*שגיא רפאל ואורן לוי כותבים ספר סיכום עונה 19-20. זה הפרק הראשון המלא שאנחנו מפרסמים מתוך הספר. בואו לתמוך בקמפיין ולהבטיח לכם עותק!
אימפריות נופלות לאט שר לנו חמי רודנר. לא כך בליגת ה-NBA. ראינו לא פעם אימפריות שבעונה אחת מתמודדות על אליפות, ובעונה שאחריה מתמודדות על הבחירה הראשונה בדראפט. גולדן סטייט לא הייתה הראשונה. הדוגמא הבולטת כמובן היא שיקגו בולס, שב-1998 זכתה באליפות וב-1999 בחרה ראשונה בדראפט.
לאורך הריצה של גולדן סטייט נעשו המון השוואות לשיקגו, אלא שההשוואה הזו בעייתית מכמה סיבות. שיקגו של 1999 הייתה קבוצה שונה לחלוטין מהאלופה הגאה של 1998. הכוכב הגדול של הקבוצה, מייקל ג'ורדן, פרש. סקוטי פיפן, שנחשב לכוכב המשנה, עבר ליוסטון. חלק גדול מהסגל המשלים עזב: דניס רודמן, לוק לונגלי, סטיב קר ואחרים. למעשה, מהשביעיה הראשונה של הבולס נשארו רק טוני קוקוץ' ורון הארפר. גם המאמן פיל ג'קסון עזב. אותה קבוצה של 1998 יצאה לריקוד אחרון, כך כינה פיל ג'קסון את העונה, וכך נקרא גם הדוקומנטרי שנעשה עליה. הסיבה היא שכולם ידעו שזה יגמר. הזוי ככל שזה ישמע, בתחילת עונת 97-98 קראוס הודיע חד-משמעית שזו העונה האחרונה של ג'קסון כמאמן, ג'ורדן מצדו אמר שבלי ג'קסון לא ימשיך בקבוצה, והיחסים של פיפן עם המועדון היו רעועים עקב השכר הנמוך שפיפן קיבל.
מאידך, גולדן סטייט יצאה לעונת 18-19 בחוסר ודאות שאפף אותה לאורך כל העונה. קווין דוראנט סירב להתחייב שיישאר בקבוצה, וגם סירב להודיע שיעזוב. השמועות והסיפורים סביבו לא הניחו לקבוצה, והצליחו לעורר כמה וכמה מיני מהומות במהלך העונה. הכימיה בחדר ההלבשה הייתה רעה והעצבים גאו. בסופו של דבר, ב-30.6.19 הגיעה ההודעה הסופית שדוראנט עוזב. זה לא היה משנה לעונת 19-20 כיוון שעוד לפני שנגמרה עונת 18-19, במהלך הגמר, דוראנט קרע את גיד האכילס ברגל שמאל. בשלב העזיבה הווריורס ידעו שדוראנט בכל מקרה לא ישחק כדורסל בעונת 19-20.
אלא שגולדן סטייט עדיין נשארה עם הבסיס שהביא לה אליפות ב-2015. הבסיס שהעמיד את שיא הניצחונות בעונה הסדירה על 73 ב-15-16. הכוכבים עדיין בשיאם – קרי רק בן 31, קליי ודריימונד בני 29. אלא שגם זה לא כל הסיפור. אקורד הסיום הצורם של גמר 2019 היה קרע ברצועה הצולבת בברך שמאל-של קליי תומפסון, שהושבת גם הוא לכל עונת 19-20.
שכר השחקנים הגבוה דחק את הקבוצה עמוק מאוד לתוך מס המותרות, מה שלא איפשר להם גמישות לבצע מהלכים. אך הלוחמים לא וויתרו. גולדן סטייט הייתה נחושה להציל כמה שיותר מהקיץ, ובחרה למנף את העזיבה של קווין דוראנט להחתמה של דיאנג'לו ראסל על חוזה מקסימום. ראסל סיים חוזה רוקי עם עונה טובה בברוקלין, ואפילו רשם הופעה באולסטאר, אבל הרבה סימני שאלה היו סביב השחקן הצעיר, ועוד יותר בכל מה שקשור להתאמה שלו לשיטה של הווריורס. הגנתית, ראסל וקרי היוו קו אחורי נמוך, חלש וחדיר להחריד. בצד השני, בזמן שהווריורס מתבססים על תנועה ללא כדור והנעת הכדור בהתקפה, המומחיות של ראסל הייתה בעיקר משחקו בפיק-אנד-רול.
האופציה היחידה של הווריורס חוץ מראסל הייתה פשוט לא לעשות כלום. הבעיה היא שאי אפשר להסתמך על סגל מתבגר והולך, עייף פיזית ומנטלית (עם חמש עונות באיזור ה-100 משחקים לעונה) ועם המון חורים. הבאת ראסל סיפקה להם שחקן צעיר שאפשר לבדוק את ההתאמה שלו למערכת, ובמקרה הגרוע החוזה שלו סחיר, אך המחיר של הגעתו היה גבוה – בשביל להביא אותו הווריורס היו צריכים לרדת מתחת למס, והמשמעות של הגעתו הייתה שלווריורס יהיה גג קשיח במהלך העונה שהם לא יוכלו לעבור. הם ויתרו על אנדרה איגודלה, שעבר עם בחירת סיבוב ראשון לממפיס, ושון ליווינגסטון ששוחרר. מארק סטיין טען כמעט מהרגע הראשון שראסל הוחתם כנכס טריידים ולא יסיים את העונה בווריורס. קשה להתווכח עם הטענה שלו לאור מה שקרה בהמשך.
בטרייד דד ליין הווריורס העבירו את ראסל למינסוטה בתמורה לחוזה של אנדרו וויגינס ובחירת סיבוב ראשון בקיץ הבא, מוגנת אם היא נופלת באחד משלושת המקומות הראשונים ולא מוגנת ב-2022. השמועות מגולדן סטייט היו שהקבוצה התאכזבה מאוד ממה שראסל הביא למגרש, בייחוד בצד ההגנתי. אבל הכתובת הייתה על הקיר – אלו בעיות שהיו לראסל גם בברוקלין. גולדן סטייט הצילה משהו מהעזיבה של דוראנט כשהנכס העיקרי הוא הבחירה של מינסוטה שצפויה להיות בחירה גבוהה. נגיע אליה בהמשך.
בסופו של יום אפשר לומר שבלי דוראנט גולדן סטייט התפרקה. אפשר גם לומר שבלי דוראנט, קליי, איגודלה וליווינגסטון, הווריורס נראו נורא. משחקי ההכנה כבר נתנו תמונה דיי טובה של כמה רעים הווריורס, אבל משחקי פתיחת העונה לא השאירו מקום לספק. הם פתחו את העונה עם תבוסות לקליפרס ולאוקלהומה סיטי שהבהירו לכל הליגה – אלה לא הווריורס שהכרתם. במשחק הרביעי נגמרו התקוות של הווריורס לעונה מוצלחת, כשקרי נפל לא טוב על יד שמאל. הוא נאלץ לשבת בחוץ לשלושה חודשים. סטיב קר נשאר עם ראסל, דריימונד וחבורה של רוקיס ושחקני מינימום. לכולם היה ברור שלקבוצה אין מה להחיש את קרי וקליי חזרה לפרקט, והמירוץ למאזן הגרוע בליגה התחיל. טנקינג בשפת העם.
ראסל לא ממש הראה סימנים שהוא משתלב, למרות כמה משחקי קליעה טובים. גרין סבל מפציעות באות והולכות בשריר החשק, ובלי שום דבר להלחם עליו גם הוא זכה להמון מנוחה. זו לא הדרך שבה הווריורס רצו לחנוך את הצ'ייס ארינה – האולם החדש על קו המים של סן פרנסיסקו – אבל זה מה יש, ומכאן רק נשאר לחשוב קדימה.
הנהלת הקבוצה וצוות האימון התמקדו בפיתוח שחקנים ומהלכים שיוכלו להחזיר את הקבוצה לצמרת בעונה הבאה. לא תוכננה חזרה של תומפסון, על מנת לאפשר לו החלמה מלאה וחזרה לפעילות מלאה בעונה הבאה. קרי התעקש לחזור והספיק לשחק מספר משחקים לפני שוירוס הקורונה השבית את הליגה. שלוש מטרות היו לקבוצה לעונה הזו:
1. לרדת מתחת למס המותרות – חיסכון משמעותי בעונה הבאה, כיוון שאז הווריורס לא יהיו עבריינים חוזרים. מס המותרות בנוי ככה שקבוצה שחורגת ממס המותרות 2 עונות ברצף משלמת יותר כסף. ירידה מתחת למס המותרות בעונת 19-20 חסכה לגולדן סטייט כמה מיליוני דולרים בעונת 20-21 (שאם תהיה, סביר להניח שתהיה בעיקר 21). כדי לרדת מתחת למס, מאיירס ויתר על ווילי קאולי-סטיין, אלק ברקס וגלן רובינסון. קאולי-סטיין הוחתם על חוזה זול מאוד ולא באמת הצדיק אותו. ברקס היה יופי של סקורר מהספסל, אבל חסר משמעות לעתיד הקבוצה. רובינסון מצא את עצמו בחמישיה, אבל ההגעה של וויגינס הפכה אותו למיותר.
2. למצוא שחקנים זולים שיכולים להיות חלק מהרוטציה בעונות הבאות – הקבוצה מצאה שני שחקנים שיכולים להיות משמעותיים ברוטציה בעתיד: מרקיז כריס, שכבר כמעט נפלט מהליגה, ואריק פסקל שנבחר בבחירה ה-41 בדראפט 2019.
כריס הגיע למחנה האימונים בתחילת העונה על חוזה לא מובטח ומהר מאוד התחבב על דריימונד גרין שהתחיל לשבח אותו בתקשורת, ובמקביל לרדת על פיתוח השחקנים של פיניקס. הווריורס ויתרו על אלפונזו מקיני כדי לשמור את כריס, אלא שהפציעות והגג הקשיח דרשו מהווריורס לפתח לוליינות ניהולית. דמיון לי, שהיה חתום על חוזה דו צדדי, סיים את מכסת הימים שהוא יכול לבלות עם קבוצת ה-NBA של הווריורס וגולדן סטייט הייתה חייבת לשחרר מישהו כדי להחתים אותו על חוזה רגיל. היחיד עם חוזה לא מובטח היה כריס. כריס שוחרר בינואר ולשמחת הווריורס אף קבוצה לא טרחה להרים אותו. הווריורס הצליחו להחזיר אותו וזה נראה ששני הצדדים מעוניינים להמשיך את הקשר. כריס, ששיחק כסנטר רוב העונה, לא הפציץ אבל בסך הכל נראה שיש לו כימיה עם דריימונד והוותיקים, מה שבפני עצמו שווה לא מעט.
בהעדר שחקן מוביל, אריק פסקל הוליך את הקבוצה בסך הכל דקות ונקודות. הוא נבחר לחמישיית הרוקיס של העונה.
ראוי לציין שמות נוספים שבהחלט יכולים להיות חלק מהסגל העתידי: דמיון לי (ולא רק כי הגיס של סטף), קיי באומן, והרוקי אלן סמאייליג'יצ'יץ'.
3. להשיג בחירת דראפט גבוהה – הווריורס סיימו עם המאזן הכי גרוע בליגה, וזכו בלוטרי בבחירה השניה בדראפט.
לאן הולכים מכאן?
אם יש דבר אחד שסאגת דיאנג'לו ראסל לימדה אותי, היא לא להתחייב על סנריו מסוים בספר, ולכן בואו נדבר על אופציות:
החלום (ושברו)
האופציה עליה אוהדי ומנהלי גולדן סטייט מריירים היא כמובן הבאת יאניס אנטטקומפו. שנה לפני סיום החוזה שלו במילווקי, הבאקס חטפו סתירה לפנים בחצי גמר המזרח, והודחו מהפלייאוף על ידי ההיט. על פניו, ליאניס יש את כל הסיבות לכפות טרייד אשר ישלח את מילווקי לבניה מחדש. היא תוכל להתחיל את הבניה עם הבחירה השניה בדראפט ובחירה גבוהה בדראפט הבא (ולפי המחיר שקבעו הטריידים על אנתוני דייויס ופול ג'ורג', עוד 2-3 בחירות סיבוב ראשון עתידיות). אנדרו וויגינס יועבר על תקן השוואת השכר.
איזה חלום! עם קרי, קליי, דריימונד, יאניס גולדן סטייט יכולה לחזור להיות מעצמה. סביבם יהיו בעיקר שחקני רוטציה זולים, אבל אם קרי ותומפסון בריאים ושריר החשק של דריימונד מתרפא באורח פלא – הווריורס חוזרים להיות קונטנדרים. סטף וקליי ירווחו ליאניס את הדרך לסל, קליי יחזור לשמור על הכוכבים של היריבות, יאניס יגן על הטבעת, ודריימונד יוכל לשמור איזורית. יאניס פותר את כל הבעיות.
אבל הסיכוי שמהלך כזה יצא לפועל הוא מזערי. יאניס לא עושה רושם כמי שרוצה לנהל את העניינים בניגוד ללברון, קוואי ואנתוני דייויס. אנטטקומפו נותן למילווקי זמן ומאמין בחבריו לקבוצה. אם יחתום על חוזה הסופר-מקס לו הוא זכאי בתחילת הקיץ, הוא יעשה לגולדן סטייט טובה ויחלץ אותה מהחלום. אם לא יחתום, הווריורס יחכו לראות מה קורה.
הפשרה (א') – עסקים כרגיל
לווריורס היו 8 חודשים עם אנדרו וויגינס כדי לתהות על קנקנו. במינסוטה וויגינס סבל משתי בעיות עיקריות: הבנת המשחק ומוסר עבודה. התקופה עם באטלר הוציאה לוויגינס שם של עצלן (במונחי ספורטאי על) – אחד שלא משקיע מספיק במקצוע. יחסית לבאטלר זה מובן, השאלה היא האם זה גם ביחס לשחקנים אחרים בליגה. הבעיה הגדולה יותר היא העובדה שוויגינס לא ממש מבין את המשחק.
יש בליגה לא מעט שחקנים שמסוגלים לראות מהלך או שניים קדימה. הם יצפו את המהלך הבא של ההתקפה שמנגד, וידעו איפה לעמוד כדי להפריע. רוב הפעמים, וויגינס לא ממש מבין גם את המהלך שזה עתה נגמר. למרות נתוני פתיחה מצויינים, וויגינס אינו שומר אישי טוב, וגם בהגנה הקבוצתית הוא משאיר חורים לרוב. הוא השתפר המון בהתקפה מאז שהגיע לליגה, ועדיין הוא לא יעיל מספיק בשביל ה-NBA של שנות ה-2020.
השאלה העיקרית היא האם צוות מאמני השחקנים של הווריורס עד כדי כך טוב ויוכל לתקן את הליקויים האלו במשחק של וויגינס. אפשר ללמד הרבה דברים, אני לא בטוח שאפשר ללמד IQ כדורסל. לא במקרה יש מעט מאוד גאוני כדורסל כמו לברון, יוקיץ', לוקה ושכמותם. אפשר לחשוב ששהייה במערכת קצת יותר מוצלחת מהמערכת שיש במינסוטה, שמשחק לצד שחקנים שזכו בשלוש אליפויות – ישנו אותו. אפשר שהאנרגיות של דריימונד ידבקו בו. אפשר גם שהאנרגיות של דריימונד ידבקו בו בצורת בעיטה בישבן או אגרוף לפנים בחדר ההלבשה. האמונה שלי בצוות של הווריורס מתנגשת חזק בחוסר האמונה שלי באנדרו וויגינס כשחקן כדורסל.
לוויגינס יש נתוני פתיחה טובים – גודל, אתלטיות, והוא משחק בדיוק בעמדה שבה יש לווריורס חור. צריך לזכור שוויגינס לא בא לבד, הוא בא עם רוקי מבטיח ועוד אחד בעונה הבאה, כי הווריורס שומרים על הבחירות דראפט שלהם. בסביבת הקבוצה נשמעים דיבורים על ג'יימס ווייזמן, וגם על לא אחר מאשר דני אבדיה. ווייזמן יסגור את החור בסנטר, השאלה היא כמה הקבוצה רוצה שחקן ברמה הזו בעמדה הזו. ווייזמן הוא תעלומה לא קטנה, אחרי ששיחק רק שלושה משחקים במכללות. המספרים שלו היו מרשימים, אבל היריבות חלשות. לדני יש יתרונות על שאר השחקנים בטופ – הוא הכי בשל והכי ורסטילי. הוא שחקן שיעזור בהגנה, בניהול המשחק, בקליעה, והוא יכול לשחק במספר עמדות.
האם גרעין המורכב מקרי, תומפסון, וויגינס וגרין בתוספת רוקי מוכשר יחזיר את הגולדן סטייט לטופ? סביר להניח שהוא יחזיר אותם לפלייאוף, לכל הפחות, אבל זו כבר לא תהיה הקבוצה הגדולה שזכרנו. מצד שני, המרדף אחרי הגדולה, הנסיונות לשחזר קבוצה חד פעמית, יכולים לגרום לווריורס להידרדר שנים קדימה. טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ.
הפשרה (ב') – טרייד, אבל ריאלי
עדיין הולכים לטרייד, אבל מחפשים שחקן מהדרג השני. יש לא מעט שחקנים נחשבים, שתקועים בקבוצות שלא הולכות לשום מקום: כריס פול, בלייק גריפין, קווין לאב, אנדרה דראמונד ועוד. בהתחשב בשכר של וויגינס כנראה שהשניים הראשונים נמצאים מחוץ להישג ידם של הווריורס. הווריורס יתקשו למצוא דרך להשלים את השכר החסר בלי להוסיף את קליי או דריימונד (קרי בלתי נגיע).
לאב הוא האופציה הכי מעניינת, בין היתר כי זו תהיה סוג של סגירת מעגל. השחקן שהווריורס ויתרו עליו ב-2014, שוב טרייד וויגינס-לאב, וחזרה של וויגינס לקבוצה שבחרה אותו בדראפט. אף אחת מהאופציות האלו לא שמה את הווריורס במעמד של קבוצה עילית, מצד שני העלות של טרייד כזה אמורה להיות נמוכה יותר מטרייד של סופרסטאר.
הפשרה (ג') העיקר זה הרומנטיקה
בואו נחזור ל-2016 – תחזירו את האריסון הביתה. האריסון בארנס היה מושלם למערכת של הווריורס. הוא לא צריך לקחת את ההתקפה על הגב שלו, הוא נהנה מהמון מבטים חופשיים, ובהגנה הוא יכול לשחק ב-3 וב-4. זה לא דוראנט, וזה לא יאניס, אבל זה מישהו מוכר ואהוב.
בזמן שהאוהדים של הווריורס כמהים לחזור לתקופה הגדולה שלהם, ההנהלה צריכה להיות יותר פרגמטית. גלגל הזמן ממשיך לנוע. קרי לא השחקן שהיה ב-2016. סביר שנראה גם ירידה מסוימת ביכולת של תומפסון אחרי הפציעה. גם על גרין כבר אמרו שהוא מעבר לשיא (למרות שהוא רק בן 30). ההנהלה צריכה לחשוב קדימה. מולה עומדות שאלות כבדות משקל – האם למשכן את העתיד בשביל חלון הזדמנויות מצומצם? האם יש להעביר את קליי או דריימונד או לוודא שיהיו ווריורס לכל הקריירה (לא חושב שלגבי קרי יש שאלה)?
צריך ללכת קצת אחורה, לפני ג'ו לייקוב, לימים הרעים של כריס כוהן. צריך להזהר לא לחזור על הטעויות שנעשו תחתיו. הווריורס רוצים להיות הלייקרס, כדאי להביט גם על הצד השני של הכביש, ולהיזהר לא להיות הקליפרס.
לתמיכה בקמפיין – https://headstart.co.il/project/59890
