סיכום עונת 2016/17 בליגה הגרמנית

אז לאחר שהליגה הסתיימה, הגיע שלב הסיכומים. ויש הרבה מה לסכם והרבה תובנות מעניינות. הבחירות הן קשות, אז נלך על יותר מבחירה אחת בחלק הקטגוריות, כדי שיהיה מעניין.

השחקן המצטיין

אמיל פורסברג – 19 בישולים ו-8 שערים. זה כל מה שצריך להגיד כדי להבין את המספר העצום של השערים בהם היה מעורב הקשר השוודי העונה בליגה. בשותפות לטימו ורנר, נאבי קייטה ועוד רבים וטובים אחרים, פורסברג היה אחד הגורמים הבלעדיים להצלחתה של לייפציג העונה. אי אפשר לחלוק על הנתונים יוצאי הדופן שלו כקשר ובלי לשים לב הוא גם חלק בלתי נפרד מהסגל של נבחרת שוודיה.

אמיל פורסברג. מצטיין העונה, לאחר שזכה בתור השחקן המצטיין גם בעונה שעברה בבונדסליגה השניה. קרדיט צילום: RB Leipzig Facebook Page

אנטוני מודסט – לדאבוני לא היה לו מקום בנבחרת העונה שלי, אותה תראו בהמשך, מכיוון שיש פשוט שני חלוצים יותר טובים ממנו. אבל כאינדיבידואל, מגיע לו מקום כשחקן המצטיין ללא ספק. פ.צ קלן כבשה העונה 51 שערים, מתוכם 25! כמעט חצי, הם שעריו של אנטוני מודסט. החלוץ הצרפתי פשוט סחב את קלן על הכתפיים שלו לאירופה והתמודד כמעט עד שלבי הסיום של העונה עם לבנדובסקי ואובאמיאנג על תואר מלך השערים של הבונדסליגה. מודסט הוא פשוט ההגדרה המושלמת לחלוץ: טכני, פיזי, יודע להיות במקום הנכון בזמן הנכון והלוואי והוא ייקח את קלן רחוק באירופה בשנה הבאה.

השחקן המאכזב

מריו גצה – אני לא מתכוון לבקר את גצה יותר מדי כי הוא חולה במחלה שעלולה להביא לסוף הקריירה שלו, אז אני לא כל כך מאשים אותו. אבל הוא חזר לדורטמונד ברעש וצלצולים וגם עוד לפני שהצהיר כי הוא חולה, פשוט לא סיפק את הסחורה. כשהוא הגיע היו בטוחים שתקופת הזוהר של דורטמונד עם רויס, גצה ואובאמיאנג בתפקיד לבנדובסקי חוזרת, אבל לא כך היה הדבר. שוב, לא מאשים אותו, באמת מאחל לו החלמה מהירה ושיחזור לשחק, אבל אין ספק שהוא היה אכזבה יחסית למה שציפו ממנו.

תומאס מולר – על אף השיפור המסוים בחלקה האחרון של העונה. אין ספק שתומאס מולר צריך להיכנס לרשימה הזו לצערי. שימו לב לסטטיסטיקה, בעונה שעברה, מולר שיחק 31 משחקים בבונדסליגה בהם כבש 20 שערים ובישל 7. העונה, מולר לקח חלק ב-29 משחקים בהם כבש רק 5 שערים ובישל 12. יש שיגידו שאנצ’לוטי לא שיבץ אותו במקום הנכון, יש יגידו שהוא לא קיבל מספיק דקות משחק, אבל שום דבר מאלה הוא לא תירוץ עבור שחקן כמו תומאס מולר לא לספק את הסחורה.

החתמת העונה

מאטס הומלס מבורוסיה דורטמונד לבאיירן מינכן – הרבה דיברו על המעבר של הבלם למינכן. יש שיגידו בגידה, יש שיגידו חזרה הביתה, אבל מה שבטוח שהומלס היה עוגן יציב בהגנה של באיירן העונה ואחד הגורמים המרכזיים לכך שבאיירן ספגה רק 21 שערי ליגה. אין ספק שהומלס הוא אחד הבלמים הטובים בעולם וביחד עם בואטנג, לאהם, נוייר ואלאבה, הם סיפקו לבאיירן את אחת ההגנות הטובות ביבשת.

מקס קרוזה מוולפסבורג לורדר ברמן – קרוזה תמיד היה חלוץ די ממוצע. לאחר שעלה מהנוער של ורדר ברמן הוא בילה בקבוצה שלוש שנים בהן צבר רק הופעה אחת. אחר כך הוא עבר גם בסנט פאולי, פרייבורג, מנשנגלדבאך ו-וולפסבורג, עד שלבסוף מצא את עצמו חזרה בקבוצה שבה התחיל. החלוץ כבר לא צעיר, בן 29, אבל הייתה לו עונה טובה מאוד. הוא השתלב נהדר בקבוצה ותחת שרביטו של אלכסנדר נורי הוא כבש 14 שערים ב-22 משחקים ב-ורדר ברמן., הוא אחד הגורמים המרכזיים האחראיים להצלחתה היוצאת דופן בסיבוב השני של הליגה (הקבוצה הרביעית בטיבה בסיבוב השני של הליגה). מאמין שהוא יישאר בקבוצה וינסה להמשיך לקרוע רשתות.

אנצ'לוטי
אנצ’לוטי עם החתמת העונה חוגג כמו שצריך. קרדיט צילום: Bundesliga Official Facebook Page

פריצת העונה

טימו ורנר – החלוץ הגרמני הצעיר בן ה-21 הגיע לעונה ראשונה תחת אור הזרקורים ולא אכזב. ורנר כבש 21 שערים העונה. דבר שכמובן זיכה אותו בזימון לנבחרת גרמניה לקראת משחקי גביע הקונפדרציות בחודש הבא. ורנר נראה כחלוץ העתיד של נבחרת גרמניה אחרי שהדור של קלוזה ופודולסקי כבר חלף ולגומז לב לא נותן יותר מדי הזדמנויות. אחרי עונה מעולה, ורנר צריך להוכיח את עצמו הן בנבחרת והן כשיצטרך להתמודד בליגת האלופות מול הקבוצות החזקות ביבשת.

אוסמאן דמבלה – הילד היה בקושי בן 20, כשדורטמונד שילמה 15 מיליון יורו כדי להביא אותו מראן הצרפתית. הקשר הצעיר שיחק 32 משחקי בונדסליגה העונה בשורות דורטמונד, בהם כבש 6 שערים ובישל 13. יש לו עוד שישה בישולים בליגת האלופות ועוד שניים בגביע הגרמני. נתונים מדהימים יחסית לגיל שלו. כמובן שהנתונים האלו הביאו לכך שחלק גדול מענקיות היבשת כבר מחזרות אחריו, אבל כרגע הוא חתום בדורטמונד עד 2021 וקשה לי להאמין שהוא יעזוב כבר השנה.

הקבוצה המפתיעה

לייפציג – לא הרבה היו מהמרים על העולה מהליגה השנייה שתצליח להילחם על האליפות כמעט עד לרגעי הסיום ושתצליח לסיים במקום השני בסוף העונה. אין צורך לציין שבגרמניה לא אוהבים את הקבוצה מלייפציג, מכיוון שהיא מופעלת על ידי תאגיד המשקאות רד בול, דבר שלא עולה בקנה אחד עם סצנת הכדורגל בגרמניה שבה הקבוצות מוחזקות בידי האוהדים. אבל כל ההשמצות לא הפריעו לקבוצה, שמורכבת משחקנים שרובם הגדול צעירים ולא כל כך מוכרים, לעשות עונה שוברת שיאים ולסיים במקום שמוביל אותם אוטומטית לשלב הבתים של ליגת האלופות בשנה הבאה. השאלה שנשאלת עכשיו, היא האם ההצלחה של הקבוצה (והכסף שכמובן לא חסר) תביא לקניית שחקנים ברמה עולמית, הצלחה בליגת האלופות ומאבק נוסף על האליפות מול באיירן? או שמא השחקנים שפרצו יחליטו לעזוב לטובת קבוצות וותיקות יותר ומה שבנה השנה ראלף האזנהוטל בלייפציג יתפרק? את זה נדע רק בשנה הבאה.

