אני מביט מהחלון,
וזה עושה לי די עצוב,
האביב חלף עבר לו,
מי יודע אם ישוב…
אז מה אתם אומרים, מתי הכדורגל יחזור?
האם יהיה פלייאוף, ואם כן אז מתי, ביוני או באוגוסט, או אולי בכלל בסוכות?
האם הוא ישוחק מול קהל או מול כיסאות פלסטיק?
יכול להיות שיצטרכו לשחק כל יומיים?
מה יהיה?
תהליכים חברתיים הם משהו שתמיד ריתק ומשך אותי, ומה שקורה בעולם בשבועות האחרונים הוא בעיניי מדהים ומופלא, מוזר ומעניין, מפחיד ומרתק.
אולי אתם עדיין חושבים שהספורט יחזור מתישהו למה שהיה אי שם ב 2019, ויכול מאוד להיות שאתם צודקים. אני בטוח שהוא ישתנה ואפילו באופן דרמטי, בדיוק כמו שהחברה האנושית משתנה מול עינינו, וצפויה לעבור עוד שינויים רבים אחרי שיעלם הנגיף.
אם עד לפני מספר ימים היו כאלה שחשבו שהספורט לא יפגע מהפן הכלכלי, אני חושב שהיום כבר ברור לכולם שהפגיעה הכלכלית בספורט תהיה קשה וכואבת.
הידיעות על קיצוצים בשכר השחקנים כבר יצאו לעיתונות. גולדהאר וברקת בישראל, ברצלונה בספרד, באיירן מינכן בגרמניה וגם בפרמייר ליג כבר הבהירו לשחקנים שהם יאלצו לספוג חלק מהמחיר הכלכלי הכבד של הוירוס.
חלק מהשחקנים עדיין מתנגדים לכך, אבל בשבילם אני מקווה שזה רק חלק מהמו"מ, כי אם זה לא, אז הם ממש לא מבינים מה קורה מסביב, ושלקבוצות אין פשוט ברירה, כי עכשיו אין להן מזומנים, ועוד מספר שבועות יהיה עוד פחות. אין משחקים, אין טלויזיה, אין קהל, הספונסרים כבר מקצצים בתקציב, והסוף אינו קרוב, כמו שרצינו להאמין.
אז מה יהיה?
העולם מתנדנד כרגע בין שני כוחות אדירים, בין שני כיוונים מנוגדים.
מצד אחד כולם מתכנסים פנימה, המשפחה לתוך ביתה, הקהילה לתוך השכונה שלה והמדינה לתוך גבולותיה. כל מדינה מנסה למצוא מכונות הנשמה, להכשיר כח אדם לטפל בחולים, וכל בית חולים שומר לעצמו את המסיכות שלו. בקיצור, כל אחד דואג לעצמו.
מצד שני זה די ברור שרק מאמץ עולמי משותף ועזרה הדדית, בציוד ובידע, יכולים לעצור את המגיפה ובפחות קורבנות מאשר טיפול פרטני. אם צרפת תיתן לאיטליה מכונות הנשמה, סביר להניח שזה יעזור למנוע התפשטות המגיפה בשתי המדינות שיש להן גבול משותף וכו'.
הכדורגל נמצא באותה דילמה בין המדינות השונות ובתוך כל מדינה.
כבר עכשיו ברור שכל מדינה מציבה את הליגה המקומית בראש סדר העדיפות. האנגלים רוצים לחדש קודם כל את הפרמייר ליג, הספרדים את לה-ליגה וכן הלאה. אחרי שהם יחליטו מה עתיד הפעילות המקומית, הם יתפנו לדאוג לצ'מפיונס, ליורו או למונדיאל.
קודם הבית, אחר כך שאר העולם.
בנוסף, די ברור שכל מדינה מתנהלת בלוח זמנים שונה שתלוי בעיקר בקצב ההחלמה אצלה ובהצלחת המלחמה שלה בוירוס. סביר להניח שהפערים בזמנים יהיו משמעותיים ויקשו מאוד על המפעלים היבשתיים, ביחוד מכיוון שהפגיעה העיקרית היא בשלוש מתוך חמש הליגות הדומיננטיות – איטליה, ספרד ואנגליה.
כדי שהפתרונות הפרטיים וההחלטות שכל מדינה מקבלת יתאימו למה שקורה בחוץ, צריך להיות תיאום ברמה גבוהה בין הקבוצות, המדינות ומוסדות הכדורגל כמו אופ"א ופיפ"א, שאינם ידועים בחיבה ההדדית ביניהם.
מאחר ואני מתקשה לראות שיתוף פעולה טוב בין כולם, אני מניח שהכדורגל האירופי יהיה בבלאגן אירגוני לפחות עד קיץ 2021. אם דברים ילכו טוב, אז אולי עד אז כל הליגות והגביעים יגיעו לנקודה שווה, שבה אפשר יהיה להתחיל מחדש, עם הרבה פחות כסף, אבל עם ליגות ומפעלים די דומים למבנה הנוכחי.
אלא שהמשבר הכלכלי יכול לגרום לשינוי דרמטי גם במבנה האירגוני של הכדורגל האירופי ולהביא אותו למקום שונה לגמרי. אם ניקח את הכדורגל האנגלי כדוגמא, הרי שם כבר ברור שהנפגעות הראשונות מהמצב הן כל הקבוצות שמחוץ לשתי הליגות הגדולות, שתלויות באופן משמעותי בהכנסות מהמשחקים, וכבר מתקשות לשלם משכורות והוצאות שוטפות, עד כדי כך שחלקן כבר פיטרו עובדים.
גם קבוצות בשתי הליגות העליונות כבר הודיעו על צעדי חיסכון וברור שגם הגדולות והעשירות ביותר, כולל ליברפול, יונייטד ואפילו סיטי, יאלצו לקצץ בשכר השחקנים. כל אחת מהקבוצות הללו משלמת שכר שבועי בסך 6 מיליון ליש"ט. אמנם יש להן אורך נשימה רב יותר, אולם גם ההוצאות שלהן גבוהות הרבה יותר, וההכנסות צפויות לקטון.
אפילו הקבוצות החסכניות ביותר בפרמייר ליג משלמות שכר שעובר את ה 1.5 מיליון ליש"ט בשבוע, וכל יום שעובר ללא משחקים עולה להן סכומי עתק.
בנוסף, יש ציפייה שהפרמייר ליג, כגוף עשיר וחזק, יעזור לליגות הנמוכות יותר לשרוד, כפי שמועדונים גדולים בגרמניה העבירו כספים לעזרה לליגות הנמוכות. זוהי ציפייה הגיונית במצב נורמלי, ואולי מוגזמת כשכולם נלחמים על חייהם ושומרים על כספם, וכשיש פיתרון אחר, בדמות המודל האמריקאי.
אני רואה אפשרות שקבוצות הפרמייר ליג, שפער ההכנסות ביניהן לשאר הליגות עצום, יקימו ליגה סגורה, בלי עליות וירידות, שבה ישחקו הקבוצות העשירות. הם יוסיפו מספר מועדונים מהצ'מפיונשיפ עם קהל גדול ופוטנציאל כלכלי, כמו לידס ודרבי, ישנו את הפורמט וימשיכו במתכונת מקצוענית מלאה, בזמן שכל הליגות האחרות יהפכו לחובבניות או לכל היותר לחצי מקצועניות. אולי זה יהיה במבנה של ליגה אחת ואולי שתי ליגות, מה שבטוח שזה יהיה מועדון סגור ואקסקלוסיבי.
ככל שהמגיפה תתארך והמשבר הכלכלי יעמיק, היכולת של הקבוצות הגדולות ושל המדינה, לתמוך בקבוצות הקטנות תתמעט, והאינטרס של הגדולות לשמור על עצמן יגדל, והמודל האמריקאי יכול לעזור להן להצליח בכך.
מודל כזה מאפשר חלוקה שיוויונית יותר של הכנסות ומאפשר למועדונים הקטנים יותר לשרוד מאחר ותזרים ההכנסות שלהם ברור יותר, ואינו מושפע דרמטית מירידת ליגה. בנוסף, ניתן ליישם חוקים כלכליים נוספים של הגבלות שכר וסכומי העברה, כדי להגביר את התחרותיות והעניין בליגה.
כמובן שמודל כזה יכול להיות מיושם גם במדינות אחרות, דוגמת איטליה וספרד, שבהן המשבר הכלכלי צפוי להיות חמור יותר.
אתם בוודאי תשאלו, מדוע שהקבוצות הגדולות לא יקימו סופר-ליגה אירופית, כפי שכבר הוצע בעבר?
מדוע סיטי וליברפול, יובנטוס או ברצלונה, יעדיפו לשמר את המשחקים מול ברנלי, ססואלו ולבאנטה, ולא לשחק בינן לבין עצמן, כמו שתמיד חלמו?
התשובה לכך נובעת מהתהליך שדיברנו עליו בפתיחה, של התכנסות לתוך הבית. אני חושב שדעת הקהל באנגליה לא תקבל מהלך אגואיסטי שכזה, שפוגע אנושות בליגה המקומית. אני לא בטוח שאפילו הקהל של ליברפול או יונייטד יסכים למהלך כזה, בימים שבהם המדינה מסיימת מלחמה על בריאותה ועתידה.
אפילו מהלך של סופר-ליג מקומי, הוא מהלך מורכב שיעורר התנגדויות, על אחת כמה וכמה מהלך של ליגה אירופית אליטיסטית וסגורה.
בהנחה שמועדונים קטנים יתמוטטו ויסגרו, ניתן יהיה לתת למהלך מקומי הסבר כלכלי שיתקבל על ידי מרבית הציבור והתקשורת, שיבינו שהקצאת כספים ציבוריים לכדורגל באה על חשבון בריאות, חינוך ותעסוקה.
אולי המודל הזה נראה לכם כרגע דימיוני ולא ריאלי, ונוגד את כל מבנה ומהות הספורט התחרותי שאנחנו מכירים ועליו גדלנו, אבל מי האמין לפני חודשיים שכל אירופה תהיה בעוצר כללי. מי חשב שזכויות שנראו לנו עד אתמול בסיסיות ומובנות מאליהן יעלמו להן בבת אחת.
חוץ מזה, אם בארה"ב זה עובד, אז למה שבאירופה זה לא יעבוד?
יהיה טוב, יהיה טוב, כן…