על קרח דק – 5 מאמני NBA על זמן שאול

// מאת יהונתן קופרברג

דוק ריברס פוטר השבוע מתפקידו בתור המאמן הראשי של הקליפרס. מבין 9 הפיטורים שנעשו העונה ב-NBA אלו היו כנראה המפתיעים ביותר, אך מוצדקים. ריברס במשך שנים ארוכות לא הביא הצלחה עבור הקליפרס ונכשל להעפיל לגמר המערב למרות סגל עמוס בכוכבים. פעמיים בזמן הקדנציה שלו הוא היה במרחק ניצחון אחד מגמר המערב, אך נחנק בשתי הזדמנויות כשאיבד יתרון 3-1 בסדרה. במשך 7 שנים הוא אימן את הקליפרס, שזה פי 2 מהזמן הממוצע שמאמן NBA נשאר עם קבוצה (3.5 שנים). אז למה לא פיטרו אותו קודם?

דוק ריברס, קליפרס
Credit to "L.A. Clippers" Facebook page

 

היה לו את הנכס הכי חשוב עבור מאמן בליגה הטובה בעולם, טבעת אליפות, זהו המגן הכי טוב עבור מאמן. מבין כל 7 המאמנים הפעילים שזכו בטבעת אליפות (ניק נרס, טיירון לו, סטיב קר, אריק ספולסטרה, ריק קארלייל, דוק ריברס וגרג פופוביץ'), 5 מהם עדיין עם אותה קבוצה שזכו עימה בטבעת. הזמן הממוצע שלהם בקבוצותיהם הנוכחיות הוא 11.2 שנים, המספר הזה רק הולך להתנפח כל עוד אין עשן מתחת לכיסאות שלהם.

מאמנים שזכו באליפות מקבלים בטחון למשרה לעומת מאמנים שלא זכו, מאמנים שזוכים באליפות הם לאו דווקא טובים, לרובם, שיחק המזל, הג'וב הראשון שלהם בתור מאמנים היו עבור קבוצות טובות מאד. מבין 7 המאמנים הפעילים, 5 זכו באליפות ב-4 שנים הראשונות שלהם כמאמן, אחרי אותם שנים הסיכויים שלך לזכות בטבעת יורדים משמעותית ואם הפרנייציז לא אוהב אותך ומפטר אותך, הקריירה שלך יכולה ללכת לשני כיוונים: או להרים דגל ולפרוש או לעבור לקבוצה נוספת ולנסות את המזל, כי מאז שנת 1980 (השנה שבה קו השלוש  נכנס ל-NBA), רק 6 מאמנים זכו באליפות אחרי הג'וב הראשון בתור מאמן ראשי (בקרוב 7 עם פרנק ווגל והלייקרס).

לאט לאט הליגה מבינה את זה, כמו שהיא הבינה ש-3 נק' זה יותר מ-2 נק' לכן עדיף לזרוק שלשות, גם עניין המאמנים מתחיל לחלחל, יותר קבוצות מעדיפות מאמן רוקי ללא ניסיון, אבל עם חדשנות מאשר מאמן מנוסה. למה זה המקרה? זאת שאלה אחרת.
אני תמיד האמנתי שלהיות מאמן NBA זו משרת האימון הכי קלה שיש בספורט, אבל זה שייך לטור אחר. בנתיים, קיבצתי רשימה של 5 מאמנים שצריכים לזכות באליפות בשנה הקרובה אחרת הם יכנסו לספירלת האבדון של המאמנים ולחיים בלי טבעת:

 

1. סקוט ברוקס (וושינגטון וויזארדס)

מאזן נוכחי בקבוצה (עונה סדירה בלבד): 149-169 (4 עונות)
עונת שיא: חצי גמר אזורי (2017)

