הקיץ הזה היה קיץ זהיר של מרקו בלבול, יענקל'ה שחר וכל המערכת המקצועית. בעוד המערכת השיווקית של המועדון עבדה שעות נוספות ליחצן את ההופעה האירופאית הראשונה בסמי עופר, הקיץ של יענקלה שלח מסר חד משמעי – אירופה זה בונוס ואין טעם לחרוג מהמסגרת התקציבית. תשפטו אותנו בחנוכה על פי גודל המשקפת שנצטרך כדי לראות את המקום הראשון.

הגישה הזו עולה בקנה אחד עם האמירות של בלבול על שוק השחקנים הקשה והעובדה שזמן הוא הפקטור המכריע בהבאת שחקנים איכותיים עם האופי המתאים ובמחירים שפויים כפי שמגדיר הבוס. על כן, הלכו בקיץ על מניות יחסית בטוחות שמתחברות עם ה'תלכיד' שהחל להבנות בשנה שעברה – דולב חזיזה ויובל אשכנזי – שעשו התקדמות אדירה ובמעט המשחקים שראינו אותם הוכיחו שהם שחקנים לגיטימיים ויותר מזה למטרות של מכבי חיפה העונה (חשוב להדגיש שיענקל'ה לא טרח להגדיר מטרות ברורות כי הוא יודע כמה הכדורגל נזיל ומניח שיש לו רק מה להפסיד מלהגדיר רף ברור וגם כדי לא לחזור על טעות 'אלאך מקומות 5-6' בשנה שעברה – את המטרות מסיק הכותב מהתנהלות המועדון בקיץ).

על אף חוסר ההשקעה המופגנת בבניית סגל השחקנים למוקדמות הליגה האירופאית, במשחקים הללו קרו שני דברים מאוד חשובים – (1) הקבוצה קיבלה בטחון בדמות ניצחון בית יוקרתי על קבוצת ליגה ראשונה לגיטימית בליגה הצרפתית, לאחר שנראתה טוב ממנה כל עוד שיחקו 11 מול 11 במשך שלוש מחציות, (2) ההופעה ההירואית מול שטרסבורג סייעה לדעתי למרקו לקבל חבל ארוך מאוד מיענקל'ה.

אני רוצה להתעכב רגע על הנקודה השנייה – על אף שהשקיע מעט מאוד עד כה העונה, הבמה שהכי חשובה ליענקל'ה היא הבמה האירופאית. כשרוני לוי הביך את כולנו באסטוניה הוא הלך הביתה, כשמרקו מוציא מים מהסלע גם בזירה האירופאית הוא מקבל אוטומטית לדעתי המון קרדיט מהבעלים הכל יכול. זה ה-מפתח לכל העונה של מכבי חיפה. הכל קרה שם בשמונה השנים האחרונות חוץ מזמן ממושך של החלטות מקצועיות גרידא וקרדיט מהבעלים. החבל הזה של מרקו יכול להיות חבל ההצלה שמחזיר את מכבי חיפה למרכז הבמה של הכדורגל הישראלי.

ולכן, ערב פתיחת העונה, נצפית תמימות דעים (ככל שאני מצליח לקרוא ולשמוע) שמשהו מיוחד הולך לקרות במכבי חיפה השנה. מרקו מקפיד לחזור על המילה 'תלכיד' בראיונות. על אף היותו מאמן רווי קלישאות, אני משוכנע שהוא מאמין במילה 'תלכיד' בלב שלם, והוא אכן הצליח לבנות בזמן קצר חבורה של שחקנים שמשחקת אחד עבור השני. חבשי-ארד-לביא-מאיר ועכשיו גם אשכנזי וחזיזה הם שחקנים שלא מפסיקים להשתפר ומשאירים על המגרש את כל מה שיש להם. הם מדביקים את כולם ברוח הקבוצתית המופלאה שלהם, רוח שהייתה מאוד חסרה במכבי חיפה של השנים האחרונות.

על בסיס איתן של קבוצה רעבה, מרקו רוצה להוסיף את האיכות בדמות הזרים ההולנדים, הבלם המוכשר, או הקשר האחורי שעוד צפויים להגיע. השמרנות של מרקו, שפוגעת לעיתים קרובות בניהול המשחק שלו, היא הדבר שמכבי חיפה הייתה צריכה יותר מכל – קודם כל בונים קבוצה ורוח של קבוצה, ואח"כ מוסיפים לה את הברק והכדורגל האטרקטיבי שהוא חלק מה – DNA של מועדון כמו מכבי חיפה ואין לקבוצה זכות קיום בלעדיו.

לכן ה–5-3-2 האלמותי שחיפה על כל החסרונות ההגנתיים של הקבוצה והביא את מרקו עד הלום, יעבור לעניות דעתי ל – 4-3-3 עם הבאת הבלם המתאים וזאת על מנת לתת במה ראויה לכשרון בחלק הקידמי ולשחק את הכדורגל שהאוהדים מצפים לראות. אבל זה יקרה בסוף התהליך, ובמקרה הטוב לדעתי בחלק השני של העונה. אם ווילדסחוט למשל לא עשה הכנה וחוזר מפציעה, אבו-פאני יעלה לפניו, אפילו שהיריבה היא שטרסבורג. המסר הזה של מקצועיות, וסדר, וחזרה לבסיס מחלחל ויוצר תחושה שכל שחקן יכול לקבל קרדיט. ככה מנהלים סגל רחב. ועוד לא אמרנו מילה על סולליך שצפוי לחזור בסיבוב השני והוכיח בשתי העונות האחרונות שהוא שווה הרכב במכבי חיפה.

עזבו: עומרי גלזר, רועי קהת, שון וייסמן, ג'ורג' מנדז'ק, קרים פריי, איתן ולבלום, עמית זנטי, גל אלברמן, אטיין ריינן, מנואל איטורה, סיידובא סומא, סקו טורה.

הגיעו: צ'ארון שרי, יאניק וילדסחוט, יובל אשכנזי, דולב חזיזה, ג'וש כהן, גיל יצחק, איקוום אוטין.

חזרו מהשאלה: יהב גורפינקל, שי בן-דוד

הסגל: הדעה הרווחת היא שמכבי חיפה לא התחזקה מהשנה שעברה. אל עמדות המפתח שהתפנו עבור בלם, קשר אחורי, ושחקן בלתי צפוי בחלק הקידמי לא הגיע אף אחד / הגיעו שחקנים שטרם הוכיחו עצמם כפי שעשו זאת פריי ומנדז'ק בשנה שעברה. שרי הוא הבטחה על הנייר, אבל טרם הוכיח השתלבות וחיבור למועדון כמו פריי בשנה שעברה. דווקא ההגנה נראית מאוד פגיעה ללא חיזוק משמעותי, כאשר הפציעה של רמי גרשון לשלושה שבועות משיבה את דוס סנטוס היישר להרכב לאחר שכבר לא היה בתכניות.

נקודה חשובה שלא מדוברת מספיק היא שהבסיס של מכבי חיפה מורכב משחקנים צעירים שאמורים להפוך טובים יותר משנה לשנה – לביא, חבשי, ארד ושועה של שנה שעברה אמורים להיות פחות טובים מאותם שחקנים בשנה הבאה והשיפור בקרב השחקנים הצעירים הוא החיזוק האמיתי לסגל. הפערים בחלק האחורי בדמות קשר ובלם אחורי אמורים להתמלא עד/עם סגירת חלון ההעברות באירופה בסוף החודש ולאחר הפגרה בין המחזור השני לשלישי.

שוער

גיא חיימוב מקבל השנה עוד פחות תחרות לאחר ההשאלה של גלזר לנס ציונה והבאתו של ג'וש כהן שעושה רושם של בחור טוב וחיובי, אבל לא כזה שאמור לאיים על אפודת השוער הראשון. אפילו לאחר מופעי האימים ואובדן נקודות סיטונאי באשמתו הישירה בעונה שעברה, חיימוב ממשיך לקבל את הקרדיט ואני חושב שזה אמור לתת לו הבטחון. הוא התחיל את העונה טוב באופן יחסי, עם 'התחיימבות' אחת במורה שלמזלנו לא השפיעה על גורל ההתמודדות. מול שטרסבורג הוא היה מצויין, בטח במשחק כאן בארץ. רבים מסמנים את עמדת השוער כנקודת התורפה של מכבי חיפה – אם חיימוב יהיה חף מטעויות לא מחויבות הוא יכול לתת שקט בעמדה הזו, הכל בראש, ונראה שהראש שלו חזק.

הגנה

דוס-סנטוס וגרשון מצליחים להשחיל עצמם להרכב פעם אחר פעם בלי כל קשר לתכניות המועדון לגביהם. דווקא אחרי עונה לא רעה בכלל של ריינן, החליטו בחיפה שצריך בלם יותר מהר ולא פחות יציב. בינתיים לא הצליחו להנחית כאן אף אחד ועושה רושם שלא ממהרים.
מערך שלושת הבלמים, שהביא את מכבי חיפה למקום השני בשנה שעברה, מחביא את החולשות של כל בלם בודד בסגל. חבשי וארד משתפרים אבל עדיין טועים לעיתים, ועושה רושם שמחכים לבלם הנכון שירכיב שלישיית הגנה יציבה וטובה שאפשר לרוץ איתה ובהדרגה יאפשר מעבר לארבעה שחקנים בלבד בקו האחורי.

המגינים, או כמו שמרקו אוהב לקרוא להם ה'ווינגרים' – מאבוקה, מאיר, מנחם ואוטין – אמורים לתת את הערך המוסף בהתקפה במערך של שלושה בלמים. בצד ימין מאיר ומאבוקה מתחרים, כאשר מאיר נראה כמו הפייבוריט של מרקו ומייצג את כל מה שמרקו מנסה להנחיל בקבוצה – פיזיות, מהירות, נחישות, וחוסר פשרנות. בצד שמאל המושמץ מרקו מתחיל לתת אמון בסאן מנחם, דווקא אחרי שהוא שבר את הכלים. אוטין עושה רושם של לא פיזי מספיק ולוקה בסגירה, ועל אף מעלותיו ההתקפיות שראינו קמצוץ מהם במורה, נראה שהצוות המקצועי מעדיף שיקבל דקות ויחזור מוכן ומותאם יותר לכדורגל המשוחק באירופה בשנה הבאה. סאגת טוואטחה הלא נגמרת עדיין על הפרק כל עוד טאלב לא מצא קבוצה, אבל עושה רושם שלטובת שני הצדדים, עדיף ששידוך שלא היה אהבה ממבט ראשון בקיץ הזה, לא ייצא בסופו של דבר אל הפועל.

קישור

בקישור החיפאי נראה שלביא ואשכנזי הבלתי נגמרים הם הבאנקרים של מרקו כרגע בהעדר קשר אחורי זר. אשכנזי עם התנועה לעומק והבעיטה מרחוק מביא מימד נוסף שלא היה בשנה שעברה. חזיזה הראה במשחק גביע הטוטו מול נתניה כמה הוא יכול להיות מסוכן בליגה שלנו, ובכלל, על אף שפתח לא מספיק טוב את העונה עם כמה החמצות מסמרות שיער במסגרת האירופית, כולל אחת בצרפת שהייתה משנה את גורל ההתמודדות הכפולה, עושה רושם שהוא מוריד ראש, עובד קשה, ויפרע לא מעט שטרות במכבי חיפה.

הרכש ההולנדי – שרי ווילדסחוט – מביא איכויות שאין בליגה שלנו, כל אחד עם רגל שונה, השאלה אם זה יתחבר עם שאר החלקי הקבוצה, על חשבון מי מהקשרים זה יגיע, והאם באמת יש מקום לרק שלושה קשרים בהרכב של מכבי חיפה? שני ההולנדים נראים אידיאלים למערך 4-3-3 וצפוי למרקו כאב ראש בריא איתם ככל שהעונה תתקדם. פלקוצ'נקו ואבו-פאני מתנדנדים בין הספסל להרכב, כאשר האחרון צפוי להיות מושאל. יחד עם זאת, הם מספקים עומק למרקו, בחוליה אולי העמוסה ביותר כרגע בסגל הקבוצה.

סולליך שצפוי להיות בכושר משחק בסיבוב השני רלוונטי גם הוא להרכב ובטח לרוטציה ואני חושב שמרקו מקווה שכאשר הוא יחזור הקבוצה תוכל כבר להרשות לעצמה לשחק בקו אחורי של ארבעה שחקנים ולפנות עוד מקום לאחד מהכשרונות בקישור.

התקפה

שועה הוא הפרוספקט המרכזי במכבי חיפה ואולי בכדורגל הישראלי בכלל. הילד המוכשר ממשיך לסבול מפציעות טורדניות לצעד רגעי קסם כמו במחזור האחרון בשנה שעברה או במשחק הבית מול שטרסבורג. הפרוייקט האישי של ג'ובאני רוסו צריך לפרוץ השנה ולסיים עם מספר דו ספרתי של שערים ולא רחוק מזה של בישולים כדי להצדיק את שק הציפיות על כתפיו. מרקו הולך איתו, גם כשהולך לו פחות, וזה בדיוק מה שהוא צריך כרגע.

מוחמד עוואד לעומת זאת, גורם למרקו כאב ראש לא קטן. הוא פחות טקטי משועה, אבל הכישרון שלו ברגליים יחד עם חוצפה של חלוץ רחבה שלא רואה שום דבר חוץ מהשער והכושר המצוין בו פתח את העונה גורמים למרקו התלבטויות רבות מול הפייבוריט הבא שלו – רוקאביצה – שבגלל התנהלות לא טובה של המועדון לא עשה הכנה עם הקבוצה. אך מרקו התעקש עליו וידע למה – גולים של חלוץ גדול מול שטרסבורג ומול נתניה, ועושה רושם שהוא שילוב יותר טוב עם שועה בחוד.

גיל יצחק, שחקן המריבה עם ברקוביץ', אמור להיות החלוץ הרביעי ובקונסטלציה מסויימת עשוי לקנות את עולמו (ראה מקרה וייסמן בשנה שעברה), אך הוא צריך הרבה מזל ותזמון מתאים.

על מי להסתכל השנה?

דולב חזיזה. הפוקוס יהיה על שועה וההולנדים המבטיחים, אבל דווקא חזיזה יכול לגנוב את ההצגה. עונה איכותית שלו עם מספר דו ספרתי של שערים או בישולים יכולה לטרוף את הקלפים ולהפוך את העונה של מכבי חיפה. מאז רועי קהת ב – 2016 לא היה קשר רכש ישראלי מבטיח ש"איים" להפוך לפנים של המועדון. חזיזה הוא בהחלט כזה. עם הגיל המתאים, החוצפה, אפס אגו, סגנון השחקן שהוא, המתאים כמו כפפה ליד עבור מרקו, והעובדה שהוא מצליח להרים את הראש למרות פתיחה לא חלקה, אולי מסמנת שהוא כאן כדי להישאר ובאמת להוביל את מכבי חיפה כמו שהוא הבטיח בראיונות פתיחת העונה. מכבי חיפה משוועת לישראלי בחלק ההתקפי שיהיה מזוהה עם המועדון ויציג מספרים שתואמים את גודל המעמד. מאז ליאור רפאלוב לא היה אחד כזה. הגיע הזמן.

הצלחה

רלוונטיות במרוץ האליפות כל העונה ולכל הפחות מרחק חד-ספרתי מהמקום הראשון בסוף העונה. במקביל, העפלה לחצי גמר גביע המדינה.

כשלון

טלסקופ לצמרת כבר בחנוכה. חוסר רלוונטיות במאבק האליפות בפעם התשיעית ברציפות.