“עשינו” את החצי (חלק א’)

אני נשוי לגיל עשרים ושלוש שנים, כמעט (כן, כן, תתפלאו אבל אני זוכר את תאריך הנישואים שלנו). רובן באושר, חלקן קצת פחות. על העושר אנחנו עדיין עובדים.
גיל הרבה יותר, אני קצת פחות.
לפני שנה וחצי גיל נדבקה בחיידק: ארבע אותיות, י’ שניה, ה’ אחרונה, ולא קוראים לו זיקה, חס וחלילה.
קוראים לו ריצה. חיידק הריצה.

זה התחיל בקטן, אבל כמו תמיד אצל אנשים רציניים ומחויבים כמו גיל זה גדל והתרחב והתפתח. הכל. המרחק, ארון הבגדים, ארון הציוד והקבוצה.

בהתחלה היא רצה מספר חד סיפרתי של קילומטרים ואז הגיע המירוץ הראשון של 10 קילומטר והמירוץ השני, והקילומטראז’ הפך כבר דו סיפרתי. עוד לפני שהיא ידעה את זה אני כבר הבנתי שאנחנו, כלומר היא, בדרך הבטוחה לחצי-מרתון. כבר אמרתי לכם שככה זה אצל אנשים רציניים.

כמובן שאי אפשר לרוץ עם חולצת טריקו ומכנסי ספורט פשוטים וכמו כל ספורטאי חובב היא התחילה לאסוף חולצות ריצה במגוון צבעים, עיצובים ושרוולים. חולצות לקיץ, חולצות לחורף, חולצות לסתיו, לשטח, לים, לבוקר ולערב. לגבי המכנסיים – אותו דבר. גרביים נושמות, גרביים נושפות, חזיות לריצה, חזיות לאימוני כוח, כובעים, מטפחות ועוד פרטי ביגוד שאני לא זוכר, מדחיק את עלויות רכישתם ולא מבין את מטרתם.

רציתי לספר לכם גם על הציוד, אבל אני לא רוצה לעייף אתכם יותר מדי עוד לפני שהתחלנו את הריצה.

אבל על קבוצת הריצה אני כן אספר. שאני אומר קבוצה אני מתכוון גם למאמנים וגם לחברים למסלול שנוצרו ביניהם קשרים אישיים מדהימים*. הקבוצה היא זו שמושכת אותה קדימה, שנותנת לה מוטיבציה ושדוחפת אותה למתוח את יכולותיה עד לקצה. העניין הוא שכל פעם הקצה הזה זז, וזז וזז. הבוס יסלח לי, אבל אני אתן קצת פרסומת לקבוצה, כי מגיע לה. קוראים לה Bactive, והיא פועלת באיזור עמק יזרעאל. סוף פרסומת.

מרתון תל אביב

ערב הריצה וההתרגשות הולכת וגוברת, כשכמות ההודעות בוואטסאפ של קבוצת הריצה שוברת שיאים ושורפת סוללות. החלפת מידע, טיפים והכרעות גורליות של אוטו או רכבת ואם יוצאים שעה או שעתיים לפני הזריחה עומדות על הפרק. אפילו אני התעייפתי, אז הלכתי לנוח קצת, אבל לא נרדמתי, אתם יודעים, ההתרגשות הזו לפני מירוץ חשוב.

אנחנו פותחים את שקית ההפתעות הלבנה שקיבלנו מהמארגנים, ובין ערימות הפירסומים והברושורים אנו מוצאים את המספר הנכסף: B60926.
אחלה מספר בעולם. לא כולל שום רמזים למזל רע או נאחס כלשהו.
האות B היא כמובן בגלל הקבוצה (ראו למעלה).
גיל רושמת מאחורי המספר את השם והטלפון שלי למקרה חירום.
זהו, גם אני בפנים. אפשר להתחיל לרוץ.

חצי מרתון תל אביב – היר ווי קאם.
המשך יבוא….

* מי שמכיר אותי יודע שאני לא מרבה לחלק מחמאות, אבל מה שמגיע, מגיע, ולקבוצת הריצה הזו מגיע בהחלט.

 

 

Capture

 

ל”עשינו” את החצי (חלק ב’)

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!