סטטוס קוו

תם לו משחק העונה ומה שהיה הוא שיהיה – פער של שלוש נקודות לטובת המוליכה מב”ש. 

צריך לזכור שנקודת הפתיחה של הקבוצות למשחק היתה שונה. בעוד שהצהובים הגיעו כשהם יודעים שבפניהם רק מטרה אחת והיא נצחון, ב”ש ידעה שגם תיקו ישרת את האינטרסים שלהם לשמור על המקום הראשון. ברק בכר עלה באותו הרכב שרץ איתו בשבועיים האחרונים ושניצח 4:1 את רעננה וסכנין. היו מי שהרימו גבה שדווקא אליניב ברדה, המנהיג, הקפטן על המגרש ושחקן שמצטיין במשחקים מול מכבי תל אביב לא פתח, אבל בכר בשלו – הטוב ישחק. בכר החליט לפתוח את המשחק במערך של שלושה קשרים בעלי אופי הגנתי יותר ובעלי מאסה במרכז המגרש. ראדי, הובאן ואוגו. בצדדים הוצבו נוואקמה ומליקסון, שממנו ציפו שיעשה את הקסמים, ובחוד השחקן המשתפר של החודש האחרון, בן שהר. ואכן במחצית הראשונה שיטת המשחק הזו עבדה לטובת בכר. הרבה החזקת כדור, בעיקר במרכז המגרש, כך שלא יסכנו את שערו של דודו גורש. יתרה מכך, בכר הפתיע את בוס ואת מכבי כשיצר לחץ גבוה על הגנת מכבי, מה שהוציא את הגנת מכבי משיווי משקלה וגרם לאיבודי כדור רבים.

מהצד השני בדו קרב המאמנים, ניצב פטר בוס, שרצה לנצח את המשחק (ונתפס באמירה מאוד שחצנית שזה המשחק הכי קל של מכבי כי הם צריכים לנצח כאילו לא בכל משחק הם צריכים לנצח) והחליט לפתוח במערך מעט יותר הרפתקני. ברק יצחקי במקום סה המאכזב, ערן זהבי שיחק מאחורי החלוץ, אך הצטרף רבות ליצחקי ובנוסף דור מיכה, טל בן חיים גל אלברמן ומדוניאנין החזיקו את מרכז המגרש ודור פרץ, שהופך להיות הכלבויניק החדש של מכבי תל אביב, שובץ כמעין מגן שמאלי שלעיתים מצטרף לאמצע על מנת לחזק את מרכז המגרש ולסגור את הפריצות של מליקסון ובן ביטון באגף. בעצם מכבי עלתה בשיטה של שני בלמים ומגן ימני אמיתי בדמות אלי דסה, כאשר פרץ הופקד לסגור את החורים, לספק עוד כוח במרכז המגרש וגם לסגור בצד השמאלי את מליקסון.

במחצית הראשונה שיטת המשחק של בכר, שבדרך כלל רגיל להחליף כמה וכמה שיטות במהלך המשחק, עבדה. ב”ש החזיקה יותר בכדור, סיכנה את שערה של מכבי מפעם לפעם והוכיחה כמה חשוב ראיקוביץ למכבי. בנוסף, המשחק הזה הוכיח למה איתן טיבי הוא כנראה הבלם מספר 1 בארץ. הסגירות והחיפוי שלו על כדורי עומק של ב”ש מנעו מבוכה רבה מהגנת מכבי.

Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page
Credit to “Maccabi Tel Aviv FC” Facebook page

במחצית השנייה הדברים השתנו. ב”ש החל מהדקה ה-60 חדלה לתקוף ופשוט נותרה מאחור וציפתה לעקוץ במתפרצות. מכבי החליטה להמר אף יותר ובוס הוציא את אלברמן, שעשה את החלק ההגנתי יותר במרכז המגרש, לטובת שלומי אזולאי שיכניס יותר יצירתיות וכדורי עומק למרכז הרחבה של ב”ש. גם על יצחקי וויתר בוס ובמקומו הכניס את אורלנדו סה הפיזי. ברק בכר בתגובה עשה כמה חילופים מאוד צפויים ומינוריים ואפילו מאכזבים במידה מסוימת. תחילה הוציא את בן שהר ובמקומו הכניס את גאדיר, שהיה אמור להכניס מהירות ורעננות להתקפה. גאדיר שחקן מהיר מאוד ובעל כושר גופני מעולה. בכר חשב שבאמצעותו יוכל לחזור וללחוץ את הגנת מכבי בצורה יעילה יותר ולהקשות עליהם את הנעת הכדור. לאחר מכן, כשראה שזה לא עובד, הוציא בכר את ראדי והכניס במקומו את וובה בראון ההגנתי יותר. ראדי הוא שחקן בעל יכולות התקפיות כלל לא רעות. וובה בראון הוא שחקן מרכז קישור קלאסי בעל יכולות הגנתיות טובות, אך התקפית מדובר בשחקן מאוד מוגבל. לבסוף בחר בכר להוציא דווקא את טוני נוואקמה המצוין – השחקן החזק בעל יכולות הפריצה. ברדה נכנס במקומו ומוקם בעמדת החלוץ המרכזי בעוד גאדיר ירד לכיוון אגף שמאל. דווקא מליקסון, שנחלש מאוד במחצית השנייה, המשיך לאורך כל המשחק ומאור בוזגלו נשאר לשבת, למרבה תסכולו, על הספסל.

בוס דחף עוד ועוד קדימה והחליט להוציא את טל בן חיים ולהכניס במקומו את עדן בן בסט. במחצית הזו הייתה בעיקר קבוצה אחת על המגרש, מכבי תל אביב, שתקפה והגיעה לכמה מצבים וב”ש שהתגוננה והסתפקה בתיקו. חבל שכאשר מכבי שלחה שחקנים רבים קדימה, לא ניסו בב”ש להיות מעט נועזים יותר ולצאת למתפרצות קטלניות יותר, אך שוב ושוב נחשפה הבעיה הקשה של ב”ש בעמדת המגנים שלא תומכים מספיק בהתקפה ומאוד לא מדויקים.

לסיכום, אני חייב לציין שמדובר באחד ממשחקי ה-0:0 היותר מעניינים וטובים שהיו בכדורגל הישראלי. ראו הרבה נחישות, הקרבה ובסך הכל קצב לא רע במרבית דקות המשחק. כל עוד שתי הקבוצות האמינו ביכולתן להכריע את המשחק.

ואי אפשר בלי אמירה על ראיקוביץ’. אין ספק שכל שחקן, בטח ובטח שזר, ראוי וזכאי לקבל הגנה בבית המשפט ולא לאסור עליו לקבל ייצוג משפטי ועל כן אני בהחלט מבין את כעסם של אנשי מכבי תל אביב על בית הדין של ההתאחדות לכדורגל בעניין. אך עם זאת, לא ייתכן ששוער שדחף מאמן של קבוצה יריבה בליגת העל, ייהנה מההפקר וכנראה בשל העובדה שהדיון נדחה עד יוני, לא ייענש ויזכה לשחק את כל המשחקים. בית המשפט העניק פה, בחסות החוק, פרס גדול לשחקן שנהג בחוסר שיקול דעת ובאלימות כנגד מאמן מתסיס ומתריס. איש לא יודע אם ראיקוביץ’ יישאר בישראל בשנה הבאה וגם אם כן, האפקט של עונש בשנה הבאה יהיה אחר לגמרי מאשר בתקופה הזו. לכן לדעתי היה פה מחדל כפול – גם של בית המשפט של ההתאחדות ובהמשך גם של השופט המחוזי אורנשטיין.

מנחם בגין אמר פעם “יש שופטים בירושלים”. אני בטוח שהשופט אורנשטיין הוא לא מהשופטים שאליהם התכוון בגין.

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח