מפתח סקוטי

בעקבות החלטת בית הדין להרחיקו, מכבי תל אביב מגיעה הערב למשחק מס' 3 בסדרת רבע הגמר מול הפועל תל אביב ללא הכוכב הגדול שלה – סקוטי ווילבקין.

לא צריך להיות גאון כדורסל בשביל לדעת שווילבקין הוא השחקן החשוב ביותר של הצהובים. האמריקאי בן ה-27 שנמצא בעונתו השנייה בקבוצה, העמיד העונה את המספרים הטובים ביותר בקריירה שלו והפך לאחד הגארדים הבכירים ביותר מחוץ לליגת ה-NBA. הוא הספיק להבטיח את מקומה של מכבי ת"א בפלייאוף היורוליג (שלא יתקיים) עוד לפני שהליגה נעצרה וכעת, עם כניסתה של הליגה הישראלית לרגעי ההכרעה, הציפייה ממנו הייתה להוביל את אלופת המדינה לתואר שלישי ברציפות.

אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד –ווילבקין לא ייקח חלק במשחקם החשוב ביותר של הצהובים העונה, משחק בו הפסד משמעו סיום העונה בבושת פנים – ללא תארים, דווקא מול היריבה העירונית השנואה באדום שהגיעה מהמקום ה-8 בטבלה ואף פיגרה 0-1 בסדרה.

האם מכבי תל אביב פייבוריטית גם בלעדיו?

אחת הסיבות העיקריות להצלחתם של הצהובים העונה הייתה העובדה שהצוות המקצועי ביצע החלטה שהתבררה כקריטית ביותר – הבאת מנהל משחק לצידו של סקוטי. צוות המאמנים בראשותו של יאניס ספרופולוס, ראה כיצד ווילבקין מתקשה לעיתים בהובלת הכדור ועד כמה עומס זה משפיע לרעה על תפקודו ההתקפי. בעקבות זאת, הקבוצה החתימה את נייט וולטרס (ובהמשך את ארון ג'קסון), כאשר במקביל ג'ון דיברתולומאו הנהדר ביצע את הקפיצה הנדרשת וסיפק דקות משמעותיות גם על במת היורוליג.
הסרת העול מכתפיו של ווילבקין שיחררה אותו לעשות את מה שהוא הכי אוהב – לקלוע.

מכת הפציעות (הנוספת) בסגל הקבוצה החזירה למעשה את המצב לקדמותו. ג'ונדי, שכבר החלים מהפציעה בכתפו והיה אמור לחזור לסגל לקראת החזרה לפעילות נפצע שוב, הפעם בגיד האכילס, רק שהפעם החליטו הצהובים שלא להחתים רכז נוסף ובמקום זאת הוחתם פרדריק בורדיון – שחקן ליגה לגיטימי, אך כל קשר בינו לבין הובלת כדור הוא מקרי לחלוטין. בעקבות זאת, ווילבקין, בדיוק כמו בעונת 18/19, מבלה מאז החזרה מהפגרה את רוב דקות המשחק בעמדה מס' 1 ממנה הוא אחראי גם להיות ספק הנקודות העיקרי וגם לנהל את משחק ההתקפה של הצהובים.

העומס משפיע

מבט קצר על המספרים היבשים של ווילבקין אינו יוכיח זאת. גם אם נתעלם מההבדל הדק בכמות הדקות הממוצעת למשחק ונסתכל על הנתונים פר 75 פוזשנים, מספריו האישיים כמעט ולא השתנו.
לפני הפגרה, ווילבקין העמיד שורה סטטיסטית מרשימה של 21.3 נק', 7.7 אסיסטים ו-3.2 ריבאונדים.
מאז החזרה, הוא עומד על 19.8 נק', 8.1 אסיסטים ו-3.2 ריבאונדים – שורה כמעט זהה לחלוטין.

