נחנקנו

הרבה שאלות עלו לי לראש במחזור האחרון של ליגת העל – האם קובי רפואה הוא באמת האדם הנכון שיכול להוציא את קריית-שמונה לדרך חדשה? כיצד מכבי נתניה תצליח לשים קץ לחוסר הביטחון של שחקניה? ומתי תסתיים הסאגה בין ניסו אביטן להפועל תל אביב? אך את השאלה המרכזית והעיקרית שלי בשבוע משחקים זה אני רוצה להפנות קודם כל לחברות האבטחה ומערכי השיטור המוצבים במשחקים.

שירים את ידו כל מי שהיה מופתע מרימון העשן הצהוב שהופעל אתמול ביציע אוהדי הפועל באר שבע בבלומפילד. אף אחד? זה בדיוק מה שחשבתי. הרי כולנו ראינו את הקהל של מכבי תל אביב סופג בפרק הזמן האחרון, כולל במחזור סיום העונה הקודמת בטרנר, נגד אותה הפועל באר שבע, יותר מדי רימוני עשן בצבעי אדום וירוק מכדי שהוא יוכל לעבור על כך בשתיקה. איני רוצה לייחס את פעולת הדלקת הרימון לארגון אוהדים כזה או אחר מפני שסוגיה זו היא פשוט אינה רלוונטית. הסיכוי שמי מבין עשרות אלפי אוהדי מכבי ת”א, באצטדיון הביתי, נגד היריבה הכי גדולה של הקבוצה, ירים את הכפפה, יעקוף את הבידוק הביטחוני הדליל וינקום בקהל הפועל ב”ש, הוא פשוט גבוה מדי.

יציע הפועל באר שבע ביום שני האחרון (צילום פרטי)

בפועל, על אף ביצועיהן המבישים, את חברות האבטחה קשה לסמן בתור האשם העיקרי בתופעה זו. מטרתן היחידה היא לשמור על התנהלות תקינה ביציעים באופן כללי ולמנוע פגיעות בנפש וכל אירוע ספורט כזה או אחר שמסתיים ללא נפגעים מוכתר כהצלחה עבורן. אך האשמים המרכזיים בתופעה הם ללא ספק, ראשי ההתאחדות לכדורגל, אותם אני מאשים ובהם אני מתבייש – כיצד אתם יכולים להכריז בגאון שהמגרשים בארץ פתוחים, ידידותיים ובטוחים למשפחות כשבתוך חודשים מספר נזרקו 4 רימוני עשן ליציעי משפחות ונרשמו מקרי אלימות וגזענות רבים בתוך ומחוץ לאצטדיונים? דקה וחצי עבור ילד, אישה הרה או נכה בתוך מחנק העשן או בכאוס שנוצר ביציע כתוצאה מהדלקת הרימון עלולה לגרום באופן חד משמעי לנזק בלתי הפיך.

האם רצוני הוא להגיע בסופו של דבר לאיסור מוחלט על הכנסת אמצעי פירוטכניקה ליציעים? לאו דווקא. כל עוד יוגדרו יציעי עידוד לחוד ויציעי משפחות לחוד ויינתן מענה של כוחות הכבאות ביציעים של ארגוני האוהדים, שימוש ברימוני עשן צבעוניים יוכל לשפר עבורם ועבור שאר הקהל את חווית המשחק. אך ניצול הרשלנות של מערך האבטחה ושימוש באותם הרימונים כאמצעי נקמה או התגרות בין ארגוני אוהדים, תוך כדי סיכונם של שאר יושבי היציע? ל”מסורת” שכזו אין מקום בכדורגל או בכל ענף אחר וצריך לקטוע אותה במידי.

 

זריקת הרימון ליציע הפועל באר שבע, שגרמה לשניים מאוהדי הקבוצה (שזוהו בטעות כאוהדי היריבה) להיעצר ולהיפצע הן ע”י שוטרי מג”ב והן ע”י חבריהם ליציע, מתווספת לאירוע מכוער נוסף, הפעם של זריקת חפצים כבדים, שאירע פחות מ-24 שעות קודם לכן, גם הוא בבלומפילד בין מחנות האוהדים של בית”ר ירושלים ובני יהודה.

השבוע האחרון הביא הרבה מאד “שיעורי בית” להתאחדות לכדורגל. על קברניטיה לעשות בדק בית בכל הקשור לארגוני האוהדים, לרימוני העשן ומעל הכל לאבטחת המשחקים, במיוחד באצטדיון בלומפילד החדש, שכרגע נראה שהוא מועד לפורענות יותר משאר מגרשי הליגה. אך בהתאחדות מעדיפים לעת עתה לטמון את הראש בחול מפני שבישראל, כמו בישראל, רק הדם יכול לשמש בתור הדיו לכתיבת חוקים חדשים ועד שלא יקרה הנורא מכל, לא רותם קמר מנכ”ל ההתאחדות ולא אף יו”ר כזה או אחר מתכוונים לספק את התשובות ואת הפתרונות.

חבל שהכדורגל לא היה הכותרת הראשית במשחק.
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח