעודדת גזענות כלפי מוסלמים וערבים, נקנתה בידי אדם שהוא גם מוסלמי וגם ערבי. בין אם ישקיע כמו שהבטיח ובין אם ישקיע פחות או יותר, עצם ההצהרה על בעלותו על הקבוצה היא תעודת כבוד למועדון ולמשה חוגג, שעל אף ראוותנותו ואהבת התקשורת שלו הצליח לסגור הסכם שעל פניו גם שם את בית"ר בשורה הראשונה של המועדונים הישראלים וגם שם את הנטיות הגזעניות בקרב חלק מקהלה בפרופורציות.
לכן לא פלא שבשבוע האחרון, לפני החתימה הרשמית ואחריה, התחיל לעלות בתקשורת קולם של "הרוב הדומם" של אוהדי בית"ר, אלה שלא מזדהים עם הערכים שלה פמיליה ניסו לשוות למועדון. כאן מגיע גם גילוי נאות – אחד המובילים של הגל התקשורתי המכוון הזה הוא חבר טוב שלי. הרעיון שעומד מאחורי הפעילות היזומה הזאת מלווה לא רק בהסבר מדוע רוב אוהדי בית"ר ירושלים מתנגדים בתוקף לדעות של לה פמיליה ותומכים ברכישת המועדון, אלא גם בקינטור העיסוק התקשורתי בבית"ר ירושלים, שלפיהם גרם לקהל הישראלי להאמין שבית"ר אכן גזענית.
אלא שיש בעיה קלה לתזה הזאת עם המציאות שקרתה באצטדיון טדי בחמש עשרה השנים לפני הרכישה הסנסציונית הזאת: מאז שהוקם ארגון לה פמיליה, עם פיצולו מארגון "גוב האריות" המנוח, ועד לרכישת המועדון בידי משה חוגג, המועדון קיבל גב חזק מהמועדון ונתפס כארגון האוהדים הרשמי שלו. במהלך התקופה הזאת לה פמיליה הפך מארגון אולטראס ככל הארגונים לארגון פוליטי לכל דבר שנגע כבר בהגדרה של ארגון פשע.
לשיאו הגיע הארגון בתחילת תקופתו של ארקדי גאידמק במועדון. אז גאידמק החליט לחבק ולאמץ את הארגון, שצבר כוח במהירות בקרב הקהל. הנימה הגזענית שלו שנישאה על העובדה שלפתע התגלתה ושלא דוברה לפני כן על כך ששחקן ערבי לא שיחק במועדון מעולם (לא שזה נכון, אבל מילא) הפכה למנטרה של חברי לה פמיליה. אבל על רקע ההצלחה הכלכלית של גאידמק לה פמיליה קיבלו גב תקשורתי עוצמתי מרוב הקהל הדומם של המועדון. לרוב, או שפטרו את השואלים באמירה שזה רק "קומץ", או שניסו למצוא הצדקות למעשיהם הגזעניים. כל עוד הכסף היה מרוח מהצד הגזעני הרוב הדומם נשאר דומם.
לשיא זה הגיע כמובן בפרשת השחקנים הצ'צ'ניים. אז נכון, הרוב הדומם במקרה הזה מחה נגד הניסיון של גאידמק להרוס את הקבוצה באמצע עונת הבראה צעירה. אבל עדיין, שיתוף הפעולה של הרוב בהחרמת המשחקים, מהלך שאותו יזם ארגון לה פמיליה, היה במקרה או לא באחת משעות המשבר הכלכליות הכי גדולות של ארקדי, משבר שהוביל אותו לבסוף לכלא הצרפתי. ברגע שהכסף כבר לא היה פקטור הרוב הדומם בחר לצודד בגזענים.
וזאת אולי השורה התחתונה סביב התמיכה המאסיבית בעסקה מצד הרוב המוחלט של אוהדי בית"ר – בעלים הרבה פחות עמיד מאשר אותו בן ח'ליפה לא היה מקבל תמיכה כה רחבה, גם אם הוא היה ערבי ומוסלמי. למעשה, הסיבה היחידה בה רוב אוהדי בית"ר נוקטים עמדה בעד העסקה היא שמדובר פשוט באדם עם המון המון כסף. זה לא העיקרון האנטי גזעני שמנחה את האוהדים כמו הדוחות הכלכליים של חאמד בן ח'ליפה שמנצנצים.