ההבדל, עם זאת, בא לידי ביטוי דווקא ביעילות בה הוא מגיע למספרים אלה. אם לפני הפגרה סקוטי לקח בממוצע 16.2 ניסיונות זריקה אמיתיים (שדה + הגעה לקו העונשין) פר 75 פוזשנים, בליגת הקורונה הוא עומד על 18.2 – 2 ניסיונות יותר. רובם, כצפוי, מגיעים מעבר לקשת – 10.5 ניסיונות לפני הפגרה, 11.8 מאז.

אז איך זה שהוא לוקח יותר זריקות אך קולע פחות נקודות?
שימו לב – בחלקו הראשון של העונה, ווילבקין קלע 49 מתוך 106 הניסיונות שלו מקשת השלוש – 46.2% (!). מאז החזרה – 21/67 (31.3%) בלבד.
היריבות, שיודעות עד כמה הוא מסוכן מעבר לקשת, מתנפלות עליו עם שמירה כפולה ולא מאפשרות לו להגיע לזריקות נוחות. ווילבקין שיודע היטב מה הוא שווה, לא מוותר ולעיתים מתעקש לקחת זריקות קשות.
כמו זאת, לדוגמה.

ובכל זאת, על אף הירידה הקלה במספריו ועל אף שאינו קולע באותם אחוזים מפלצתיים אליהם התרגלנו, ווילבקין עושה את מכבי תל אביב טובה יותר.
לסקוטי היו משחקים טובים יותר וטובים פחות. בשני ההפסדים למכבי ראשון לציון, לדוגמה, הוא סיים בסך הכל עם 14 נקודות (1/11 בלבד מעבר לקשת) ו-6 אסיסטים, ועדיין – כשהוא היה על המגרש, מכבי תל אביב הייתה טובה יותר בצד ההתקפי.

גם כשאינו משחק טוב, עצם נוכחותו על המגרש משפיעה. היא משפיעה גם על הקבוצה היריבה, שיודעת שבכל רגע נתון "המפלצת" יכולה להתעורר, להשתלט על המשחק ולהפוך את התוצאה, וגם על הרביעייה הצהובה מסביבו, שיודעת שיש על מי לסמוך – בעל בית אמיתי.

המספרים לא משקרים

אם נוציא את דקות הגארבג' טיים מהמשוואה (והיו לא מעט), נגלה שישנם הבדלים ברורים ביכולתה ההתקפית של מכבי תל אביב עם ובלי ווילבקין על המגרש.

כפי שניתן לראות בטבלה הנ"ל, היעילות ההתקפית של מכבי תל אביב טובה יותר ב11.7 נק' פר 100 פוזשנים כאשר ווילבקין על הפרקט. הבדל זה נובע משני דברים עיקריים:
1. אחוזי הקליעה – עם ווילבקין, הצהובים קולעים טוב יותר ב-5.4% אחוזי שדה אפקטיביים, דבר הבא לידי ביטוי גם באחוזים באזור הטבעת (הפרש חיובי של 3.1%, זאת למרות שווילבקין אינו "פינישר" דגול מאזור זה), ובעיקר באחוזים מעבר לקשת – על אף הירידה באחוזים האינדיבידואליים שלו, "כוח המשיכה" (Gravity) של ווילבקין על המגרש, העובדה שהוא כל כך מסוכן עם הכדור, גורמת לכך שההגנה נותנת לו המון תשומת לב. מה שהופך אותו לגדול אף יותר, היא היכולת לנצל את אובר תשומת הלב כדי לייצר עבור חבריו לקבוצה זריקות נוחות, זריקות שלרוב נכנסות באחוזים גבוהים בהרבה (+7.7%).
עצם העובדה שהקבוצה מוסרת 5.6 יותר אסיסטים (פר 75) בדקות שלו, מוכיחה זאת היטב.

הדוגמה האידיאלית היא שלשת הניצחון של דני אבדיה במשחק מס' 1.

שימו לב, על הדרך, לתנועה החכמה של ג'ייק כהן שמרחיקה את תומר גינת מהאזור ומפנה את דני לזריקה.

  1. איבודי כדור – עם כמה שחסרונו של מוביל כדור נוסף בא לידי ביטוי בעומס על כתפיו של ווילבקין, הוא מורגש אף יותר כאשר סקוטי נמצא על הספסל. בלעדיו, למכבי תל אביב אין שחקן שמסוגל לנהל את ההתקפה בצורה רגועה ושקולה. הצהובים מאבדים כמעט 8 כדורים יותר פר 75 פוזשנים בהם ווילבקין אינו לוקח חלק, וכאשר עומדת מולם קבוצה שיודעת ללחוץ את הכדור היטב כמו הפועל תל אביב, ההבדלים אף מחריפים. בשני המשחקים הראשונים בסדרת הדרבי, ווילבקין לקח חלק ב95 פוזשנים התקפיים. בפוזשנים אלה, מכבי תל אביב רשמה בסך הכל 19 איבודי כדור. לעומת זאת, ב-59 הפוזשנים בהם ישב על הספסל/היה במקלחת, מכבי איבדה 22 כדורים. מדובר על קצב של כמעט פי 2 איבודי כדור לפוזשן.

שני המדדים היחידים בהם מכבי תל אביב טובה יותר ללא ווילבקין, הם ריבאונד ההתקפה ותדירות ההגעה לקו העונשין. בדקות בהן נח, הצהובים אוספים 37% מהכדורים החוזרים הזמינים בצד ההתקפי. נתון זה, אגב, היה מציב אותם במקום ה-1 בליגה. ההבדל, ניתן להסיק, נובע מכך שטיילר דורסי אוהב להתנפל על הריבאונד (7.1% מאז החזרה) ומכך שהוא לרוב חולק את המגרש עם קו קדמי מחוזק – אמארה סטודמאייר בנוסף לג'ייק כהן, זאת בעוד ווילבקין לרוב משחק עם האנטר בלבד.
הקו הקדמי המעובה משפיע גם הוא על כך שהצהובים מגיעים לעיתים קרובות יותר לקו העונשין בלעדיו, בנוסף לכך שהקבוצה לוקחת חלק גדול יותר (42.7%  איתו לעומת 37.7% בלעדיו) מניסיונות השדה שלה מעבר לקשת וכי ווילבקין לרוב נח ב2-3 הדקות האחרונות של כל רבע, דקות בהן יש סיכוי גבוה יותר שהיריבות הספיקו לצבור מעל 4 עבירות קבוצתיות (Over the limit).

עושה להם טוב

כמובן שיש שחקנים שנהנים יותר וכאלה שנהנים פחות מנוכחותו של סקוטי ווילבקין.
בתרשים הבא תוכלו לראות כיצד שאר שחקני הקבוצה (אשר שיחקו מעל 100 דק') מושפעים מהדומיננטיות של סקוטי.

לכל שחקן ישנם שני "עיגולים" – אחד עבור התפוקה שלו עם ווילבקין ואחד עבור התפוקה שלו ללא ווילבקין. שחקנים אשר מוצגים בצבע כחול הינם שחקנים אשר תפוקתם טובה יותר כאשר הוא נמצא על המגרש, בעוד תפוקתם של שחקנים הצבועים בכתום רעה יותר לצידו.
כיצד מוגדרת ה"תפוקה"? כל גרף מציג שני נתונים עבור כל שחקן – בציר ה-Y (אורך) מוצגים אחוזי השדה האפקטיביים ובציר ה-X (רוחב) מוצג הUsage Percentage.
שיפור בתפוקה מתייחס אך ורק לאחוזי הקליעה (גבוה יותר = טוב יותר).
בנוסף, עובי העיגול מוגדר לפי כמות זריקות השדה שלקח השחקן.

קודם כל, כפי שניתן לראות, מתוך שבעת השחקנים הנמצאים בתרשים – חמישה צבועים בכחול – משמע שהם קולעים באחוזים גבוהים יותר בדקות בהן חולקים את המגרש עם ווילבקין. השניים הבולטים ביותר, אצלם ההבדלים באים לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר, הם דני אבדיה וטיילר דורסי. אבדיה, אשר קולע ב70% (52 ניסיונות) לצידו של ווילבקין, קולע ב48% בלבד (27 ניסיונות) בלעדיו. הוא אמנם לוקח על עצמו אחריות גדולה יותר בהיעדרו של סקוטי (27% מההתקפות מסתיימות בידיים שלו), אך בהתאם אינו מצליח לשמור על אותה רמת יעילות. אצל דורסי ההבדלים די דומים.
אצל אותלו האנטר, שאינו נמצא בשיאו בתקופה האחרונה, אנו רואים הבדלים די מזעריים באחוזי הקליעה, אך משמעותיים מאוד ב-Usage Percentage. באופן די מפתיע, כשווילבקין נמצא על הספסל, כ-36% מההתקפות של מכבי תל אביב מסתיימות בידיו של האנטר, זאת לעומת 19% איתו. בהיעדרו של סקוטי, האנטר לעיתים הופך להיות המוציא לפועל העיקרי בהתקפה של הצהובים.

שני השחקנים היחידים אשר מושפעים לרעה מנוכחותו של ווילבקין, הם יובל זוסמן (שסיים את העונה) ואמארה סטודמאייר. זוסמן, שלרוב כן חולק את הפרקט עם ווילבקין, לוקח על עצמו המון אחריות בהיעדרו, ובניגוד לאבדיה אצלו זה דווקא עובד. את 48 הזריקות שלקח זוסמן עם ווילבקין לצידו, הוא קלע ב-43% בלבד. בלעדיו, לעומת זאת, הוא זרק 24 פעמים וקלע ב-77%!

לאורך כל העונה האחרונה מכבי תל אביב שיחקה בסגל חסר. זה התחיל בפציעתו של דיברתולומאו כבר בתקופת ההכנה וחסרונו של אותלו האנטר במשחקי הפתיחה, המשיך בפציעתם של קווינסי אייסי ואלייז'ה בראיינט, בין לבין טיילר דורסי נאלץ להיכנס לבידוד בדירתו וכעת הצהובים איבדו לא רק עוגן הגנתי נוסף בדמותו של יובל זוסמן, אלא גם את הכוכב הגדול ביותר שלהם. מכבי פצועה, חבולה ולאחרונה נראית גם כבויה. זוהי לא אותה מכבי תל אביב הלוחמת שהתרגלנו לראות, ואם עד לסדרת רבע הגמר הדבר לא התבטא יתר על המידה בתוצאות, הפועל תל אביב הזכירה לנו שלחלק המנטאלי יש חשיבות לא פחות גדולה מכישרון.

הצהובים מגיעים היום להוכיח לכולם, אך בעיקר לעצמם ולאוהדים שלהם שמכבי תל אביב לא מתייאשת. כישרון (מוגבל ככל שיהיה במצב הנוכחי) לא יספיק הערב. הם יצטרכו להילחם על כל כדור, ליפול על הפרקט ולמרר את חייהם של האדומים אם הם לא רוצים לסיים את העונה מוקדם מהצפוי. הפועל תל אביב, מצידה, צריכה להביא את אותן האנרגיות משני המשחקים הראשונים ואף יותר מכך. היא צריכה לנצל את חסרונו של ווילבקין בכל הכוח, להפעיל לחץ על "מובילי" הכדור, לתקוף את הצבע פעם אחר פעם אחר פעם ולא לתת לצהובים להכתיב את קצב המשחק.

איזה קרב הולך להיות לנו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח