פרוייקט לגדל ספורטאי #5 – מה זה צו פיוס וכיצד הוא משפיע על הילד ועליכם

זוכרים את הטור הראשון בסדרה? הרגע בו הפנמתי ש”הלכו” לי השבתות? זמן המיטה בשבת בבוקר? אז הכנתי את יהונתן ואת עצמי לזה, עבדתי על יהונתן ברמה הפסיכולוגית-הסברתית, עם הסברים על החשיבות, על זמן שינה נדרש, שבעתיד יאלץ לוותר על “יציאות” עם חברים או בהמשך בת הזוג בשישי בערב וגם על עצמי פסיכולוגית בקטע של “אין לך שבת פנויה בבוקר, תתמודד!!”.

כדורגל ילדים

ואנחנו מתמודדים, ואפילו יפה. לוחות זמנים, תזונה מסודרת, זמן חברים, זמן משפחה, עושים את הכל על מנת להכניס לרוטינה את המשימות השונות בפריסה שבועית מוכרת: שגרת אימונים תוך כדי השבוע ומשחק שסוגר את השבוע. אבל אז הסיפור התחיל להשתבש, ממשיך ולטעמי פוגע בילד.

טור זה, בהגדרתו, שנוי במחלוקת, אני לא בא לייצג נאמנה את שני הצדדים, אלא את הצד של יהונתן (ושלי על הדרך) בלבד, בסבירות גבוהה, הטור הזה יכול לחלק את הקוראים לשני צדדים נפרדים. אין בכוונתי להיות “הוגן” או סימטרי כלל והכנתי את עצמי לתגובות מכל הסוגים.

לפרקים הקודמים בסדרה

 

אז מה זה “צו פיוס” ומה הקשר שלו לכדורגל?

אחד הנושאים המרכזיים אך הלא מקצועיים, המעסיקים אוהדי כדורגל רבים הוא סוגיית המשחק בשבת.

במדינה מעורבת הכוללת חילוניים ודתיים, מן הסתם, נושא זה נמצא על השולחן כל הזמן, ואף הגיע למעורבות שר הפנים וראש הממשלה על מנת שהענף (ובייחוד בליגות הילדים והנוער) ימשיך להתקיים בשבת. כמי שהתפתח כאוהד שרוף לתוך  “שבת מוקדשת לכדורגל”, “לא מתכננים שום דבר לשבת כי יש משחק” ועוד מנטרות דומות, אני חייב לציין כי אני בהחלט נץ לנושא, קרי, מבחינתי כדורגל חייב להיות משוחק בשבת, כיום היחיד בשבוע בו לא עובדים בישראל (כן, אני יודע, לבקש משחקנים וצוות לעבוד ביום שכולם לא עובדים, זאת אקסיומה, אבל, היי, מדובר בסופו של דבר במופע בידורי וכאלה אכן פעילים בשבת באופן קבוע).

צו פיוס היא עמותה שלקחה את הרצון של הורים וילדים שלא לשחק בשבתות והעניקה להם את החסות ובעיקר את הגב והיכולת שלא לשחק כדורגל בשבתות. בהתאחדות רשומות כיום מעל 250 קבוצות ילדים שאינן משחקות בשבתות. אין לי בעיה עם זה, באמת, כל עוד זה לא מפר את האיזון ופוגע בלוחות הזמנים של הבן שלי.
במחוז דן טרום א’ מתוך 14 קבוצות ליגה, קיימות כחמש  קבוצות “צו פיוס” שאינן משחקות בשבתות (מעל שליש).

קרדיט: התמונה מתוך אתר ההתאחדות לכדורגל
קרדיט: התמונה מתוך אתר ההתאחדות לכדורגל

אתם יכולים לבוא ולהגיד לי, מה אכפת לך? הנה קבלת את שבת בבוקר פנויה. תשאר במיטה, תעשה כיף עם הילדים, אפילו תוכל לצאת לנופש בסופ”ש מה שלא יכולת לעשות אם כל שבת היית פותח במגרש עם הילד. אתם צודקים, אבל זה פוגע בשגרה. של הילד ושל המשפחה.

אני רוצה להדגיש, אין לי בעיה עם קבוצות צו פיוס, ואפילו ראיתי כמה ילדים במהלך המשחקים בעלי פוטנציאל גדול להתפתחות, אבל הנושא מעלה מספר רב של שאלות שמישהו צריך לשאול, בהנחה שמגיל נוער, כדורגל משחקים בשבת והדבר לא הולך להשתנות בקרוב.

  1. באיזה גיל יאלץ הילד להפסיק את העיסוק בכדורגל בגלל חוסר יכולת משחק בשבת?
  2. האם זה הוגן להשקיע זמן וכסף רב בילד ולבסוף לוותר על החלום של הילד בגלל השבת?
  3. מה יקרה במשפחה אם הילד ירצה להמשיך לשחק ובעקבות זאת ירצה “לעזוב” את הדת?
  4. האם רצונו של ילד דתי לשחק, חייב להפר את הצד השני? זה שרוצה לשחק בשבת?
  5. האם התוכנית הזאת היא חלק ממהלך גדול יותר לביטול הכדורגל בשבתות?
  6. האם לא חשבו על פתרון של יצירת ליגות “צו פיוס” בהן ישחקו קבוצות מסוג זה אחת מול השניה, יקיימו את צו השבת, אבל לא יפגעו בילדים חילוניים?

את התשובות אני משאיר לכל אחד מכם.

 

אז למי שלא מבין במה ולמה זה פוגע, אפרט מעט על מה שאני אישית חוויתי יחד עם יהונתן בחודשיים של משחקים. מתוך 8 מחזורי ליגה שוחקו כבר שלושה משחקים מול קבוצות צו פיוס, שני משחקים בשישי בשעה 13:30 ומשחק נוסף בחמישי בשעה 18:50.

משחק חוץ שמתחיל בשעה 13:30 מאלץ הגעה מוקדמת ולמעשה מצריך הוצאה מוקדמת של הילד מבית הספר (מקובל עליכם הפסד שעת לימודים? ואם זה חוזר אחת לשלושה שבועות?) על מנת להגיע בזמן. זאת ועוד, משחק בירושלים בחמישי בערב מאלץ הורה מלווה לצאת מוקדם מהעבודה על מנת לתמוך בילד (להביא אותו לנקודת הכינוס ובמידת האפשר להצטרף אליו לנסיעה ולמשחק).

לשם דוגמה, במשחקי הקבוצה (בית וחוץ) שלנו, בדר”כ מגיעים מעל 90% מההורים. למשחק שהתקיים בירושלים בחמישי האחרון הגענו שלושה (עם אוטובוס השחקנים) ואלינו הצטרפו תוך כדי המשחק עוד שלושה הורים שבחרו לקחת את הרכב לאחר העבודה ולהגיע לירושלים בצורה עצמאית. 22+ הורים בכל משחק ורק שישה הפעם.

אגב, דבר זה הצריך (למרות שעשיתי זאת מהלב) לתמוך, לדרבן ולחזק את כל הילדים מהיציע, ולא רק את שלי כמו שאני בדר”כ עושה, ובהמשך לעבור לאחר המשחק, ללטף לילדים את הראש ולהחמיא להם על המשחק. מה זה אומר לילד על זה שההורים לא הגיעו לראות אותו? שהם לא מתאמצים? שזה רחוק להם? שהשעה לא מתאימה? שאבא של X כן הצליח להגיע, אבל שלי לא?

בסופו של דבר, הילדים רואים זאת כחוויה
בסופו של דבר, הילדים רואים זאת כחוויה

נעבור לנושא הבא, מה זה עושה לילד מקצועית ופיזית. ילדי צו פיוס רגילים לשחק בשעות קבועות בימים קבועים (חמישי/שישי/ראשון/שני), הם רגילים לשעה, למאמץ בשעה כזאת, לתזונה הרלוונטית ואפילו לחימום לפני המשחק. הילדים שלמולם לא! וכך כריטואל שחוזר על עצמו, לוקח לילדים לפעמים מחצית שלמה “להכנס למשחק”, להבין שהם במשחק.

אנחנו ההורים הצופים מהצד רואים זאת בצורה מצוינת. “הילדים עדיין ישנים” או “הילדים לא הגיעו למשחק” אלו משפטים שנזרקים לחלל האוויר שוב ושוב. הגוף הלא מוכן מביא לעיתים גם פגיעות לא מחויבות ולראיה במשחק הלפני אחרון נגד קבוצת צו פיוס שהתקיים בשישי בצהריים, נפגעו הילדים לא פחות משבע פעמים שהצדיקו כניסת הצוות הרפואי לטיפול (אירוע נדיר בגילאים באלה).

בכל משחקי צו פיוס אותם ראיתי, השינוי בקבוצה ברמה המנטלית/פיזית/אגרסיבית חל לאחר מחצית שלמה או כמעט שלמה: הגוף התעורר, הקצב עלה, וכנראה הילדים הבינו שהם במשחק. התוצאה כבר לא חשובה באמת (על מה חשוב באמת, אכתוב טור ייעודי בהמשך הפרויקט).

חילוניים או דתיים, בסופו של דבר זה ספורט והילדים יודעים לכבד אחד את השני
חילוניים או דתיים, בסופו של דבר זה ספורט והילדים יודעים לכבד אחד את השני

 

על מנת לנסות ולהכנס לראש של הילדים, שאלתי את יהונתן מה הוא חושב על הסוגיה. את הטור אסיים עם סדרת השאלות והתשובות שקיבלתי מיהונתן, יודעים למה? כי התשובות שלו זיככו בצורה מצויינת את כל מה שכתבתי פה לפני עם שוני תפיסתי בין מבוגר לילד…

שאלה: איך אתה מרגיש עם הצורך לשחק בימים שאינם שבת?

תשובה: זה יותר קשה לי בצורה פיזית וקשה לעשות שינוי בראש, כי בשבת אין בית ספר ואני יודע שיש משחק, אני מכין את עצמי מבחינת שעות שינה, אוכל ואת הגוף. כשזה ביום אחר, זה אחרי בית ספר, אני יותר עייף, גם בראש, לא אוכל מסודר לפני המשחק וזה קשה לי לשחק ככה.

שאלה: היית מעדיף לשחק רק בשבתות?

תשובה, כן בטח, ככה זה מסודר יותר ואפשר להתכונן כמו שצריך.

שאלה: אם אני מספר לך שהמשחקים שלא מתקיימים בשבת הם כי ילדים דתיים גם רוצים לשחק והם לא יכולים לשחק בשבת, מה תגיד?

תשובה: גם לילדים דתיים מגיע לשחק, ואם הם לא יכולים לנסוע למגרש לשחק, אז צריך להתחשב בהם, למרות שזה מפריע לנו, לכל ילד יש זכות לשחק.

שאלה: אתה חושב שזה הוגן שאתם צריכים לשחק ביום אחר כי ילדים אחרים לא יכולים לשחק בשבת?

תשובה: אני חושב שצריך לעשות להם ליגה שלא משחקים בה בשבת, ושאנחנו ושאר הילדים שרוצים לשחק רק בשבת, נוכל לעשות ליגה של שבתות.

שאלה אחרונה: אם היית דתי והיית יודע שבעתיד לא תוכל לשחק כדורגל בשבתות כשתגדל, האם עדיין היית רוצה לשחק בקבוצת ליגה בגיל צעיר, עד שלא תוכל לשחק יותר.

תשובה: כן, בטח!

 

*הטור הבא בסדרה יעסוק במה באמת חשוב כזמן התפתחות הילד במשחקים ואימונים. לצורך הטור הבא, אשב לשיחה עם המאמן של יהונתן, אקבל את התובנות שלו, אתן חלק משלי (ואני בטוח שיהיו הבדלים בתפיסה) ואנסה ליצור דרך התקדמות אופטימלית.

לפרקים הקודמים בסדרה

כדורגל ילדים

 
   

13 תגובות

  1. Avatar

    שאלה פשוטה שתעשה סדר, למי שייך הכדורגל?
    אם הוא שייך לחילונים מכוח מה שאתה מכנה “שבת מקודשת לכדורגל” אז הדתיים האלה באמת מציקים עם ה”צו פיוס” הזה..
    אבל אם הכדורגל שייך לכל ילדי ישראל אז הגיוני מאוד שההנחה הנוסטלגית על כדורגל בשבת תפנה את מקומה לחוקי המדינה שמעגנים את השבת כיום שבתון ואוסרים על פגיעה כלשהי במי ששומר שבת.
    מה גם שעל פי הלמ”ס יותר מ30% מילדי ישראל מגדירים את עצמם דתיים ויותר מ50% מגדירים את עצמם דתיים-מסורתיים.
    אז נשאר להחליט מה גובר על מה, חוק, דמוקרטיה ושיווין או נוסטלגיה וסיסמאות.

    דעתי כאמור מאוד ברורה, כדורגל בשבת אינו שיוויני, אינו חוקי, אינו מוסרי, אינו דמוקרטי, ובעיקר אינו יהודי.

    • Avatar
      משנה מקום משנה שם

      אתה טועה את הטעות הבסיסית של דתיים ושומרי מסורת.
      הילדים הדתיים יכולים לשחק כדורגל בשבת. כשהם ייכנסו לאוטו או לאוטובוס בשבת, הוא יניע, כמו ביום חול, וייסע למגרש. כשיעלו למגרש, הרגליים שלהם לא יישתלו באדמה. הם ישחקו בחופשיות ויפגינו את אותה היכולת בה הם משחקים בימי חול.
      אף אחד גם לא פוגע בהם. אלהים לא יכה אותם בברק, ושחקני הקבוצה היריבה לא יכסחו אותם יותר משהיו מכסחים ביום חול.
      הילדים הדתיים בוחרים לא לשחק בשבת, בכוח אמונתם והמסורת שלהם. זו זכותם כמובן. אבל היחיד שאמור להפגע או לוותר בשל אמונתו של אדם, הוא האדם המאמין עצמו.
      נקודת המוצא של המאמינים היהודים, שכל העולם צריך להתיישר לפי הצרכים שלהם, ולסייע להם ככל הניתן לא לוותר על דבר, שגויה מיסודה. למעלה מכך, אמונה (או ערך, עקרון או אידיאולוגיה), שאינך מוכן לוותר על דבר עבורה, ושאתה דורש מהסביבה “לעבוד” בשבילה – שווה מעט מאד.

      • Avatar

        הטעות שלך היא עובדתית, היהודים ששומרים שבת לא מבקשים מכל העולם שיתיישר על פי אמונתם.
        הם מבקשים שמדינת ישראל תעמוד במדיניותה כמדינה יהודית.

        הבעיה שלך שאתה לא מבין ואולי גם לא מכיר את מעמדה של השבת בישראל.
        אתה כותב בביטחון גמור שהשבת היא אמונה פרטית של כל אחד ולכן המשמעויות של האמונה הזאת הן פרטיות.

        לא כך בישראל, לשבת יש מעמד ציבורי ולאומי!
        ישנם חוקים מפורשים שאומרים זאת, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק איסור הפליה, חוק יום השבתון ולאחרונה זה כבר הפך לחוק יסוד הלאום – סעיף 10.

        אז הדרישה של יהודים שומרי שבת שיכבדו את ארחות חייהם היא גם דרישה לקיים את החוק וגם דרישה סופר לגיטימית ומוסרית במדינה שקמה להוות בית לאומי ליהודים.

        בכל העולם אין שבת וכיפור וראש השנה ופסח ועוד ועוד..
        זה הקטע של המדינה שלנו, שהיא מדינה יחודית שבה כל יהודי אמור להרגיש בבית.

        ממליץ לך לשמוע את מנחם בגין בלינק הבא, בגין לא היה דתי, אבל היה ברור לו שהשבת היא אבן יסוד במסורת היהודית ושיש לכבדה.

        https://youtu.be/3G1SHfCwyxc

        אולי מישהו צריך לעשות חשבון נפש איך תוך דור התרחקנו מעצמנו ורוקנו מכל תוכן את המשמעות היהודית של המדינה הזאת.
        ישראל זה לא פלאפל וחומוס, יש לנו ערכים ויסודות, פעם לא היה יהודי אחד שיטען שהשבת היא לא אחד מאבני היסוד הללו.
        עצוב מאוד לאן הגענו שגם זה הפך לדיון.

        בקיצר, שחררו את הכדורגל, התבלבלתם, הוא שלנו כמו שהוא שלכם ולכן אנחנו לא מבקשים שתתחשבו בנו, אנחנו פשוט דורשים את זכויתנו כיהודים במדינת ישראל.

        • Avatar
          משנה מקום משנה שם

          אמונה היא עניין פרטי, משפחתי. קהילה של מאמינים יכולה להתאחד כדי לקיים ריטואלים משותפים. ברגע שנכנסת המדינה ונכנסים והחוקים, זו כבר לא אמונה. זו פוליטיקה ועסקנות ומשחקי כוח והשתלטות על משאבים. אין כל קשר בין כל זה לבין אמונה.
          אני לא צריך שתסביר לי מה המצב כרגע במדינת ישראל. הכל ידוע. אני בטח לא צריך שתפנה אותי לגדול הדמגוגים בתולדות המדינה. אני גם לא צריך שתמליץ לי על חשבון נפש. אני מציין אמת פשוטה – האמונה שלך, שמכוחה אתה דורש מאחרים (וכופה עליהם חוקית) איך לחיות, איך להתנהג ומה לעשות ולא לעשות – לא שווה דבר.

          • Avatar

            דמגוג זה מי מתעלם מהעובדות שהן לא מסתדרות לו.
            מדינת ישראל היא מדינת חוק ולשבת והשבתון יש מעמד לאומי ציבורי.

            תמשיך מפה

          • Avatar
            משנה מקום משנה שם

            אני מדבר על משמעות האמונה. אתה מתגאה בהישגי הפוליטיקה והעסקנות הדתית. עושה רושם שלא נפגש.

  2. Avatar

    זה נחמד, אני עוקב אחרי הטורים שלך והם כאילו מלווים את השנה שלי ושל בני. בני משחק בטרום א’, ובדיוק נמצא ברצף של שני משחקים מול קבוצות צו פיוס. אז קודם כל תודה על סדרת הטורים המצויינת הזאת.
    דעתי על מה שכתבת (אמל”ק – אני חילוני, לא מאמין ולא מסכים אם רוב הנקודות שלך):
    – לעניין ההפרעה בשגרה, אני לא רואה בזה שום דבר קריטי, בטח לא בגילאי ילדים. אם צריך לצאת שעה מוקדם מהבי”ס, לא נורא (שעה אחרונה ביום שישי לרוב מוקדשת לאכילת עוגות). אני בהחלט רואה יתרון בכך שפתאום מתפנה השבת ואפשר לשלב בה פעילות משפחתית אחרת, טיולים וכו’.
    – ילדי צו פיוס והקריירה שלהם – תראה, רובינו רוצים שהילדים יגדלו להיות שחקני כדורגל מחוננים, אבל רובם לא יהיו כאלו. החשיבות של האימונים, המשחקים וכו’ היא במסגרת החינוכית. זה אישיו אחר שבטח עוד תגיע אליו, כי יש מקומות שהמסגרת ממש לא משהו, אבל זה כבר לא קשור לעניין השבת. אף ילד לא צריך ללכת לחוג מסויים רק במחשבה על העתיד המקצועי שלו עוד עשר שנים. גם כפעילות העשרה למספר שנים קרובות זה בסדר.
    – רצונו של הילד הדתי לא מפר את הצד השני. לראייתי דווקא יש כאן פשרה חיננית בין הצדדים. לעניין יציאה מוקדמת מהעבודה אם יש משחק ערב באמצ”ש, אנחנו יוצאים מוקדם גם כדי להביא אותם לאימונים באמצ”ש, מה נשתנה? ואם ההורים לא מגיעים למשחק כדי לעודד (אם זה מה שהם עושים)? לא נורא. הליגה בשביל הילדים, הם לא ייפגעו אם לא תגיע ל-100% מהמשחקים, ולמעשה יש כמה ילדים שרק ירוויחו מהפחתת הלחץ של האבא שצועק להם הוראות בלתי פוסקות מהיציע. את זה אני כותב מנסיון אישי כילד בקט-סל – המשחקים הכי טובים שלי היו במקרים הבודדים כשאבא שלי לא היה ביציע, והרגשתי צורך לרצות אותו כל הזמן.

    תודה, ותמשיך…

    • Avatar

      מצד שני, כשאני קורא את התגובות של אייל מעליי, אני חייב להדגיש – הפתרון בדמות צו פיוס הוא נחמד ולא מזיק כפשרה שמשרתת גם ילדים שומרי שבת והוריהם, אני לחלוטין מעדיף שרוב המשחקים ישוחקו בשבת. אני מקווה שזאת לא פשרה שתהפוך עם הזמן לנורמה שלא משחקים בשבת בכלל.

      • Avatar
        משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אל דאגה, לא לוקחים לכם כלום כי הכדורגל לא שלכם.
        ביום שתבין את זה הכל יראה לך אחרת.
        בישראל השבת היא לא רק אמונה דתית פרטית.

        דבר שני הפלטפורמה של צו פיוס מאפשרת להמשיך לשחק את רוב המשחקים בשבת רק עם האופציה של דתיים שמשתלבים.

        בליגת העל גם ככה בגלל אילוצי שידור מעל 85%מהמשחקים לא משוחקים בשבת.
        נשארו 2 המשחקים הפחות אטרקטיבים.
        אז ממה אתה חושש?

        • Avatar

          אני לא חושש מכלום. השתדלתי לכתוב על כדורגל, אבל בכח הופכים את זה לעניין של דת ומדינה. אז בהסתכלות על התמונה הגדולה יותר – אני פשוט מתנגד לכפייה ורוצה לעשות מה בא לי בשבת, שזה כולל ללכת למשחקי כדורגל של הילד. מי שלא יכול, בבקשה – סידרו לכם משחקים בשישי. על מה אתם מלינים?
          מעבר לילד שלי, כדורגל ישראלי לא כזה מעניין אותי למען האמת, מצידי שישחקו ראשון ב-10 בבוקר.

          • Avatar

            הליגה הציבורית בישראל קרי ליגת העל צריכה להיות מותאמת לכלל הציבור.
            בליגות הנוער אפשר לשחק גם וגם כפי שיש היום.

            האמירה צריכה להיות הפוכה, מי שרוצה כדורגל דווקא בשבת שיקים ליגה משלו.
            בישראל להכריח יהודים לשחק בשבת זו הכפייה.

            הדיפולט צריך להיות שלא משחקים בשבת.

            שוב, ליגות ילדים ונוער אפשר שכל אחד ישחק מתי שנוח לו ונגד קבוצות דתיות לא ישחקו בשבת – זה המצב היום.

            הבעיה שלנו בליגת הנוער ו2 משחקים בבוגרים.

          • Avatar

            מה עם הציבורים הלא יהודיים?

  3. Avatar
    נעם פרוסטיג

    ראשית תודה לכל המגיבים, אכן נושא שנוי במחלוקת והתגובות אכן מראות זאת.
    יחד עם זאת הקפצתי את הטור אתמול שוב בעקבות אירוע עם קבוצת צו פיוס שאיים להגיע לאי הגעה למשחק..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח