בזמן שהעולם מתמודד עם הקורונה, וגם אוהדי הספורט מנסים למלא את החסר בתקופה שבה אין (כמעט) בכלל אירועי ספורט בעולם, ידיעה אחת יחסית עברה בשקט – ראדומיר אנטיץ', מאמן העבר הסרבי, הלך לעולמו לפני כחודש, לאחר מחלה, כשהוא בן 71. האיש היחיד בהיסטוריה שלא רק שאימן גם את ברצלונה, ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד, אלא גם נותר אהוב בכולן ומוערך על ידי האוהדים. בטור הבא אנסה לגעת בנקודות המשמעותיות בחייו.
רצה לשמור על השיניים
אנטיץ' היה שחקן הגנה. לא מיוחד בצורה יוצאת דופן, עם הופעה אחת בנבחרת יוגוסלביה. הוא שיחק במרבית הקריירה בפרטיזן בלגרד, אבל גם יצא לגיחות בחו"ל כשזכה באליפות בפנרבחצ'ה, שיחק בסראגוסה הספרדית וגם היה לו פרק נחמד בכדורגל האנגלי, במדי לוטון טאון.
אנטיץ' הגיע ללוטון כשהוא כבר בשלהי הקריירה, ולמעשה החל כבר את לימודי המאמנים בארצו, אבל הוא הספיק לעזור ללה לעלות לליגה העליונה בשנת 82'. הוא סיפר שקצת נבהל כשהגיע לליגה השנייה באנגליה וראה שכולם גדולים ובלי שיניים. "רציתי לשמור על השיניים שלי וקצת חששתי, אבל המאמן שלי, דייויט פליט הרגיע אותי, ואמר לי לחשוב על המטרה הסופית". העונה הראשונה בליגה העליונה (עוד לא נוסדה הפרמיירליג) הייתה קשה והקבוצה הגיעה למחזור האחרון למפגש הישרדות ישיר מול מנצ'סטר סיטי. התכולים היו זקוקים תיקו ביתי כדי להישאר בליגה, אבל 4 דקות לסיום הגיע אנטיץ', שעלה כמחליף, וכבש את שער הניצחון שהשאיר את קבוצתו ליגה, והוריד את הסיטי, ברגע הכי חשוב שלו כשחקן.
אותו דייויד פליט, שאימן אותו בלוטון ותמיד הסביר לו על החשיבות של הקהל, השפיע עליו רבות. "הדרך שבה אתה משחק צריכה להתאים לתרבות של האנשים שאתה מייצג. אתה חייב להיכנס ללב שלהם", אמר אנטיץ' וגם יישם זאת בקריירה בת 16 שנות אימון בספרד.
"אף פעם לא ישבת עם סרבי"
לאחר שנתיים כעוזר מאמן בפרטיזן בלגרד, אנטיץ' קיבל את הצ'אנס הראשון שלו דווקא בספרד, בסראגוסה, במדיה שיחק בעבר. עם סגל צנוע, אנטיץ' הצליח להביא את המועדון הקטן למקום החמישי המכובד. אחרי שנתיים במועדון, במרץ 91' הגיעה הזמנה מפתיעה להיפגש במסעדה עם רמון מנדוסה, נשיא ריאל מדריד.
ריאל, שזכתה באליפות בחמשת העונות הקודמות, פיטרה כבר שני מאמנים ומנדוזה רצה להחתים את הסרבי הצעיר והמבטיח כמנהל המקצועי. "בשולחן הזה, לא מסרבים לי", אמר מנדוזה לאנטיץ'. "כנראה שאף פעם לא ישבת כאן עם סרבי", ענה לו אנטיץ' שרצה לאמן את הקבוצה.
הוא הצליח להציל את העונה ולסיים במקום השלישי וקיבל צ'אנס לפתוח את העונה הבאה. ריאל לא שיחקה כדורגל מרשים מדי, אבל היא הביאה תוצאות. בין היתר, הוא דחף קדימה את הבלם, פרננדו היירו, לעמדת הקישור, וכך יכל להביא לידי ביטוי את הבעיטות הנהדרות שלו. היירו סיים את אותה עונה עם 21 שערים. ועדיין, במועדון הגדול בעולם, תמיד שואפים ליותר. מנדוזה החתים בקבוצה את ליאו ביינהאקר ההולנדי, שישמש כמנהל המקצועי מעל אנטיץ', ובסופו של דבר החיכוכים עשו את שלהם. אנטיץ' פוטר אחרי הפסדו השני באמצע העונה כשהקבוצה עם יתרון של 7 נקודות בפסגה, בעידן של 2 נק' לניצחון. היא הצליחה להפסיד את האליפות באותה עונה.
אחרי שנת הפסקה הוא קיבל צ'אנס באוביידו הקטנה שהייתה על סף ירידה לליגה השנייה, הוא כמובן הציל אותה מירידה והצליח לסיים בשתי העונות הבאות במקום התשיעי עם מועדון קטן בעל תקציב צנוע.
ספרדי כפול
בקיץ 95' הגיע הרגע שהפך אותו למאמן גדול ובלתי נשכח – החתימה באתלטיקו מדריד. "בחרתי באתלטיקו מכיוון שזה האתגר הכי גדול ואני רוצה להוכיח את עצמי. היא מייצגת אנשים שמתקשים לגמור את החודש, אבל לא חושבים שהם פחות טובים מאף אחד".
אמנם היה לה סגל לא רע ושחקנים כמו קיקו, קאמינרו ואחד, דייגו סימאונה, אבל לא כזה שמישהו חשב שיש לו סיכוי לאליפות, ועם נשיא שערורייתי כמו חסוס חיל, שפיטר מאמנים בקצב. אנטיץ' החתים את השוער מולינה ועוד שני סוסי עבודה מפתיעים ולא צפויים – החלוץ הבולגרי הענק, לובו פנב, ששיתף פעולה בהמשך עם רביבו בסלטה, והחלים מסרטן אשכים, והשני – קיצוני שמאלי אלמוני בשם מילנקו פאנטיץ', שהגיע מפאוק סלוניקי כשהוא כבר בן 29. גבות רבות הורמו לנוכח ההחתמה, אבל פאנטיץ' הפך להפתעת העונה ואחד הגורמים החשובים באליפות.
עם הגנה יציבה, הטובה בליגה, והתקפה מאוזנת (5 שחקנים עם בין 9 ל-16 שערי ליגה), אתלטי לקחה את ההובלה בטבלה כבר במחזורי הפתיחה, ולא שמטה אותה עד הסיום – 19 שנים לאחר האליפות הקודמת, ו-18 לפני הבאה בתור. לקינוח, היא גם זכתה בדאבל לאחר ניצחון בגמר הגביע על ברצלונה משער של כמובן, פאנטיץ'.
ממלא המקום
אלא שצמד התארים עם אתלטיקו היו היחידים שלו בקריירת האימון. הוא המשיך עם הקבוצה לעונה הבאה במהלכה הגיעה לרבע גמר ליגת האלופות והודחה רק בהארכה מול אייאקס, אבל בעונה לאחר מכן הוא כבר נכנע לשיגעון הגדלות של חסוס חיל המנוח, שהחתים כוכבים במועדון, ומכר עוגנים חשובים כמו סימאונה. אנטיץ' פוטר בתום עונתו השלישית, כשחיל החתים במועדון את אריגו סאקי האיטלקי. מאז הסרבי למעשה שימש בעיקר כסותם חורים, כשזה שמייצב את המערכת, אבל לא מקבל את הקרדיט להמשיך.
כשסאקי פוטר באמצע העונה, אנטיץ' נקרא לדגל כדי להחליפו, אך רק עד הקיץ, אז הוחתם קלאודיו ראניירי, וחוזר חלילה – אנטיץ' מונה שוב באמצע העונה, אבל כבר לא הצליח להציל את המועדון, שנכנס כבר לקשיים כלכליים, מירידת ליגה. הוא פוטר שוב עוד לפני סיום העונה ונפרד בפעם האחרונה מאוהדי אתלטיקו.
עונה לאחר מכן הוא ירד ליגה שוב עם ריאל אוביידו, אבל את חבל ההצלה הוא קיבל שוב כאחד שאמור לתקן את המצב כשחתם באמצע עונת 2003 ב…ברצלונה. לואיס ואן חאל פוטר כשאף אחד בקטלוניה לא יכול כבר לראות אותו כשהקבוצה במקום ה-15! לאנטיץ' הובטח שאם יביא את המועדון לליגת האלופות, הוא יוחתם לעונה נוספת. אנטיץ' ייצב כהרגלו את המערכת – הכניס את ויקטור ואלדז לעניינים וגם את אינייסטה, כשהוא מזיז גם את צ'אבי מעט קדימה יותר ומשחרר אותו ממשימות הגנתיות. הוא הצליח להביא אותם רק למקום השישי ולהפסד ברבע הגמר, שוב בהארכה, הפעם ליובנטוס. בקיץ לאפורטה נבחר לנשיא ורצה החתמה נוצצת יותר בדמותו של פרנק רייקארד.
הקדנציה בנבחרת
אחרי כמה שנים של הפסקה, אנטיץ' קיבל הזמנות לעשות משהו שלא עשה אף פעם – לאמן במדינה שלו, ועוד את הנבחרת שלו. אנטיץ' מונה ב-2008 לקמפיין מוקדמות מונדיאל 2010, אותם הצליח לסיים באופן מרשים בפסגת בית לא פשוט שכלל גם את צרפת ורומניה.
במונדיאל סרביה הצליחה לבעוט בדלי כהרגלה. למרות ניצחון מפתיע על גרמניה, הסרבים הפסידו לגאנה ואוסטרליה והודחו כבר בשלב הבתים. אנטיץ' הורחק במשחק מול אוסטרליה, לאחר טענות לשופט על נגיעת יד שלא נשרקה. פיפ"א הרחיקה אותו ל-4 משחקים, ובמהלך מוקדמות יורו 2012 אותם החלה רע כשהוא מורחק בכלל, פוטר מתפקידו. מאז הוא הספיק לאמן בעוד שתי קדנציות בליגה הסינית, ובכך תמה קריירת האימון שלו.
אחד האזכורים האחרונים שלו בתקשורת שלנו הגיע דווקא בתחילת העונה כשהתייחס לרכש החדש של קבוצתו הראשונה, פרטיזן בלגרד – ביברס נאתכו: "הוא שחקן נהדר שעושה הבדל רציני על כר הדשא לטובת פרטיזן. יש לו אישיות של מנהיג אמיתי על כר הדשא, הוא כל כך חשוב לקבוצתו והופך את חבריו לטובים יותר. יש לו תחושת התמצאות במגרש מדהימה, טכניקה עילאית ותענוג לראות אותו משחק. הוא מזכיר לי את שחקן הכדורגל האהוב עליי כיום: קווין דה בריינה".
אנטיץ' ייזכר בעיקר כאיש היחיד שאימן את שלוש הספרדיות הגדולות, אבל אולי גם עם הרגשה קטנה של פספוס, על כך שלא קיבל מספיק הזדמנויות לאורך זמן. הוא היה מאמן קפדן, אבל נעים, לא רב עם שחקניו והאמין ביצירת אווירה טובה במועדון. "שחקנים טובים לא מבטיחים קבוצה טובה, אבל אווירה טובה לרוב כן". סיד לואו כתב עליו בגארדיאן: "אין דבר שהוא אהב יותר מכדורגל. סופשבוע שבו הוא לא צפה ב-20 משחקים, היה מבחינתו סופשבוע מפוספס, מבחינתו. לא פלא שהוא נפטר בסופ"ש שבו לא היה שום משחק".
