המאזן: 8-9, מקום שביעי ביורוליג
מול מכבי בסיבוב הקודם: ניצחון 58-83 בבלגרד.
מה עשתה מאז: הפסד בודד ו-4 ניצחונות רצופים (ריאל, צסק"א, ז'לגיריס [ח] ופנרבחצ'ה)
……………………………….
בכל משחק אחר הנתונים שלעיל אמורים להיות לא יותר מסתם תזכורת אפרורית. במקרה הנוכחי מדובר במספרים שמספרים את סיפור העונה של שתי הקבוצות. האחת רעבה, צעירה, תוססת ונחושה להתקדם ממשחק למשחק, והשנייה היא אמנם מלאת כישרון, אבל באותה מידה נראית כבויה, מהוססת, חסרת מעוף אבל בעיקר מקובעת. ואם לא די בכך, כמה סמלי שהמאזנים של שתי הקבוצות מאז "חרפת בלגרד" הם הפוכים.
נכון שאף אחד לא ציפה לניצחון במדריד. אמנם, באותה מידה אף אחד לא ציפה שמכבי תתפוס את הבלאנקוס אנמיים להחריד במשך שלושה רבעים ואפילו תשכיל לעלות ליתרון של 10 ברבע השלישי. ועם זאת, משהו במשחק של הצהובים שידר לאורך רוב הערב מסר מפוחד, חסר אמונה. לא היה שטף התקפי ומכבי שיחקה "בונקר" למרות שהצליחה לפתוח פער. יותר מדאיג מכך, למרות ש-10 איבודים בחצי הראשון לא היוו פקטור להמשך, עוד לא נמצאה התעלומה שתסביר איך סוני ווימס מצליח לחרב משחק מצוין של מילר (14 נק' עם עבודה סבירה בהגנה), אייברסון (6 נק', 10 ריב', אך לא נוצל מספיק בהתקפה), ראד וגאודלוק (18 כ"א), עם שורה סטטיסטית עלובה של 5 נק', 2/10 מהשדה, 5 איב' ועדיין לקבל אשראי כרכז ממאמן אחר מאמן, כל זאת בשעה ששני רכזי נבחרת ישראל (פלוס הקפטן) מתייבשים להם על הספסל כמעט כל הערב (היו נשארים לקידוש של שישי בארץ, לא חבל?). מעבר לכך, מי שהחזיקו את ריאל היו לוקה דונצ'יץ' (10 נק', 11 ריב', 8 אס'), שנתן לצהובים שיעור איך לנצל נכון פרוספקט NBA, רודי פרננדז (14 נק', 3/5 ל-3) וגוסטבו איון (14 נק'). דווקא קארול ויול לא היו בעניינים עד שהאחרון השתלט על המשחק ברבע הרביעי, החליף הילוך מבחוץ וניצח את המשחק (למרות שסיים עם 5/16 איומים משדה). אף מילה על כך שמכבי ניצחה 33-43 בריבאונד…
לעומת מכבי, הכוכב האדום יודעת לנצל (ועוד איך יודעת) את הקיפאון של היריבות שלה, וללחוץ אותם. כמו בלא מעט משחקים השנה, היא שיתקה את להקתו של אוברדוביץ' דרך איזורית לוחצת, חילופים מתואמים ומעבר לאישית בעת הצורך. והתוצאה: 2/8 לבובי דיקסון (שחווה את עונתו הגרועה עד כה ביורוליג) מעמדת הרכז עם אסיסט בודד. דווקא בבית, מצופה מהצהובים שירוצו בכל הזדמנות כדי לפרק את הלחץ (אבל עם שכל), וילכו לטבעת כמה שרק אפשר. ובכלל, אם יש מישהו שזה המשחק מבחינתו זה קווינסי מילר, שיפגוש לראשונה את האקסית ויחכה למרקו סימונוביץ' (14 נק' ו-5 ריב' במפגש הקודם), לקרב בין שני "תמנונים", קרי מוטת ידיהם הארוכה עמדה מספר 4. לא נשכח גם את אוגנין קוזמיץ', שקרקס להנאתו כל גבוה טורקי (שלא ענה לשם אקפה אודו) עם 21 נק', 8 ריב' (5 בהתקפה) ו-2 חס'. מכבי תצטרף להביא הרבה עזרה על האיש הגדול ולסגור קווי מסירה אליו, בעיקר מסטפן יוביץ' (8 נק', 7 אס' מול פנר'), שהוא עוד דוגמא לגידול וניצול נכון של פרוספקט NBA (גם אם זה לא ממש עבד טוב מעבר לים).
לסיום, למכבי ת"א יש צ'אנס (אולי אחרון) לנסות ולהציל משהו מהעונה הזאת. אם לא לנצח במקומות כמו מדריד ומוסקבה (על אף שעוד לא הגענו לשם), אז לפחות לנצח את "משחקי החובה", בטח שבבית. הפסד מביך נוסף וגם כותב שורות אלו עוד עלול להרים ידיים, והמבין יבין…..
