שוב פותחים עונה, שוב אותה התרגשות, שוב אותן תקוות וציפיות.
רגע לפני שריקת הפתיחה של העונה, החלטתי להתרפק קצת על העבר ולהיזכר במשחקים הכי גדולים שחוויתי עם מכבי. במקור התכוונתי לדרג את חמשת הגדולים, אך מכיוון שלא הצלחתי להחליט מי מבין השישה שהגיעו לקו הגמר יישאר בחוץ, החלטתי להכניס את כולם. מזל שעורך התוכן של האתר מכביסט והוא ישמח לפרגן לי הקצאה חריגה של עוד 300 מילים לטובת העניין.
להלן ששת המשחקים שחקוקים אצלי עמוק בלב:
"אני לא מבין איך זה קרה, פתאום כבר אין עוד דרך חזרה. שבוי בקסם הצהוב, וכל חיי אמשיך רק לאהוב.."
מקום 6: הפועל ת"א – מכבי ת"א, עונת 1991/2.
עונת 1991/2 היא העונה שבה הכל התחיל. בעונה שקדמה לה, הספקתי כבר להבין שאיכשהו נולדתי צהוב-כחול, למרות שאני בן לאב ירושלמי שכל קשר בינו לבן כדורגל מקרי בהחלט. בתחילת אותה עונה, הונחת בקרית שלום המאמן הצעיר והמוכשר אברהם גרנט, כדי להביא אליפות אחרי 13 שנים עקרות. עונת 1991/2 היא גם העונה הראשונה שעקבתי בדריכות אחרי מכבי מהמחזור הראשון. בכל שבת הייתי נצמד למקלט הרדיו ומחכה לאות המרגש המבשר על שער של הצהובים.
העונה נפתחה לא רע, ולמרות הפסד הזוי לבית"ר ת"א במחזור הפתיחה, הגיעה מכבי במחזור השביעי לדרבי הראשון של העונה כשהיא במקום השלישי, רחוקה 2 נקודות מהמוליכה הגאה – הפועל תל אביב. עד אז, הנחתי שמשחקי דרבי מסתיימים בד"כ בתיקו מאופס. כהרגלי בקודש, נצמדתי באותה שבת לרדיו וצרחתי מהתרגשות כאשר שערים של הרשליקוביץ' (עצמי), צעיר אלמוני בשם אבי נמני וצמד של דריקס קבעו 0-4 מדהים למכבי, בדרך לראשות הטבלה, דהירה לאליפות בפער עצום וסדר עירוני חדש שנמשך שנים טובות לאחר מכן.
"נמני. להיות איתך בכל דקה…"
מקום 5: בית"ר ירושלים – מכבי ת"א, עונת 2002/3.
תקציר הפרקים הקודמים: הצהובים פותחים רע את העונה ולאחר 13 מחזורים נמצאים במרחק 9 נקודות מהמוליכה מכבי חיפה. במחזור ה-14, עולים הצהובים לקרית אליעזר למשחק ההזדמנות האחרונה של אותה עונה, ניר קלינגר מדהים את עולם הכדורגל ומחליט לספסל את המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה ויקיר האוהדים אבי נמני. הקבוצה מנצחת בחיפה ובשבועות הבאים צוברת מומנטום חיובי בהנהגתו של הכוכב החדש של הקבוצה, ברוך דגו בזמן שנמני מסופסל ומתוסכל. שישה מחזורים לסיום העונה, נפצע דגו פציעה קשה. אבי נמני נקרא שוב אל הדגל לקראת המאני טיים של העונה.
אחרי שבע שנים רעות ללא אליפות, מגיעה מכבי לישורת האחרונה של הליגה כשהיא תלויה בעצמה. קרב האליפות צמוד מאי פעם וכל מעידה במחזורי הסיום תעלה בוודאות בתואר. שלושה מחזורים לסיום העונה, מגיעה מכבי לטדי, במה שצפוי להיות המכשול העיקרי האחרון בדרך לתואר. אמסלם וקוביקה בצמד שערים מהיר מעלים את בית"ר ל 0-2. חלום האליפות הולך ומתרחק. אף אחד לא מאמין שאפשר לחזור מזה לניצחון. אף אחד חוץ מאבי נמני. שער עצמי של אינדיו מחזיר את מכבי לתמונה רגע לפני המחצית. במחצית השנייה משתלט מספר 8 בצהוב על העניינים, ובצמד שערים הופך את הקערה על פיה, בדרך ל 2-3 ואליפות מתוקה ובלתי נשכחת בסיום אותה עונה.
"ראי ראי שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר …?"
מקום 4: הפועל ת"א – מכבי ת"א, עונת 2013/14.
המופע של ערן זהבי.
17/3/14. מכבי מגיעה לדרבי חוץ מול היריבה השנואה, השואפת למנוע מהצהובים ניצחון חמישי ברציפות במשחקי דרבי. מכבי פותחת היטב, שולטת לחלוטין בשדה ומובילה 0-1. שערים נוספים הם רק עניין של זמן. אבל בדקה ה-38 מורחק ראדה פריצה לאחר רגע של איבוד עשתונות והמומנטום מתחלף. הפועל תוקפת כעת ומשיגה את השיוויון בדקה ה-43 מהראש של דמארי, שגם דואג לסגור חשבון עם הקהל של מכבי עם תנועת "פיו פיו".
במחצית השנייה, בעשרה שחקנים, אנחנו רק מחכים שיסתיים. "רק לא להפסיד להם", אני אומר. הדקות עוברות והכדורים ממשיכים לשרוק ליד מסגרת השער שלנו. דקה 87, דמארי מתחזה ברחבה, מקבל פנדל מפוקפק ומעלה את האדומים ל 1-2. הכי כואב שיש. הקהל האדום פותח בחגיגות ואנחנו משלימים עם ההפסד. להשלים עם ההפסד? הצחקתם את ערן זהבי. הכרוז האדום עוד לא מספיק להודיע על זהות הכובש ומיד בצד השני בן חיים פורץ לרחבה ומופל. ערן זהבי, האיש וביצי בת היענה, לוקח את הפנדל ומאזן ל 2-2 בשערו השני המשחק. אנחנו שמחים בחלקנו ומוכנים ללכת הביתה בכיף עם התיקו הזה. ללכת הביתה עם התיקו? הצחקתם את ערן זהבי. עמוק בתוך תוספת הזמן, חטיפת כדור באמצע המגרש, זהבי נשלח קדימה, מגלגל לרשת את השלישי שלו במשחק ושולח את פאולו סוזה לספרינט שבוודאות היה מספיק למדליית כסף בריו (בכל זאת, בולט).
"הם אומרים שנדפקתי ואומרים לי שגם השתגעתי. איך מכל הקבוצות מפה, אני דווקא בחרתי מכבי…"
מקום 3: מכבי חיפה – מכבי ת"א, עונת 1995/6.
"מה אתה הכי זוכר מעונת הדאבל של 96?" שאל אותי חבר פעם. "זה קל", עניתי לו. "נמני משכיב את דוידוביץ' במשחק העונה".
עונת 1995/6 הייתה אחת הגדולות בהיסטוריה של הצהובים. עונה שהסתיימה באליפות וגביע תחת הדרכתו של דרור קשטן. מנגד גם הירוקים מהכרמל נתנו עונה מצוינת ועם שמות כמו ברקוביץ', רביבו וקנדאורוב נשפו בעורפם של הצהובים לאורך כל שלבי העונה. לכל אורך הדרך, היה נדמה כי חיפה קבוצה מוכשרת וזוהרת יותר, וזה רק עניין של זמן עד אשר תכבוש את המקום הראשון.
