ענף בדעיכה? (!)

אולי לא ידעתם, אבל ענף הפורמולה 1, הוא הענף המוביל בספורט המוטורי ובעל התקציב הגדול ביותר מבין כל ענפי הספורט. אמנם, הפורמולה 1 תמיד הייתה נישה נפרדת ולא זכתה לאותה אהדה והערצה שזוכים לה הכדורגל, הכדורסל ואפילו הטניס, אבל כל חובב ספורט עם אהבה מינימלית למכוניות, תמיד ידע שמדובר בענף יוקרתי, תחרותי ומרתק עם היסטוריה המכילה רשימת שמות מפוארים כמו: ניקי לאודה, איירטון סנה, מיכאל שומאכר וסבסטיאן ווטל.

בפורמולה כל עונה מרתקת בפני עצמה. בין אם מדובר בחמש העונות הרצופות, בהן שומאכר פשוט היה חמש רמות מעל כולם וקבע שיא היסטורי של מספר זכיות רצופות, או בין אם מדובר בעונה בה סבסטיאן ווטל קטף את האליפות במרוץ האחרון (כנהג של רד בול), בהקפה האחרונה, לאחר קרב מדהים עם מארק וובר. למתח יש להוסיף טראש טוק בתקשורת בין נהגים, אילתורים של הרגע האחרון מהיצרנים וחשיבה מחוץ לקופסא. כל אלו הפכו את הענף לכל כך מרתק, תחרותי ולא צפוי, אלא שהשנתיים האחרונות, שהנחילו שינויים קריטיים ובלתי נתפסים, גורמות לנו, חובבי הענף, להשלים עם מציאות עגומה בה המירוץ שאנחנו כל כך אוהבים, הפך לתחרות הנדסית וטכנולוגית בין היצרנים.

תכירו את מנוע 1.6 טורבו היברידי. לא, לא מדובר בפרסומת לטויוטה פריוס החדשה, אלא במנועים החדשים שנמצאים היום ברכבי פורמולה 1. ה-fia (המנהלת של הענף), יחד עם חברה מסחרית בראשות ברני אקלסטון, הגו יחד את הרעיון השנוי במחלוקת לשים דגש על אקולוגיות וחיסכון בדלק והנחילו אותו ליצרנים. עם תוספת אדירה לכח של המנוע ההיברידי ומנוע ה-1.6 טורבו המשוכלל, המפיק מעל ל-700 כוחות סוס, התקבלו תוצאות מדהימות בהקפות המבחן וניתן היה הרושם שאולי יש במנוע הזה בכדי לדחוק את הביצועים לקצה והגדיל את התחרותיות והעניין. התוצאה היתה כאוס מוחלט. השינוי הדרסטי, יצר פער אדיר בין היצרנים, שרובם פשוט לא היו בעלי היכולת ובעצם רק מרצדס (שיש ברשותה מכוניות על סדרתיות בעלות טכנולוגיה זהה), הייתה מוכנה לאתגר, כאשר נהגיה, לואיס המילטון ורוזברג סיימו מבלי הרבה מאמץ במקום הראשון והשני בהתאמה, בעוד ווטל, שקטף לפני כן 4 אליפויות רצופות עם רד בול והגיע לפרארי כרכש, נשאר חסר אונים במקום ה-3, עם מכונית שלא מאפשרת לו יותר מזה.

שינוי נוסף היה בשיפור בצמיגים שישחקו מהר יותר. אמנם נשמע כמו פרדוקס, אבל מדובר בדרישה של ה-FIA מיצרנית הצמיגים פירלי לייצר צמיגים טובים יותר, כאלה שישחקו מהר במטרה להגדיל את מספר הכניסות של הרכבים לרחבת הטיפולים וכך, להגביר את מספר העקיפות למירוץ וליצור עוד תחרות. התוצאה היתה נהגים שלא לוחצים את הדוושה לרצפה (פאקינג פורמולה 1!) כדי לא לשחוק את הצמיגים, קבוצות שלא מזנקות בדירוג כדי לחסוך בצמיגים ונהגים, שמבצעים עבודה שיותר דומה לעבודה של נווט במטוס קרב, מאשר נהג מירוצים.

למרות האמור לעיל, חשוב לציין, כי בתחום הבטיחות עשו פלאים וצמצמו את מספר ההרוגים ל-0 מוחלט, כאשר במירוץ האחרון, כולנו ראינו את פרננדו אלונסו מתרסק ב-300 קמ”ש ויוצא ממה שנשאר מהרכב על שתי רגליים, תוך כדי שהוא מנופף לשלום לקהל (בזמן ששחקני כדורגל כמו פפה, עושים מחזה תיאטרלי ונראים כמו מי שדרסה אותו רכבת לאחר ליטוף קל של שחקן יריב על הפנים).

אם עד עכשיו התרגלנו לרעש שכואב באוזניים (זכרון ילדות שלי ממירוץ בו הייתי), לנהגים שמנצחים מירוצים עם מכוניות בינוניות ותחרות עד ההקפה האחרונה של המירוץ האחרון, כנראה שנצטרך להתרגל לתחרות שכולה בין היצרנים – מי מייצר את הרכב הכי טוב. יופי מרצדס, ממש גיבורים גדולים.

פורמולה 1

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח