סדרת טורים בנושא ההשפעה של כריסטיאנו רונאלדו על הכדורגל העולמי ב-15 השנים האחרונות

*משפיע, בפורטוגזית.

ספויילר:
החלטתי שזאת תהיה סדרה ולא טור בודד רגע אחרי שסיימתי לכתוב על השינוי בתפיסה של ריאל מדריד בעידן רונאלדו. הבנתי בסוף הכתיבה של הקטע הזה, שלנסות לכסות את ההשפעה של כריסטיאנו רונאלדו בטור אחד זה פשוט בלתי אפשרי.

הקדמה:
"הוא מטר שמונים ומשהו, הוא בכושר מצוין, הוא נראה טוב, הוא עשיר – חייב להיות משהו לא בסדר עם הבחור הזה. אני מקווה שיש לו למטה איבר של אוגר – זה יגרום לי ולאחרים להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמנו". איאן הולוואי.

אם נולדתם בשנות ה-90 ואתם אוהדי כדורגל עולמי ברמה כזאת או אחרת, כריסטיאנו רונאלדו הוא כנראה השחקן הכי משפיע על הדרך בה עיצבתם את תפיסת הכדורגל שלכם כיום.
הוא לא חייב להיות השחקן הכי טוב בעיניכם, לא הכי גדול בדור האחרון (או בכל הזמנים) לדעתכם או אפילו הכי מוצלח, אולי אתם שונאים אותו או דווקא מעריצים אדוקים שלו, אבל דבר אחד בטוח בעיניי: כריסטיאנו רונאלדו הוא לבטח השחקן שהכי השפיע על הכדורגל ב-15 השנים האחרונות, ובסדרת הטורים הבאה אנסה להסביר איך זה בא לידי ביטוי.

הרעיון לכתוב את הדבר הזה התבשל השבוע, בגלל יום הולדתו ה-35 של כריסטיאנו רונאלדו, שבגללו נתקלתי ברחבי הרשת כמה תמונות ישנות שלו. התמונות של רונאלדו הצעיר ממנצ'סטר יונייטד הציתו בי נוסטלגיה, שגם כך קיימת אצלי במוח בריכוז גבוה ביומיום, והזכירו לי את הכדורגל של העשור הקודם ואיך הוא (ורונאלדו) השתנו, אבל לא רק הם: איך השתנה הילד אוהד הכדורגל בן ה-10-11-12 שהייתי כשרונאלדו התחיל לעלות לגדולתו והמחשבות שלי לגבי כדורגל השתנו יחד עם הנסיקה שלו. שלי ושל רבים אחרים. דור שלם, אולי טיפה יותר.

עם כריסטיאנו, לרוב, אין באמצע – או שהערצתם אותו, או ששנאתם אותו בדם. או שחיקיתם את הפדאלדה שלו בהפסקות בבית הספר ובמגרש אחר הצהריים, או שלעגתם למי שניסה ובעטתם לו בקרסול. הוא נעל נייק? נעלתם לקטרגל את הנעל הכתומה, ואז הירוקה, ואז האדומה, נו, זאת עם הקצת כסף בצד ימין, או שביקשתם מאמא שלכם לקנות לכם דווקא נעלי אדידס.
הוא עם גוף מושלם, מוחצן ועם תספורת אופנתית? או שניסיתם לחקות את זה בדרככם שלכם, או שאימצתם לעצמכם, במודע או לא במודע, מודלים לחיקוי צנועים יותר, שיתפתם פוסטים במונדיאל על אוהדים יפנים מנקים את היציעים ברוסיה וקיוויתם שיש לו איבר של אוגר.
אולי אתם גם וגם, אבל כמו שניווכח לדעת בחלק על רונאלדו בריאל מדריד, אי אפשר הכל בחיים האלה.

כמה שחקנים ב-15 השנים האחרונות שינו את התפיסה שלכם גם כלפי מנצ'סטר יונייטד, גם כלפי ריאל מדריד, גם כלפי יובנטוס, גם בנוגע לנבחרת פורטוגל והצלחה בנבחרות לאומיות בכלל? כמה שחקנים עשו את כל זה, וגם הצליחו על הדרך לשנות את התפיסה שלכם על ליגת האלופות? כמה שחקנים שינו בצורה כל כך קיצונית את התפיסה התרבותית כלפי כדורגל, כמה שחקנים הגדירו מחדש את הצורה בה נראה ומתנהג כוכב כדורגל? כמה כוכבי כדורגל העמידו את העולם בצורה הכי כנה ופשוטה של כדורגלן שהוא הכי שחצן במגרש, אך עובד הכי קשה באימונים ובחדר הכושר?
אפשר להמשיך עד מחר עם השאלות האלה, אבל כריסטיאנו רונאלדו, בן אדם אחד, למי שעדיין תוהה עשה את כל זאת ועוד.

חלק א': ההשפעה על מועדוני הפאר
מנצ'סטר יונייטד:

"היו כמה שחקנים שהוכתרו כג'ורג' בסט החדש לאורך השנים, אבל זו הפעם הראשונה שזו הייתה מחמאה עבורי ולא עבורם." אחד, ג'ורג' בסט, על כריסטיאנו רונאלדו.

בעידן כריסטיאנו רונאלדו, התפיסה שלכם כלפי הדימוי של 3 מועדוני פאר השתנה בלי היכר. אין אף שחקן ב-15 השנה האחרונות שהשפיע כל כך הרבה על 3 מועדונים ב-3 מדינות שונות, שהם גם הכי גדולים בזירה המקומית. הלכתי עם הסדר הכרונולוגי והתחלתי במנצ'סטר יונייטד.

אתם זוכרים בכלל מה חשבתם על מנצ'סטר יונייטד לפני 2006/7, העונה הגדולה הראשונה באמת של כריסטיאנו רונאלדו בקריירה? מנצ'סטר יונייטד הייתה סמל היעילות עד אמצע העשור הקודם. סמל הניצחון, העקביות, הקבוצתיות, המועדון שבו אף שחקן לא מעל המאמן (הכי טוב בכל הזמנים בעיניי, שלא יישמע שאני בא להקטין אותו), קבוצה שאסור להספיד וכמעט תמיד בסוף תזכה באליפות, לא משנה מה יקרה ועד כמה המתחרות שלה נוצצות וזוהרות. סטייל באיירן מינכן של השנים האחרונות. לא הכי יפה, אבל לבטח הכי מוצלחת בעידן הפרמיירליג.

ואז, התדמית החלה להיסדק:
3 עונות רצופות שבהן מנ. יונייטד הפסידה קודם כל את דיוויד בקהאם לריאל מדריד ואז גם האליפות לארסנל הגדולה של 2004 בהמשך לצ'לסי פעמיים, שהכניסה של רומן אברמוביץ' לצ'לסי הפכה אותה במהירות למועדון מס' 1 בפרמיירליג, השדים האדומים הרגישו כבר את הקרקע נשמטת ואת ההגמוניה נסדקת.

מוריניו הצעיר, החדשן ובעל הגב הכלכלי האינסופי הקדים אותם בכל פרמטר ואפילו קבע כמה שיאים חדשים (שניים מחזיקים עד היום, 4 וחצי שנים ללא הפסד בית וההגנה הכי טובה בתולדות הפרמיירליג שספגה 15 שערי חובה) וגם ארסן ונגר, בו האנגלים זילזלו כשהגיע מהליגה היפנית לכדורגל שלהם, העמיד קבוצות סקסיות יותר שגם מנצחות את יונייטד (אליפות הבלתי מנוצחים ב-2004, הדאבל מוקדם יותר ב-2002 כולל שער אליפות באולד טראפורד וגביע ב-2005).

ואז פרץ כריסטיאנו רונאלדו. ומהרגע שהוא פרץ, אי אפשר היה לעצור אותו ואת מנצ'סטר יונייטד שמקבוצה שמתחילה להחליד הפכה לקבוצה דורסנית, אטרקטיבית, שהצליחה לבנות עוד שושלת אליפויות + לזכות בליגת האלופות ולהגיע לגמר פעם נוספת כשהכל בניצוחו. היא הייתה הקבוצה הטובה בעולם.

כשאתם מסתכלים על מנצ'סטר יונייטד הכושלת של היום ואומרים שמנצ'סטר יונייטד צריכה לחזור להיות "גדולה", למי אתם מתכוונים? מנצ'סטר יונייטד הייתה ענקית גם לפניו, אבל לא הייתה גדולה כפי שהייתה עם כריסטיאנו רונאלדו, למעט עונת הטרבל ההיסטורית של 99', ואם אתם ילדי סוף אייטיז – שנות ה-90', אין טעם לשקר: לא ראיתם אותה בזמן אמת, ובטח שלא כל משחק שלה כי זה לא היה זמין כמו בעידן הנוכחי.

כשאתם מדברים על מה שמנצ'סטר יונייטד של היום צריכה להפוך, אתם בעצם מדברים על מה שכריסטיאנו רונאלדו הראה לכם שהיא יכולה להיות איתו, ועד כתיבת שורות אלה לא יכולה להיות בלעדיו. אם תשימו לב, פירטתי יותר על מה שהיה קודם מאשר על מה שכריסטיאנו רונאלדו עשה. את מה שכריסטיאנו עשה, הרוב זוכרים, ואם לא, אז ספר תמיד זוכר.

''כריסטיאנו היה השחקן הכי מחונן שאימנתי, הוא עלה על כל הגדולים האחרים שאימנתי ביונייטד – והיו הרבה. היחידים שיכולים להיות ממוקמים לצידו הם פול סקולס וראיין גיגס, מכיוון שהם תרמו כל כך הרבה למנצ'סטר יונייטד במשך שני עשורים." מתוך "My Autobiography, Alex Ferguson", האוטוביוגרפיה שהוציא אלכס פרגוסון בנובמבר 2013.

בחלק הבא: ההשפעה של כריסטיאנו רונאלדו על השינוי באופן בו ריאל מדריד נתפסת ב-15 השנים האחרונות.