הקריירה של ברוקס הייתה יכולה להיות שונה לחלוטין, הוא היה מאד קרוב להצטרף למועדון ה-4 (מועדון, שאני המצאתי, של מאמנים שזכו בתואר עם הקבוצה הראשונה שלהם תוך 4 שנים. במועדון נמצאים בין היתר: פיל ג'קסון, גרג פופוביץ', פט ריילי וסטיב קר). ב2008 הוא מונה למאמן הראשי של קבוצת אוקלהומה סיטי ת'אנדר, כעבור 4 שנים הוא הגיע איתם לגמר ה-NBA בזכות השחקנים שלו (קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן וסרג' איבקה). אותה הופעת גמר סחבה את הקריירה שלו עוד 4 שנים באוקלהומה (ללא הצדקה). ב-2016 הבעלים הבין שאם הוא לא יזכה בטבעת, הכוכב הכי גדול שלו קווין דוראנט יברח, לכן חתך את האיש הכי נזיל, המאמן.

אבל המזל שיחק לסקוטי. וושינגטון וויזרדס בדיוק פיטרו את המאמן הקודם שלהם ב-2016 ולא במקרה, באותה שנה קווין דוראנט עמד להיות שחקן חופשי. ההחתמה של ברוקס הייתה אסטרטגית בלבד, היא הייתה צעד במשחק השחמט שנקרא להחתים את דוראנט ולגרום לו לשחק עבור קבוצת הבית שלו. אבל גם בשח-מט עושים טעויות וזאת אחת מהן, וושינגטון שכחו שקווין דוראנט הוא "סופרסטאר" וסופרסטאר, בשונה משחקן "רגיל", לא משחק עבור קבוצה, אלא הקבוצה משחקת עבורו, וכנראה סקוטי פוטר מאוקלהומה לא רק בגלל הכישלון, אלא כי דוראנט לא רצה אותו, לכן ההחתמה שלו בוושינגטון הייתה סתמית.

היום המצב כבר ברור, סקוט ברוקס בשנה האחרונה של חוזה 5 השנים שחתם, ואם לוושינגטון יש שכל הם לא הולכים להשאיר אותו…

סקוט ברוקס, קווין דוראנט
Credit to "NBA" Facebook page

 

2. ריק קארלייל (דאלס מאבריקס)

מאזן נוכחי בקבוצה: 513-448 (12 עונות)
עונת שיא: אליפות NBA) 2011)

כתבתי פה על כמה טבעת זה כלי עוצמתי בשביל לשמור על מקום העבודה שלך בתור מאמן ראשי, אז למה ריק קארלייל פה? הוא פה לא בגלל ביצועים לא טובים בשנים אחרונות, למרות שלא עבר את הסיבוב השני של הפלייאוף מאז האליפות. הוא פה מאותה סיבה שהעיפה את סקוט ברוקס מאוקלהומה, הוא מאמן סופרסטאר.

הפלייאוף הנוכחי (2020) הבהיר לנו הרבה דברים: יוקיץ' ומארי זה צמד חזק, המזרח הוא בדיחה ודוק ריברס הוא עוד סתם מאמן. אבל הדבר הכי גדול שהפלייאוף הנוכחי הבהיר, הוא שלוקה דונציץ' הוא סופרסטאר מן המניין (מועדון, שגם המצאתי, של השחקנים הכי טובים. חברי המועדון הנוכחי כוללים את: לברון ג'יימס, קווין דוראנט, סטפן קרי, יאניס אנטטטקומפו (חבר חדש) ולוקה דונציץ (חבר חדש)). אבל עבור מאמן, שחקן סופרסטאר בקבוצתך זוהי חרב פיפיות: מצד אחד אותו סופרסטאר יכול להביא אותך לאליפות ו"לברך" אותך בקריירה ארוכה בתור מאמן ראשי (ספולסטרה), מהצד שני, אם לא תביא תוצאות, אתה הראשון שתעוף (ראה דיוויד בלאט, דאג קולינס).

למרות העונה המרשימה, דאלאס עדיין קבוצה חלשה לעומת היריבות שלה במערב וכל עוד הם לא ישתפרו משמעותית בעונה הבאה, אז נתחיל לראות עשן מתחת לכסא של קרלייל.

 

3. קווין סניידר (יוטה ג'אז)

מאזן נוכחי בקבוצה: 271-211 (6 עונות)
עונת שיא: חצי גמר מערב (2017, 2018)

מסתבר שסובלנות היא אחד מערכי היסוד של המורמונים, כי הקבוצה ביוטה מראה הרבה ממנה, אפילו יותר מידי עבור המאמן שלה. מאז שקיבל את הג'וב הראשון שלו בתור מאמן ראשי לפני 6 שנים, הוא לא הצליח להגיע עם הקבוצה שלו לגמר אזורי, והיום הוא המאמן הכי ותיק בקבוצה ללא הופעה בגמר אזורי. להגנתו, הסגל איתו עבד סניידר ב-6 השנים האחרונות הוא הרבה מתחת לממוצע של חבריו לרשימה הזאת. השחקן הכי טוב שיצא לסניידר לאמן הוא רודי גוברט, וזה מה שמפריד אותו בעצם מכל השאר, הוא היחיד ברשימה שאימן רק שחקן All-NBA אחד (גוברט).

אני אוהב להשוות מאמן בליגה הטובה בעולם לאמן סביבתי. אמן סביבתי לא בוחר את חומר הגלם איתו הוא יעבוד, אבל הוא צריך להפיק את המיטב מחומרי הגלם שהוא מקבל. יש רק הבדלון בין מאמן לאמן וזה שמאמן אפשר למדוד בתוצאות. זאת החולשה של להיות מאמן ביוטה. אף אחד לא רוצה לשחק שם, וכל עוד המשרד שלך לא בוחר שחקנים טובים בדראפט, אתה נתקע בחול התובעני של הבינוניות, ובינוניות זה המתכון למצוא את עצמך מובטל ב-NBA.

 

4. טרי סטוטס (פורטלנד טרייל בלייזרס)

מאזן נוכחי בקבוצה: 360-288 (8 עונות)
עונת שיא: גמר מערב (2019)

טרי סטוטס הוא אולי המאמן הכי נאה בליגה, אבל בליגה הטובה בעולם יופי הוא לא קריטריון להצלחה, אלא טבעות הן קריטריון להצלחה. סטוטס בורך גם במזל. אחרי קריירת משחק בליגות משנה הוא הבין שהפרקט אינו בשבילו אלא הקווים, מיד אחרי הפרישה הוא כבר היה עוזר מאמן של קבוצה בליגת משנה. בזכות חיבור שהיה לו עם ג'ורג' קארל, שאימן אותו, הוא חבר לצוות האימון של סיאטל תחת קארל.

השניים הפכו להיות דון קישוט והסנצ'ו פאנצ'ו של ה-NBA, שני גברים שמנסים להתחרות מול תחנות הרוח של ה-NBA. אחרי 10 שנים תחת כנפיו של קארל, סטוטס פורש כנפיים ומתחיל לאמן לבדו את אטלנטה. בשנתיים שלו באטלנטה סטוטס הבין שאולי יש לו כנפיים, אבל הוא אינו נץ, אלא סוג של פינגווין ובמקום לעוף עם ההוקס הוא צולל איתם בדירוג. לא נותר דבר אלא לשחרר אותו (לשוק) החופשי (מתנצל על משחק המילים הגרוע שהייתה הפסקה הזאת). את חפציו העביר מספסל לספסל עד שנחת תחת ריק קארלייל בדאלאס, ביחד הם זכו באליפות ושנה אחרי, ב-2012, התמנה להיות המאמן הראשי של פורטלנד.

המזל עוד פעם שיחק עבור סטוטס. על החוזה בפורטלנד חתם חודש וחצי אחרי שהם בחרו בדמיאן לילארד, מאז השניים הולכים ביחד כמו עוף ופסטה, זה טעים, אבל איננו השילוב הכי מוצלח שיכול להיות. ב-8 שנות הזוגיות שלהם ביחד הם העפילו לפלייאוף כל שנה, למעט שנת הרוקי של לילארד, אך תמיד נתקעו מול הקבוצות החזקות. ופה נופלת הבעיה הכי גדולה עבור טרי. סטוטס הוא בינוני ובינונית בNBA, עבור קבוצה משוק קטן, הוא מעגל קסמים וכל עוד לא נעשים צעדים דרסטיים, אין דרך לברוח ממנו. לכן הוא צריך להיזהר.

 

5. בראד סטיבנס (בוסטון סלטיקס)

מאזן נוכחי בקבוצה: 318-246 (7 עונות)
עונת שיא: גמר אזורי (20,18,17)

אני מודה. כתבתי את כל הטור הזה רק בשביל החלק הזה. אני לא אוהב את בראד סטיבנס ועוד יותר לא אוהב את הבוסטון סלטיקס, אבל בתור כתב ספורט חובב ואובייקטיבי, אני צריך לתת הסבר ללמה אני חושב שהוא יפוטר בקרוב. אז נתחיל.

בראד סטיבנס נכנס ל-NBA בתור ילד פלא וגאון כדורסל. את כל המחמאות האלו הוא הרוויח בזכות קריירת אימון יוצאת דופן במכללות (אני אחמיא איפה שמגיע). הוא הוליך את באטלר (קולג' אנונימי) לשתי הופעות רצופות בגמר המכללות. ההישג המרשים תפס את העיניים של מרבית ה-GM בליגה, ביניהם דני איינג' (בוסטון סלטיקס), שבדיוק שלח את דוק ריברס המאמן בטרייד אל הקליפרס.

בקיץ 2013 בוסטון סלטיקס עברה מייקאובר. הם הבינו שקבוצת האליפות של 2008 לא הולכת לזכות בעוד גביע וכדאי להתחיל מחדש, אז הם שלחו את המאמן, העיפו את הכוכבים והכל למרבה במחיר. בוסטון פחדו להיות בינוניים והעדיפו לבנות מההתחלה קבוצה טובה (שושלת), והמאמן שיוביל את התהליך יהיה בראד סטיבנס.

פה אשליית ילד הפלא התחילה. דני איינג' עשה עבודה מאד טובה. הוא מכר את הנכסים שלו מוקדם והרוויח עליהם הרבה מאד בחירות דראפט, ואת הבחירות הפך לשחקנים צעירים ומבטיחים יותר ומבטיחים פחות. הוא הפך את הלימונים ללימונדה. עכשיו ניתן רק למכור את הלימונדה. ב-4 השנים האחרונות ראינו את בוסטון מגיעה לפלייאוף ועושה ריצה טובה. בשנתיים הראשונות הם פגשו את לברון והפסידו (מובן), אבל השנתיים שאחרי הן הנורה האדומה. בשתי הסדרות הן הפסידו כי היריבה שינתה משהו ובוסטון לא ידעה להגיב, זה נטו אשמת המאמן.

דני איינג' הראה שהוא ראש ניהולי מעולה, ואם היה משקיע במניות הוא היה צובר הון לא קטן, אבל גם אנשי עסקים ממולחים עושים טעויות, הוא בחר מורה לתפקיד של מנהל. מאמן בקולג' צריך לדעת לפתח שחקנים לא לזכות באליפויות, לכן הוא יהיה טוב לשנתיים הראשונות של קבוצה צעירה. אחרי תקופת הדגירה, צריך מאמן שיודע כדורסל ולא לפתח שחקנים. דני איינג' הוכיח את עצמו כמנהל מוצלח ומתישהו הוא יבין גם את עניין המאמן.

בראד סטיבנס - הניסוי של דני איינג'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח