מחט בערימת דאטה (חלק א’)

לפעמים אירוע שנדמה כזניח מתברר כנק’ מפנה. אירוע כזה התרחש ב-1933 בלונדון במהלך סדרת הרצאות שהעביר צ’ארלס ג’ונס, קשרה הימני של ארסנל, בנוגע לפילוסופית המשחק החדשנית של המנג’ר הרברט צ’אפמן, הטוענת כי יש לעשות שימוש אינטנסיבי בשחקני האגף וכי קיימת חשיבות מכרעת להעברת הכדור, מהר ככל שניתן, לחצי המגרש של היריב. בין הנוכחים בסדרת ההרצאות היה רואה חשבון צעיר מחיל האוויר המלכותי בשם צ’ארלס ריפ שהושפע עמוקות מן הרעיונות המעניינים. לצערו של צ’ארלס הצעיר, מלחמת העולם השניה שלחה אותו לגרמניה ממנה שב רק ב-1947 כדי לגלות, למרבה אכזבתו, כי אף מועדון לא אימץ את שיטת המשחק שהוצעה 14 שנים קודם לכן. אך צ’ארלס לא אמר נואש, וב-19 למרץ 1950 החל במהלך ששינה את פני ענף הכדורגל לעד.

במהלך משחק בין סווינדון לבריסטול הוא החל לתעד את כל המהלכים במחברת ולאחר מכן ניתח אותם. לימים התברר כי ניתוח נתונים ממשחק לקח לו בממוצע כ-80 שעות עבודה (לאחרונה התפרסם כי ניתוח גמר גביע העולם ב-1958 לקח לו כשלושה חודשים) וכי הוא תיעד יותר מ-2000 משחקים. בכל אופן, בחזרה לענייננו, המסקנה של צ’ארלס מהמשחק היתה כי כיום ממוצע השערים למשחק עומד על שניים ועם מעט שיפור בקצב יצירת המצבים הממוצע הוא יכול לעלות ל-3, מה שבפועל יבטיח לסווינדון את המקום הראשון בליגה. ניתוח התבניות של צ’ארלס תפס את עינו של מנג’ר ברנטפורד שהחליט להעסיק אותו כיועץ חיצוני במועדון שהיה בסכנת ירידה. לאחר (או בעקבות, תלוי את מי שואלים) הגעת היועץ החדש, כמות השערים הממוצעת של ברנטפורד עלתה מ-1.5 ל-3 שערים למשחק, מה שתרגם עצמו לכך שהקבוצה השיגה 71.5% מן הנקודות שנותרו בקופה ונמנעה מירידת ליגה בקלות.

בין התבניות שצ’ארלס זיהה היו כמה מעניינות ביותר:

  • קבוצה מבקיעה בממוצע אחת מתוך תשע בעיטות לשער.
  • 80% מהשערים מובקעים במהלכים הכוללים פחות מ-4 מסירות.
  • 50% מהשערים מובקעים מכדורים שנחטפים פחות מ-30 מטרים מן השער.

ניתוח הנתונים שלו הוביל למסקנות הבאות:

מכיוון שרובם המוחלט של השערים מובקע במהלכים קצרים, יחס ההבקעות להזדמנויות הוא נמוך (1 ל-9) ו50% מן השערים מובקעים עקב איבודי כדור בשליש האחרון של המגרש, קבוצה יעילה לא תשקיע את זמנה בחיבור מסירות ויצירת מומנטום, אלא בהגבהת כדורים אל חצי המגרש של היריב שם ניתן להגיע ליותר הזדמנויות בעיטה וחטיפות כדורים שיובילו לשערים. כך נולד, הלכה למעשה, משחק הכדורים הארוכים שזכה לכינוי העוקצני “כדורגל אנגלי” ולא פחות חשוב מכך נולד תפקיד חדש במועדוני הכדורגל האנגלי – אנליסט כדורגל.

“אין דבר יותר מעשי מתיאוריה טובה” (קורט לווין)

לא מעט זמן עבר עד שהתפיסה שהשריש צ’ארלס ריפ נעקרה מן השורש ע”י פרופסור בשם איאן פרנקס ומתמטיקאי מפורסם מאוד בעולם הספורט בשם מייק יו שעוסק בתחום ניתוח רשומות ממוחשב (למעשה תחום ניתוח הרשומות notational analysis התפתח בעקבות עבודותיו של צ’ארלס ריפ). רק ב-2005, לאחר שניתחו את הנתונים ממונדיאל 2002 ומונדיאל 1998, הצליחו השניים להראות את הטעות הקשה מאחורי פילוסופיית הכדורים הארוכים. בתחילה ניתוח הנתונים אכן הראה התאמה מושלמת למסקנות של צ’ארלס ריפ ואכן רוב השערים הובקעו בעקבות מהלכים שכללו פחות מ-4 מסירות, אך ניתוח מעמיק יותר הראה שהסיבה לכך היא פשוט שרוב מהלכי ההתקפה בכדורגל (מהלך התקפה הוא מהלך שבו קבוצה מנסה להבקיע שער – כלומר מסירות בין הבלמים למשל בחלקו האחורי של המגרש אינן נחשבות כמהלך התקפה וכך גם מסירות סתמיות בין קשרים במרכז המגרש) מכילים פחות מ-4 מסירות ולא בגלל שמהלכים עם פחות מ-4 מסירות מעלים את סיכויי ההבקעה. מה שמדהים הוא, שעד אז עולם הכדורגל התעלם מכך שבכדי לשחק משחק כדורים ארוכים בצורה מוצלחת, המיומנות הנדרשת מכל שחקן גבוהה משמעותית מהמיומנות הנדרשת בכדי לשחק משחק אחזקת כדור ואם לא די בכך, התעלמו גם מן העובדה שהקבוצות שזכו בגביעי העולם לא שיחקו בשיטת הכדורים הארוכים (למשל: ברזיל). הפגם בשיטתו של צ’ארלס ריפ היה פגם סטטיסטי בסיסי ביותר – המידע שאותו הוא ניתח היה מוטה – צ’ארלס היה כה נחוש להראות כי שיטת המשחק מהאגפים, עליה שמע בפעם הראשונה בהרצאה בלונדון, היתה שיטה עדיפה על כל שיטה אחרת, שהוא פשוט ניתח את הנתונים כאשר הוא מעוניין במסקנה ספציפית מה שיצר הטייה של המידע ועיוותו.

למעשה ב-2006 התפרסמו מסקנותיהם של פרנקס ויו ששינו בשנית את ענף הכדורגל – קבוצה שמשלימה רצפי מסירות ארוכים יותר, מעלה את סיכוייה להבקיע שערים. שנתיים לאחר מכן מונה פפ גווארדיולה למשרת המאמן הראשי בברצלונה והוכיח כי אכן אין דבר יותר מעשי מתיאוריה טובה.

לשאר הטורים בסדרה

 
   

4 תגובות

  1. Avatar

    מעניין ומרתק. נראה לי אבל שרק האנגלים קראו את מסקנות המחקר כי ברוב המדינות לא התבססו על כדורים ארוכים וכך גם הגיעו להישגים טובים יותר.
    אני חושב שנושא הכדורים הארוכים ושימוש בקיצונים נובע באנגליה ממזג האויר ומצב המגרשים. יותר קל להגביה מאשר כידרור או מסירה שטוחה במגרש בוצי שבו הדשא באגף טוב יותר.
    מתי פרק ב’?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!