גם התומכים הגדולים ביותר של אנדי הרצוג יתקשו לגבות אותו ולתת הצדקה לקמפיין המוקדמות של הנבחרת, כשרואים את התוצאות בפועל. העובדה שהיא השיגה רק 11 נקודות בקמפיין, נמוך יותר אפילו מהקמפיין הקודם של אלישע והכי נמוך מאז מוקדמות מונדיאל 94'. מקום חמישי לראשונה מאז קמפיין מוקדמות יורו 96', הפרש שערים שלילי בפעם השנייה ברציפות, כשהקודמת לפני כן הייתה במוקדמות 94'. ובכל זאת, ננסה לנתח את הקמפיין שלו מנקודת מבט אובייקטיבית.
הקמפיין כישלון
אחרי ההגרלה דיברנו על כך שנראה שהבית הזה יחסית מאוזן ("זהירות מוקש – על הגרלת המוקדמות של הנבחרת")– היריבות מהדרגים הגבוהים חלשות יחסית לדרג שלהן, בעוד שסלובניה ומקדוניה יחסית חזקות בדרג שלהן. בפועל לא הייתה תחרות אמיתית בבית הזה. חוץ מההפסד חסר המשמעות במחזור האחרון של אוסטריה ללטביה כשהכל היה גמור (אפילו לא נחשב לחישוב הדירוג של אוסטריה ליורו), פולין ואוסטריה היו שתי רמות מעל יתר הנבחרות בבית, ומלבד איבוד נקודות אחת לשנייה, כל אחת מהן איבדה נקודות רק במשחק אחד, פולין בסלובניה ואוסטריה מולנו. רק בשני בתים הפער בין השנייה לשלישית היה גדול מהפער בבית הזה.
כלומר, העפלה לא באמת הייתה ריאלית. לפני המשחק מול סלובניה העליתי את הטור "איזה דרג אנחנו?" שבעצם מנסה לומר שסלובניה בפועל היא הנבחרת השלישית בטיבה בבית ואנחנו הרביעית. וזאת האמת, אנחנו קצת פחות טובים מסלובניה וקצת יותר ממקדוניה. זה לא ניכר בתוצאות מול מקדוניה, אבל אולי אם המשחק אתמול לא היה המשחק האחרון בבית כשהאוויר יצא לכולם, אולי הייתה תוצאה אחרת. בפריזמה של 8 או 10 משחקים בקמפיין, זה שיש נקודה או שתיים פחות מקמפיינים קודמים, זה יותר עניין נקודתי ולא מסקנה חותכת שזה הטורניר הכי גרוע. אם היינו מסיימים שלישי עם 3 נקודות יותר אז היה קמפיין טוב יותר? גם לא. קמפיין קודם סיימנו צמוד בנקודות למקום שלישי, אבל בעיני רבים זה היה קמפיין רע יותר.
כשפורטים את המשחקים, אז מול פולין השגנו תוצאות צפויות, גם מול לטביה. מול אוסטריה הפתענו לטובה, מול סלובניה היינו שווים שתי תוצאות תיקו סבירות שנגמרו רק באחת, ולכן האכזבה היא אכן מול מקדוניה, נבחרת "ברמתנו", שהיינו אמורים לקחת ממנה לפחות 4 נקודות.
20 שנה אחורה
ביקורות רבות נשמעו על כך ש"הרצוג לקח את הכדורגל שלנו 20 שנה אחורה". במובן מסוים זה יחסית נכון, ולא בטוח שזה רע. לפני כשנתיים העלתי את הטור- "למה ישראל מפשלת במשחקי הבית?", והנה, אחרי ארבעה(!) קמפייני מוקדמות רצופים בהם לא השיגה יותר נקודות בית מאשר חוץ, ישראל חוזרת להיות יותר דומיננטית בבית כולל גם ליגת האומות. 7 משחקי בית – הפסד אחד רק לקבוצה הבכירה, לעומת 6 הפסדי חוץ ב-7 משחקי חוץ, כשרק את הנמושה ניצחנו. אם תרצו 11 נקודות לעומת 3. כן, זה דומה יותר לקדנציות של שלמה שרף, במיוחד לאותן מוקדמות יורו 96'. בגלל זה, למרות שלטעמי הונגריה יותר חזקה גם מבולגריה וגם מסקוטלנד, קריטי מאוד שנארח בפלייאוף אם אנחנו רוצים לחשוב על איזה שהוא סיכוי.
אם אתם שואלים אותי, זה עדיף. הנבחרות ההן של שרף היו יחסית פופולריות כי הן היו התקפיות יותר, בעיקר בבית, ונתנו את ההרגשה לכל אחת שהיא תצטרך לעבוד ממש קשה כדי לצאת עם ניצחון מישראל, זה יוצר חיבור חזק יותר לקהל שהיה מאוד חסר בעבר.