העובדה שבכל רחבי התקשורת, אולי מלבד הפודקאסט המצוין "ציון 3" (בעיני פודקאסט הכדורגל הטוב בארץ) לא היה קול שערער בטיבה של העסקה מבחינה עקרונית – האם ראוי שאדם ממדינה אחרת שרק לפני רגע חתמה על הסכם שלום עם ישראל יחזיק בסמל ישראלי ומקומי כמו בית"ר ירושלים? האם אוהדיה לא מבינים שיכולת ההחזקה שלו במועדון יכולה לגרום למועדון לשנות לא רק את המסורות הגזעניות המדומיינות של המועדון בעיני ארגון לה פמיליה, אלא גם את הדברים שהפכו את בית"ר לקבוצה האטרקטיבית בישראל, למשל כמו השמעת קולן של שכונות ועיירות הפיתוח?
אבל הדיון התקשורתי עסק רק בכסף ובהסכם השלום בין המדינות, שני דברים חשובים מאוד אבל לא כאלה שמשמרים את ההיסטוריה וזכות קיומו של המועדון. בשעה בה קבוצות באנגליה ובאיטליה נלחמות על הזכות לשמר את המסורות ארוכות השנים של המועדונים ומתנגדות לכסף עצום שלא יישמר את המועדון, את רובם של אוהדי בית"ר זה כנראה לא ממש מעניין. בעיניהם, ובעיני רבים מאוהדי הכדורגל בישראל, כל עוד לבנאדם יש כסף מה זה משנה איך קוראים לו. העיקר שיגיע עם מזוודות.
2. הוא לא יהיה כבר פרגוסון
התאריך 21 בספטמבר 2008 הוא אחד התאריכים המכוננים ביותר בדור האחרון של הכדורגל העולמי, אולי הרגע החשוב ביותר. זאת לא הייתה זכייה גדולה בגביע העולם או בליגת האלופות ואפילו לא מפגש בין ענקיות הכדורגל האירופאי. באצטדיון אל מולינון בעיר חיחון הביסה ברצלונה את ספורטינג חיחון המקומית 6-1 במחזור השלישי של הליגה הספרדית בתצוגה מדהימה שכללה שערים של אינייסטה, צ'אבי, אטו, שער עצמי ועוד צמד של מסי. אבל יותר מכמות השערים זה היה נראה פשוט מדהים.
ברצלונה פתחה את את העונה בצליעה עם הפסד סנסציוני לעולה החדשה נומאנסיה ותיקו מול סנטאנדר, והאש הופנתה כלפי המאמן הצעיר וחסר הניסיון פפ גווארדיולה, שמונה באותו הקיץ. מהניצחון על חיחון ברצלונה שייטה לעונה בלתי נשכחת שנגמרה עם טראבל אגדי וכדורגל מדהים. כאן התחילה השושלת שהפכה את ברצלונה לאחת משלושת הקבוצות האהודות והמכניסות ביותר בעולם הכדורגל.
שתי הקבוצות האחרות באותה השלישייה, ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד, ניסו בעשור האחרון לחקות את המהלך הלא פשוט שעשתה ברצלונה בקיץ 2008, והנחיתו שחקני עבר של המועדון בעמדת המאמן. עבור אחת מהן זה כמובן הלך הרבה יותר טוב. לא ברור עבור אוהדי הכדורגל איך זידאן מאמן יותר טוב מסולשיאר, אבל עם התוצאות קשה להתווכח – 3 זכיות רצופות בליגת האלופות, 2 אליפויות, 2 סופרקאפ אירופאי וספרדי כל אחד ומה לא. אבל המשותף לשני המאמנים זאת פתיחת העונה המאוד מוזרה שעברה על שניהם ועל שני המועדונים שהם מאמנים.
בעוד ריאל מדריד של זידאן נראית בעיקר כבויה וחסרת יכולת ממשית, מנצ'סטר יונייטד חווה גלים של אכזבה ותסכול לצד משחקים בהם היא משחקת כקבוצה הכי גדולה בעולם. הניצחון האדיר שלה 5-0 על לייפציג באולד טראפורד היה מדהים, אבל שלושה שבועות לפניו הייתה זאת טוטנהאם שהביסה את השדים האדומים 6-1 בתצוגה ששיתקה גם את היציעים הריקים בתיאטרון החלומות.
המשותף בין זידאן וסולישיאר כרגע הוא התחושה שהם לא שולטים על הדשא עליו משחקת הקבוצה שלהם. ייאמר עכשיו שלגבי זידאן אני משוחד – שלושה טורים כאן באתר לקחו לי כדי לספר על דמות הכדורגל הכי אהובה עלי. אבל לגבי סולישיאר, ואולי לראשונה גם לגבי זיזו, התחושה היא שזה מתחיל להיות גדול עליהם.
יכול להיות שסולישיאר הוא אדם נחמד, מאמן של אנשים שיודע להתחבר עם שחקניו, בוודאי שזה הגיע מיד אחרי קמפיין הרס"ר של מוריניו ביונייטד. אבל כיום כבר אין ספק שהנורבגי לא מסוגל להחזיק את היונייטד, בטח בסגל איכותי כמו שיש לו העונה שהיה חייב להוציא הרבה יותר ממה שסולישיאר מצליח. לזידאן לפחות עוד יש את הרקורד שלו, אם כי גם הוא הסתמך בעיקר על הקשר האישי עם שחקניו ופחות על איכות טקטית, דבר שייתכן ונשחק בחודשים האחרונים בקרב שחקניו.
כך או כך, עם ההדחה של יונייטד מליגת האלופות וההעפלה ברגע האחרון של ריאל, אלו שני מאמנים שלפחות כרגע נמצאים בסימן שאלה גדול מאוד. השבוע אמר זידאן בראיון אחרי ההעפלה כי הוא "לא מתכוון להיות כמו אלכס פרגוסון" בריאל מדריד. אפשר להגיד שלפחות חניכו של פרגוסון באותה קבוצה גדולה, אולה גונאר סולישיאר, לא יכול להיות כמו אלכס פרגוסון.
3. די לגזענות
במשך לפחות שתים עשרה השנים האחרונות משודר לפני כל משחק ליגת האלופות תשדיר טלוויזיה שכותרתו היא "די לגזענות". את הכותרת RESPECT נושאים גם כל השחקנים והשופטים במפעל על זרועות חולצותיהם כפי שדורשת אופ"א. מאות שעות תשדירים היו לפני אותו הרגע בשלישי האחרון בפריז בו החל עוזר המאמן של איסטנבול בשאקשאיר להקניט את השופט הרביעי, ולאחר מכן זה הורה לשופט הראשי להרחיקו.
ההתמקדות של התקשורת העולמית במה שאמר השופט הרביעי לשופט הראשי באותו המשחק היא נכונה, אבל מפסידה חלק גדול מהסיפור. השופט הרביעי של אובידיו האטגן הורה להרחיק את עוזר המאמן של בשאקשאיר ושחקן העבר של נבחרת קמרון פייר וואבו שקרא לשופט ולצוותו "צועניים", קריאה שהיא עלבון מוחלט עבור אנשים רומניים במזרח אירופה, קריאה שנכון לרגע זה לא זכתה כלל לענישה מצד אופ"א כלפי הקמרוני.
כדי להבין את מהומת האלוהים שקרתה בפריז בשלישי והובילה לדחיית המפגש ביום אחד צריך להבין את הקמפיין האירופאי של איסטנבול בשאקשאיר. כפי שנכתב בעבר במדור זה, איסטנבול בשאקשאיר היא לא עוד קבוצה טורקית טיפוסית. הקבוצה שמזוהה עם הנשיא השנוי במחלוקת של טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ואף ממומנת במידה מסויימת על ידו, זכתה בסוף העונה שעברה באליפות ראשונה והיסטורית. מרגע זה היא הפכה מהבעיה של הליגה הטורקית, בעיה שהתפרצה אחרי ההצדעה של שחקני הקבוצה לחיילים הטורקים שטבחו בכורדים במערב סוריה ב2019, לבעיה של אופ"א.
זהו מועדון שהוא למעשה פרופגנדה של ארדואן, כזה שנועד בראש ובראשונה להחליש את קבוצות הכדורגל הגדולות של איסטנבול, קבוצות שהן הסמל של טורקיה החילונית שהייתה עד לעלייתו. וככזה הוא זקוק להצלחה אירופאית כדי להוכיח עד כמה קטנים מועדוני הענק האחרים במדינה. מאחר והקבוצה לא הייתה באמת ברמה של שלושת המועדונים שהיו איתה באותו הבית, לא מן הנמנע שמהומה כזאת שמציגה באור חיובי את המועדון כ"נלחם בגזענות" משרתת קודם כל את מטרות המועדון, אלה שמחוץ למגרש הכדורגל.
ייאמר כאן בבירור – הכינוי שכינה השופט הרביעי את וואבו פסול לגמרי ואין לו שום הצדקה. גם אם אין מילה אחרת ברומנית לתאר אדם בעל עור כהה, היה לשופט הרביעי דרכים אחרות לגמרי לתאר את מי צריך להרחיק, לא רק לקרוא לו "ניגרו". לאחר שזה נאמר, ההתעקשות של בשאקשאיר להרחיק את כל צוות השיפוט לגמרי ולדחות את המשחק ביום נועדה בראש ובראשונה להטיל מסך עשן על העובדה שגם וואבו בעצמו היה גזען כלפי השופטים בצורה חמורה. העובדה שהם אפילו לא נענשו על האמירה הבזויה הזאת ועל ההחלטה לרדת מהמגרש ללא תיאום ולא לחזור בכל מחיר מעמידה את קמפיין הגזענות של אופ"א באור מגוחך במיוחד.
המלצות למשחקי השבוע הבא
אל מוקוואלון – זמאלק (12/12, 19:30, עוסמאן אחמד עוסמאן)
הליגה המצרית, מחזור ראשון
עוד עונה יוצאת לדרך בארץ הנילוס, כאשר גם הפעם, כמו בכל העונות מאז הוקמה הליגה המצרית, יעמוד המאבק בין שתי הקבוצות הגדולות של קהיר במרכז הבמה. זמאלק, שהפסידה לפני שבועיים בגמר ליגת האלופות של אפריקה לאל אהלי יריבתה, מקווה לאתגר את האדומים יותר מאשר בשנה שעבר בה לקחה אל אהיל את הליגה בהליכה. היא מתארחת למחזור הראשון אצל אל מוקוואלון אל ערב (הקבלנים הערביים), קבוצה קטנה קהירית שנודעה בעיקר בכך שהייתה המועדון האחרון של מוחמד סלאח במצרים לפני שעבר לאירופה.
בשורה התחתונה: אל מוקוואלון התחזקה מאוד, אבל זה לא יעזור לה מול זמאלק.
שבאב אל ח'ליל – הילאל אל קודס (14/12, 15:00, דורא)
הליגה של הגדה המערבית ברשות הפלסטינית, מחזור 9
כמה שעות לפני ששתי קבוצות מערים גדולות בישראל יפגשו אחת מול השנייה, אירוע דומה יקרה גם בשכנתנו שמעבר לקו הירוק. שבאב אל ח'ליל מחברון נחשבת לאחת הקבוצות הותיקות והמסורתיות ברשות הפלסטינית ונוסדה בשנות הארבעים. לעומתה הילאל אל קודס הירושלמית נחשבת בשנים האחרונות לגדולה בליגה. העונה שבאב החברונית התחילה טוב ומוצאת את עצמה במקום השני אחרי שמונה משחקים. הילאל אל קודס לעומתה ניצחה רק משחק אחד מחמשת האחרונים וצריכה שיפור מהיר.
בשורה התחתונה: תיקו.
מכבי חיפה – הפועל תל אביב (14/12, 20:45, סמי עופר)
ליגת העל, מחזור 10
בתחילת המילניום זה היה באופן קבוע משחק העונה. בליגה בה בית"ר ירושלים נעה מפירוק לפירוק, שמכבי תל אביב סבלה מנחת זרועו של לוני והפועל באר שבע הייתה רק שמועה נשכחת, שתי הקבוצות האלה היו הגדולות בכדורגל הישראלי, אלה שטעמו את המפעלים האירופאים כמו שאף ישראלית לא טעמה עד עליהם. בעשור האחרון שתי הקבוצות סבלו מירידה ביכולת. אלא שבעוד הגרף של מכבי חיפה ממשיך להשתפר והם בדרך לחיסון, בהפועל תל אביב המצב נהיה רק רע מרגע לרגע והם בדרך לסגר שני בליגה הלאומית ומשם אלוהים יודע מה יקרה. התהליך אותו מועדון הפועלים מתל אביב עובר מזכיר באופן מטריד את אותו התהליך שעבר מועדון הפועל פתח תקווה שני עשורים לפני, זה שהוביל אותו לתחתית הליגה הלאומית.
בשורה התחתונה: הפועל תל אביב לא מסוגלת להבקיע, לא כוחות.