סיום זמני למסע האליפות של ליברפול

גם לפני המשחק האחרון נגד מנצ’סטר יונייטד אני ונמרוד היינו אופטימיים, בכל זאת עד עכשיו הלך לנו נגד הקבוצות הגדולות. רק דבר אחד שנינו לא הבנו – יונייטד היא קבוצה גדולה רק על הנייר. על המגרש היא שיחקה צפוף וסגור בדיוק כמו כל הקבוצות ה”קטנות” שמגיעות לאנפילד, ונגד אלו, כמו שכבר כתבתי בעבר גם בעידן קלופ וגם בעידן הקדום, ליברפול פשוט לא יודעת מה לעשות.
כרגיל ליברפול החזיקה בכדור ללא תועלת, לחצה ללא מחץ וספגה, שוב, גול שהתחיל ממצב נייח ונגמר בשער פשוט של רוני אחרי בלאגן ברחבה. יש הפסדים שיכולים לשגע אותי בגלל היכולת החלשה, זה לא היה אחד מהם, למרות שזו יונייטד.

את המסע לאליפות עם ליברפול התחלתי אי שם בתחילת העונה, עם ציפיות לתואר אחרי “מי סופר כמה” שנים. היו עליות, היו יותר ירידות, אבל איכשהו היתה בי עוד תקווה שאם לא אליפות אז לפחות טופ 4. אחרי המשחק הזה כבר ברור שהקבוצה ממש לא רלוונטית לשום דבר בצמרת הטבלה. נשארו לנו כל מיני גביעים למיניהם שאני מקווה שיתנו לנו סיפוק ובע”ה גם תואר אחד, או שניים, או שלושה (אם נעבור את אקסטר, הקבוצה ההיא מליגה ב’).

אני מאלה שחושבים שדברים קורים בגלל מגוון סיבות ולא מגורם אחד, בחיים בכלל ובקבוצת כדורגל בפרט. המזל, ההנהלה, השחקנים, לוח המשחקים, לכולם יש תפקיד בסיפור, אבל אני בכל זאת רוצה לבודד את סוגיית המאמן. כשמנהל חדש מגיע לחברה הוא בדרך כלל זוכה לכמה ימי חסד, יש אומרים מאה, ומראש הוא מצהיר שתחילת הקדנציה מוקדשת ללימוד הפעילות, העובדים, הסביבה, הלקוחות וכו’. כשמגיע מאמן חדש כולם מצפים לשינוי מיידי ולמהפך. מהפסדים לנצחונות. מכישלון להצלחה.
מה ההבדל ביניהם, אני לא יודע. הראשון הוא בוס חדש וגם השני. שניהם צריכים להכיר את העסק או הקבוצה טוב טוב לפני שהם מבצעים שינויים ומתחילים להשפיע. בכל זאת אנחנו מצפים ממאמן חדש שיעשה מהפך, למרות שידוע לנו שכמעט כל חילופי המאמנים הביאו, במקרה הטוב, לשינוי בטווח הקצר ולא הארוך. כנראה שההסתכלות שלנו על הכדורגל היא יותר רגשית ופחות שכלתנית ומכאן הציפייה לניסים ונפלאות.

קלופ החליף את ברנדן רוג’רס אחרי שמונה מחזורים וכדורגל משעמם. הוא הכניס רוח חדשה לקבוצה ונראה בבירור שהשחקנים מתאמצים ורוצים הרבה יותר. הכדורגל היה לעיתים מבריק ומהנה ולעיתים שבלוני ומשעמם. ההרכבים התחלפו לא מעט, גם בגלל פציעות, וגם בגלל שקלופ עדיין מחפש את הדרך.
לפחות במשחק מול יונייטד נראה לי שהוא פישל. אחרי ההצגה הנהדרת מול ארסנל, הוא שוב חזר למערך קצת יותר הגנתי, כמעט ללא שימוש באגפים, וכך עזר ליונייטד לצופף את המרכז. כבר אחרי עשרים דקות היה לי ברור שמהמשחק הזה כבר לא תהיה הנאה גדולה, וכמו במשחקים קודמים, קלופ איחר בביצוע שינויים וחילופים.
שורה תחתונה של קלופ: לא רע (כמו שאומרים הפולנים).

לטעמי, זה הזמן להכין את העונה הבאה. אני מניח שקלופ כבר יודע איזה שחקנים הוא רוצה בעונה הבאה ועכשיו הזמן לתרגל אותם ולהתחיל לחשל את הצעירים שמיועדים להתקדם. אפשר להשאיל או לשלוח לספסל את כל השאר וכמובן, לשחק כדורגל התקפי ושמח, אנחנו רוצים ליהנות.

באופן אישי, אני יכול להגיד שהרבה יותר כיף ויותר קל לכתוב אחרי ניצחונות או משחקים מלהיבים. לכתוב מעין סיכום באמצע העונה ואחרי עוד משחק רע, זה לא קל.
אני אמשיך ללוות כאן את הקבוצה עד סוף השנה, אבל באופן פחות אינטנסיבי.

נ.ב. אולי בכל זאת יקרה איזה נס…

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח