נתחיל מהבשורות הטובות באמת: ליגת האלופות חוזרת!!! ועם כל הכבוד למדגמי הבחירות שישודרו באותו זמן, התחושה שלי היא שכל אוהד כדורגל שפוי בדעתו יעדיף לראות תחרות שבה התוצאות לא באמת ידועות מראש…
עכשיו בואו נתקדם להמשך המצעד שלנו ונעבור על עשרת המשחקים הגדולים במפעל בעשור האחרון:
מקום 10: ריאל מדריד – יובנטוס 1:4, גמר 2016/17
מאז הקמתה ב-1992, אף קבוצה לא זכתה בליגת האלופות שנתיים ברציפות. על הנייר, הנתון הזה היה אמור לתת את הגביע ליובה, שנהנתה מעונה מופלאה של בופון, וחבריו לחוליית ההגנה, אבל לכריסטיאנו רונאלדו היו תוכניות אחרות. אחרי שכבש שני שלושערים ברבע ובחצי הגמר, גם הגנת הברזל של יובה לא יכלה ל-CR7 בעונת שיא. צמד שלו, יחד עם שערים של קאסמירו ואסנסיו פירקו את האיטלקים ההמומים כשבדרך מנדז'וקיץ' משווה בשער נפלא, אבל לא יותר מזה. מכל הגמרים בהם שיחקה ריאל בעשור האחרון, זה היה המרשים ביותר.
מקום 9: רומא – ברצלונה 0:3, רבע הגמר 2017/18
עד עכשיו לא ברור איך הדבר הזה קרה. אמנם רומא סיימה ראשונה בבית קשה עם צ'לסי ואתלטיקו, אבל מול בארסה אף אחד לא נתן להם צ'אנס. הרומאים הובסו בקאמפ נואו 4:1 במשחק הזוי שכלל שני שערים עצמיים. איש לא חשב ששער החוץ הזה יהיה משמעותי, אבל בארסה פשוט קרסה באולימפיקו. דז'קו, דה רוסי ומנולאס הדהימו את אירופה בדרך לחצי הגמר. בברצלונה חשבו שדבר כזה לא יכול לחזור על עצמו. אז חשבו…
מקום 8: ברצלונה – מנצ'סטר יונייטד 1:3, גמר 2010/11
אחד הגמרים הגדולים בתולדות המפעל. יונייטד, אז עדיין עם פרגוסון, היתה קבוצה מצוינת, אבל בארסה ההיא היתה פשוט מושלמת, ונתנה קונצרט יפהפה. פדרו העניק לה את היתרון, אבל השדים האדומים לא ויתרו ורוני השווה עוד לפני ההפסקה. במחצית השניה מסי ודוד ויה בשני שערים מופלאים הכריעו את ההתמודדות. סר אלכס אמר אחרי המשחק שאותה ברצלונה היא הקבוצה הטובה ביותר שהתמודד מולה אי פעם.
מקום 7: ריאל מדריד – אייאקס 4:1, שמינית הגמר 2018/19
זה לא יהיה מופרך לקבוע שהעונה האחרונה של העשור בליגת האלופות היתה גם הטובה ביותר. עונת ההפתעות והמהפכים, הדרמות והקאמבקים המטורפים. אייאקס הרשימה בשלב הבתים, אבל מולה עמדה אלופת אירופה שלוש שנים ברצף, אמנם ללא רונאלדו ובכל זאת. הבלאנקוס ניצחו 1:2 באמסטרדם וכולם דיברו על הנאיביות של אייאקס שתישאר רק עם המחמאות, אפילו ראמוס קיבל צהוב בכוונה כדי לנוח בגומלין…כמה מצחיק זה נראה עכשיו. בדקה ה-18 כבר היה 0:2 לאייאקס משערים של חכים זיאש ודוד נרס. רגע, זו עדיין אלופת אירופה, אמרו כולם. הם עוד יחזרו. במחצית השניה טאדיץ' הענק עשה 0:3 והכניס את הברנבאו להלם מוחלט. אסנסיו עוד צימק ל-1:3 אבל 2 דקות לאחר מכן שער מדהים של שונה גמר את הסיפור. לראשונה אחרי 22 שנה, אייאקס עברה שלב נוקאאוט, ריאל סיימה שושלת מפוארת בטון צורם וכואב במיוחד.
מקום 6: באיירן מינכן – ברצלונה 0:4, חצי גמר 2012/13
בשלב הבתים באיירן עוד חטפה 3:1 סנסציוני מול באטה בוריסוב, אבל מיד לאחר מכן החלה הדהירה של יופ היינקס וחניכיו. אחרי ארסנל ויובנטוס, הגיע תורה של ברצלונה לטעום את נחת זרועם של הבווארים. זה לא היה בית-ספר, אלא טכניון לכדורגל. מולר העלה ל-0:1 במחצית, בהמשך גומז עשה 0:2, רובן נעץ את השלישי ומולר סגר מעגל. כאילו זה לא הספיק, בגומלין בקאמפ נואו באיירן הוסיפה עוד שלישיה ללא מענה.
מקום 5: אייאקס – טוטנהאם 3:2, חצי הגמר 2018/19
בעונה הכי מטורפת של המפעל, אחרי שכבר חשבנו שראינו הכל, יממה אחרי מה שעשתה ליברפול לברצלונה, היה נראה שהפעם זה יילך לאן שזה אמור ללכת. אייאקס הגיעה עם יתרון של 0:1 מלונדון ובמחצית כבר הוליכה 0:2 משערים של דה ליכט וזיאש. טוטנהאם בלי הארי קיין צריכה שלושה שערים באמסטרדם ארינה. הפעם לא יהיה קאמבק. או ש…?
בתוך 4 דקות כבש לוקאס מורה צמד והשווה ל-2:2. מכאן התפתח משחק פסיכי עם מצבים מדהימים לשני הצדדים. אייאקס היתה מאד קרובה, יותר מפעם אחת, לכבוש את השלישי ולגמור את הסיפור. השופט הוסיף 5 דקות למשחק, טוטנהאם שלחה קדימה את כל מה שיש לה וכשהשעון היה בדיוק על 95:00 לוקאס מורה קיבל מדלה עלי כדור במרכז הרחבה עם שני שחקני אייאקס עליו ואיכשהו הצליח לגלגל את הכדור לרשת. 2:3 מופרע, מטורף, מטורלל, לא הגיוני. שברון הלב האדיר של אייאקס התערבב עם ההשתוללות ודמעות השמחה של פוצ'טינו ושחקניו. המשחק שהזכיר לכולנו בפעם המיליון כמה נפלא ואכזרי בו-זמנית הכדורגל יכול להיות.
מקום 4: דורטמונד – ריאל מדריד 1:4, חצי הגמר 2012/13
יממה אחרי שבאיירן של היינקס הלמה בברצלונה, שוב ספרד קיבלה בראש מגרמניה, או ליתר דיוק מהפולני של הגרמנים. רוברט לבנדובסקי, בתצוגה האישית הגדולה ביותר של שחקן בחצי גמר ליגת האלופות, פירק לגורמים את ריאל של מוריניו עם רביעיה בלתי נשכחת בתצוגה בלתי נשכחת של החבורה המלהיבה והנהדרת של יורגן קלופ.
מקום 3: ליברפול – ברצלונה 0:4, חצי הגמר 2018/19
ומהצגה של קלופ בחצי הגמר אנחנו עוברים ל…הצגה של קלופ בחצי הגמר. ליברפול בעונת שיא היתה בדרך לאליפות ראשונה אחרי 29 שנים אבל כשלה ברגע האמת, מהגביע היא הודחה ובקאמפ נואו היא היתה עדיפה אבל הובסה 3:0 אחרי יום גדול של מסי. כולם זעקו "לוזרפול" והתכוננו לבעוט את קלופ מכל המדרגות. סלאח ופירמינו נפצעו ולא יכלו לשחק בגומלין. זה היה נראה אבוד. אוריגי נתן לליברפול יתרון מוקדם, אבל עד לסיום המחצית התוצאה לא השתנתה. קלופ, באקט של ייאוש, העלה את ווינלדום למחצית השניה במקום רוברטסון. ההולנדי, ששנה לפני כן כבש 2 שערים בכל המסגרות כל העונה, הלם עם צמד בתוך שתי דקות. בדקה ה-80, כשכבר היה נראה שאנחנו בדרך להארכה, ההגנה הקטלונית נרדמה בקרן ואלכסנדר-ארנולד פשוט מסר כדור שטוח לאוריגי הבודד ברחבה. ליברפול 4, ברצלונה 0. לא ייאמן. "לוזרפול" הפכה ל"ווינרפול".
מקום 2: מנצ'סטר סיטי – טוטנהאם 3:4, רבע הגמר 2018/19
קודם כל אציין שאני דירגתי את המשחק הזה במקום הראשון ואתם רק בשלישי. אז למה דירגתי אותו ראשון אתם שואלים? ובכן, כי זה היה אחד המשחקים המהנים שראיתי, כי שתי הקבוצות היו שותפות להצגה, כי האנדרדוג ניצח, כי כל דרמה אפשרית קרתה שם וכי לראשונה בהיסטוריה קיבלנו הכרעה של ממש בחסות ה-VAR.
בדקה הרביעית סטרלינג עשה 0:1 לסיטי שבאותו שלב היה אמור להוביל להארכה. טוטנהאם הגיבה עם צמד מהיר של סון, אבל כעבור דקה ברנרדו סילבה השווה וסטרלינג הפך ל-2:3 משוגע בדקה ה-21(!!!). מכאן החלה סיטי לרדוף אחרי התרנגולים עד שאגוארו הבקיע את הרביעי. איש לא נתן לטוטנהאם העייפה סיכוי לעוד שער חוץ. מכאן והלאה הכוכב האמיתי של המשחק היה הוידאו.
יורנטה הגיע לכדור קרן עם הישבן ונעץ אותו ברשת, אולי עם עזרה קטנה מהיד. השופט הטורקי צ'אקיר בדק ב-VAR ואישר את השער. שוב סיטי צריכה לכבוש. בדקה ה-93 החזרת כדור מרושלת של אריקסן הגיעה לאגוארו, משם לסטרלינג ולרשת. כל האתיחאד בטירוף מוחלט, פפ השתולל יחד עם הקהל. אלא מה? ה-VAR גילה שבדרך לאגוארו שעמד בנבדל הכדור פגע בברנרדו סילבה ולכן זו לא החזרת כדור אלא נבדל. כל התכולים ירדו לקרשים. סיטי שוב מודחת ברבע הגמר, ובצורה הכי אכזרית שיש.
מקום 1: ברצלונה – פריס סן ז'רמן 1:6, שמינית הגמר 2016/17
אתם הכרעתם: הרמונטדה של בארסה היא משחק העשור של ליגת האלופות. האמת? אני דירגתי את המשחק הזה במקום השני, אבל אי אפשר לומר שהבחירה לא ראויה. זה הקאמבק הגדול ביותר בתולדות המפעל, אחרי 0:4 מהדהד לפריזאים במשחק הראשון. זה היה משחק הזוי עם כל-כך הרבה הצטרפויות מקרים, תהפוכות ושערוריות.
בברצלונה פמפמו במשך 3 שבועות את המסר – אפשר לעשות את זה, ולאורך כל הזמן נראה היה שהם באמת מאמינים. זה החל עם שער מוקדם של סוארז ולקראת סוף המחצית שער עצמי של קורזאווה. פנדל מוצלח של מסי העלה ל-0:3 וכולנו התחלנו להאמין. פסז' שיחקה איום ונורא אבל בדקה ה-62 התקפה אחת מוצלחת הסתיימה בשער של קבאני, שאחריו היה ברור לכל בר דעת שזה נגמר. גם בארסה כבר נראתה כאילו יצא לה האוויר מהמפרשים. היא אמנם ניסתה וניסתה אבל שום דבר לא הלך.
בדקה ה-88 הבלאוגרנה היתה צריכה לכבוש 3 שערים. ניימאר עם כדור חופשי מושלם עשה 1:4 וכולם נזכרו בשני השערים של יונייטד בתוספת הזמן באותו אצטדיון ולאותו שער. סוארז סחט פנדל גבולי עד מגוחך וניימאר השלים צמד בדקה ה-91. עדיין זה נראה היה מופרך. גם עכשיו זה נראה מופרך. אבל זה קרה.
20 שניות לסיום תוספת הזמן כדור עומק של ניימאר מצא את סרג'י רוברטו שזרק את עצמו קדימה בבעיטת קראטה והדביק את הכדור לפינה העליונה של קווין טראפ. לא היה כדבר הזה. אף-אחד לא האמין ולא הבין. אונאי אמרי עשה מאמץ עילאי כדי לא לפרוץ בבכי. לואיס אנריקה השתולל וצרח כמו ילד. מסי חגג עם האוהדים. ברבע הגמר בארסה הודחה ע"י יובנטוס אבל זה כבר זניח, כי באותו משחק נעשתה היסטוריה. באותו ערב, ה-8 במרץ 2017, המשפט "זה לא נגמר עד שזה נגמר" קיבל משמעות חדשה. המשחק הזה מהווה מאז השראה לכל קבוצה, ובכלל לכל ספורטאי, שהכל אפשרי.
אחלה דירוג, רומא-ברצלונה וטוטנהאם-אייאקס חייבים להיות גבוהים הרבה יותר.
בארסה-פ.ס.ז לא אמור להיכנס לפה.
זה היה משחק שכל כולו גניבה של השיפוט.
פנדל שלא היה לבארסה, פנדל שכן היה ולא ניתן לפ.ס.ז. אחד הביזיונות הכי גדולים שנראו בכדורגל בשנים האחרונות.
עצוב שאתם מחשיבים משחק גניבה שכזה למשחק גדול.
איזה כיף שהייתי בסיטי-טוטנהאם!