מחזור 26. הצהובים עולים לחיפה ביתרון 3 נקודות לקרב על כל הקופה. ברור לכולם שאם הירוקים מנצחים ועולים למקום הראשון (בזכות הפרש שערים עדיף), הם לא יורדים משם עד סוף העונה. בראשנו עדיין מהדהדת החמישייה שקיבלנו במשחק העונה באותו אצטדיון רק שנתיים קודם לכן. הירוקים פותחים חזק ומובילים במחצית 0-1 משער של גלאם. האגדה מספרת ששחקני מכבי שהו בחדר ההלבשה בדיוק 2 דקות לפני שעלו בחזרה לכר הדשא כאילו נורו מלוע תותח. תוך רבע שעה הפכו דריקס וקלינגר את התוצאה, ובדקה ה-81 חתם אבי נמני את התוצאה באותו שער מדובר שצרוב בזיכרון של כל אוהד צהוב שחזה במשחק.
יש המספרים, כי אי שם במורדות הכרמל, מחפש דוידוביץ' את הכדור עד עצם היום הזה.
"מה יפות הן שתי עיניה, אש הלהבה. מבטים שלחו אליה, אש בתוך ליבה. לי נגנו ביקשה היא. לי נגנו בקול. לא נפסיק, אמרה היא – עד יעלה האור. ערן! ערן זהבי!…"
מקום 2: פ.צ באזל – מכבי ת"א, פלייאוף ליגת האלופות, עונת 2015/6.
רגע אחרי שהצלחנו להירגע מנס פלזן (זהירות, ספוילר), התבשרנו שההגרלה סידרה לנו שוב את את הכבשה השחורה משווייץ. משחק ראשון בחוץ ותוצאה טובה תיתן לנו מקדמה רצינית לקראת הגומלין. ערן זהבי, מי אם לא הוא בפעם המי יודע כמה, נותן לנו את ה 0-1. פנדל מטופש מחזיר את השווייצרים לעניינים ובמחצית השנייה אנו נאבקים כדי לשמור על התוצאה. בכל זאת, תיקו עם שער חוץ זו תוצאה מצוינת עבורנו לקראת הגומלין. שתי דקות לסיום, המנטאליות הישראלית זוקפת ראשה בגאון, ואנחנו מקבלים את ה 1-2. מזה כבר יהיה הרבה יותר קשה לחזור בבלומפילד. נגמר? הצחקתם את ערן זהבי בפעם המי יודע כמה. 6 דקות בתוך תוספת הזמן והפנומן מתנתק מהקרקע כדי לפגוש בתזמון מושלם את ההגבהה של מיכה ולנגוח לעמוד ולרשת עם כל הראש והלב. שער הנגיחה הכי יפה שראיתי מימיי, ובתזמון הכי מושלם שיש. 2-2 אדיר ומקדמה ענקית לגומלין. שבוע לאחר מכן בבלומפילד, הוא דואג להשלים את המשימה עם שער נוסף שמעלה אותנו לליגת האלופות וגורם לנו להבין בדיעבד עד כמה אנחנו לא שייכים לשם.
"ואז יהיה פה מהפך…"
מקום 1: ויקטוריה פלזן – מכבי ת"א, מוקדמות ליגת האלופות סיבוב שלישי, עונת 2015/6.
סיבוב אחד לפי באזל. כרגיל, אנחנו מקבלים את ההגרלה הכי קשה שיש, אלופת צ'כיה, ויקטוריה פלזן. משחק ראשון בארץ. איכשהו, אני מצליח להתארגן על כרטיסים למשחק, רק כדי לראות את הצ'כים מצננים לנו את ההתלהבות עם 0-2 מהיר ופערי רמות שניכרים בכל אספקט על הדשא: המשמעת הטקטית, הפיזיות, המהירות. במחצית השנייה, הצ'כים נרגעים מעט ויצחקי מצליח לצמק ל 1-2 לקראת הסיום, שער שנותן לנו תקווה קלושה לגומלין בצ'כיה. בכל זאת, אנחנו ריאליים. ניצחון, שני שערי חוץ וקבוצה שעולה עלינו בכל פרמטר במגרש הביתי שלה. הסיכוי שלנו לנצח בפער של שני שערים בצ'כיה שווה לסיכוי שטראמפ יהיה נשיא ארה"ב…
את הטקסט הבא אני הולך למחזר מתוך אחד הטורים שכתבתי בעבר:
"אחי, קניתי כרטיס למשחק בצ'כיה נגד פלזן, אתה זורם?" "עזוב, אמרתי לו..יש לי מלא עבודה וגם ככה אין סיכוי". ניתקתי את השיחה. חשבתי במשך דקה עם עצמי והתקשרתי בחזרה. הרי בסופו של דבר, לא ממש קשה להדליק אותי על אירועי ספורט. "שמע..אמרתי לו. אני זורם בתנאי אחד…"
אז את התנאי אני כבר לא זוכר, אבל אני כן זוכר שדובר על סופ"ש אטרקטיבי בפראג לאחר המשחק, מה שגרם לי לזרום עם הרעיון ולמצוא את עצמי בעיר המנומנמת פלזן שבמערב צ'כיה ביום המשחק. אחרי ביקור במפעל הבירה המקומי, נכנסו לאצטדיון ביחד עם 150 אוהדים צהובים, שספק רב אם מישהו מהם האמין שאפשר באמת לעשות את המהפך. בדיוק כמונו, כולם באו בשביל החוויה.
חצי שעה בתוך המשחק, מכבי משחקת לא רע בכלל והתוצאה עדיין מאופסת. אנחנו מבחינתנו מבסוטים. "יאללה", אנחנו חושבים לעצמנו. "נוציא פה איזה 0-0 מכובד ונלך להוריד כמה בירות עם הצ'כים בבר של האוהדים אחרי המשחק.
75 דקות חולפות, אין שינוי בתוצאה, ואנחנו די גאים בקבוצה שלנו. פה ושם מסכנים בקטנה את השער אבל לא משהו משמעותי. בדקה ה-76 ערן זהבי מקבל כדור עומק נפלא ממיטרוביץ' וסוחט פנדל. בניגוד אלינו, אצל האיש הזה לא קיים בלקסיקון צמד המילים "תיקו מכובד". הוא לוקח את הפנדל ונועץ אותו עמוק ברשת כדי להעלות אותנו ל 0-1, 14 דקות לסיום. "רגע מה קורה פה.." אנחנו שואלים את עצמנו. "עוד שער ואנחנו עולים..". עם זאת, זה עדיין נראה חסר סיכוי מול ההגנה הצ'כית החזקה.
הקהל הצ'כי פתאום משתתק, השירה ביציע הצהוב הולכת וגוברת, ובדקה ה-83 הבלתי ייאמן קורה וכדור רוחב של שפונגין (מתי בפעם האחרונה בישלת שער גאט דמיט) מוצא את זהבי שמדביק את הכדור לפינה הרחוקה, עמוק לתוך הרשת. השנייה הזאת, שאני מבין שהכדור נכנס, היא כנראה הרגע הכי עוצמתי שחוויתי עם מכבי מיום שהבנתי שאני צהוב. אנחנו צורחים בהיסטריה, אבל מבינים שיש לנו עוד 7 דקות לשמור על התוצאה. אחרי 7 דקות ותוספת זמן שנמשכות כמו נצח, מגיעה שריקת הסיום ונותנת את האות לתחילת החגיגות. 150 צהובים בטירוף על הגדרות, בזמן שהאוהדים הצ'כים ההמומים עוזבים בשקט את האצטדיון. נס פלזן. איזה כיף לנסוע עכשיו לסופ"ש בפראג.
מכבי ואני הולכים ביחד כבר 25 עונות. היא מלווה אותי צמוד בכל שלב בחיים: ילדות, בגרות, צבא, לימודים, עבודה של גדולים. במשך שניים וחצי עשורים צברנו ביחד המון חוויות ורגעים מאושרים. כחלק מפרויקט שלוש משאלות, התבקשתי לכתוב מהן שלוש המשאלות שלי לעונה הזו הבאה עלינו לטובה. מכיוון שמשאלה בעיניי זה משהו שהוא עוצמתי מדי מכדי לבזבז אותו על בקשות זוטרות כמו אליפות או גביע, החלטתי שאני לא צריך שלוש משאלות ומסתפק במשאלה אחת בודדה.
שיהיה לי העונה משחק אחד שיהיה גדול ומרגש כמו אחד המשחקים האלה.
