הפעם האחרונה בה ליאו מסי לא שיחק בקלאסיקו, אי שם בדצמבר 2007, היתה גם הפעם האחרונה בה בארסה לא כבשה בקלאסיקו. עם הנתון הזה, ובהיעדר סיבות אחרות לאופטימיות, הגיעה ריאל מדריד הלחוצה לקאמפ נואו בתקווה לסגירת מעגל שתוציא אותה מהמשבר.

זה לא עזר לה.

אני לא מבין את אותם אנשים שדיברו על צפי למשחק חלש בלי מסי ורונאלדו, על כך שבלי שני הסטארים הגדולים בכדורגל העולמי בעשור האחרון לקבוצות אין מה למכור. אז נכון, לפחות לגבי ריאל ההיעדרות של CR7 ניכרת כבר מתחילת העונה, אבל בברצלונה שמו סימן קריאה חד משמעי על כל הטענות כלפי הקבוצה. כבר שנים מדברים על כך שבארסה לא יכולה בלי מסי, והנה בתוך 4 ימים, שני נצחונות חשובים על אינטר וריאל, תוך הפגנת עליונות מוחלטת.

הניצחון הזה חשוב מבחינת בארסה מכמה סיבות: קודם כל, המובנות מאליהן, היוקרה של הקלאסיקו והחזרה למקום הראשון. מעבר לכך – חזרה למומנטום. אחרי רצף של 4 משחקים ללא ניצחון תוך כדי יכולת לא משכנעת, בארסה חזרה עם שני נצחונות אדירים על סביליה וריאל, תוך כדי פתיחת פער משמעותי של 7 נקודות מהבלאנקוס. הנצחונות האלה אמורים להחזיר את בארסה למסלול ולא מן הנמנע שיאפשרו לה לדהור לעבר אליפות נוספת (למרות שאסור לפסול את אתלטיקו). אבל יותר מהכל, הניצחון הזה חשוב כי הוא הושג בלי מסי.

יבואו עכשיו המקטרגים ויגידו – עם כל הכבוד, אינטר לא כזאת חזקה וריאל במשבר עמוק. אז תרשו לי לבטל את הטענה הזאת. נכון שאינטר רחוקה משנות הזוהר שלה, אבל ראינו בשנתיים האחרונות מה קבוצות מהסרייה א' יכולות לעשות לבארסה. וריאל, לא משנה באיזה כושר היא נמצאת, זאת עדיין ריאל. מה גם שבמשחקים גדולים, בארסה לרוב נשענת על מסי. לא סתם האיש הוא מלך שערי הקלאסיקו בכל הזמנים. המיתוס שנבנה בשנים האחרונות הוא שלבארסה קשה לתפקד כשמסי נעדר כי אין לה שחקן ברמה הטכנית שלו, ובקבוצה הנוכחית ללא צ'אבי ואינייסטה, גם אין לה מנהיג על המגרש. אז הנה, גם המיתוס הזה נופץ.

הדבר שהכי בלט במשחק של בארסה בקלאסיקו הזה הוא שבאמת לא היה לה מנהיג על המגרש – היו לה כמה וכמה מנהיגים. אם זה בוסקטס, שכהרגלו עשה את העבודה במרכז המגרש בשקט ובחוכמה, אם זה פיקה ששיחק עם הרבה אומץ ומלחמה וגם אם הוא מעבר לשיא, עדיין יש לו מה לתת לקבוצה, אם זה ג'ורדי אלבה שנתן את אחת ההופעות הגדולות בקריירה שלו גם בהגנה וגם בהתקפה, אם זה ראקיטיץ' הנפלא ששלח את המסירה הפנטסטית לאלבה בשער הראשון ובכלל תמיד עושה הכל בקלאסה ובצנעה. אה כן, ולואיס סוארז שביום לא גדול כבש שלושער. אין מילים.

ובכל זאת, המחצית השניה החלה רע מבחינת בארסה. ריאל התעוררה והצליחה לכבוש שער מצמק ופתאום השחקנים של בארסה נכנסו לבלק אאוט של כ-10 דקות. ריאל הלכה קדימה והיתה קרובה מאד לשוויון, בארסה לא הצליחה לחלץ כדור ולצאת מהלחץ והיה נראה שעוד רגע הכל מתהפך. ואלוורדה לקח הימור כשחיכה עם החילופים, אבל בו בזמן הוא שידר לשחקנים שלו – אני מאמין בכם. תרימו את הראש ותמשיכו לשחק, אתם יכולים להוציא את עצמכם מהמצב הזה. והם עשו את זה כמו גדולים. חזרו להחזיק בכדור ולסכן את השער והמשחק הפך מאוזן. אחרי החילופים בארסה נראתה רעננה ובטוחה יותר והעקיצה הגיעה בדיוק בזמן. לאחר מכן זה כבר הפך לטיול קליל שהסתיים בעשרות אלפי כפות ידיים פרושות אל על ביציעים. עוד מניטה לאוסף.

על ריאל אין טעם להרחיב את הדיבור. גם העזיבה של רונאלדו, משמעותית ככל שתהיה, לא מצדיקה יכולת כ"כ חלשה (ולא רק בקלאסיקו). לופטגי ככל הנראה יסיים את תפקידו וההנהלה תידרש למצוא את זידאן הבא, את האיש שיוכל להרים את הקבוצה מהקרשים. זה לא יהיה פשוט. אלופת אירופה במשבר לא קטן, אבל היא כבר חוותה כמה כאלה בשנים האחרונות והצליחה לצאת מכולם. הפעם זה נראה משבר עמוק יותר מקודמיו, אבל ריאל כבר הוכיחה אינספור פעמים בעבר שהיא קבוצה שמסוגלת לקום על הרגליים גם במצבים קשים ולחזור בגדול. בינתיים הם צריכים להתחיל מלעצור את הקריסה.

אז בארסה שוב פייבוריטית במירוץ האליפות אבל כאמור, הכל עוד צמוד ואי-אפשר להכתיר אותה, במיוחד כשאתלטיקו צמודה ונראית טוב (למעט הקריסה המשונה בדורטמונד). בעוד פחות מחודש בארסה מגיעה לונדה מטרופוליטנו לעוד משחק ענק. שם מסי כבר צפוי לקחת חלק, אבל גם אם לא – בארסה הוכיחה לכולם ובעיקר לעצמה, שגם בלעדיו יש לה מה למכור.