שירים מהיציע האדום

סאקו. סאקו. סאקוווו.
אמנם השם שלו מתגלגל יפה על הלשון, אבל כנראה שזו לא הסיבה שסאקו זוכה להיות השחקן היחיד שאוהדי ליברפול קוראים בשמו במהלך המשחק (לקוראיי הנאמנים שאינם אוהדי ליברפול, מדובר בבלם הצרפתי של הקבוצה). זה יותר מכיוון שהוא לא מוותר, משקיע מאמץ עצום ובעיקר זוכה כמעט בכל כדורי הגובה. זה הכדורגל שהאנגלים אוהבים, גברי וקשוח.
זה האופי של העיר הזו. עיר של פועלים, שאוהבים את השחקנים שלהם בדמותם ובצלמם.

אפשר ללמוד לא מעט מהאזנה לשירי אוהדי ליברפול ביציע במהלך המשחק, כמו שזכיתי (תרתי משמע) במשחק האחרון מול צ’לסי. קודם כל זו ההיסטוריה שמשחקת תפקיד מרכזי בשירים, והדמות שמובילה, ביי פאר, היא של סטיבן ג’רארד. מי שלא מעורה בעניינים ורק מקשיב לקהל בוודאי חושב שהוא עדיין משחק בקבוצה (וזה עוד היה לפני הידיעות שפורסמו השבוע שאולי הוא חוזר). על מה מהללים את ג’רארד? ידע למסור כדור למרחק 40 יארד, הוא גדול וגם “f***ing hard” (ועל התכונות האילו בנינו שיביא לנו אליפות. נו שויין).
הנושא המוביל השני הוא, כמובן, שירי הקנטה לצ’לסי וכאלה מסתבר לא חסרים. בכל זאת, מדובר ביריבות עתיקה שרק השתדרגה בעשור האחרון, ככל שצ’לסי עלתה וליברפול ירדה.
שירי ההקנטה מתייחסים גם לאירועים היסטוריים וגם לקהל של צ’לסי (לעיתים עם הומור).

השיר שזוכה להכי הרבה ביצועים הוא כמובן fields of anfield road, שזוכה לאינספור השמעות כשהשורה האחרונה מודגשת שוב ושוב:
“(Where once we watched the King Kenny play (and could he play”

עוד שיר שהולך מצוין ומשלב הקנטות והיסטוריה הוא:
“F**k off chelsea, You ain’t got no history…” שבו האוהדים משווים את מספר התארים של שתי הקבוצות (ניצחון מוחץ לאדומים, כמובן).

Credit to "Liverpool FC" Facebook page
Credit to “Liverpool FC” Facebook page

שירים על ג’רארד זה ברור, אבל מי חשב שלואיס גרסייה יככב ביציע?מעניין אם הוא יודע כמה פעמים מזכירים אותו האוהדים במשחקים מול צ’לסי, זכר לשער שהבקיע בחצי גמר הצ’מפיונס ב-2005, בדרך של ליברפול לזכיה בגביע (לטעמי, אחד המשחקים הגדולים ששוחקו במפעל הזה).

שיר הקנטה יכול להיות פשוט וישיר, למשל “You’re fans are shit” ויכול להיות גם עם קריצה כמו כששרים “You can wave your plastic flags” (מתייחס לאמירה של המאמן בניטז על כך שלאוהדי צ’לסי אין לב וצריכים לחלק להם דגלים לפני משחקים). גם כאן מאחלים ליריב לרדת ליגה (אפשרות ריאלית לפי המצב כרגע בטבלה), וכמובן שאי אפשר בלי עקיצות למוריניו כששרים לו “You’re not special anymore”.

השחקן השנוא ביותר הוא דייגו קוסטה שכל נפילה שלו מוגדרת כהתחזות. יש לי תחושה שגם השחקנים לא מכבדים אותו, כי כשהוא נפל/נפצע הם מיהרו לחדש את המשחק ולא חיכו לו.

לא הכל זה היסטוריה והקנטות, יש גם שירי הלל לקבוצה, כשהמובילים בהם מתבססים על אותה מנגינה:
“…Poetry in motion”
“…We are is liverpool”
ומסתיימים באותה שורה:
” !!We’re the best football team in the land, YES WE ARE ”

בערב הלכנו למבשלה מקומית סוציאליסטית/קהילתית,שנקראת BREWDOG (שווה לקרוא), שאירחה בירות ממבשלות קטנות מ-21 ערים באנגליה. מאחר ולא היה לי מושג מה להזמין הזמנתי כמובן בירה מליברפול. כשהבארטנדר שאל אם אני רוצה לטעום לפני זה סירבתי. מה כבר יכול להיות? הבירה היתה מרה. מה זה מרה. בירה של עיר פועלים. בירה של אנשים קשי יום. בירה של סאקו. שתיתי. יש לי ברירה? אני גבר. האמת, לא הצלחתי לסיים אותה, אבל האוירה בפאב היתה נהדרת והמוטו שלו מגניב:
“So help me dog”. אמן.

סאקווו. סאקווו. סאקווו.

שירים ותמונות שצילמתי

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!