הרצוג
אני לא אומר שהוא היה מאמן מעולה, אני גם לא חושב שהוא היה גרוע. אני חושב שכן, הוא חסר נסיון והיו מקומות מסוימים בהם טעה. הרצוג שמגיע מהכדורגל האוסטרי הפתוח והאטרקטיבי, הימר על כדורגל יותר התקפי והחזקה בכדור, וכן הנבחרת ספגה המון, אבל כבשה גם לא מעט וכמעט בכל משחק, היא תמיד ניסתה ליזום מהלכים התקפיים, להרים ראש, להניע כדור ולנסות למצוא את השער, ויכול להיות שהתוצאות מאכזבות כמו תמיד, אבל אני חושב שהקהל כבר לא יכול לטעון לחוסר מחויבות.
הרצוג גם הלך על קו מסוים של אימון נבחרות – סגל יחסית יציב עם היררכיה ברורה כשעל הדרך הוא חושב קדימה ומזמן שחקנים שהוא חושב שלטווח ארוך יכולים להיות בנבחרת, בלי קשר בהכרח להתייחסות לכושר ספציפי של שחקן בליגה. הוא גם הלך על קו של זימון שחקנים יחסית פיזיים כדי להתמודד עם הקשיחות האירופאית. הוא לא עשה זימונים פופוליסטיים, לא פחד לשנות מערכים תוך כדי משחק ותמיד היה איתנו אמיתי. האם הוא היה יותר טוב מגוטמן למשל או קשטן? לא בטוח. האם הם היו כל כך גרועים? גם כן לא. אפשר לנסות לדרג אותם, אבל זה לא ממש משנה, הם לא היו הבעיה, יש עוד כמה.
בעיות אחרות
הוא לא יכול לשנות את המציאות הישראלית שבה אף שחקן ישראלי עדיין לא רשם דקות באחת מחמשת הליגות הבכירות, ושאין לנו מספיק ליגיונרים, שלשחקנים יש מאמנים שמפחדים על הכסא שלהם, שצעירים לא מקבלים הזדמנויות, ואין מספיק תשתיות והיסודות של הכדורגלנים שלנו לוקים בחסר, שחקנים לא מתואמים ביציאה לנבדל, בכושר גופני, בעמידה במצבים נייחים וכל זה כשהוא מקבל אותם ל-5 ימים בזמן משחקים עם סגל משתנה, פציעות וכו'.
לפני 6 שנים נגמרו מוקדמות מונדיאל 2014 והיינו לפני מוקדמות יורו 2016, הייתה סברה אז שאנחנו בטוח נכנסים לטורניר ראשון עם 24 נבחרות. זה מה שרשמתי אז: "נבחרות שנחשבו לבשר תותחים סוגרות פערים. למשל איסלנד, ארמניה, אלבניה, מונטנגרו. גם אוסטריה והונגריה מתעוררות. אתם יודעים מי דורכת במקום. העפלה ליורו 2016 נראית לנו ודאית, אבל יש היום הרבה נבחרות בדרג 4 ו-5 לא פחות טובות. הוזהרתם." שני קמפייני יורו אחרי ואנחנו מבינים שאנחנו רחוקים מאוד מ-24 הנבחרות הטובות ביבשת, בקושי 34. כל מי שחושב שהבעיה של הכדורגל שלנו היא מאמן, מערך או אי זימון או זימון של "כוכב" מהליגה שלנו.
הטוב
היה קצת טוב בקמפיין, וצריך לקחת דברים ממנו. זהבי כמובן. אפשר לדבר על זה שהעיסוק במלכות השערים שלו פגעה בנבחרת ועוד, אבל אי אפשר להתווכח עם 11 שערים מתוך סה"כ 15, הקמפיין הכי טוב של ישראלי בפער. על מונאס דאבור אמרו שהוא לא פוגע בקמפיין, ועדיין הוא מסיים אותו עם 4 שערים, שני בישולים ועוד שער חוקי פסול וזה ב-8 משחקים. אלי דסה הוכיח שהוא באנקר ואחד שאפשר לסמוך עליו. דור פרץ היה טוב לפרקים כשהיה כשיר, דן גלזר השתלב נהדר וגם ראינו שיש על מה לבנות עם מנור סולומון. לטעמי גם נאתכו היה בסדר.
מבחן התוצאה
אין לנו זמן לתהליכים ארוכי טווח, לראות תוצאות לאורך זמן, בוחנים דברים לפי השורה התחתונה, מקום חמישי – כישלון. ובכן, השורה התחתונה, אנחנו בפלייאוף רחוקים שני משחקים מעלייה – לפני שהרצוג מונה גם זה היה נראה לנו כמו חלום רחוק, בעיקר פחדנו לא לרדת לדרג 4 בליגת האומות. עכשיו יש עוד 4 חודשים לחכות, וכן כנראה בסוף להתאכזב, ועדיין, אני כבר לא יכול לחכות.
מעולה, יופי של טור