אחרי ארבע עונות של בוקה ומבולקה, קבוצתי האהובה עומדת בפתחו של עידן חדש. ככה זה נראה לפחות: הודעות מסודרות לכלי התקשורת, שחקנים בתפקידים שבאמת צריך, שיפוצים במתחם חודורוב ושנת הקמה אחת שעודכנה ארבע שנים לאחור.
הקיץ בכדורגל הישראלי תמיד מביא עימו משב רוח קריר של מלפפונים טריים, ההתרגשות של לפתוח עיתון ספורט בבוקר ולראות מה עשתה הקבוצה שלך בחלון ההעברות מתחלפת במלכודות קליקים בפיד הפייסבוק בסגנון: "לא תאמינו מי כמעט חתם בהפועל אבל לא היה לו מילוי לעט עיפרון!".
החלטתי לעשות קצת סדר מהצד שלנו ולתרגם את ההחתמות ו'כמעט ההחתמות' האחרונות של הפועל ת"א, לטובת מי מהקוראים שמתקשים בקריאה בין השורות:
אריאל הרוש – הנציג היחיד מקטע היו-טיוב האלמותי "ורמוט בועט…הרוש הודף…והכדור ברשת" שישחק בהפועל חמש שנים אחרי. אולי זו דרך מוזרה במיוחד לשחזר משהו מהעונה ההיא?
בכל מקרה, האם מי שהסתבך עם אוהדי בית"ר יהפוך מיד לסמל אדום? מישהו אמר קפטן?
שמואל שיימן – עוד שחקן בשרשרת הארוכה עד כדי גיחוך של שחקנים שמגיעים ממכבי חיפה. אולי הפעם זה שונה, הם אפילו רוצים אותו בחזרה עוד לפני ששיחק דקה אחת. בכל מקרה, אין כמו מישהו עם שם פרטי אולד-סקול בכדי להחזיר את המחויבות לסמל של עשורים נשכחים. וחוץ מזה, מגן שמאלי בהפועל, חידוש.
אדי גוטליב – נשמע כמו בלם לגיטימי, נשמע יותר כמו מזימה אפלה להחזרת ההגמוניה האשכנזית לקבוצה.
עומרי אלטמן – קבוצה טובה לא מזניחה את עברה ואת סמליה. החתמה שכולה מחווה למציצים.
קלאודיו בומבה, מיחאי פינטילי וליביו אנטל – הטריו הרומני, ניסיון לשחזר את ימי הטריו הפולני הבלתי נשכח באקו-לוקאשיק-מוסקאל.
איסמועליה לינגנה – כי אי אפשר להעביר עונה בלי שחקן עם שם בלתי אפשרי בהפועל.
עומרי שקל – כי במצב הכלכלי של הקבוצה כל שקל חשוב.
ואלו ששמם הוזכר בתקשורת:
עומר דמארי – כי צריך להפריח בלון שימכור מנויים.
גיא אסולין – כי אי אפשר בלי איזו עסקה מפוקפקת להבאת שחקן שלא ברור אם זוכר איך בכלל משחקים כדורגל.
בן שהר – כי שמו הוזכר בצירוף כל קבוצה אפשרית אחרת.
דודו ביטון – כי דודו דהאן.
וידנו עוד נטויה.
ענננקקקקק. יאלללללההההה הפועללללללל