אחת התכונות הבולטות ביותר שכל מנהל, מאמן, מפקד או אדם שמוביל ארגון מסויים ומעוניין בהצלחתו היא הכרת המבנה שבו הוא נמצא לפרטי פרטים כמו: יתרונות, חסרונות, נקודות החוזקה ונקודות לשיפור. הקרבות בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב מאז ומעולם סיפקו הצגות רבות ואירועים בלתי נשכחים בכדורגל שלנו אלא שהפעם, המשחק לא הוכרע על יכולת אישית פנומנלית של שחקן אחד או התקפות קבוצתיות יפות לעין של שחקן אחד וגם לא בזכות הקהל הבית"רי' שאחרי הרבה מאוד זמן מילא כל פינה באצטדיון טדי.  הניצחון נותר אדום בגלל פרמטר אחד פשוט לו בית"ר מתקשה למצוא פיתרון מתחילת העונה ושמו: מודעות עצמית.

לא מבריקה, אך יעילה

"אני גאה באיך שנראנו ושאנחנו יודעים לעשות התאמות. בכדורגל יש גם טקטיקה, אנחנו לא צריכים להתנצל בפני אף אחד". כך סיכם מאמן האדומים את הניצחון ההירואי של שחקניו, שמבטא במובן מסוים את הסגנון שקלינגר רוצה להנחיל בשחקניו בכל משחק: הדבר הכי חשוב זה שלוש נקודות, תשיגו לי אותם ולא משנה באיזה דרך. לא כל אחד מאיתנו מסוגל לקבל על עצמו כדורגל שכזה, אך כשהכל עובד לפי התוכניות קשה להתווכח – הפועל תל אביב לא רחוקה מלהבטיח פלייאוף עליון. מישהו זוכר שדיברו שם בתחילת העונה על ירידת ליגה נוספת?

אם קיימת קבוצה בליגת הבורסה שאת טביעת האצבע של המאמן ניתן לראות בבירור בכל פעולה של השחקנים על הדשא לטוב ולרע היא הפועל תל אביב. מאז הפיטורים של ניסו אביטן, האדומים מתל אביב הפכו משק חבטות לכאלה שביום נתון אף אחד לא יודע למה לצפות מהם חוץ מדבר אחד – לחימה חסרת פשרות על הדשא כשכל האמצעים כשרים. זה לקח זמן, שכר הלימוד התקבל בהפסד מביש למכבי חיפה בו מאמן האדומים ניסה להשתמש בארסנל התקפי יותר וחטף בלי רחמים. מאמן האדומים ידע שהצהובים שחורים עם הדחיפה של הקהל הביתי יבואו לתקוף גלים גלים, ועלה עם 11 שמסוגלים לעמוד מאחור ולבלום את ניסיונות ההתקפה של חניכיו של רוני לוי ובתוכם הורכבו שחקנים שעל אף יכולתם הדלה, אולי יוכלו לשנות פאזה דווקא מול היריבה היריבה השנואה כמו: עומר דמארי.

על הפנדל שניתן לאדומים אפשר יהיה להתווכח שעות, אך ההחלטה אושרה וה-0:1 הספיק עד לסיום. קלינגר, בחר ללכת על טקטיקת "האוטובוס" כנגד ההתקפה של בית"ר, שהתחזקה באלירן עטר וחנן ממן ויצא מטדי כשידו על העליונה. הוא ידע שמעבר לכך, לשחקניו אין את היכולת לשחק פתוח במשחק חוץ חשוב שכזה. מאמן שמכיר את קבוצתו על בורייה, יכול להביא אותה למקסימום בכל משחק נתון. עכשיו, אחרי המנה הראשונה בדמות היריבה מהבירה, בשבוע הבא, הדרבי התל אביבי שוב על הפרק. אם בפרק הקודם, קלינגר נחל תבוסה על אף שליטה במשחק, הפעם עם המוטיבציה הרבה בעקבות הניצחון, הוא לא מתכוון לקחת שבויים בקרב על העיר תל אביב.

הפנינג ביציעים, אי יעילות על כר הדשא

אצטדיון טדי לבש חג לקראת אחד הקרבות הפיקנטיים ביותר שיש לכדורגל הישראלי להציע: בית"ר מול הפועל, אדום מול צהוב שחור, ימין מול שמאל, קלינגר נגד האקסית. כל כך הרבה שמות וכינויים למפגש אחד. לאורך כל השבוע הנושא הבוער בבירה היה הקהל שחזר למלא את היציעים לאחר שלא עשה זאת זמן רב. ההופעה של זהבה בן ויהודה קיסר על הדשא מצד אחד ושל "סיירת הליכוד" ביציעים, נתנה תחושה שבבית"ר בטוחים: 3 הנקודות יישארו בטדי, הפסד לא יעלה על הדעת. אלא שרוני לוי, שבנה את הסגל של העונה הנוכחית עם מינימום אופציות התקפיות ראויות ואם נוסיף את המכירה של אנתוני ווארן בחלון של ינואר, המצב הפך ללא מזהיר כלל. לא התחברתי כלל לחלק ממסכת הדמעות ששידרו אנשי הקבוצה לתקשורת. גם הפוסט ששיגר הבעלים משה חוגג לרשתות החברתיות היה מביך ביחס למצב של קבוצתו. כאדם שמבין בכדורגל הוא יודע בתוך תוכו ששליטה בכדור, בעיטות לשער ומסירות הם רק כמה פרמטרים קטנים שיכולים להשפיע על התוצאה. כל עוד אין יעילות, לנתונים הללו אין כל חשיבות. כמו שבית"ר הרגילה אותנו, תהליכים אצלה קורים תוך כדי תנועה: הגזענות טופלה, הקהל חזר וזה הזמן גם של השחקנים להחזיר על כר הדשא.

אם בבית"ר ישקיעו את תשומת ליבם לדברים החשובים באמת, השינוי קורה וזה מוכח. כפי שזה נראה כרגע, הצהובים שחורים יתפסו לעצמם מקום של כבוד בצמרת הליגה, אך לא יהוו פקטור לאליפות במסגרת הפלייאוף העליון שמתקרב אלינו בצעדי ענק. המשחק הזה צריך להוות שיעור להמשך בדרך למציאת הזהות האמיתית שלה כדי שתוכל להצהיר ולהתחרות ברמות הגבוהות באמת. והפועל? במצב הקיים האחים ניסנוב יכולים לסמן וי על עמדת המאמן ולקוות שהשליטה שלו בשחקניו תמשיך לעבוד כפי שנעשתה עד כה. בוולפסון אמנם לא מצהירים כוונות גדולות, אך יודעים מה הם רוצים מעצמם וזה המפתח להצלחה.