כפי שזה נראה כרגע, עונת 2019/20 לא תיצרב בזיכרונו של דור מיכה. מ"מ קפטן הקבוצה היה אחד הברגים החשובים באליפות הכי חד צדדית בליגת העל, כשנוכחותו על המגרש הורגשה בכל רגע נתון ונראתה על דפי הסטטיסטיקה – בעיקר בעמודת הבישולים שהפכה לתחום ההתמחות של מספר 15 בצהוב.

אלא שהשנה, משהו אצל שחקן העונה שעברה מרגיש לקוי בחסר. תקרית הבקבוק שיצאה מכלל שליטה לאחר ההדחה מאירופה מול סודובה, הווירטואוזיות במרכז המגרש הפכה לתחושת חוסר אונים מול הגנות צפופות וההפיכה ל "עוד שחקן" בסגל של ולדימיר איביץ', בזמן שחבריו מצליחים לשמור על הפסגה וצוברים ניצחונות, לא הועילה למצב רוחו.

החזרה של גולסה שטרפה את הקלפים

התפנית הגדולה בעונה של הכוכב בן ה-27 קרתה עם שובו של אייל גולסה לכשירות מלאה. הווירטואוז, שהגיע מפאוק סלוניקי והפך לבאנקר בהרכב של איביץ' לצידו של דן גלזר, הוכיח מיד לאוהדים הצהובים שכל עוד הוא בריא הוא צריך להיות ב-11 בכל מצב. אם נוסיף לכך את השקט, היצירתיות ו"העבודה השחורה" שהוא עושה לאורך כל 90 הדקות ונוסיף לכך את יכולת הבעיטה שלו מתוך ומחוץ לרחבת היריב, בשונה ממיכה שלא מצליח לשפר את הפרמטר הזה, נבין מדוע השתנתה ההיררכיה בסגל הצהוב. המזל מבחינתם הוא שמדובר בחברים הטובים ביותר בקבוצה שהפרגון הגדול ביניהם נראה לעין כל הזמן, גם מחוץ לכר הדשא ולכן הם מקבלים על עצמם את הסיטואציה הסבוכה הזו בהשלמה מסוימת, בזמן שקבוצתם נמצאת בפסגה במרחק של ארבע נקודות ממכבי חיפה בעיצומו של מאבק האליפות.

אין בכדורגל מובן מאליו

זה לא סוד שלמיכה יש מעמד שונה בסגל של מכבי ת"א. השחקן שגדל מגיל קטן בקריית שלום ועבר בכל מחלקות הנוער עד שביסס את עצמו בקבוצה הבוגרת, נחשב לאחד השחקנים האהובים בשער 11. אם תשאלו את שאר אוהדי הקבוצות, אף אחד מהם לא היה מסרב לאחד כמוהו בקבוצתם – לא באופי ובטח שלא ביכולת. לאור העונה שעברה, בה קטף את תואר המצטיין, התחושה באוויר, לפחות עבורי, הייתה ששום דבר לא יזיז אותו מההרכב ושיש את מיכה וסביבו עוד 10 שחקנים.

כנראה שגם הקשר עצמו נכנס לסוג של זחיחות שגרמה לו לירידה די חדה ביכולת שהציג, דבר שלא נעלם מעינו של ולאדן איביץ' שמצידו, כבר הוכיח לא פעם בקדנציה הצהובה שלו שהתואר כוכב, לא עולה עם השחקן לכר הדשא (ראו ערך אלירן עטר) ובנוסף לכך, שפת הגוף שלו, משדרת אדישות מסויימת לצופה מן הצד. המזל הגדול של מיכה כאמור הוא שהקבוצה בתנופה וצוברת ניצחון אחר ניצחון. במקרה ומכבי תל אביב הייתה במשבר, כל האורות היו מופנים למספר 15 ועל אי ההשפעה שלו לעומת העונה שעברה ובתוך תוכו הוא מבין את המתרחש סביבו. אבל המצב שונה בהרבה וההזדמנות לשנות את הפתיחה המגומגמת יכולה להגיע בכל עת.

הכל יכול להתהפך ברגע

אחד העקרונות החזקים שיצרו את המושג "מכביזם" הוא קדושת הניצחון בכל מחיר. לאחר שלוש שנים בהם צלחת האליפות בילתה בבירת הנגב, היא חזרה לארון הצהוב וחידדה לאוהדים הצהובים מחשבה אחת – צריך לשמור עליה בכל מחיר וכל הדרכים כשרות עבור המטרה הזו – עם או בלי שחקני בית על המגרש. לכן, אף אחד לא הרגיש חיסרון בשחקן מסוים במהלך המחזורים הראשונים בהם הקבוצה לא חוותה על בשרה תחושת הפסד ובקושי ספיגות שערים.

עדיין, עצם קריאת ההרכב לפני המשחק בידיעה שמספר 15 לא מופיע בו עדיין מעלה תהיות. לדעתי, כל מה שחסר עבור דור על מנת לחזור למרכז העניינים הוא משחק אחד קסום מבית היוצר שלו. מעטים השחקנים בעלי הטאץ' שיכולים בנגיעה לייצר מהלך הבקעה ולשנות את המומנטום ההתקפי של קבוצתם גם בימים שפחות הולך. מיכה יודע עמוק בתוך ליבו שאופציית הרוטציה מבחינת המאמן הסרבי שלו נגנזה מאחר והקבוצה משחקת במפעל אחד וכרגע עליו להתרכז בלהרים את הקצב במשחקים ובאימונים כדי לאותת לאיביץ' שהוא כאן.

אין לי ספק שמדובר רק בעניין של זמן. את ההשראה לקאמבק הוא וודאי יוכל לקבל מאיתן טיבי, שמשחקן שאף קבוצה בליגה לא רוצה לגעת בו, חזר כמו גדול היישר למרכז ההגנה כשהוא מבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר. אך דבר אחד בטוח. צלחת האליפות תהיה יותר קרובה להישאר במקומה ברגע שדור מיכה יחזור לפרוח.