הקבוצה המאכזבת

באייר לברקוזן – הקבוצה מהריין סיימה שלישית בעונה שעברה, אפילו הגיעה השנה לשמינית גמר האלופות, אבל בליגה היא פשוט התרסקה. אומנם מקום 12 זה לא כל כך נורא, אבל כאשר במחזור האחרון היא הייתה עוד בסכנה להגיע לפלייאוף על ההישארות בליגה, אפשר להבין כמה רע מצבה. רוג’ר שמידט, שאימן את הקבוצה מאז תחילת עונת 2014/15, היה במקום העשירי אחרי 23 מחזורים. לא רע, אבל זה לא מה שבלברקוזן ייחלו לו. ההפסד 6-2 לדורטמונד היה הקש ששבר את גב הגמל ושמידט פוטר והוחלף בטייפון קורקוט. מאמן בלי רקורד מרשים מדי באימון, קצת בבונדסליגה השנייה, קצת קבוצות צעירות וזהו. אך גם קורקוט לא הצליח להושיע את הקבוצה וסיים כאמור במקום ה-12, עם מאזן שערים שלילי, 15 הפסדים בעונה ומרחק של 4 נקודות מפלייאוף ההישארות. על הנייר יש ללברקוזן קבוצה כישרונית מאוד. צ’יצ’אירטו ופולאנד בחוד וכישרונות צעירים כמו קאי האברץ, יוליאן בראנדט, ברד לנו, ג’ונתן טה וטין ידבאי. אבל הקבוצה פשוט לא פגעה העונה ויכול להיות שיהיו לכך השלכות בקיץ, הן מבחינת רכש והן מבחינת זהות המאמן.

וולפסבורג – קשה להתעלם מההתרסקות שלה. השיא היה באליפות בעונת 2008/9, גם סגנות הייתה לה לפני שנתיים, שנה שעברה סיימה במקום השמיני והעונה היא כבר תתמודד בפלייאוף נגד הירידה. תופתעו לשמוע, אבל לוולפסבורג יש את התקציב הרביעי בגודלו בבונדסליגה (אחרי באיירן, דורטמונד ולייפציג). בנוסף, כמו שאמרתי על לברקוזן, לוולפסבורג יש של שחקנים לא רע בכלל. גומז, ארנולד, רודריגז, דידאבי, וריניה ועוד. אבל היא לא מצליחה להמריא, בדיוק ההפך. בתחילת העונה זה עוד היה דיטר הקינג שאימן את הקבוצה. אחריו הגיע ואליריאן איסמאעל, שהחזיק רק ארבעה חודשים בתפקיד. וגם אנדראס יונקר לא הצליח להושיע את הזאבים. אם תשאלו את ראשי הקבוצה, השאיפה שלהם זה אירופה, ותראו איפה הקבוצה נמצאת, זה אומר הכל. במידה והיא גם תיכשל בפלייאוף ההישרדות ותרד, לקרוא לה הקבוצה המאכזבת תהיה מחמאה.

משחק העונה

תאלצו לסלוח לי, אבל בתור אוהד באיירן (מבטיח שאני מנסה להיות כמה שיותר אובייקטיבי) אני אבחר ארבעה משחקים גדולים.

באיירן 4 דורטמונד 1. משחק ששווה לציין בגלל שהוא העיד על יחסי הכוחות בליגה. לאחר שדורטמונד ניצחה בקלאסיקר הראשון של העונה, היא הגיעה לאליאנץ ארינה וחטפה תבוסה קשה שהראתה כמה הפרשי הרמות גדולים וכמה דורטמונד, לצערי, היא כבר לא אותה קבוצה גדולה שהכרנו בשנים האחרונות

לייפציג 4 באיירן 5. גם אם זה לא היה משחק של באיירן זה היה נכנס לרשימה פשוט בגלל כמות השערים האסטרונומית. אבל מכיוון זה שזה המשחק בין הראשונה לשנייה, אומנם בשלב שהתוצאה כבר לא עניינה אף אחד, עושה את זה עוד יותר מיוחד. לייפציג הובילה כבר 3-1 ו-4-2 במשחק הזה, והיא הייתה בטוחה שהיא בדרך לניצחון יוקרתי על באיירן. אבל באיירן כמו באיירן, לא אומרת נואש עד שריקת הסיום. אלאבה השווה בדקה ה-91 ורובן קבע 5-4 לאורחים בדקה ה-95. משחק לפנתיאון.

מיינץ 4 הופנהיים 4. כבר במחזור השני קיבלנו את אחד ממשחקי העונה. הופנהיים רק ניצלה מירידה בעונה שעברה, וזה היה עוד בשלב שלא ידענו למה לצפות מהקבוצה של יוליאן נגלסמן, עליו נדבר בהמשך, אבל המשחק הזה בהחלט הוכיח שלהופנהיים יש אופי. עוד לפני המחצית הופנהיים הייתה בפיגור של 4-1 במיינץ, אבל היא לא אמרה נואש והצליחה לספק קאמבק מהסרטים ו-4-4 בסיום.

דורטמונד 4 ורדר ברמן 3. מחזור הסיום, דורטמונד צריכה יותר נקודות מהופנהיים כדי להבטיח את המקום השלישי ואת המקום הישיר בשלב הבתים של ליגת האלופות בעונה הבאה. כבר בדקה השביעית, היא מוצאת עצמה בפיגור אבל מצליחה להתעשת ולהפוך את התוצאה עד המחצית. ורדר ברמן, שעדיין נילחמה על הכרטיס לאירופה, לא ויתרה והצליחה לבצע מהפך נוסף. 3-2 לברמן בדקה ה-68 והשמפניות בהופנהיים כבר מתקררות. אבל אז דורטמונד הצליחה שוב להפוך וקבעה 4-3 בסיום, שגם הבטיח לה את המקום השלישי, וגם שער בדקה ה-90 של אובאמיאנג נתן לו את הפסגה בטבלת מלכות השערים, עם 31 שערים, אחד יותר מלבנדובסקי.

לטובת מבקריי, אוסיף עוד כמה משחקים ראויים לציון. פרנקפורט 3 הרטה ברלין 3. שאלקה 4 מנשנגלדבאך 0. אינגולשטאט 3 דורטמונד 3. לברקוזן 2 לייפציג 3. באיירן 3 לייפציג 0. באיירן 8 המבורג 0. דורטמונד 6 לברקוזן 2. קלן 4 ורדר ברמן 3. הופנהיים 5 ורדר ברמן 3, אינגולשטאט 1 לייפציג 0.

אובמיינג
אובמיינג בעוד עונה מוצלחת ומלכות שערים. קרדיט צילום: Bundesliga Official Facebook Page

נבחרת העונה

מנואל נוייר – עדיין השוער הכי טוב בעולם ואחת הסיבות המרכזיות לכמות השערים הנמוכה שבאיירן ספגה העונה.

פיליפ לאהם – גם בעונת הפרישה שלו, שלא ברור לאף אחד למה היא מגיעה כל כך מוקדם, הוא עדיין אחד המגנים הטובים ביבשת.

יונאס הקטור – בשקט בשקט, הבחור הזה הוביל את קלן לאירופה ונהיה גם חבר הרכב קבוע בנבחרת גרמניה.

מאטס הומלס – הסברתי כבר בסעיף החתמת העונה למה הוא ראוי.

ווילי אורבן – הלב של לייפציג. בלם שגם כובש וגם מספק שקט להגנה.

אריאן רובן – גם בגילו המופלג, ממשיך להיות אחד השחקנים הכי חשובים של באיירן. תמיד רעב, תמיד נותן הכל ובעל תשוקה בלתי נגמרת למשחק.

אמיל פורסברג – שוב, כבר הסברתי למה מגיע לו להיות פה.

סבסטיאן רודי – לרודי אין מספרים גדולים. אבל בואו נגיד שלא סתם הופנהיים סיימה רביעית העונה ולא סתם רודי עובר לבאיירן בקיץ. אחד הקשרים הטובים שיש לבונדסליגה להציע.

טיאגו אלקנטרה – נתן עונה מצויינת בבאיירן והיה המוסר הכי טוב בליגה (ואולי אפילו באירופה).

רוברט לבנדובסקי – אחד משחקני המפתח של באיירן העונה. 30 שערים בעונה שנייה ברציפות, הראשון שעושה זאת מאז גרד מולר בשנות ה-70.

פייר אמריק אובאמיאנג – מלך השערים. 31 כיבושים היו לחלוץ מגאבון ואין ספק בכלל שמגיע לו מקום בנבחרת העונה.

פיליפ לאהם
פיליפ לאהם נפרד. כמה חבל. קרדיט צילום: Philip Lahm Facebook Page

מאמן העונה

יוליאן נגלסמן – אין בחירה יותר קלה מזו. למי שלא מכיר את הסיפור של המאמן הצעיר של הופנהיים, אז אספר אותו בקצרה. מדובר בבחור בן 29 שנקרא להציל את הופנהיים מירידה בעונה שעברה. בפברואר הקודם, נגלסמן, שהיה עד אז מאמן קבוצת הנערים של הופנהיים, נקרא לאמן את הקבוצה הבוגרת שהייתה אז במקום ה-17, לאחר פרישתו מאימון של הוב סטיבנס עקב סיבות רפואיות. נגלסמן הצליח במלאכה וסיים נקודה אחת מעל המקום המוביל לפלייאוף ההישארות. מאז ועד היום, המיקום של הופנהיים בטבלה התהפך ב-180 מעלות. אז רביעית מהסוף, היום רביעית מהפסגה. הופנהיים הפכה מקבוצה שנאבקת נגד הירידה לקבוצה שנאבקת על הכרטיס לליגת האלופות, אותו היא יכולה להשיג בהנחה ותעפיל משלב המוקדמות. הופנהיים היא קבוצה תוססת שמשחקת כדורגל התקפי ולא מפחדת מאף יריבה שבאה מולה. נגלסמן, שמאמן גם שחקנים מבוגרים ממנו, הוא הסיבה המרכזית לשינוי העצום שעברה הקבוצה. לא פלא שכבר כמה מהקבוצות הגדולות ביבשת רוצות אותו אצלן.

ליגיונר העונה

מתוך כמות גדולה של שני ליגיונרים בגרמניה הבחירה היא די פשוטה. עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, לטאלב טוואטחה, שנתן עונה לא רעה בכלל במדי פרנקפורט ואולי עוד ימצא עצמו מחזיק בגביע הגרמני, התואר מגיע לאלמוג כהן. אומנם הקבוצה שלו ירדה, אבל לא סתם הוא מקבל שבחים מכל העיתונאים, המאמנים והשחקנים בגרמניה. כנראה שהוא לא ירד עם הקבוצה שלו לבונדסליגה השנייה, אלא ימצא בית חדש באחת מהקבוצות שנשארו בליגה. אלמוג הוא מלך השערים של אינגולשטאט העונה עם שבעה שערים ופשוט הוביל אותה כל העונה. הוא שחקן שנלחם ומראה מנטליות שלא אופיינית לשחקני הכדורגל הישראלים שאנחנו מכירים. מוריד בפניו את הכובע על עונה חלומית ומקווה לראות אותו גם בשנה הבאה בליגה הראשונה.

שחקני הופנהיים
שחקני הופנהיים חוגגים עונה מדהימה בזכות מאמן מיוחד. קרדיט צילום: TSG 1899 Hoffenheim Facebook Page
 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח