ליגת העל שלנו חוזרת והבלוגרים שלנו מכינים אתכם לעונת 2020-2021 עם פרויקט פתיחת הליגה המסורתי. ממשיכים עם ערן בן יהושע על העונה הקרובה של בית"ר ירושלים
שבחי ירושלים – במילים אלו נפתח שיר מן התפילה המזוהה מאוד עם היציע הבית"רי. כך שרים האוהדים לשבח את האל על שברך את עירם, זאת כמובן כחלק מעידוד קבוצתם האהובה. אחרי עוד עונה יומרנית שנסתיימה בכשלון מידתי, נדמה כי תפילה קטנה אכן לא תזיק לבית"ר ירושלים. הפעם אין התפילה מייצגת קריאת שמחה של האוהדים, אלא דווקא ציווי מעט שונה – השתבחי ירושלים. האוהדים חוששים לקראת העונה הקרובה והאמת שקיים צדק בתחושותיהם. הסגל ברובו נשמר, דבר שביסודו חיובי, אך האם הגיע חיזוק ראוי ומספק? רגע לפני פתיחת העונה, השאלה הזו עומדת לרועץ מעל ראשיהם של חברי הצוות המקצועי.
שחקני מפתח שהצטרפו: אוראל דגני, גליאופילו האסלביינק, מיכאל אוחנה (חוזר מפציעה), אורן ביטון
עזבו: פרדי פלומיין
מתנדנדים: אור זהבי, דן אייבינדר, אנטואן קונטה
כשמסתכלים על השינויים ולוקחים בחשבון את הסגל שפתח את העונה הקודמת, אין תחושה של שינוי או זעזוע. קשה לנבא האם תרומתו של מיכאל אוחנה תהיה משמעותית מזו של גדי קינדה לפני עזיבתו לארה"ב. באותה מידה, לא בטוח שנסיונו, הגדול ככל שיהיה, של אוראל דגני, יביא תוצאות טובות יותר מאלו של אור זהבי, שעד לשנה הקודמת סומן כהבטחה גדולה. אפשר להמשיך ולהשוות בין שחקן אחד שהגיע לזה שעזב, אבל העיסוק בכך הוא שולי בעיניי.
מה שבאמת ישפיע ויקבע האם בית"ר תשתדרג או תמשיך לעוד עונה של דשדוש והצהרות מכובסות לתקשורת בדבר "הצלחות" מדומיינות (זכיה בגביע הטוטו ומקום שלישי בליגה – נו באמת), הם כמה דברים שנראים אולי טריוויאלים, אך דווקא בבית"ר הם המהות. מדובר כמובן בטריו: הנהלה, מאמן, קהל.
הנהלה
נתחיל מהסוף. משה חוגג טוב לבית"ר באופן חד משמעי ומובהק. אוהדי בית"ר הם בעלי שילוב קטלני של שכל ישר ונסיון צורב של בעלי בית רבים והם מבינים זאת מצוין. חוגג הוא ללא צל של ספק הדבר הכי טוב שקרה למועדון בשני עשורים האחרונים (לא, גאידמק הוא לא דוגמא טובה לניהול איכותי. לשפוך כסף זה לא לנהל). עם כל החסרונות, הפוסטים המרגיזים, ההתעסקות בזוטות, חוסר הפאסון מול הקהל, משה חוגג היקר, תקשיב טוב – אנחנו בעדך. אז עזוב את הטפל, תתרכז במה שאתה עושה מצוין עד כה: לבנות תוכניות לטווח ארוך, לקדם צעירים, להקים אקדמיות ולשפר מערכי שיווק ודיגיטל (לכל המצקצקים, ברוכים הבאים ל-2020 – זה סופר חשוב).
מאמן
מי שעוקב אחרי קבוצות אוהדי בית"ר ברשתות החברתיות יודע שאם אומר שקיימת אי שביעות רצון מרוני לוי, זו תהייה מחמאה ענקית עבורו. החיבור המקצועי של השחקנים למאמן לקוי, מה שמתבטא בעיקר באי יכולתם לתרגם את ההוראות הטקטיות להצלחות. אם בתחילת העונה הקודמת דובר על קשיחותו, יכולתו לייצב ולהעמיד קבוצה עקשנית ומסודרת, היום ברור לכולם שכשל בכך ובגדול. בית"ר של השנה שחלפה הפסידה המון נקודות בדיוק על ההפך מכך, אי סדר על כר הדשא, משמעת טקטית ירודה וחולשה מנטלית קיצונית. נקודת אור ממשחקי ההכנה היא שיתוף הצעירים, אך האם רוני לוי באמת יאמין בהם לאורך העונה וימצא את החיבור לקהל באמצעות שילובם? ובכן, האוהדים ספקנים, כבר ציינתי?
קהל
די, באמת נמאס. עייפנו מלדבר על הקהל הבית"רי ועל המשקל שלו בהצלחת הקבוצה. יש שיגידו שעוצמתו דוחפת את הקבוצה, יש שיגידו שהוא מהווה משקולת על רגלי השחקנים. עם כל הצער שבאי ההגעה למגרשים, בעיניי זו דווקא הזדמנות. אני פונה אל אוהדי בית"ר ואומר, אם מהסיוט של הגעה לטדי נמנענו עד הודעה חדשה, אז מה נשאר? רק להיות סבלנים, כמה קל ככה מסובך. לשחקנים אני אומר, קדימה, שחקו כדורגל. טהור, נקי וחף מרעשי רקע, תרתי משמע. להערכתי היעדר קהל במגרשים, אפילו שבנוכחותו תרם לא פעם, יוריד מהלחץ המוכר ויאפשר לקבוצה שקט יחסי לפחות בפתיחת העונה הקריטית.
לסיכום, העונה הקרובה של בית"ר לא תיפול ותקום על שחקן כזה או אחר או על מערך טקטי התקפי או הגנתי. בית"ר ירושלים הוא מועדון אגדי בעל היסטוריה, מורשת ורגש עמוק הנישא על ליבם של קהל אדיר. אלי, רוני, יוסי, מושיקו – רוצים עונה שונה מקודמתה? תתחילו לעבוד עבור הקהל. אוהדים יקרים – רוצים הישגיות ותארים? תנו לעבוד.
אין הרבה דוגמאות בכדורגל שלנו לניהול נכון. ממעט המקרים שכן ראינו בעשור האחרון, ברור שמה שמוביל את ההצלחה הם כמה דברים עיקריים: מקצוענות, עקביות וסבלנות, בלי קיצורי דרך. בואו כולנו ניקח אוויר ונאמין שאולי הפעם כל אחד ימלא את תפקידו עד הסוף, כדי שנוכל סוף סוף לשיר בסיום העונה – שבחי ירושלים.