בס"ד

שבוע בסיני מביא אותך לרמות ניתוק שלא הכרת. אתה לא מתעדכן בחדשות וגם לא מזהה אותן כשהן מולך. חוצמזה, לפני כשבוע נהרס לי הפלאפון, כך שהניתוק נמשך גם עם החזרה לארץ. טוב לך עם הניתוק והנחת על פניך ניכרת בכל תנועה. או אי תנועה, במקרה של סיני. אי תנועה מזכיר לי שבחצי האי אין חוקי נהיגה ונסיעה בנתיב שלך היא רק המלצה. הרי מה רע בנסיעה ב-100 קמ"ש בנתיב הנגדי תוך כדי עישון ג'וינט? יותר מכל, האנלוגיה הזאת מזכירה לי את השבוע האחרון של מנצ'סטר יונייטד.

פתיחת עונה חלומית והצלחה גם בצ'מפיונס ליג הביאו את האוהדים – וכנראה גם את השחקנים – לחשוב שהמועדון חזר לתלם מהר מהצפוי. ובכן, הוא לא. זאת אומרת, השינויים הטקטיים שביצע מוריניו וגם הרכש המוצלח ייצרו תוצאות טובות, אבל מה שלא השתנה מהעונה שעברה זאת האפטיות בה מתקבלות תוצאות חלשות. זאת בוודאי לא תקופת טיפולי מייבש השיער של פרגוסון. אלה לא היו בהכרח חינוכיים, אבל תוצאות מנטליות הם הפיקו ובעצמה אדירה. גם פראי אדם כקנטונה ורוי קין או פרחחים כריו פרדיננד או רוני בתחילת דרכם באדום ידעו מה מונח על הכף והיו מוכנים לסכן הכל בשביל לזכות בכבוד מהאוהדים, מהתקשורת, מהיריבות ובעיקר מהמנג'ר האגדי.

אצל מוריניו החינוך פומבי. הוא לא מחכה לחדר ההלבשה בשביל לפרוש את משנתו. הוא יתייצב במסיבת העיתונאים ויגיד בקול שאם היריב יותר נחוש ממך, אתה בבעיה גדולה. הוא יגיד בפומבי שהשחקנים צריכים להסביר את הופעתם החלשה מפני שלו עצמו אין הסבר. הוא ידבר על שחקן ספציפי בגלוי (הררה) שלדעתו הפגין חולשה מנטלית בראיון. והכל מכוונה טובה. הוא מתכוון להעיר את השחקנים, להסביר להם שמקום שני והרבה גולים לא שווים כלום. שסיטי דורסת כל מה שזז ועל מנת לייצר אפילו רושם מוטעה של תחרות, הגישה חייבת להשתנות. לא עוד הרמות חייכניות של מאטה או פסים מדושני עונג של מחיטריאן. לא רכות במרכז השדה של הררה ולא קיבעון מחשבתי וחוסר יצירתיות של לוקאקו. מוריניו רוצה, כפי שהגדיר זאת בעבר גרג פופוביץ' בענף אחר, קצת נאסטי. קצת רשעות. מוריניו רוצה שהקבוצה שלו תשרוט כל הדרך לשער הראשון ואז תרביץ כל הדרך לשער השני, או לפחות תכה את היריב במטרה לשמור על שער נקי. הוא רוצה נבזות טובה. הוא רוצה לראות ברק בעיניים. הוא רוצה שוולנסיה ייתן גיחה טובה מהאגף לטובת ההתקפה ויינצל את המהירות שלו. שיאנג ישתמש בטריק היחיד שלו ויבעט יותר מרחוק. שראשפורד יתנהג בחוצפה השמורה לשחקנים צעירים ויפחיד את ההגנות האנגליות שמורכבות רק מזרים. שמרשיאל יזרוק לירות שטרלינג מהכיסים בכל מטר של ריצה לכיוון שער היריב. את כל זה הוא לא רואה וגם לא יראה, עד שהוא יחזור להיות מוריניו שהיה בצ'לסי, אי אז לפני יותר מעשור.

וזה לא יקרה. לכן, מוריניו צריך לדרוש מהקבוצה שלו דבר אחד: תנצלו את מקסימום היתרונות שלכם על הקבוצות האחרות. ויש ליונייטד המון כאלה; פיזיות, אגרסיביות, מהירות, טכניקה, יצירתיות, גובה, הבנה טקטית. בלי יותר מדי בלבולי מח ובלי נסיונות מוזרים בהרכב (לינדלוף? באמת??). נכון שיש תירוצים של פציעות, אבל מועדון כמו יונייטד, שעבורו אליפות היא חובה, לא יכול לתרץ את היכולת במצב בריאותי. ההפסד להאדרספילד אחרי 65 שנים, חשף יותר מכל את העובדה שיונייטד הנוכחית דומה יותר לליברפול מאשר ליריבה העירונית הנוצצת. מבליחה לפעמים, מסתפקת במועט ומאבדת נקודות מול הקטנות. אסור למנצ'סטר לתת לעולה חדשה להרוס לה את התכניות הגרנדיוזיות לעונה הזאת.

דווקא לפני צמד משחקים מול טוטנהאם וצ'לסי מקבלים האדומים סוג של מנוחה בדמות משחק מול סוונסי בגביע. זה הזמן המושלם לתת להרכב החזק לנוח, להעניק הזדמנות למסופסלים ולנצח בתוצאה שתחזיר לכולם את החיוך לפנים. עכשיו, יותר מכל זמן אחר, זה הזמן לנהוג מסטולים במהירות גבוהה בנתיב הנגדי, להתפוצץ על היריב ולהפתיע אותו בכל שלב. משחק כזה ומוריניו ירווה נחת למשך הרבה יותר משבוע.